רקע הבקשה

1. עניין לנו בבקשה לפי סעיף 74 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 [להלן: "החסד"פ"], במסגרתה עותרים המבקשים לקבל לידיהם רשימת חומרי חקירה וחומרים ספציפיים.
2. ברקע הבקשה כתב אישום המייחס למבקשים 94 אישומים [חלק לשניהם וחלק לכל אחד בנפרד] של עבירות הונאה באמצעות כרטיסי חיוב.

נטען בכתב האישום כי המבקשים קשרו קשר ביניהם ועם אחרים שזהותם אינה ידועה להעתיק נתונים של כרטיסי אשראי מלקוחות מזדמנים של מכשירי כספומט ולשכפלם ולעשות בהם שימוש.

נטען, כי המבקשים נהגו להתקין בכספומטים שונים התקן אלקטרוני שיקרא את נתוני כרטיסי האשראי המוכנסים לפתח מכשיר הכספומט, וכן התקינו מצלמות נסתרות באזור לוח המקשים של הכספומט, על מנת לצלם את הקשת הקוד הסודי בעת הקלדתו על ידי הלקוחות המזדמנים. לאחר מכן הסירו המבקשים את ההתקנים והעבירו את הנתונים למחשב שממנו צרבו כרטיסי חיוב חדשים. עתה, כך נטען, היו בידי המבקשים כרטיסי חיוב משוכפלים כולל הקוד הסודי שלהם, ובאמצעותם משכו מאות אלפי ₪.

1. מבנה כתב האישום

כתב האישום מכיל 61 עמודים. מעבר לחלק הכללי בנוי כתב האישום חלקים-חלקים [ההגדרה היא של בית המשפט ולא של המאשימה], ויצויין כי כל אישום מתייחס לתיק פל"א נפרד.

חלק ראשון

אישום מס' 1 – מתאר התקנה של קורא כרטיסים ומצלמה בכספומט בבנק ירושלים בפתח תקווה, למשך כשעתיים ולאחר מכן פירוקו. נטען כי במשך שעתיים אלו "שאבו" המבקשים נתוניהם של 32 כרטיסי חיוב [שפרטיהם צויינו בכתב האישום] ולאחר מכן צרבו 8 מהם וזייפו כרטיסים חדשים עם פרטיהם [פורטו גם אותם 8 כרטיסים שזוייפו].

אישומים 2 עד 9 עניינם בשימוש שעשו המבקשים באותם כרטיסים מזוייפים למשיכת כספים מכספומטים המצויים כולם בעיר אשדוד.

חלק שני

אישום 10 – מתאר התקנה של קורא כרטיסים ומצלמה בכספומט של בנק ירושלים בבאר-שבע ופירוקו כעבור כשעתיים. נטען כי במהלך זמן זה "שאבו" המבקשים נתוניהם של 8 כרטיסי חיוב [שפרטיהם צויינו בכתב האישום] ולאחר מכן צרבו 3 מהם וזייפו כרטיסים חדשים עם פרטיהם [פורטו גם אותם 3 כרטיסים שזוייפו].

אישומים 11 ו- 12 עניינם בשימוש שעשו המבקשים בשניים מהכרטיסים המזוייפים למשיכת כספים מכספומטים המצויים רובם המכריע באשדוד ומעט במקומות לא ידועים.

יתר החלקים

באופן דומה מחולק גם המשך כתב האישום:

חלק שלישי: אישום 13 מתאר התקנה בחיפה ושאיבת נתוני 16 כרטיסים. אישומים 14 עד 20 מתארים שימוש בחלק מהכרטיסים המזוייפים למשיכת כספים מכספומטים באשדוד.

חלק רביעי: אישום 21 מתאר התקנה באשדוד ושאיבת נתוני 18 כרטיסים. אישומים 22 עד 26 מתארים שימוש בחלק מהכרטיסים המזוייפים למשיכת כספים מכספומטים בעיקר בתל-אביב (באותו כספומט).

חלק חמישי: אישום 27 מתאר התקנה בקריית ביאליק ושאיבת נתוני 25 כרטיסים. אישומים 28 עד 39 מתארים שימוש בחלק מהכרטיסים המזוייפים למשיכת כספים מכספומטים באשדוד.

חלק שישי: אישום 40 מתאר התקנה בכרמיאל ושאיבת נתוני כרטיס אחד ושיכפולו. אישום 41 מתאר את השימוש באותו כרטיסי מזוייף למשיכת כספים מכספומט באשדוד.

