בפניי תביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית. התובע, יליד 1968, טוען שרופאי הנתבעת התרשלו שטיפלו בו בבעיות הלב ונתנו לו חומר ניגודי שפגע בתפקוד כליותיו.

התובע צירף לתביעתו את חוות הדעת הראשית המשלימה של פרופ' יואל אוביל וחוות דעתו של ד"ר צבי ברנע להוכחת טענותיו.

הנתבעת כופרת בחבות והגישה את חוות הדעת הראשית והמשלימה של פרופ' מכאל אלדר מתחום הקרדיולוגיה וחוות דעתו של פרופ' עוזי גפטר בתחום הנפרולוגיה. בהחלטתי מפרוטוקול הדיון מיום 01.06.21 מיניתי את ד"ר אילן קיציס כמומחה מטעם בית המשפט.

כעת בפניי בקשת התובע לתיקון כתב התביעה בעקבות חוות דעתו של ד"ר קיציס. לטענת התובע בחוות הדעת עולות טענות סביב השאלה האם ההחלטה לדקר את התובע במפשעה לצורך מתן ניגוד בטרם בדיקת הCT ולא כמקובל לטענתו ביד הייתה נכונה, העלאת האפשרות שלא לעשות בדיקת CT כלל או רק לאחר שיקול דעת, טענות שלא נכללו בכתב התביעה ויש לבררן במסגרת התביעה. לטענת התובע טענות אלו נמצאים בבסיס סוגית הקשר הסיבתי.

הנתבעת מתנגדת לבקשה בטענה שהתובע מבקש לבצע מקצה שיפורים, המומחה חרג מסמכותו בכתב המינוי והתייחס גם לשאלת הרשלנות למרות שלא התבקש לכך והפנתה לפסיקה הדנה בחובת המומחה שלא לחרוג מהסמכות שניתנה לו. התובע לא צירף כתב תביעה מתוקן לבקשה והנתבעת אינה יכולה להתייחס לבקשה כדבעי.

בתשובתו מיום 07.11.21 טען התובע כי החלטת בית המשפט התקבלה בהמשך לדיון שהתקיים ביום 12.04.21 בו טענה ההגנה כי ישנו פער גדול בין חוות הדעת מטעם הצדדים בכל הנוגע לפרקטיקה הנוהגת אצל חולים עם כליות פוליציסטיות, ושאלת הקשר הסיבתי הינה פועל יוצא של הפרקטיקה הרפואית שהונהגה על ידי הנתבעת, ופסילת חוות דעת המומחה או חלקים ממנה תביא לעיוות דין כלפי התובע. הנתבעת לא הגישה כל בקשה לפסילת חלקים מחוות הדעת ולכן יש לדחות טענתה, וכן צירף התובע לבקשה כתב תביעה מתוקן.

לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק הצדדים פנו לגישור, ומשלא צלח הליך הגישור פנה התובע ביום 19.10.22 ליתן החלטה בבקשה תוך שהוא מפנה את תשומת לב בית המשפט לרע"א 5511-16 פלוני נ' פלוני (10.08.16).

בתגובה טענה הנתבעת כי יש למחוק רק חלקים מחוות הדעת ולא את כולה ולפיכך הפסיקה שציין התובע אינה רלוונטית. לענין פרשת פלוני שהפנה התובע טוענת הנתבעת כי התובע ציטט חלקים מפסק הדין והוציא דברים מהקשרם ובפסק הדין סבור בית המשפט העליון כי יש להורות על מחיקה של חלקים מחוות הדעת וכי ההלכה מפסק הדין שהביא התובע, דנה במקרה בו חוות הדעת נוגעת לעניינים המשיקים לשאלת החבות ומתייחסת לקשר הסיבתי שבין הטיפול שניתן ואחוזי הנכות.

דיון והכרעה

תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, מעגנת את סמכותו של בית משפט להתיר את תיקונם של כתבי טענות, בהאי לישנה:

"בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג".

 ברע"א 2425-22 מדינת ישראל נ'  פלונית (28.04.22), נפסק ש:

"באשר לתיקון כתב התביעה – כידוע, לערכאה הדיונית סמכות נרחבת לאפשר תיקון כתבי טענות בכל עת (תקנה 46(א) לתקנות), זאת, אף בשלב המתקדם ביותר של ההליך"

וכן ראה רע"א (מרכז) 54926-02-22 פלונית נ'  ס. א (16.03.22).

אכן בכתב המינוי לא אסרתי על המומחה באופן מפורש להתייחס לשאלת החבות או להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בלבד, יחד עם זאת כתב המינוי מדבר בעד עצמו ואינו כולל את שאלת החבות.

משעיינתי בחוות הדעת בתיק, בטענות הצדדים ובפסיקה הנוהגת אני סבור כי דין בקשת התובע להדחות חלקית.

אני סבור כי המומחה התייחס לשאלת החבות שלא לצורך ובכך חרג מסמכותו.

ד"ר קיציס כתב בחוות הדעת:

".. לא ברורה לי החלטה זו ונראה שבדיעבד זו הייתה טעות."

ובהמשך:

"יתרה מכך, ייתכן שהיה צריך להפעיל שיקול דעת נוסף בכל הקשור לנחיצות הCT."

התייחסיות אלו נוגעות במיישרים לשאלת החבות וללא כל שייכות ממשית לשאלת הקשר הסיבתי ואין להתירן.

המומחה התייחס בחוות הדעת להשתלשלות העניינים סביב הטיפול הקרדיאלי וההחלטות של הצוות הרפואי בענין זה וכן לשאלת הקשר הסיבתי.

הצדדים יתייחסו לחוות הדעת כנוגעת לשאלת הנזק והקשר הסיבתי בלבד, ולפיכך כתב התביעה יתוקן בהקשר זה בלבד.

כתב תביעה מתוקן יוגש עד ליום 30.11.22.

כתב ההגנה מתוקן יוגש עד ליום 30.12.22.

בנסיבות הענין, סוגיית ההוצאות תדון בסיום ההליך.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בדואר רשום

ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"ג, 15 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.