04 דצמבר 2020

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה - סגנית נשיא

1. התובע מבקש כי ארוע תאונתי שהתרחש לדבריו ביום 25.6.19 יוכר כתאונת עבודה.
2. לטענת התובע ביום 25.6.19 עבד עבור עסק בשם אביעד גינון ואחזקות כשמנהלו הישיר הוא אחיו של אביעד- איתי חביב.
3. על פי הנטען, איתי ביקש סיוע התובע בהעלאת מכסחת דשא אל נגרר של רכב (שלא היה רתום לרכב). בחצר ביתו של אביעד. בעת שאיתי נהג את המכסחה אל מעל הנגרר, היה התובע מצוי בקצה הקרוב ליצול. בעת שהעומס של המכסחה על הנגרר עבר לצד הסמוך לגלגלים, התרומם החלק הקרוב ליצול וכך הועף התובע נפל ונפגע בידו הימנית, מה שבסופו של דבר התברר להיות שבר בשורש כף היד.
4. לאחר שעמדתי על הראיות שנשמעו לפני ועל המסמכים שהקיימים בתיק מוצאת אני כי רבות הסתירות , הפרכות וחוסר הסבירות בגרסאות באופן שאינו מאפשר, אף שלכאורה דומה כי התובע מסיח לפי תומו- לקבל גרסתו. אבהיר טעמי:
5. המסמכים הרפואיים- במסמך חדר המיון בביה"ח קפלן (ע' 1 מתוך 3) נרשם "חולה מספר- היום בביתו נחבלה יד ימין מתלונן על כאבים באזור שורש כף יד ימין..". היינו בזמן אמת האנמנזה מספרת על ארוע של חבלה בבית ולא בעבודה- אין מדובר באנמנזה שותקת וכבר נקבע בפסיקה כי יש באמור באנמנזה משום אינדיקציה טובה להתרחשויות כפי שארעו בפועל. בחקירתו נשאל התובע על כך והסביר כי הארוע ארע בחצר ביתו של המעסיק. עם זאת הודה כי ברי שמבחינתו כעובד אין מדובר בבית אלא ב"עבודה". אם כן אין הסבר מניח את הדעת לרישום זה.
6. התובע בסכומיו ביקש להראות כאילו מדובר בתקלה רישומית וכבר בסמיכות לכך , ביום 1.7.19 נרשם באישור הרפואי של ד"ר צלאח שאדי כי מדובר בתאונת עבודה. אלא שעיון במסמך זה מצביע על כך שהמסמך אינו מלמד את הנטען. מצוין שם "מזה מעל שנה לא עובד- לאחר תאונת עבודה. הופנה למעקב בשל שבר ברדיוס מרוחק שורש יד ימין"- היינו מאוזכרת תאונה משנה קודם לכן ולא כנטען הארוע מושא הליך זה.
7. כמו כן נרשם בדוח חדר המיון כי התובע הגיע לבדו. זאת בעוד הן התובע והן איתי העידו כי איתי התלווה אל התובע. לכך יש משמעות רבה שכן ככל שאכן עסקינן בתאונת עבודה סביר שהמעסיק יתלווה אל העובד ואולם כפי העולה מן הרישומים, לא התלווה אליו אף אדם. הדברים מתיישבים גם עם הסתירות שעלו בין עדות התובע לבין עדותו של איתי מטעמו. בעוד התובע טען תחילה (בתצהירו וברישת עדותו) כי היה מטושטש ואף התעלף בתחילה ולכן לא דיבר עם הרופאים ואיתי לבדו דבר עמם, הרי שבהמשך נאלץ להודות נוכח עימותו עם התיעוד מחדר המיון, שיתכן שהשיב לשאלות הרופאים. מאידך גיסא, איתי היה נחרץ בעדותו כי הוא עצמו לא סיפר דבר לרופאים. דומה שאיתי ביקש ליצור רושם של קשר שלו לתאונה (כמעסיק שטרח ללוות) אך להסיר כל אחריות מן התוכן, בעוד התובע ביקש להתחמק מהדברים שאמר במו פיו ועל כן ניסה לתלות הכל באיתי.
8. מילוי טפסי המל"ל- התובע צרף הטפסים שמילא כאשר החלק בהם למילוי המעסיק מופיע בשתי גרסאות שונות:האחת- כשהמעסיק לא חתום , השניה- כשהמעסיק חתום. התובע טען בעדותו כי נדרשו שבועיים והתערבות עו"ד על מנת שהטפסים ימולאו ע"י המעסיק. איתי טען כי היה עסוק. בפועל מתברר שהטפסים מולאו אחרי חודשיים ולא שבועים כטענת התובע. טענת התובע כי נאלץ להעזר בשרותי עו"ד כדי להביא לחתימתו של איתי, המתגורר בסמוך אליו באותו מושב, וכשהם נפגשים מעת לעת במושב או בביהכ"נ כפי שהעידו-נדמית בלתי מהימנה. גם עדותו של איתי בדבר היותו עסוק נדמית בלתי סבירה הן בנסיבות שתוארו והן בהתחשב בכך שבפועל כמופיע על הטופס החתום- לא נחתם על ידי איתי עצמו אלא ע"י מי שמוגדרת כ"מזכירה". הזמן הדרוש לחתימה וההזקקות לעו"ד, כך עולה הרושם, נובע ממחלוקות שבין התובע לבין אתי באשר לנסיבות התרחש התאונה. עוד קושי עולה נוכח העובדה שהתובע בתצהירו טוען שאיתי סרב לחתום על הטפסים בעוד שצרף למסמכיו טפסים חתומים על ידי המעסיק. (לא למותר לציין שבטפסים מצוין שהתובע מתעתד לתבוע את המעסיק ברשלנות).
