לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות המבקש.

1. למבקש ניתן דו"ח בגין חניה לצד רכב אחר העומד או חונה בצדו של הרחוב. בעקבות בקשה להישפט שהגיש המבקש, נקבע מועד לדיון ביום 12.5.21. המבקש לא התייצב לדיון בעניינו ועל כן נידון בהעדרו ונגזר עליו קנס בשיעור של פי 1.5 מסכום הקנס המקורי בסך של 375 ₪.
2. ביום 5.8.21 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה זו טוען המבקש, כי לא קיבל את ההזמנה לדיון, כי סדרי הדואר בשכונה בה הוא מתגורר משובשים וכי נודע לו על פסק הדין 3 ימים לפני הגשת הבקשה. כן טוען המבקש, כי יש לו טענות הגנה טובות, שכן חנה לצד עגלה נגררת שאינה רכב וכי האופן בו חנה לא הפריע לשאר כלי הרכב שחנו בצד העגלה לצאת מן החניה. כמו כן, לא מדובר בצד הדרך אלא בקטע של חניון פנימי , שכל חמש הצכוניות חוות לרוחבו .
3. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי ההזמנה לדיון הומצאה למבקש כדין, והמבקש חתם על אישור המסירה. עם זאת, הסכימה המאשימה כי הנאשם ישלם את סכום הקנס המקורי.

דיון והכרעה

1. סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") מאפשר לדון נאשם בהיעדר התייצבות, וקובע חזקה כי אם הנאשם הוזמן ולא התייצב בבית המשפט יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום ובית המשפט רשאי לדון את הנאשם שלא בפניו.
2. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הפלילי, רשאי בית משפט לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".
3. בבקשתו לא עמד המבקש בנטל לשכנע כי בעניינו מתקיים לפחות אחד משני התנאים הקבועים בדין לצורך ביטולו של פסק הדין.
4. אשר לתנאי הראשון, הרי שהמבקש לא הצביע על סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.
5. מאישור המסירה בתיק בית המשפט עולה, כי ההזמנה לדיון נמסרה לנאשם ביום 3.1.21 וכי חתם על אישור המסירה. מכאן, שטענת המבקש כי לא קיבל הזמנה לדיון אינה מתיישבת עם אישור המסירה בתיק בית המשפט. יצוין, כי בקשתו של המבקש בעניין אי קבלת ההזמנה לדיון אף לא נתמכה בתצהיר.
6. אשר לתנאי השני, הרי שאף הוא אינו מתקיים במקרה זה, שכן המבקש לא הוכיח כי ביטולו של פסק הדין נדרש בכדי למנוע עיוות דין.
7. כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין. וכפי שהובהר בע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.9.2007): "המונח 'עיוות דין' פורש בפסיקתו של בית משפט זה כמקרה שבו תוצאת המשפט היתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך... או כמקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשורשו של עניין עד שקמה חזקה שנגרם עיוות דין ללא צורך בהצבעה על קשר סיבתי בין הפגם לתוצאה" (שם, בפסקה 7).
8. נפסק כי אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין (עניין נג'אר). רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.2.2015) על הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (פורסם בנבו))
9. אשר לטענת המבקש, כי לא חנה לצדו של רכב אחר העומד בצד הדרך, יש לדחותה שכן חנה לצד עגלה נגררת, ומדובר ברכב.
10. כמו כן, הבקשה שלפניי אינה מאומתת בתצהיר ולא צורפו לה מסמכים כלשהם. ממילא, אין לפניי גרסה שבכוחה לעורר חשש שמא נגרם לנאשם עיוות-דין בפסק-הדין שניתן בהעדרו.

"הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק-דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל שהדבר נדרש... בית-המשפט לא ישעה לבקשה להיות נוכח בדיון מקום שבו המבקש לא טרח לפרט במסגרת בקשתו ובמסגרת התצהיר התומך בה את הפרטים המלאים הדרושים על-מנת להכריע בטענות ולהחליט בבקשה. הוא גם לא יאפשר למבקש להופיע לדיון רק על-מנת לאפשר לו להשלים בעל-פה את הדברים שלא טרח לפרט בכתב" (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793, 802).

1. לנוכח מכלול השיקולים, הבקשה נדחית. עם זאת, בהסכמת המאשימה יועמד הקנס על שיעורו המקורי בסך 250 ₪ וישולם עד ליום 16.1.22. המזכירות תשלח לנאשם שובר תשלום.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשפ"ב, 22 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.