חלק שביעי: אישום 42 מתאר התקנה באשדוד ושאיבת נתוני כרטיס אחד ושכפולו. אישום 43 מתאר את השימוש באותו כרטיסי מזוייף למשיכת כספים מכספומט באשדוד.

חלק שמיני: אישום 44 מתאר התקנה באשדוד ושאיבת נתוני כרטיס אחד ושכפולו. אישום 45 מתאר את השימוש הרב מאוד באותו כרטיסי מזוייף למשיכת כספים מכספומטים באשדוד ובסביבתה.

חלק תשיעי: אישום 46 מתאר התקנה ברחובות ושאיבת נתוני שלושה כרטיסים ושכפולם. אישומים 47 עד 49 מתארים שימוש בשלושת הכרטיסים המזוייפים בניסיונות רבים למשיכת כספים מכספומטים באשדוד.

חלק עשירי: אישום 50 מתאר התקנה באשדוד וניסיון לקבל במרמה פרטי כרטיסי חיוב.

חלק אחד-עשר: עניינו של חלק זה באישומים 51 עד 94 (כולל) שבו מייחסת המאשימה למבקש 1 בלבד עבירות של זיוף של כרטיסי חיוב [אחרים]. אישומים אלו, כך הוסבר, מבוססים על מציאת כרטיסי חיוב מזוייפים בדירה באשדוד שבה מתגורר המבקש 1.

הבקשה וטיעוני הצדדים

1. בבקשתם, עתרו המבקשים קודם כל לקבל רשימת חומרי חקירה מסווגת לפי מספרי הפל"א, ובכלל זה פירטו כי נוכח ריבוי פלטי חשבונות בנק, מחקרי תקשורת והתייחסות נציגי בנק וחברות אשראי, יש צורך שמסמכים אלו יסווגו לפי מספר פל"א על מנת שניתן יהיה לשייכם לכל אישום וכל חלק בכתב האישום. נטען כי באופן שהתקבל חומר החקירה, כ"מקשה אחת" ללא סיווגו, לא ניתן – גם לאחר שעות לימוד רבות – להבין האם בידי ההגנה את כל חומר החקירה בכל אישום ואישום.

לטענת ההגנה, ללא רשימות מפורטות המסווגות את חומר החקירה לפי תיקים שונים, לא ניתן יהיה לנווט בתיק, וכי העריכה שערכה היחידה החוקרת הביאה לכאוס בתיק.

ההגנה ציינה בבקשתה כי פנתה קודם לכן לתביעה אולם זכתה להתנגדות לעריכת רשימה שכזו מן הטעם שפעולה זו מצריכה זמן.

משכך, פנתה ההגנה לבית המשפט ועתרה לקבל רשימה מסודרת המסווגת את חומרי החקירה לפי מספר פל"א המציינת את תוכנו של כל מסמך ומספר העמודים שבו, לרבות החומר המסווג, באופן שיאפשר התמצאות בתיק.

עוד עתרה ההגנה, באופן קונקרטי, לקבל רשימה מפורטת של כל כרטיסי האשראי שלטענת המאשימה נתפסו בביתו של המבקש 1 [אישומים 51 עד 94 – א.ב.ג] וכן את פירוט כל פעולות החקירה שנערכו בעניין אותם כרטיסים. נטען כי למבקש 1 יוחסה פעולת זיוף ביחס לכל אותם כרטיסים מבלי שיש בתיק החקירה אינדיקציה לפעולת הזיוף עצמה.

1. בשולי הבקשה התייחסה ההגנה גם לעובדה כי תעודת החיסיון התקבלה רק בעת האחרונה והתבקש גם תיק החסיונות בכל הנוגע לחומר הגלוי. עם זאת, במהלך הדיון שהתקיים בפניי, אישרה ההגנה כי קיבלה לידיה את כל החומרים הנוגעים לתעודת החיסיון למעט צווים להאזנות סתר, ובכל מקרה עניין זה נדון בנפרד במסגרת עתירה לגילוי ראיה [ראו החלטה נפרדת בעניין בבע"ח 9053-01-20].
2. ביום 12.12.2019 ביקשתי את תגובת המאשימה וביקשתי כי לתגובתה תצרף את רשימת חומר החקירה ערוכה לפי סעיף 74(א) בחסד"פ, או שתיתן טעם מדוע לא תצורף רשימה שכזו.

ביום 26.12.2019 הגישה המאשימה תגובתה [מבלי שקיבלה קודם לכן ארכה]. בתגובתה ציינה כי תיק החקירה מחולק לקלאסרים ולכל קלאסר רשימה נפרדת. המאשימה ציינה בתגובתה כי היא מצרפת את הרשימות אולם אלו לא צורפו בפועל. המאשימה ציינה שקיימת גם רשימת חומר מודיעין וכי ההגנה מוזמנת לסור לצלמה.

