זו בקשה לסילוק על הסף, של תביעה כספית על סך 310,179 ₪, ובגין הפרה חוזית ונזיקית.

על פי התביעה, סמוך לשנת 2018 נתגלו ליקויים בחיפוי החיצוני של הבית המשותף, שבו דירות בבעלות התובעים, בעקבות הליקויים, ביצעו התובעים באופן פרטי תיקונים בחיפוי, בעלות והוצאות כנדרש בתביעה, ועל הנתבעים לפצותם בעניין בסכום הנתבע.

לטענת התובעים מקור החבות בהסכם הבנייה שבין הבעלים המקוריים, לבין הנתבעת 1 בערבות הנתבעים 2 ו 3, ומכוח הוראות חוק המכר דירות, ולחילופין פקודת הנזיקין – רשלנות והפרת חובה חקוקה.

הנתבעים, אשר שימשו כקבלן, והקימו את הבית המשותף באמצעות קבלני משנה מטעמם, טוענים כי התביעה הוגשה שנים רבות לאחר שנסתיימה בנייתו של הבית המשותף ברח' ז'אן ז'ורס 10 בת"א, וכי בנייתו נסתיימה עוד בשנת 2006 , טופס 4 התקבל ב 29.8.06. התביעה התיישנה והוגשה בשיהוי ניכר, ונעדרת עילה ראויה.

נטען כי לאחר 12 שנה ממועד מסירת הדירות, ביום 23.4.18 , פנתה התובעת 1 , לראשונה, לנתבעים 2, 3 בטענה כי נתגלו ליקויים בחיפוי הלבנים של הבית המשותף, נטען כי לא ציינו מתי נתגלו הליקויים זולת האמירה, "בעת האחרונה".

ביום 16.5.18 במענה לפניה, ציינו הנתבעים כי אחריות הקבלן לתיקון הליקויים במקרה שכזה, מוגבלת לכל היותר לתקופה של 10 שנים ממועד מסירת הדירות. לאותה עת, משחלפו 12 שנים, לא יכול להיות חולק, כי אין לנתבעים כל אחריות לתיקון הליקויים הנטענים.

חרף זאת, ולאחר שנה וחצי מאותה התכתבות, בחרו התובעים להגיש את התביעה, בחוסר תו"ל, תוך הסתרת עובדות מהותיות (מועד המסירה, מועד גילוי הליקויים) ונמנעו מלציין את העילות עליהן נסמכים, כאשר תקופת האחריות והבדק חלפו, ולא בכדי.

עוד נטען להתיישנות, כי בתביעות לתיקון ליקויי בניה, תחול תקופת ההתיישנות מיום קבלת החזקה בדירה, הוא היום בו נולדה התביעה, עד למועד הגשת התביעה חלפו 13 שנים, כאשר במשך כל השנים פנו התובעים פעם אחת בלבד, וכמצוין לעיל, 5 שנים לאחר חלוף תקופת ההתיישנות ביום 23.4.18.

נטען להתיישנות גם מכח סעיף 89 לפקודת הנזיקין, וכי התביעה התיישנה בחלוף 10 שנים, מיום מסירת הבית המשותף, היינו ב 2016. כן נטען להעדר חבות ביחס לערבות האישית הנטענת, ואין באמור למצות.

בתגובה לבקשת הסילוק, טוענים התובעים כי יש לדחותה, לשיטתם העילה פורטה כדבעי, בסעיף 5 לכתב התביעה, ובנספחי התביעה, המהווים אף הם חלק בלתי נפרד מכתב התביעה .

ביחס לטענת ההתיישנות, טוענים כי מדובר בפגם נסתר , אשר דבר קיומו בא לעולם בשנת 2018 עת נפלו אריחים, ומשכך ועפ"י כלל ההתגלות בסעיף 8 לחוק ההתיישנות ו/או סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין טרם נכנסה לתקפה ההתיישנות.

ביחס לחלוף תקופת הבדק והאחריות , נטען כי חוק המכר אינו מפקיע דינים אחרים , ולפיכך מגבלת תקופת הבדק והאחריות לא חלה. יחד עם זאת, בהינתן כי מדובר בבטיחות הבניין, אזי הפגם הנטען הינו בגדר אי התאמה יסודית, המסירה את מגבלת תקופת האחריות, שבחוק המכר דירות.

עוד נטען כי עפ"י הלכת המאירי, הזיקה שבין הנזק למקור הנזק אינה תחומה לסעיף 89 לפקודת הנזיקין, אלא חוסה בצילו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ולפיכך התביעה בהיבט הנזיקי טרם התיישנה.

