תביעה על סך 2350 ₪ בגין נזקים שנגרמו לשני ספסלים וגדר של התובעים.

טענות התובעים

הנתבע מתגורר ביחידת דיור אצל אחותו וגיסו מתחת לדירת הנתבעים (יחידת הדיור בלתי חוקית לטענת התובע). ביום 09/11/2019 עקר הנתבע ספסלי אחסון ממקומם בחצר הבית, קרע את האזיקונים והרשתות המחברים את הספסלים, וכתוצאה מגרירתם נגרמו שברים בידיות הספסל ונזקים נוספים.

נטען כי התובעת התרשל ופעל בניגוד להוראת סעיף 31 לפקודת הנזיקין.

התובעים צירפו חוות דעת מטעם שמאי שהעריך את הנזק לספסלים ב - 1200 ₪ ולגדר עץ בסך 650 ₪.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבע בסך 2350 ₪ עבור הנזק לספסלים והגדר וסך 500 ₪ עבור חוות הדעת מטעם השמאי.

טענות הנתבע

הצדדים הינם שכנים בבית קטן משותף בו הם הדיירים היחידים, כאשר התובעים גמרו בדעתם לסלק את הנתבע מביתו בכל דרך אפשרית, בין היתר, באמצעות הגשת אין ספור תביעות משפטיות כנגדו.

אשר על כן, התביעה דנן הינה בסה"כ חוליה נוספת, בשרשרת בלתי נגמרת של הליכים משפטיים בהם נוקטים התובעים כנגד הנתבע ובני משפחתו, כאשר כל הליך חדש מתברר להיות מופרך יותר וקנטרני יותר מקודמו.

הנתבע טוען כי ביום 08/11/19 חסמו התובעים את הכניסה אל חצר הבית המשותפת על ידי הצבת הספסלים, חיבורם אל השער עם אזיקונים, והדבר לא אפשר לנתבע להיכנס אל ביתו לטענתו. כמו כן טוען הנתבע כי הוא אף הגיש תלונה במשטרה ביום זה על כך ששכניו חסמו את הכניסה, ואף טוען כי המשטרה טענה בפניו שאין מניעה ממנו להסיר את הספסלים על מנת שהוא יוכל להיכנס לדירתו.

הנתבע טוען כי עלות ספסל הינה 369 ₪ והוא צירף הצעת מחיר מאתר אולסייל לכתב ההגנה.

האחריות

סעיף 31 לפקודת הנזיקין קובע:

הסגת גבול במיטלטלין היא לקיחת טובין שלא כדין מהחזקתו של אדם אחר, או הפרעה אלימה בהם בהיותם בהחזקתו של אדם אחר; אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במיטלטלין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון.

על התובע לפי סעיף זה להוכיח לקיחה שלא דין של המיטלטלין או הפרעה אלימה בהם, וכן כי סבל נזק ממון.

התובעים הגישו לתיק סרטון באורך 34 שניות, שצולם במצלמת אבטחה, ובו ניתן לראות בצורה ברורה כי הנתבע יוצא מביתו כאשר בידו סכין. הוא מתכופף לעבר הספסלים. ניתן להניח (שכן לא רואים זאת במפורש בסרטון) כי הוא קורע את האזיקונים המחברים בין שני הספסלים, ולאחר מכן הוא גורר כל אחד מהספסלים לצד אחר, תוך שהוא משתמש בשני ידיו לגרירת על אחד מהם.

הנתבע הודה בחקירה שכנגד כי אכן יצא כאשר סכין בידו במטרה לחתוך את אזיקוני החיבור, והדבר מעיד על תכנון וחשיבה מראש לביצוע המעשה. לפיכך, יהא שורש הסכסוך שבין הצדדים אשר יהא, אין ספק כי מדובר בפעולה אלימה כלפי המיטלטלין מצד הנתבע, ודי בכך כדי להטיל על הנתבע אחריות למעשה.

הנזק ושיעורו

הנתבע לא שלל את האפשרות כי גרירת הספסלים גרמה לנזק. כך אמר:

ש. למה לא בדקת מה יש בספסלים?

ת. לא יודע לענות על השאלה הזו.

ש. יש ספסלי אחסון שמאחסנים דברים, נכון?

ת. נכון.

ש. לפני שאתה מזיז אותם, רואים שאתה מזיז אותם, למה לא בדקת מה יש בפנים?

ת. אני לא יודע לענות על השאלה הזו.

ש. יכול להיות שבפנים היו דברים כבדים, מי עדן וכדו'?

