1. לפניי בקשה לאישור פסק בוררות שניתן ביום 28.7.2011 על ידי כב' הבוררים, הרב יצחק הכהן רובין, הרב אשר וינד והרב שלמה פערלשטיין מבית דין צדק הרב ניסים קרליץ זצ"ל בני ברק.
2. על פי המבקש, הצדדים להליך הם שכנים באותו הבניין, המשיבות 8-9 משמשות כוועד הבית של הבתים המשותפים 54-56 ברחוב כהנמן בבני ברק והוא עצמו בעליה של חנות בקומת הרחוב מתחת לבניין. לטענתו, הוא רכש מספר חניות בקומת המרתף המצויה מתחת לבתים ברחוב כהנמן 54-56 בבני ברק ואלו נרשמו על שמו ברישומי המקרקעין. בנוסף, רכש 3 חניות שלא נרשמו אצל רשם המקרקעין מסיבות הקשורות ליחסי הקבלן והעירייה. בשנת 2011 הגישו המשיבים תביעה לסילוק ידו מהחניון. לטענת המבקש, התביעה נוהלה בפני הבוררים ובין הצדדים נחתם שטר בוררות עליו חתם מצד אחד ומהצד השני חתמו מי שהיה אז בא כוחם של המשיבים, הרב רפאל מזוז ודייר נוסף בשם אזולאי שייצג את עצמו. התובע טען כי בפסק הבוררות נקבע שלא ניתן להוציא את החניות מחזקתו ובהתאם לכך, המשיך לעשות בהן שימוש בעלים. במסגרת הבקשה לאישור ביקש כי בית המשפט יקבע כפי שנקבע בסעיף ג' לפסק הבוררות, כי 3 החניות נושא המחלוקת הנמצאות בחניון מתחת לבתים 54-56 שייכות לו וכי לא ניתן להוציאן מחזקתו.
3. בתגובתם, התנגדו המשיבים לבקשה לאישור וביקשו להורות על ביטולו של הפסק. הם טענו כי המבקש אומנם ניהל במשך שנים חנות בבית המשותף, אך מעולם לא היה בעלים של חלקת משנה בבית המשותף. בנוסף, הבהירו כי הליך הבוררות שהתנהל בשנת 2011 כלל שני הליכים נפרדים. האחד, הליך בו תבעו את המבקש חלק מבעלי הזכויות בבית המשותף, ביניהם המשיבים 2,7,8,9 ובן זוגה של המשיבה 1 ובמסגרתו נחתם שטר בוררות שבהתאם לו היה אמור להידון הנושא של "נזקי שכנים". הם הדגישו כי המשיבים 3-6 לא השתתפו בהליך הבוררות ולא ידעו על קיומו, כיוון שהם משכירים את דירותיהם ולא היו עדים להשתלשלות העניינים. ההליך השני, התייחס לחניה של אחד הדיירים מר אזולאי, כשבהתאם לשטר הבוררות, הנושא הנדון היה "תביעת חזקה על מקרקעין". לדברי המשיבים, פסק הבוררות נושא תביעה זו כרך שני הליכים אלה במסמך אחד. המשיבים ביקשו לשם הזהירות להאריך להם את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות ולהורות על ביטולו. לטענתם, מאחר שהם אינם מהווים צד להסכם, אין הם מחויבים אף להגיש בקשה לביטולו. המשיבים גם טענו כי פסק הבוררות קבע כי המבקש רשאי לעשות שימוש בחניות המהוות רכוש משותף בכל הנוגע לחלקם היחסי ברכוש המשותף של חלק מבעלי הזכויות במקרקעין ומאחר שזכויות אלו הן זכויות במושע שלא ניתן לחלקו, הרי שפסק הבוררות בכל הנוגע לשימוש המבקש ברכוש המשותף אינו מעשי ולא ניתן לאשרו. מעבר לכך, טענו כי לאורך השנים שחלפו מיום מתן הפסק, המבקש לא ביצע את המתחייב ממנו ולא קיים את פסק הבוררות בחלקים שאינם נוחים לו. כך למשל, נמנע מלשלם מיסי ועד בית ואף השכיר את החניות לצדדים שלישיים.