בתשובתם טוענים הנתבעים, כי התובעים, למעשה מאשרים, כי תקופת האחריות והבדק חלפו, וכי גם בתגובתם לא פרטו את עילות התביעה. נטען כי נשירת אריחים אינה מהווה אי התאמה יסודית, אלא מוגדרת במפורש בחוק המכר דירות. כאי התאמה שלה תקופת אחריות של 7 שנים, ולא יכול להיות חולק כי תקופות הבדק והאחריות , סה"כ 10 שנים, מכח חוק המכר דירות, עברו זה מכבר.

נטען שבהלכת המאירי נקבע מפורשות, כי במקרים בהם הגילוי המאוחר נוגע רק לרכיב הנזק, נדחית הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות בפני הוראת סעיף 89 לפקודת הנזיקין, ונוכח חלוף 10 שנים, ממסירת החזקה בבניין לתובעים, תביעתם גם בעילה זו התיישנה.

בדיון במעמד הצדדים, עמדת התובעים, שלכל היותר ניתן לברר את טענות הסף, המוכחשות, בהמשך ובמסגרת ראיות, הנתבעים סבורים שבהעדר צורך לקיים בירור עובדתי, בקשר לטענות הסף, מן הראוי להכריע בהן כבר בשלב זה, נטען לתביעה שהתיישנה לכל היותר, בשנת 2016, וכאשר התביעה הוגשה ב 12/2019. וכאשר מעיון בכתבי הטענות, לא מפורטת עילה ראויה בעניין.

ב"כ התובעים מציין שככל שיקבע שאין אחריות מכוח חוק המכר דירות, וכאשר בבסיסו איסור התנאה לחובת הרוכש, אזי ניתן לפנות לדיני התיישנות הכלליים, המאפשרים את התביעה כאן, וכי מדובר במסלולים מקבילים.

לאחר עיון בכלל החומר, אני מחליט לדחות הבקשה , ואלו נימוקי:

הלכה היא כי סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לענין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668).

מן החומר שבפני, ואין מחלוקת עובדתית בעניין, ביום 16.5.2018 השיבו הנתבעים במכתב לתובעים, כי בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק המכר (דירות), והתוספות לו, אחריות הקבלן לתיקון ליקויים מסוג "התנתקות, התקלפות או התפוררות של חיפויי חוץ" מוגבלת לכל היותר לתקופה של 10 שנים, ומשום שעברו כ-12 שנים ממועד מסירת הדירה, לכאורה , תמה אחריותו של המוכר. תקופת הבדק לגבי ליקויים מהסוג הנטען, קבועה בחוק ל-7 שנים (תוספת 1 סעיף 9), בנוסף ל-3 שנות אחריות שתחילתן בסוף תקופת הבדק (סעיף 4 א (ג)).

ככלל, לטעמי, אין הוראות חוק המכר (דירות) מונעות תביעה בנזיקין, ואין הוראותיו שוללות מתובע סעדים העשויים לעמוד לו מכוח דינים אחרים, כגון פקודת הנזיקין. אני סבור כי חוק המכר (דירות) דן אך ורק בזכויות הנובעות מן היחסים החוזיים שבין מוכר לקונה, ואין הוא משפיע על זיקות משפטיות אחרות בין המוכר לבין הקונה, כמי שניזוק עקב ליקויי הבנייה (איל זמיר, חוק המכר, תשכ"ח- 1968- פירוש לחוקי החוזים, עמ' 314). כמו כן, חוקי המכר השונים, לא שוללים עילות תביעה לבר חוזיות (איל זמיר, מרדכי א' ראבילו, גבריאלה שלו עורכים, הפירוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי (1996), עמ' 407), והתקופות המנויות בחוק המכר בשל הפרת חוזה מתכוונות לתרופות חוזיות, ואין ההוראות הללו חלות על תרופות שאינן חוזיות (איל זמיר, חוק המכר, תשכ"ח- 1968- פירוש לחוקי החוזים, עמ' 327).

פרופסור איל זמיר מציין כי: "משמעות הדבר, שנפגע אשר לא קיים את הנטלים הללו אינו זכאי לתרופות שהיו עומדות לו בשל הפרת החוזה מצד הספק האובייקט. תרופות אלה כוללות הן את התרופות המיוחדות שבחוקי החוזים המיוחדים, והן את התרופות שבחוק התרופות הכללי (בעיקר ביטול, אכיפה ופיצויים). בכל מקרה מדובר רק על תרופות בשל הפרת חיוב ההתאמה החוזי, ולא בתרופות בגין הפרות אחרות, או בתרופות המבוססות על עילה לבר חוזית... העקרון הוא שאדם יכול לתבוע הן בעילה חוזית והן בעילה נזיקית. דחייתה של אחת העילות מטעם זה או אחר, אינו מוביל בהכרח לדחייתה של העילה האחרת. התנאים לאחריות לפי כל האחת המעילות שונים, וכך גם השיקולים והמטרות שלהם. על כן, אין להתנות את התרופות והסעדים לפי דין פלוני בסייגים ובנטלים שבדין אלמוני" (איל זמיר, עקרון ההתאמה בקיום חוזים (תשן), עמ' 306).