באשר לרשימה מפורטת של כרטיסי האשראי שנמצאו בדירת המבקש 1, נמסר כי הרשימה קיימת בתיק החקירה. עם זאת, המאשימה לא הפנתה למסמך הרלוונטי.

ביחס לחומרים מתיק המודיעין ושאינם חסויים – הוזמנה ההגנה לסור למשרדי התביעה ולצלמם.

ההגנה הוזמנה שוב למשרדי המאשימה באופן כללי לצלם מחדש את חומר החקירה.

עם זאת, לא התייחסה המאשימה לבקשה לסווג את רשימות חומרי החקירה לפי אישום ולפי פל"א.

1. נוכח היעדר תקשורת פורייה בין הצדדים, הם הוזמנו לדיון אולם הוריתי להם כי לפני הדיון ייפגשו במשרדי התביעה, ישוו בין הקלאסרים המצויים בידי המאשימה ובין אלו המצויים בידי ההגנה, על מנת לבחון מה באמת חסר להגנה. ביקשתי כי לדיון יביאו הצדדים כל אחד את כל החומרים המצויים בידו, על מנת שגם בית המשפט יוכל לערוך השוואה.

ויודגש: התיק קבוע להוכחות ליום שני הקרוב – 13.1.2020 בפני כב' השופטת הבכירה שוש שטרית.

בדיון שהתקיים ביום 9.1.2020 התברר כי הצדדים לא דחקו זה בזה באופן אמתי להיפגש ביניהם קודם לדיון וכל צד בחר להתבצר בעמדתו.

ההגנה ביקשה להראות את הרשימות שקיבלה וכיצד לא ניתן להתמצא בהן, ואילו התביעה הציגה קלאסרים רבים והגישה רשימות חומרי חקירה לכל קלאסר.

התובע הבהיר במפורש כי אינו מתכוון להקל על ההגנה ולעשות את העבודה במקומה: "לשאלת בית המשפט איך הסניגורים יכולים לנווט בין כל החומר ולדעת איזה מסמך שייך לאיזה שלב אני משיב שאני לא מתכוון לעשות את עבודת ההגנה. אני לא מתכוון ללמד סניגוריה והחומר הועבר לידי ההגנה, כל החומר מצוי בתיק החקירה. לא ניתן בשלב הגשת כתב האישום להצמיד כל מסמך ומסמך ביחס לכל אישום ואישום מהסיבה הפשוטה כי יש מסמכים שרלוונטיים למספר רב של אישומים ולא ניתן לעשות את ההיקש הזה. גם בשלב זה אני לא יכול להצביע איזה מסמך קשור לאיזה פ"א כי יש מסמך שקשור למספר פ"א. כמו שאני מכין את התיק ביחס לכל עד ומה המעורבות של אותו עד, גם חבריי יכולים לעשות זאת והם יעשו זאת."

כשבית המשפט ביקש לדעת על מה יעידו העדים בישיבה הקרובה, השיב התובע כי העדים יעידו על פעולות שביצעו אולם גם אישר כי "אני בשלב זה לא יכול להגיד לבית המשפט איזה פעולות".

1. אציין כי במהלך הדיון הועברו להגנה נתוני מחקרי התקשורת שהיו חסרים לה ואין צורך בהכרעה בעניין זה.

ההכרעה

1. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים מצאתי לנכון לקבל עקרונית את בקשת ההגנה בתיק זה, בכל הנוגע לרשימת חומר החקירה.
2. כפי שצויין, מדובר בתיק בהיקף ניכר יחסית לבית משפט שלום. העבירות המיוחסות למבקשים חמורות ביותר ומורכבות ואף נושאות עמן תחכום, היערכות וסיכון רב לציבור.

ניכר גם מהיקף החומר ואף מהמידע שהועבר לבית המשפט בדיון, כי היחידה החוקרת עבדה זמן רב לחקור את מכלול האירועים, לקשר ביניהם ולאתר את המבקשים כמי שאחראים [לטענת המאשימה] למעשים. האירועים החלו כשלושה חודשים קודם למעצרם של המבקשים וחלק לא מבוטל מחומר החקירה נאסף קודם למעצרם של המבקשים.

התחכום הרב המיוחס למבקשים בכתב האישום, ולמולו יכולתה (הנטענת) של המאשימה לקשור את המבקשים לכל האירועים, אף שהם מכחישים את המעשים, מלמדים על חקירה מאומצת ומסמכים רבים הכוללים מחקרי תקשורת, מצלמות כספומטים, דו"חות בנקים, דו"חות חברות אשראי ועוד.

