לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים בין התובעת 2 (להלן: "התובעת") לנתבע 1 (להלן: "הנתבע") בסך כולל של 23,154 ₪.

המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לאחריות לתאונה.

התובעת טוענת כי נכנסה בשער היישוב בדרכה ישר, הנתבע הגיע מצד ימין לה כשבכוונתו לפנות שמאלה ליציאה מהיישוב, הוא לא נתן לה זכות קדימה בניגוד לתמרור העומד בנתיב נסיעתו, הוא יצא ללא עצירה והפתיע אותה וע"כ היא סטתה ימינה באופן שרכבה נפגע מצד שמאל קדמי כשנתבע נפגע בצד שמאלי אחורי.

הנתבע טוען כי הוא עצר לתת זכות קדימה והתובעת פגעה בו מאחור וע"כ האחריות לתאונה חלה עליה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי שוב במכלול התמונות שהוצגו לפני אני קובעת כי האחריות לתאונה חלה על הנתבע:

אין מחלוקת כי בנתיב נסיעתו של הנתבע קיים תמרור של מתן זכות קדימה.

הנתבע סימן על גבי ת/4 את מקום עצירתו בצומת על מנת לתת זכות קדימה.

הסימון הוא באמצע הצומת לאחר שחלף על פני נתיב נסיעת התובעת, כאשר הוא מאפשר לרכבים שעומדים לחתוך את נתיב נסיעתו לעבור, אולם ברי כי ע"פ דין עליו לתת זכות קדימה טרם יציאתו לצומת, דהיינו לפני נתיב נסיעת התובעת ולא לאחריו ולא לעצור במרכזה של הצומת.

הנתבע מאשר כי ראה את התובעת בנתיב הנסיעה, לפני השער, היה לה במפר ולכן הוא נכנס לצומת ריקה (בסיום חקירתו הנגדית). דווקא כניסה זו לצומת כשהוא רואה את התובעת ולא נותן לה זכות קדימה, מהווה נסיעה בניגוד לדין ומטילה האחריות לתאונה על הנתבע.

גרסת הנתבע לפיו עצר במרכז הצומת לאחר שחלף את נתיב נסיעת התובעת, מתיישבת עם גרסת התובעת אשר ראתה כי הוא לא עוצר לפני שנכנס לנתיב שלה ועל כן הופתעה וסטתה ימינה על מנת להימנע מהתאונה.

נראה היה כי לנהגת התובעת לא הייתה דרך אחרת למנוע את התאונה.

כיוון שכך אני קובעת כי הנתבע לא ציית לרמזור ולא נתן לתובעת זכות קדימה וע"כ הוא אחראי לתאונה ועליו לשאת בנזקים שנגרמו לרכב התובעת.

התובעת הגישה חוות דעת שמאי ביחס לגובה הנזקים.

הנתבעים לא חלקו, כאמור על גובה הנזק.

לאור האמור אני מחייבת הנתבעים לשלם לתובעים סך של 23,154 ₪ בתוספת הוצאות האגרה כפי ששולמה, הוצאות התובעת בסך 400 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,064 ₪.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"פ, 16 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.