בעניין גלמן (ע"א 830/06 אורלי גלמן נ' כהן פיתוח- דרעד, עמ' 10) נקבע בהקשר המתח שבין סעיף 4 לחוק המכר (דירות) המגביל את תקופת אחריותו של המוכר, להוראות חוק ההתיישנות, שמדובר בשתי "מלכויות נפרדות". בית המשפט קבע שמדובר בשני נתיבים משפטיים מקבילים שחלים ומתקיימים בד בבד ללא הפרעה. חוק ההתיישנות קובע מועד להתיישנות העילה, בעוד חוק מכר (דירות) קובע מועד המגביל את תחום אחריותו של המוכר לתיקון אי התאמות. בית המשפט הסביר, שלא קיימת נקודת השקה בין מירוץ ההתיישנות לפי חוק ההתיישנות, לבין זכותו של הקונה להסתמך על אי התאמה לפי התקופות המנויות בחוק המכר (דירות). כלומר, לעומת חוק ההתיישנות, תקופת הבדק והאחריות כלל אינן נוגעות לקיומה של עילה או היוולדותה של עילה. לפיכך, יש להבחין בתכליות השונות, שבבסיס ההוראות הקבועות בשני החוקים; חוק ההתיישנות קובע מועד להתיישנות העילה, ואילו חוק המכר (דירות) קובע מועד לתום אחריותו של המוכר לתיקון אי התאמות, פגמים, וליקויי בנייה כלשהם.

בעניין גד חברה לבניין בע"מ, נסבה המחלוקת על ההתנגשות שבין תקופת הבדק והאחריות לפי חוק המכר (דירות), לבין התיישנות העילה לפי חוק ההתיישנות. בית המשפט קבע שלתובע שתי אפשרויות תביעה חלופיות שאינן סותרות זו את זו, האחת לפי חוק המכר (דירות), והשנייה לפי פקודת הנזיקין. בית המשפט ציין כי על פי סעיף 7 לחוק המכר (דירות): "חוק זה אינו גורע מזכויות הקונה הניתנות לו לפי כל דין". משכך הנתבע אינו פוטר את עצמו מאחריות בנזיקין, גם במקרה שבו תקופת האחריות פגה לפי חוק המכר (דירות) (ע"א 449/85 היועץ המשפטי לממשלה נ' גד חברה לבניין בע"מ, עמ' 20).

נוכח כל האמור, ובהתייחס לחומר שלפני, בשלב זה, וכאשר לעת זו, אין דוחים בקשה מטעמים הקשורים בדרכי הוכחה, אלא השאלה הינה, האם בהנחה שיוכח, הנטען בסעיף 5 לתביעה , והגם שתמציתי ביותר, אך מספיק לשלב זה , יוכלו התובעים , לזכות בסעד המבוקש על ידם.

אמנם ציר הזמנים וההודעות בעניין כאן ברור, ולכאורה חריג, אך עדיין יש לאפשר לתובעים במסגרת הראיות להוכיח הטענות , הן על פי חוק המכר דירות, והן על פי דיני הנזיקין, כי מדובר כאן בפגם נסתר, שהתגלה רק ב 2018, והדוחה את מירוץ ההתיישנות הדיוני, ו/או חובת התיקון, המהותית בהקשרם, כמקנה סעד נדרש , חרף הגבלת תקופת האחריות, לגביה אין מחלוקת.

משכך,ומשהענין טעון בירור, שלא נערך בשלב זה, מורה על דחית הבקשה לסילוק התביעה על הסף, וכאשר מלוא טענות הנתבעים בעניין, שמורות להם בהמשך ולאחר שמיעת הראיות בתיק .

הוצאות הבקשה יישקלו במסגרת כלל הוצאות התיק בסיום הליך.

לגבי ההמשך, מורה שעל הצדדים להשלים הליכים מקדמיים תוך 75 יום מהיום, והתיק נקבע לקד"מ מסכם ליום 14/9/22 שעה 12.20 , ובנוכחות נציג מוסמך.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים

ניתנה היום, י' ניסן תשפ"ב, 11 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.