אלא שכרוב חומרי החקירה וכרוב האישומים ותיאור ההשתלשלות ומעשיהם של המבקשים [כל אחד לפי חלקו] כך גם צריך להיות הסדר בתיק.

נזכיר: כתב האישום בנוי חלקים-חלקים, כפי שתוארו לעיל בתמצית. באופן עקרוני, יכול היה כל חלק לעמוד בפני עצמו אפילו בכתב אישום נפרד. אלא שהמאשימה, בצדק, קשרה את כל החלקים זה בזה, נוכח ההתארגנות והדמיון הרב ביניהם, שלא נאמר אפילו "שיטת פעולה". ואולם, למול יתרון דיוני זה של המאשימה, היא מחוייבת לקיים סדר בתיק ולוודא כי אותו סדר מצוי בכל המסמכים ובאופן שבו הם עומדים לידי ההגנה.

1. ניתן להדגים את המצב באופן הבא: 10 משחקי תצרף שונים, של 500 חלקים כל אחד, שעורבבו יחדיו בערבוביה של 5,000 חלקים קטנים. למולם ניתן לשחקן 10 תמונות ועתה הוא נדרש להרכיב 10 תצרפים שונים מערבוביית החלקים.

עם כל הכבוד: לא כך נכון למאשימה לנהוג.

העובדה כי המאשימה העמידה את כל חומר החקירה, אף אם נניח כי נתנה בצד כל חומר החקירה להגנה 10 רשימות חקירה שונות של 10 קלאסרים – אינה מקימה את דרישות הדין.

שהרי ראשית אין התאמה מלאה בין הרשימות לקלאסרים, אין התאמה מלאה בין הרשימות לתיקי הפל"א ואף אין פירוט של כל מסמך מה הוא כולל.

רק כדוגמא: אחת הרשימות שהוצגו לבית המשפט מתארת את "קלאסר 1". זהו כמובן הקלאסר שנמצא בידי התביעה ואין לדעת כיצד צולם להגנה. בראש הרשימה מצויין מספר 133800/19. זהו מספר הפל"א של האישום הראשון [ההתקנה הראשונה] ומסמך ב' בתוכו פורט כ"דיסק". לא נכתב בו מה הוא אמור לכלול. הכיצד יכולה ההגנה לדעת כי יש לה את החומר הדרוש בדיסק? כך גם לגבי מסמכים ח', ט' ועוד ברשימה זו. "תמצית המסמך" שבטבלה אינה מפרטת את תחילת המסמך וסופו ואינה מאפשרת לדעת כדבעי כי כל המסמך בידי ההגנה. כפי שיפורט להלן, ספק אם כותרת הפל"א מלמדת על קשר רק לאישום הראשון.

דוגמא נוספת: הרשימה השניה שהוצגה על ידי המאשימה היא רשימה של "קלאסר 2". אלא שברשימה זו פירוט של צילומי אבטחה מכספוטמים ועוד מסמכים רבים נוספים, לרבות ניתוחי מחת"ק. ואולם, לא מובן מרשימה זו לאיזה פל"א ולאיזה אירוע היא מתייחסת. ניכר מקלאסר 2 שהוא כולל מסמכים רבים שעניינם בחלקים שונים של כתב האישום ולא בחלק מסויים דווקא. לא ניתן להבין מרשימה זו ולהתמצא בה בהקשר של אישום או חלק מסויים בכתב האישום.

הרשימה של "קלאסר 3", נושאת גם היא כותרת פל"א 133800/19 [כמו קלאסר 1] וכוללת מסמכים כלליים לרבות צווי חיפוש, צווי מעצר ומסמכים רבים, שספק רב האם הם אכן קשורים דווקא לאישום הראשון. אני מתרשם כי הכותרת "פל"א 133800/19" מלמדת על כותרת הפרשה כולה ולא בהכרח מתייחסת לאישום הראשון.

הרשימה של "קלאסר 4" מציגה שורה של מסמכים שלא ברור לאיזה פל"א הם משתייכים. גם כאן כותרת המסמך היא של פל"א 133800/19 אולם תוכן הקלאסר מלמד כי ישנם הרבה "תקצירי תיק" משמע התוכן הוא של תיקי פל"א רבים. לא ברור מהשם "תקציר תיק" לאיזה תיק הוא משתייך. הכיצד יכולה ההגנה לדעת מה התוכן שאמור להימצא בידיה?