לטענת המשיבים יש לבטל את הפסק, בין היתר, מהנימוקים הבאים: "לא היה הסכם בוררות בר תוקף" על פי סעיף 24(1) לחוק הבוררות, הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין על פי סעיף 24 (2) לחוק, הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות בהתאם לסעיף 24 (3) לחוק, תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור בהתאם לסעיף 24(9) לחוק וקיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד בהתאם לסעיף 24 (10) לחוק.

1. המשיבים צירפו לתשובתם את תצהיריהם של המשיבה 8 הגב' אורה נדב ושל בנה מר איתיאל יששכר שמעון נדב (להלן "נדב"). בעקבות הגשת התגובה מטעם המשיבים, עתר המבקש בבקשה לצירוף תצהירו של הרב רפאל מזוז אשר נטען כי שימש כטוען רבני מצד המשיבים בהליך הבוררות ונעתרתי לבקשתו.
2. בדיון הראשון שהתקיים בתיק ביום 24.6.2020 הפנה בית המשפט את תשומת לב המבקש לכך כי בבקשה לאישור התבקש בית המשפט לאשר את בעלותו בחניות נושא הפסק ולפיכך היא אינה בסמכותו העניינית. לאחר הדיון הודיע המבקש כי פסק הבורר עוסק בחזקתו בחניות בהן נתנה לו לטענתו חזקה בלתי הדירה, נושא המצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה. לפיכך, ביקש כי בית המשפט ימשיך וידון בתיק. בתשובה לכך, השיבו המשיבים כי הם מסכימים שלבית משפט זה קיימת סמכות עניינית, מאחר שפסק הבוררות נתן למבקש היתר רק לעשות שימוש במקרקעין נושא המחלוקת.
3. בהחלטתי מיום 13.7.2020 שניתנה לאחר הודעות הצדדים קבעתי כדלקמן: "מעיון בשטרי הבוררות שצורפו לבקשת הביטול עולה כי הבורר נדרש לדון בסוגית "נזקי שכנים" ו"תביעת חזקה על מקרקעין" עניינים אלה שהועברו להכרעת הבורר (מבלי לקבוע כל עמדה בדבר זהות הצדדים עליהם שטרי הבוררות חלים) מצויים בסמכותו העניינית של בית משפט השלום ולכן גם אישור פסק בורר באותם עניינים מצוי בסמכותו. אשר לבקשה לאישור פסק בורר: בבקשה נתבקש בית המשפט לקבוע כי החניות שייכות למבקש (סעיף 9) – קרי בית המשפט נתבקש להכריע בעניינים של בעלות – שאינם בסמכותו. בהודעה שהוגשה מטעם המבקש לאחר הדיון הוא מבקש כי בית המשפט יראה את הבקשה כ-"בקשה לקביעת חזקה בלתי הדירה של המבקש בחניות". לא כך נוסחו הדברים בפסק הבוררות (ראו סעיף ג). במסגרת בקשה לאישור פסק בוררות, אין מקום שבית המשפט יפרש אותו. כל שניתן לבקש הוא לאשר את פסק הבוררות ככתבו וכלשונו. כל בקשה אחרת מצריכה הגשת תביעה על פי הפסק בהתאם לסעיף 39 לחוק הבוררות או בדרך של בקשה לביטולו (ראו עה (נצ) 1957/05 אסולין נ' הדס ופרי וכן רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם נ' צים). אשר על כן יובהר למבקש כי בית המשפט ידון אך ורק בבקשה לאישור פסק הבוררות ככתבו וכלשונו". בית המשפט המשיך לדון בתובענה בשל הסכמת המשיבים כי פסק הבוררות אינו עוסק בבעלות אלא בנושא שימוש.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ותצהירי הצדדים, שמעתי את העדויות בדיון וקראתי את הסיכומים, החלטתי לדחות את הבקשה לאישור הפסק.
2. על אתר אומר כי חרף החלטתי שהובאה לעיל, חזר המבקש בסיכומיו על עתירתו וביקש לקבוע כי "3 החניות נשוא המחלוקת הנמצאות בחניון מתחת לבתים 54-56 ברחוב כהנמן בבני ברק, שייכות למבקש ואי אפשר להוציא את החניות מחזקתו של המבקש" (ראו סעיף 3.11 לסיכומי המבקש). מעבר לכך שכאמור לעיל לא כך נכתב בפסק הבוררות ואין מקום שבית המשפט במסגרת בקשה לאישור בוררות ישנה מתוכן הפסק, הרי שאין מקום שבמסגרת התיק דנן בית משפט השלום יכריע בסוגיות של בעלות שאינן בסמכותו העניינית.
3. עוד אציין כבר עתה, כי אינני מקבל את טענת המבקש כי אין מקום לקבלת התנגדותם של המשיבים לאישור פסק הבוררות לאור חלוף הזמן מאז נתינתו. זאת, מאחר שכפי שיפורט להלן, התרשמתי כי לא נחתם הסכם בוררות בר תוקף. במקרה כזה ניתן להגיש בקשה לביטול אף אם חלפה תקופת 45 הימים מאז נתינתו (ראו סעיף 27(ד) לחוק). בנוסף, התברר כי חלק מהמשיבים לא היו כלל צד לבוררות, כך שאין מניעה כי יביעו התנגדותם לאישור הפסק ויבקשו את ביטולו גם כיום. בכל מקרה, על פי חוק הבוררות, בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה מטעמים מיוחדים שיירשמו (סעיף 27 (א)) וכאלה ישנם. כפי שהתברר, הבקשה לאישור הוגשה לאחר שהמשיבים פנו בתביעה לסילוק ידו של המבקש מהחניון (ת.א 28988-07-18). לאורך כל השנים המבקש נמנע מהגשת פסק הבוררות לאישור וייתכן שלאור טענות המשיבים, לא בכדי. כפי שיפורט בהמשך, המבקש אף נמנע מהגשת תצהיר מטעמו. יתרה מכך, במהלך הדיון התברר כי נפלו פגמים מהותיים בהסמכת הבוררים לדון בסוגיות שנקבעו בפסק ובכל תהליך החתימה על שטר הבוררות וייפויי הכוח שנטען כי ניתנו על ידי כל בעלי הדירות למי שייצג אותם בבוררות בהיותו טוען רבני.

