תביעת פיצוי בגין נזקי רכוש רכב.

לטענת נהגת התובעים, בעת שנסעה בכיכר בנתיב הימני, רכב הנתבעת שנכנס עמה לכיכר ונסע בנתיב הפנימי, סטה ימינה כדי לצאת מהכיכר ופגע בדופן שמאל של רכבה. לטענת הנתבעת, טרם הכניסה לכיכר רכב התובעת נסע מאחוריה, בכניסה לכיכר הנתיב מתפצל לשניים, ובשלב זה הנתבעת נכנסה ראשונה לכיכר ונסעה היא בנתיב הימני, והמשיכה בו גם בהתעקלות הכיכר. טרם יציאתה מהכיכר (ביציאה השניה) רכב התובעת שנסע בנתיב השמאלי בכיכר וביקש להמשיך לנסוע בכיכר (כדי לצאת ביציאה השלישית) עקף אותה מימין ופגע בה.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את כלל החומר שהוצג, כולל תמונות הכיכר שהציגה התובעת ותמונות הנזק (מסומנות ת/1) וכן סרטון של הכיכר שהציגה הנתבעת מצאתי, כי לגרסת התובעים יש עדיפות במבחן של מאזן הסתברויות על פני גרסת הנתבעת, ולכן דין התביעה להתקבל.

השיקול העיקרי שביסוד מסקנתי הינו כי הן בתמונת הכיכר שהוצגה, והן בסרטון הכיכר שהציגה הנתבעת, ניתן להבחין במדרכה מימין לנתיב הימני. אין טענה שרכב התובעת עלה על המדרכה. אם רכב הנתבעת אכן נסע כל העת בנתיב הימני החיצוני, כגרסת הנתבעת, הרי אף אם הנתיב מתעקל מאחר שמדובר בכיכר, לא אמור להיווצר מצב שבו נוצר מרווח מימין רכב הנתבעת אשר היה מאפשר לרכב התובעת לעקוף מימין מבלי לעלות על המדרכה.

כמו כן, גרסת נהגת התובעים מתיישבת עם מיקום הנזק בדופן השמאלי של רכבה, וכן נתמכת בכך שגם הנתבעת אישרה שביקשה לצאת מהכיכר ביציאה השניה, וכי התובעת ביקשה להמשיך בכיכר כדי לצאת ביציאה השלישית. אסביר: ככל שהנתבעת נסעה בנתיב השמאלי כגרסת נהגת התובעים, היה לה (לנתבעת) "אינטרס" לפנות לנתיב הימני, ולגרום לתאונה כפי שתיארה אותה נהגת התובעים. לעומת כן, ככל שנהגת התובעים נסעה בתחילת הכיכר בנתיב השמאלי כגרסת הנתבעת, לא היה לה (לנהגת התובעים) "אינטרס" לבצע עקיפה מימין של רכב הנתבעת לפני היציאה השניה של הכיכר, ולגרום לתאונה באופן שתיארה אותה הנתבעת, אלא היא (נהגת התובעים) יכולה היתה להמשיך לנסוע בנתיב השמאלי ולצאת ימינה ביציאה השלישית. לכן, מבין הגרסאות הנוגדות, גרסת התובעת מתיישבת טוב יותר עם הנתון שאינו שנוי במחלוקת ביחס למיקומי היציאות המתוכננים של כלי הרכב מהכיכר.

גובה הנזק של התובעים הוכח כדין בחוות דעת שמאית וכן באסמכתא ביחס לגובה תשלום תגמולי הביטוח לתובע 2 וקיזוז ההשתתפות העצמית. לא הועלתה כל טענה נגד גובה הנזק בכתב ההגנה ובדברי הנתבעת.

לפיכך, התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת תשלם לתובעים סך של 6,694 ₪, בצירוף המחצית הראשונה של האגרה כפי ששולמה בסך 379 ₪ וכן המחצית השניה של האגרה שאותה על התובעים לשלם בתוך 7 ימים מהיום ולהעביר אסמכתא לתשלום לנתבעת, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. לא מצאתי לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות התייצבות עדת התובעת, וזאת בשים לב להוצאות שנגרמו לנתבעת בגין התייצבותה לדיון הקודם (שבוטל בשל מצב החירום המיוחד שהוכרז בשל נגיף קורונה).

כמו כן, מאחר שלתובע 2 עלול להיגרם נזק נוסף של אבדן הנחת היעדר תביעות, ונזק זה טרם התגבש, רשאי התובע 2 לדרוש, ובמידת הצורך לתבוע, פיצוי בגין רכיב זה בדרישה נפרדת לאחר גיבוש הנזק.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כדין, בתוך 60 ימים ממועד המצאת פסק הדין, לבית המשפט המחוזי מרכז לוד.

ניתן היום, י"ד אייר תשפ"א, 26 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.