1. סעיף 74(א)(1) בחסד"פ קובע כי -

"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו; בסעיף זה, "רשימת כל החומר" – לרבות ציון קיומו של חומר שנאסף או שנרשם בתיק שאינו חומר חקירה ושל חומר שנאסף או שנרשם בתיק שהוא חסוי על פי כל דין, וכן פירוט של סוג החומר כאמור, נושאו והמועד שבו נאסף או נרשם, ובלבד שאין בפירוט האמור לגבי חומר חסוי כדי לפגוע בחיסיון לפי כל דין; היו בחומר כמה מסמכים מאותו סוג העוסקים באותו עניין, ניתן לפרטם יחד כקבוצה, תוך ציון מספר המסמכים הנכללים בקבוצה;"

תכלית זכות העיון והצילום של חומרי החקירה היא לאפשר את קיומו של ההליך ההוגן, שלא תופתע ההגנה מראיות התביעה. משכך גם נקבע [בסעיף 77(א) בחסד"פ] כי "לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כן." [הדגשה שלי – א.ב.ג.]

1. במקרה שלפנינו, לא ביקשה ההגנה להורות על העברת חומר חקירה מסויים שנטען שקיים ולא הועבר אליה. אדרבא, לטענת ההגנה היא עדיין לא יכולה לדעת האם יש לה את כל חומר החקירה. משכך, עתרה לקבל רשימת חומר חקירה ערוכה כדבעי.

בקביעת חובת התביעה להעמיד לרשות ההגנה את "רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת", ביקש המחוקק להבטיח כי הנאשם ידע מהו החומר שנאסף ע"י הרשות החוקרת כדי שיוכל להפעיל אמצעי בקרה ביחס למיון והסיווג שנעשו בידי רשויות אכיפת החוק בין 'חומר חקירה' לחומר שנאסף שאינו מהווה חומר חקירה. רשימה שכזו מאפשרת לנאשם לאתר חומרים שלא נמסרו לעיונו ושהוא סבור שיש לראותם כ"חומר חקירה" או לבחון האם אכן קיבל לידו את כל החומר שנאסף, בבחינת רְשִימַת תִיוּג [check-list].

1. המחוקק לא פירט כיצד צריכה להיראות רשימה זו ומה האופן שתיערך. עם זאת, הוא בהחלט קבע את אחריותו של התובע לוודא שחומר החקירה ורשימת כל החומר עומדים בעת הגשת כתב האישום או בסוך לכך לרשות הנאשם וסניגורו [סעיף 74(א1) בחסד"פ].

ככלל, מקובלת עליי עמדת התביעה כי אינה צריכה לעשות את מלאכתה של ההגנה. מקובלת עליי גם הגישה העקרונית כי אין מקום לקבוע מסמרות או פורמט אחיד לאופן שבו צריכה להיערך רשימת חומר החקירה [אם כי בוודאי שעניין זה יכול יסייע, אולם אשאיר זאת למחוקק או לראשי מערכת האכיפה].

אני מוכן גם לקבל את העקרון שמול משחק התצרף הקלוקל אין להעמיד את משחק ה"סולמות וחבלים" שבו תוצאה מסויימת של הקוביות ברגע נתון מביאה להסגת כלי המשחק לאחור.

סופו של היום, כפי תחילתו, במבחן התכלית: הרשימה הנדרשת לעמוד לרשות ההגנה אינה מחוייבת להיות הרשימה הטובה ביותר והיפה ביותר, אלא היא צריכה להיבחן לפי תכלית החוק, והמבחן הוא מבחן מהותי ולא צורני – האם בידי ההגנה האפשרות למיין לעצמה את חומר החקירה, ולהתמצא בו, על מנת לבחון קודם כל האם הוגש לה כל החומר [השוואה בין הרשימה לחומרי החקירה עצמם] ובהמשך להיערך לניהול המשפט.

ברשימת חומרי החקירה, התביעה אינה מחוייבת להסביר להגנה כיצד היא מתכוונת להוכיח את אשמתו, אולם היא בהחלט נדרשת לאפשר להגנה הבנה של מה עומד מולה.

1. באשר לרמת הפירוט של כל מסמך, הרי שנפסק [עוד טרם תיקון 75 בחסד"פ] כי "ראוי שהתביעה תוסיף ותציין ברשימה באופן כללי, לפי טיבו של כל מסמך, מה עניינו של המסמך, כדי שהנאשם יוכל להבין במה מדבר המסמך" [בש"פ 2602/96 זינגר (בן צבי) נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 231, 237 (1996); להלן: עניין זינגר"]. גם לאחר התיקון עדיין מחוייבת המאשימה לפרט, ולא במעט את טיבו של המסמך, ולו ברמת כותרת עניינית שתאפשר ללמוד מהרשימה והשוואת המסמכים התיק האם מדובר באותו מסמך.