אי צירופו של מר אזולאי כמשיב

1. פסק הבוררות שאישורו מבוקש כולל בסעיפים א' ו- ב' התייחסות למחלוקת שנתגלעה בין המבקש לבין השכן אזולאי שהינו צד לבוררות בעניין החניה הרשומה על שמו. חרף זאת ואף שהשכן אזולאי הוזכר בטענות הצדדים כמי שנטל חלק פעיל בהליך הבוררות, לא מצא המבקש לנכון לצרפו להליך. בנסיבות אלה, לא ניתן לאשר את הפסק בוודאי שלא את החלק הנוגע אליו.
2. חשוב לציין כי היעדרותו של השכן אזולאי רלוונטית לא רק לגבי אישור הפסק בנוגע לחניה הרשומה על שמו. פסק הבוררות שאישורו מתבקש מתייחס לשלוש חניות אשר אינן רשומות על שמו של המבקש ואלה מהוות לכאורה חלק מהרכוש המשותף אשר למר אזולאי יש חלק בו בהיותו אחד מהבעלים הרשומים של המקרקעין (ראו נספח א לתגובת המשיבים).

נוסח שטר הבוררות

1. כאמור, המשיבים טענו כי בשטר הבוררות שיוחס להם, הוסמך בית הדין לדון בנזקי שכנים. ואכן, עיון בשטר הבוררות (נספח א לבקשה) מלמד כי כך צוין במפורש על שטר הבוררות. על פי השטר, בית הדין לא הוסמך לדון בסוגיית החניות בה עסק פסק הבוררות ומכאן עולה כי הבוררים חרגו מהסוגיה שהועברה להכרעתם.
2. על כך ניתן גם ללמוד מעיון בשטר הבוררות עליו חתמו המבקש והשכן אזולאי (נספח א לבקשה). מעיון בו עולה כי להבדיל משטר הבוררות שיוחס למשיבים, הוסמך בית הדין בעניין שבין אזולאי למבקש לפסוק בעניין "תביעת חזקה על מקרקעין". אם אכן הוסמך בית הדין לדון בעניינים דומים גם בעניינם של המשיבים, היה מקום לציין זאת במפורש. הדבר לא נעשה.