9. תלושי השכר- התובע הציג שני תלושי שכר לחודשים 6-7/19 שלדבריו קיבל מהמעסיק ולדבריו שולמו לו הסכומים הנקובים בהם. התלושים מעוררים קשיים רבים וב"כ התובע עצמו ביקש כי נתעלם מהם, ואולם ישנו קושי לעשות כן נוכח עדותו של איתי ביחס לסוגיה כפי שיפורט.
10. התובע ציין כי יום התרחש הארוע היה יום העבודה השלישי שלו למעשה- ואם כן כי התחיל לעבוד אצל המעסיק ב23.6.19 ואולם בתלושי השכר מופיע כי יום תחילת העבודה הוא יום הארוע עצמו . לדבריו, לאחר הארוע לא חזר לעבוד אצל המעסיק כלל וזאת נוכח חומרת מצבו- (ענין זה נתמך ברישומים הרפואיים). אלא שבפועל הוצאו לתובע שני תלושים שבהם סה"כ 10 ימי עבודה שהחלו , כאמור ב23 או לכל היותר ב25 ביוני 2019, היינו התובע כך על פי התלושים, המשיך לעבוד אצל המעסיק גם לאחר התאונה.
11. איתי ציין בעדותו כי אכן התובע עבד בפועל. ביום התאונה עצמה ,עם שובם מחדר המיון ביצע עבודות במחסן וכבר למחרת היום שב התובע לעבודה בשטח. כשנשאל כיצד יכול היה לתפקד בתנאים אלה ציין כי מדובר בעבודה שניתן לבצע ביד אחת. (טיפול בצנרת השקיה ממוחשבת). עוד הוסיף כי הסיבה להפסקת עבודת התובע היתה כי לא היתה שביעות רצון מעבודתו.
12. הסתירה החזיתית בין שתי הגרסאות אינה מאפשרת קבלת איזה מהן. העובדה שבפועל הוצאו לתובע תלושים ושולם לו שכר עבור עבודה שלטענתו כלל לא ביצע, מעוררת ספק רב ביחס לטעמים בגינם הוצאו התלושים ובגינם בוצע התשלום ומטילה צל כבד על הטענה כי הארוע התרחש במסגרת יחסי עבודה. העובדה שאין התאמה בין מועד תחילת העבודה המצוין בתלוש לזה שלו טוען התובע אף היא מחזקת את הרושם שיחסי העבודה "נבנו" בדיעבד. רושם זה מתחזק נוכח רמת העוינות שבין התובע לבין העד מטעמו איתי. זו התבטאה הן בסירוב איתי לחתום על טפסי המל"ל בשלב הראשוני, הן בסירוב למסור תצהיר לכתחילה, הן בכך שלדיון התייצב ובידו תצהיר שערך באמצעות עו"ד אחר שאינו ב"כ התובע, ושלדבריו פנה אליו כדי לדעת כיצד לפעול, למרות שמי שפנה אל איתי עצמו היה ב"כ התובע. קושי זה מתחזק גם משהוברר כי ב"כ התובע הוא גיסו של איתי. אין חולק כי הארוע ארע, ואולם תביעת התובע כי הארוע יחשב ככזה שארע בעבודה בהתבסס על תלושי שכר שעל פניו ברור שהם פיקטיביים, שומטת את הקרקע תחת הטענה לארוע בעבודה.
13. העסקת התובע- לטענת התובע הארוע ארע לאחר שהחל בעבודה חדשה אצל המעסיק כשקודם לכן עבד שבוע אחד במקום אחר. התובע לא ידע לומר דבר על תנאי ההעסקה ובכלל זה היקף השעות שסוכם וכו' ואך בקושי ידע לומר כי הסיכום לתשלום היה של 7,500-8,000 ₪ בחודש. גם איתי טען שאינו יודע מהם תנאי ההעסקה וכי השכר סוכם עם אחיו- בעלי העסק וללא ידיעתו. (אף שהתובע טוען בתצהירו שאיתי הוא שקיבל אותו לעבודה). קשיים אלה מצטברים לספק בשאלה האם התקימו יחסי עבודה כלשהם בין הצדדים.
14. מכל מקום, כלל הסתירות שתוארו ובכלל זה גם אי ההתאמה בין המסמכים לבין הגרסאות בעל פה אינן מאפשרות אלא קבלת חלק אחד בלבד של הגרסה, עצם התרחשות ארוע שבו נפגע התובע בידו הימנית – חלק זה נתמך בעדות שני העדים ומתיישב עם המסמכים הרפואיים מזמן אמת. כל ה"תוספות" שמעבר לכך ובכלל זה גם הטענה כי הארוע התרחש במסגרת העבודה, אינן יכולות לעמוד נוכח הסתירות הרבות כאמור.

סוף דבר- בנסיבות הענין לא עמד התובע בנטל המוטל עליו לשכנע כי אכן הארוע ארע בעבודה. על כן דין תביעתו להדחות.

משעסקינן בתחום הסוציאלי לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשפ"א, (04 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.