ת. יכול להיות.

כאמור, בסירטון ניתן לראות כי הנתבע עושה שימוש בשני ידיו כדי לגרור את הספסלים, והדבר מחזק את טענת התובעים כי מתחת למושבי הספסלים אוחסן ציוד (כפי שגם ניתן לראות בתמונות) שהוסיף למשקלם העצמי של הספסלים, באופן שגרם לנתבע לעשות שימוש בשני ידו להזיזם. על כל סבירה בעיניי טענת התובעים כי תוך כדי הגרירה נגרמו נזקים ושברים לספסלים, עקב משקלם הכולל את הציוד המאוחסן, ואף כפי שניתן לראות בתמונות שצורפו לתצהיר התובעים. ואכן, הנתבע לא שלל זאת:

ש. תסכים שיכול להיות שגרמת נזק?

ת. יכול להיות, כן.

לאור האמור, הוכח כי הנתבע גרם לנזק.

התובעים צירפו חוות דעת של השמאי מר יעקב ברוכים שקבע כי עלות כל ספסל 600 ₪ וכי הנזק לגדר הוא בסך 650 ₪. לאחר שבחנתי את חוות הדעת ואת עדותו של השמאי, מצאתי לדחות את הקביעות והמסקנות שבה, כפי שיפורט.

הספסלים

לטעמי, לא היה כל צורך בחוות דעת של מומחה כדי לקבוע מהו שווי הספסלים. עלות ספסל אינה עניין שבמומחיות כלל. מדובר בספסל של חברת כתר פלסטיק מדגם "עדן", קרי "מוצר מדף" מוגדר שניתן לברר את מחירו בקלות ולא צריך מומחה לשם כך. לא ברור על סמך מה קבע השמאי כי עלות כל ספסל היא 600 ₪. כאשר נשאל על כך ענה:

ש. אני מפנה לתעריף שכתבת. 600 ₪ ספסל פלסטיק, 130 ₪ למטר גדר. עפ"י מה קבעת את זה?

ת. אני בדקתי כמה עולה ספסל, עד כמה שאני זוכר אולי קצת פחות, הוא לא יסחוב על הגב, עוד 300 ₪, ואתה מגיע ליותר, כ-600 ₪.

ש. אני מפנה לנספח א' לכתב ההגנה. אותו ספסל לפי אתר אולסייל עולה 369 ₪. אתה רוצה לשנות את תשובתך?

ת. לא. כשאני בדקתי, זה המחיר.

ש. תפנה אותי לממצאים של הבדיקה.

ת. תוסיף הובלה, לפחות 300-400 ₪ מינימום 600 ₪.

תשובת השמאי אינן מניחות את הדעת ואינן משכנעות. הוא לא פירט כיצד בירר כמה עולה ספסל והיכן בירר זאת. כדי לנסות ולשכנע הוא פתאום הוסיף למחיר את סכום ההובלה, שכלל לא נזכר בחוות דעתו. השמאי לא הניח תשתית ראייתית מספקת כדי לשכנע כי המחיר בו נקב ביחס לספסל הוא אכן המחיר הנכון למועד עריכת חוות הדעת, והתרשמתי כי קביעותיו ותשובתו ניתנו כלאחר יד. לא למותר לחזור ולציין כי בנסיבות המקרה אין ולא היה כל צורך בחוות דעת של שמאי, בוודאי ביחס לשני הספסלים, שכן אין לשמאי כל מותר מקצועי על בדיקתו של כל אדם אחר את מחיר עלותם. לפיכך, בכל הנוגע לספסלים אני דוחה את קביעת השמאי.

הנתבע צירף לכתב ההגנה תדפיס מאתר אולסייל, ולפיו, עלות ספסל חדש מאותו דגם באתר היא 369 ₪ בלבד. בחקירה הנגדי נשאל התובע:

ש. הוצאת מאולסייל את הדגם הספציפי, עדן, נכון?

ת. זה מה שאני ראיתי שדומה בחזות שלו לאותם ספסלים.

ש. נכנסתי לאתר כתר, דגם עדן, מעכשיו. מאתר כתר במבצע, מה המחיר?

ת. 529 ₪. כאשר תעריפים משתנים מעת לעת.