בבש"פ 163/17 חג'ג' נ' מדינת ישראל (1.2.2017) עמד בית המשפט העליון על התכלית שבסיס החובה המוטלת על התביעה להכין ולמסור להגנה את "רשימת כל החומר" וקבע כי המבחן לשם כך אינו המבחן הצורני הטכני אלא המבחן המהותי: "מבחן האפשרות להתמצאות בחומר והגשמת התכלית לספק להגנה מבט רחב על החומר שנאסף או שנרשם הם אפוא אבני הבוחן של הרשימה".

בבש"פ 4708/19 יונגסטר ואח' נ' מדינת ישראל (24.6.2019) [להלן: "עניין יונגסטר"] המשיך בית המשפט בגישה מהותית זו של היכולת להתמצא ושלל את גישת המאשימה כי יכולת זו אינה עומדת בתכלית סעיף 74(א) בחסד"פ. בית המשפט עמד על אי השוויון בהשקעת הזמן בין הצדדים ללימוד החומר, כאשר רשות החקירה והתביעה נחשפו לחומרי החקירה עוד לפני הגשת כתב האישום, וודאי כאשר גם במשך חודשים טרם נסתיימו הליכי החיסיון, ופסק כי –

"בהליך הפלילי איננו מדברים על שני צדדים שווים המתדיינים ביניהם, ויש לקחת בחשבון את פערי הכוחות בין רשויות התביעה והחקירה לבין ההגנה. הכוונה אינה בהכרח למשאבי כוח אדם... אלא בעיקר לגורם הזמן. בעוד שגורמי החקירה והתביעה יכולים לתזמן ולקבוע את העיתוי בו יוגש כתב אישום, הרי שמרגע זה ואילך, ההגנה נדרשת "להסתער" על חומר החקירה וללמוד אותו לעומקו, נוכח סד הזמנים המוכתב על ידי ההליך המשפטי. לכן, הגישה הראויה לטעמי אינה עקרונית אלא מעשית. בתיקים בהם היקף החומר הוא רב, ככל שיש בידי התביעה לסווג את החומר תוך פירוט טיבו ועניינו של כל מסמך או קבוצת מסמכים, מבלי שהדבר יצריך הקצאה מיוחדת או חריגה של משאבי התביעה, רצוי להקל על ההגנה במידת האפשר. על התביעה גם לשתף פעולה עם ההגנה, תוך סיוע והדרכה במטרה להקל על ההגנה בשלבים הראשונים של מיון ו"עיכול" החומר. ודוק: על מנת למנוע אי בהירות אדגיש כי איני סבור שניתן לילך בדרכו של השופט זמיר בעניין זינגר, באשר הדברים שנאמרו שם כוחם יפה לתיקים שאינם רבי היקף. דומה כי בתיקון 75 המחוקק, שהיה ער להיקפם וגודלם של התיקים בהאידנא, נתן דעתו על כך בקובעו בסעיף 74(א)(1) סיפא: "היו בחומר כמה מסמכים מאותו סוג העוסקים באותו עניין, ניתן לפרטם יחד כקבוצה, תוך ציון מספר המסמכים הנכללים בקבוצה".

הנה כי כן, בעניין יונגסטר הסתייג בית המשפט [כב' השופט י. עמית] מחובת הפירוט שנקבעה בעניין זינגר לצד כל מסמך לגבי תמצית תוכנו, נוכח שבהיקפים רחבים של תיקי חקירה מדובר בהשקעה לא מדתית של משאבי זמן. עם זאת, הצד השני המאפשר התמצאות, מקום בו אין פירוט, הוא דווקא סיווג המסמכים באופן שיקל לפחות את ההתמצאות והבחינה האם בכלל התקבלו כל המסמכים.

במאמר מוסגר אציין כי באפשרות הקיצונית, כאשר היקף החומר הוא רב ומדובר על תיקים בהיקפים עצומים, יתכן ויוטל על המאשימה אף לערוך את חומרי החקירה על גבי דיסקים באופן המפשר התמצאות בים המסמכים [ראו למשל עמדה שהובעה בב"ש (מחוזי י-ם) 4301/08 ברקו נ' מדינת ישראל (23.7.2008); ראו גם המקרה שנדון בבש"פ 1956/12 מדינת ישראל נ' אלגמיל (7.8.2012)]. כמובן – כל מקרה לגופו, למול התכלית שבסעיף 74 בחסד"פ, וברור כי אין זה המקרה שלפנינו, אף לא מתקרב לכך.

