לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים והעדים, תצלומי הרכב והאופנוע אחרי התאונה ותצלומי הנזק, אני מקבלת כמהימנה וסבירה יותר את גרסת עדי התביעה לפיה האופנוע נסע על השוליים במהירות גבוהה כדי לעקוף את טור הרכבים שהזדחל על הכביש בפקק.

אילו קרתה התאונה על הכביש כשהרכב, שנע במהירות נמוכה ביותר אליבא דכולי עלמא, סוטה ימינה במפתיע וחוצה את דרכו של האופנוע שנע לימינו במהירות של 30 קמ"ש, לא היה נגרם הנזק הגדול של תלישת כל המגן הקדמי של הרכב תוך גרימת נזקים בגובה של מעל 20,000 ₪.

אני משיתה אשם תורם בשיעור 50% על נהג הרכב, שכן לא היתה כל סיבה שלא יראה את האופנוע נוסע על השוליים, לו בחן בזהירות מספקת את הנעשה עליהם בטרם סטה ימינה לשוליים כדי לחנות במגרש הכורכר, והטענה כי "הוא לא היה שם" אינה מתקבלת.

לפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים מחצית מסכום הנזק הנתבע בכתב התביעה.

כמו כן אגרה, שכר העד ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

ניתנת רשות לפיצול סעדים לגבי הפסד הנחת העדר תביעות בכפוף להצגת מסמכים.

אני דוחה את הבקשה לפיצול סעדים לגבי נזק למסרק ההגנה שכן יש חובה לכלול את כל הנזקים בתביעה אחת ובמידת הצורך לתקן את כתב התביעה לגבי נזקים שהתגלו לפי הטענה מאוחר יותר.

פטור מיתרת האגרה.

ניתן היום, ח' שבט תשפ"א, 21 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.