ראשית, צודק הנתבע כי תעריפים יכולים להשתנות מעת לעת, בין למעלה ובין למטה, ולכן לא די בעובדה כי ב"כ התובע איתר מחיר מסויים כדי לקבוע כי זהו המחיר הנכון. שנית, ב"כ התובע לא הציג לבית המשפט את תדפיס המחיר מאתר כתר על אף שידע על טענת הנתבע ביחס למחיר עוד מכתב ההגנה ולכן מבחינה ראייתית אין בפני בית המשפט כל ראיה כי אכן זהו המחיר נכון להיום. שלישית, בשים לב כי האירוע נשוא התביעה קרה ביום 9.11.19, התביעה הוגשה ביום 12.12.19 וכתב ההגנה הוגש ביום 9.3.20, הרי שהמחיר שצירף הנתבע לכתב ההגנה הוא מחיר המשקף עלות בסמוך יותר למועד האירוע מאשר המחיר שהוצג בדיון ההוכחות (מעל שנה ממועד האירוע) ועל הוא קרוב יותר לשיקוף העלות של הספסלים במועד הנזק.

לאור האמור, מצאתי להעדיף את המחיר אותו איתר הנתבע, על פני חוות דעתו של השמאי, שכן לא רק שהמחיר מגובה בהוכחה בכתב שלא נסתרה, אלא שהוא מחובר יותר למציאות מאשר קביעותיו הלא מבוססות דיין של השמאי.

הגדר

בסרטון שהוצג לא נראה כי נגרם נזק כלשהו לגדר.

השמאי אמר בעדותו:

ש. אתה כותב שהיה נזק לגדר עץ. אתה יכול להראות לי תמונה של הגדר שאתה צילמת?

ת. מדדתי, 5 מ"ר. הגדר הזו רואים אותה, מפורקת, היום בעל מקצוע שיבוא למקום, ימדוד, יקנה חלקים, אני עשיתי בהערכה על הצד הנמוך ביותר.

ש. לא לקחת סרט מדידה ומדדת?

ת. מדדתי, 5 מ"ר.

ש. איפה המדידה?

ת. זה 5 מ"ר. גם המחיר, זה מחיר מינימלי. היום בעל מקצוע שרק בא למקום לוקח 300 ₪, אם יבוא שוב ויתקין, ייקח לפחות 1000 ₪.

בנקודה זו היו תשובות השמאי לא מספקות. לחוות הדעת לא צורפה תמונה כלשהי של הגדר, והדבר תמוה שכן השמאי מציין בחוות דעתו כי ביקר במקום ולדבריו "גדר עץ נהרסה –ראה צילומים". אלא, שלחוות הדעת לא צורפו צילומים. לא ברור על סמך מה קבע כי הנזק הוא בהיקף 5 מ"ר, והמדידה אף לא תועדה.

לפיכך, לא הונחה תשתית מספקת כי הגדר ניזוקה, ועל כן אני דוחה את התביעה בראש זה.

לסיום יש להעיר, כי מדובר בתביעה בסכום נמוך מאד שנכון וראוי היה לנהלה בבית המשפט לתביעות קטנות. ברור כי שערי בית המשפט פתוחים בפני כל בעלי הדיו כמו גם בפני התובע ובהליך זה קיבל התובע יומו באופן מלא. יחד עם זאת ברע"א 111/15 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו (20.4.15) עמד בית המשפט על עיקרון המידתיות על פיו יש לנקוט במימוש זכות דיונית תוך שהוא נותן משקל לשווי הנושא בו מדובר. אמנם באותו עניין נדון ערעור שני על פסק דין, אולם הדברים בפסק הדין יפים גם לענייננו. במקרה זה המדובר בתביעה על סכום נמוך מאד, אשר ניתן היה להגישה ולברר אותה בבית המשפט לתביעות קטנות באופן שהיה חוסך לצדדים ולבית המשפט משאבים וזמן. בפרט כך הדבר כאשר הן התובע והן הנתבע הם שניהם עורכי דין במקצועם, כך שלא היה למי מהם יתרון אילו הדיון היה מתברר בבית משפט לתביעות קטנות. כך גם היה נחסך שכר טרחתם של עו"ד והוצאות הצדדים היו קטנות בהתאם.

לסיכום,

דין התביעה להתקבל בחלקה. הנזק אותו הוכיחו התובעים הוא בגין שני הספסלים בלבד, בהתאם למחיר אותו צירף הנתבע לכתב ההגנה, ובסה"כ 738 ₪ וסכום זה על הנתבע לשלם לתובעים. לסכום זה יש להוסיף את אגרת המשפט ששולמה.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

מאחר ומרבית סכומי התביעה נדחו מצאתי לקבוע, כי פרט למה שנפסק לעיל, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ב טבת תשפ"א, 27 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.