1. המקרה שלפנינו אינו מסוג תיקי המגה וכמובן לא מעבר לכך. עם זאת, הוא בהחלט חריג מבחינת היקפו בלשכת התביעות ובבית משפט השלום. כשם שהוא מהווה אתגר לניהול להגנה, הוא גם מהווה אתגר שכזה לתביעה. כשם שכתב האישום עצמו מכיל שילוב של 94 תיקי פל"א [גם אם מחציתם טכניים ונוגעים לכרטיסי האשראי שהתגלו בדירתו של המבקש 1], התביעה הודיעה כי ישנם מספר לא מועט של קלאסרים ומסמכים רבים.

לא התרשמתי כי ההגנה מבקשת הדרכה מהמאשימה כיצד היא מבקשת להוכיח כל דבר ודבר. כשם שהתביעה מנוהלת בכשרון, כך גם ההגנה ובעניין זה אין צורך לבקש הדרכה כלשהי. כל שמבקשת ההגנה, היא לוודא כי יש בידה את כל חומרי החקירה ולדעת לאיזה אישום או קבוצת אישומים, מתקשר כל מסמך ומסמך. דרישה זו, בים חומרי החקירה שעניינם דפי חשבונות, מחקרי תקשורת וצילומים, היא דרישה סבירה ומדתית.

דרישה זו תאפשר לטעמי בחינת חומרי החקירה וניהול יעיל של ההליך עבור שני הצדדים [השוו בש"פ 1956/12 מדינת ישראל נ' אלגמיל (7.8.2012)].

1. אציין כי במהלך הדיון בבית המשפט, ביקשה ההגנה לדעת מה מתוך חומרי החקירה מלמד על זיוף הכרטיסים במחשב שנתפס בדירת המבקש 1 [הליך הצריבה]. ראיה זו היא הקושרת לכאורה בין עצם הימצאותם של הכרטיסים המזוייפים בחזקתו של המבקש 1, לתיזת המאשימה כי הוא שזייף אותם. נטען על ידי הסניגורים כי לא מצאו בכל חומר החקירה שבידם תיעוד לכך. גם ברשימות חומר החקירה אין פירוט שניתן להבין ממנו הפניה למסמך שכזה.

ברגע זה פנה התובע לחפש בחומר החקירה ביחד עם החוקרים שנכחו באולם לסייע לו [הם באו גם לדיון בעתירה שהתקיימה לאחר מכן] והם לא הצליחו לתת מענה הולם להגנה. אדגיש, כי אין פסול בכך שהחוקרים יסייעו לתובע ואולי אף רצוי שידריכו את התובע כיצד להתמצא בחומר החקירה. אלא שסיוע שכזה אין בנמצא להגנה והדבר מלמד על כך שהרשימה אינה נותנת מענה בהקשר זה.

גם העבודה שהתובע לא ידע לומר במהלך הדיון על אילו מסמכים יעידו העדים שבהוזמנו לדיון הקרוב מלמדת כי יתכן שהרשימה אינה מקלה גם על התובע. הדברים נאמרים בזהירות כיוון שחזקה כי התובע ייערך כדבעי לדיון.

אילו ברשימת חומר החקירה היה מצויין כי חומרי החקירה הנוגעים לאישומים 51 עד 94 הם מסמכים מסויימים, באופן המאפשר להגנה לבחון את כל החומר שקיבלה, הרי שהשאלה לא היתה נשאלת וביום הדיון גם ניתן היה לבחון האם חומר מסויים שהתביעה מבקשת להגיש לשם הוכחת האמור, אכן נכלל ברשימת חומר החקירה ובחומר שהועבר להגנה.

1. כפי שהצגתי לעיל את רשימות חומרי החקירה, סבורני כי באופן שבו הן ערוכות, יש קושי לבחון ולשייך את המסמכים שהועתקו לכל אישום ואישום, או אפילו לכל קבוצת אישומים [אותם חלקים הכוללים את ההתקנה של בכספומט ואת השימוש בנתונים למשיכת כספים או ניסיונות לכך]. קושי זה, מקום בו נמצאים אנו ימים ספורים בטרם ישיבת ההוכחות הראשונה עלול לגרום לתחושה לא נוחה למידת אי השויון באופן שבו מתנהל ההליך.

מקובלת עליי כאמור גישת התביעה כי אין התובע חייב לעבוד ולסדר את תיקיו ואף את תיקי הסניגורים. אולם החלטה זו לא עוסקת באופן הצילום ועריכת המסמכים, אלא באופן עריכת רשימת חומרי החקירה, ובהקשר של תכלית בניית רשימה זו. די אם נשווה את רשימות הקלאסרים [שכאמור אינן משוייכות לפי חלקי כתב האישום] ונראה כי ישנם מספר מסמכים שסומנו באותו אופן [בכל הרשימות יש מסמך ב' ומסמך ג' וכך הלאה]. זהו מקור לתקלות ולעיכוב משמעותי במהלך ישיבת ההוכחות, אם תבקש המאשימה מהתביעה להצביע על מקום כל מסמך ברשימת חומר החקירה.

אציין עוד, מבלי לקבוע מסמרות [שהרי עניין ניהול ההליך הוא למותב בעיקרי], כי רשימה ערוכה היטב, מקלה על הגשת תיק מוצגים וחסכון משמעותי בזמן שיפוטי.

1. לטעמי, במבחן המהותי הקונקרטי בכל הליך יש לבחון גם מהו הזמן שעומד לרשות הגנה ללימוד התיק ומתוך כך האם הרשימות הקיימות מאפשרות עמידה בלוח הזמנים.

במקרה שלפנינו, המבקשים היו מיוצגים תחילה על ידי עורכי דין מהסניגוריה הציבורית, והסניגורים הנוכחיים נכנסו לתמונה רק מספר חודשים לאחר הגשת כתב האישום [בסוף חודש אוקטובר]. בשלב זה הודיעו הצדדים כי הם מבקשים להיפגש וכי הם מודעים [שני הצדדים] להיקפים המשמעותיים של חומרי החקירה [פרוט' מיום 29.10.2019 בתיק העיקרי]. עולה מהתיק כי גם תעודת החיסיון נחתמה רק בתחילת חודש אוקטובר אולם רק חודשיים לאחר מכן הועברה להגנה, ואף היא הקשתה על היערכות למענה ולבחינת העדים הנחוצים.

העובדה כי המאשימה נדרשה לבקש לתקן את כתב האישום ולהוסיף עד מהותי מטעמה מלמדת אף היא כי כך שהרשימות, במתכונם, לא הקלו עם המאשימה.

לא התרשמתי כי הבקשה מוגשת בחוסר תום לב או במטרה לעכב את ההליך אלא דווקא מתוך כוונה כן לחקור את העדים בישיבה הקרובה, אולם באופן יעיל, וחזקה על הסניגורים כי כך הם מתכוונים לעשות.

סוף דבר

1. נוכח האמור, ומשלא מצאתי כי יש ברשימות כדי להבטיח את יכולת ההגנה לבחון האם בידה את כל החומר החקירה ולאפשר לה לסווגו ולסדרו לפי חלקי כתב האישום, ובכך לאפשר כדבעי את ההגנה למבקשים, אני נעתר לבקשה ומורה למשיבה למסור בידי ההגנה רשימת חומר חקירה שתאפשר לדעת אילו מסמכים קשורים לכל קבוצת אישומים [לפי החלוקה לעיל].

נוכח הזמן הקצר, ובשים לב להיקף החומר, לא תידרש התביעה ליתר פירוט של תוכנן המסמך, כל עוד ברור לאיזה קבוצת אישומים משתייך המסמך.

ככל שמסמך מסויים משמש למספר אישומים, יש לציין זאת, בין אם על ידי רשימה כללית ובין אם על ידי ציון אותו מסמך בכל תת רשימה.

אחת הדרכים שיקלו לטעמי על המאשימה, היא לרשום על גבי הרשימות הקיימות, לצד כל מסמך, לאיזו קבוצת אישומים הוא שייך, ולאפשר להגנה לחזור ולעיין בקלסרים כדי לוודא שכל החומר מצוי בידה. עם זאת, מדובר בהצעה בלבד שאינה מחייבת, ולכך התכוונתי בהחלטתי מיום 30.12.2019, ששני הצדדים בחרו שלא לקיימה.

1. בשולי הדברים מצאתי להבהיר כי כפי האמור לעיל, אין לקבוע מסמרות באשר לאופן עריכת רשימת חומרי החקירה. תוצאת ההחלטה דנן היא למקרה קונקרטי זה, בהיקפו ובסד הזמנים שבו הוא עומד מספר ימים לפני מועד ההוכחות.

המזכיר תשלח החלטה זו לצדדים ותודיעם בדחיפות דבר קיומה, טלפונית.

ניתנה היום, י"ג טבת תש"פ, 10 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.