פגמים בחתימה על שטר הבוררות

1. זאת ועוד, על שטר הבוררות שיוחס למחלוקת בין המשיבים למבקש, חתומים אך ורק המבקש והרב מזוז. האחרון העיד בתצהירו כי שימש כטוען רבני וכבא כוח של כל בעלי הדירות בבניינים מספר 54 ו-56 (ראו סעיף 3 תצהירו). והנה, במהלך חקירתו הנגדית התברר לראשונה, כי הרב מזוז אינו מחזיק ברישיון של טוען רבני (עמוד 8 שורות 21-22). רישיון כזה מוענק בהתאם לתקנות הטוענים הרבניים תשס"א -2001. טוען רבני כמוהו כעורך דין. לפיכך, כאשר מתברר, כי מי שטוען שמתוקף היותו טוען רבני חתם על שטר בוררות בשם לקוחותיו, אינו מחזיק ברישיון כזה, אזי אין לומר שמדובר בחתימה על שטר בוררות בר תוקף.
2. לא זאת אף זאת, מבלי למעט מהעובדה כי הרב מזוז אינו מחזיק ברישיון של טוען רבני, היה עליו כמי שטען ששימש כבא כוח של כל בעלי הדירות בשני הבניינים במסגרת הליך הבוררות (סעיף 3 לתצהיר) לדאוג לקבל ייפוי כוח מתאים. הוא העיד כי ייפויי הכוח מכל בעלי הנכסים בשני הבניינים הובאו אליו חתומים על ידי מר נדב (סעיף 4 לתצהירו). בנוסף, העיד כי בפגישה על חתימת שטר הבוררות, טרם החל ההליך, נכחו רוב בעלי הדירות והם קיבלו הסבר מפורט, הבינו והסכימו לקבל על עצמם את הליך הבוררות ופסק הבוררות באשר יהיה לכל נושא הבעלות והשימוש בעניין החניון והחניות (סעיף 6). לגבי מקצת בעלי הדירות שלא נכחו במעמד החתימה, טען כי מר נדב התחייב לידע אותם לפרטי פרטים אודות הליך הבוררות על כל משמעויותיו בטרם יחתים אותם על שטר הבוררות (סעיף 7). לדבריו, מר נדב הביא אליו את חתימות יתר בעלי הדירות שלא נכחו (סעיף 8).
3. בעדותו בחקירה נגדית התברר כי הדברים שנכתבו בתצהירו היו לא מדויקים. כאשר הופנה לסעיף 6 לתצהירו ונשאל לגבי הפגישה בה על פי עדותו חתמו רוב בעלי הדירות על שטר הבוררות, הבהיר כי נפלה בתצהירו טעות סופר. לדבריו, לא היה מדובר בחתימה על שטר הבוררות אלא בחתימה על ייפויי הכוח. יתרה מכך, מתוכן הסעיף ניתן היה להבין כי הרב מזוז נכח בפגישה בה חתמו רוב בעלי הדירות על ייפוי הכוח לטובתו וכי ורק מיעוט בעלי הדירות שלא נכחו בפגישה הוחתמו על ידי נדב (כאמור בסעיף 7 לתצהיר). והנה, התברר כי אף לא אחד מייפויי הכוח נחתם בנוכחותו וכי הוא עצמו לא נתן כל הסבר לחותמים על ייפויי הכוח ולמעשה לא היה מעורב בכך (ראו עמוד 18 שורות 2-9). מעדותו התברר כי כלל לא הכיר את הדיירים (עמוד 9 שורות 15-16) וכי סמך על נדב שזה יסביר לכל אותם אנשים שביקש את חתימתם על מהות הנושא. "ש. אתה אמרת שלא ראית את האנשים חותמים על ייפוי כוח, אלא קיבלו הסבר מנדב? ת. אם הוא לא הסביר להם נכון, זה עניין שלו. הוא קיבל את ההסבר הנכון מה לומר להם" (עמוד 18 שורות 28-29). לשיטת הרב מזוז, אין זה כלל מעניינו מה הוסבר לאותם אנשים שטען כי ייפו את כוחו, אלא עניינו של מי שלשיטתו היה אמור להסביר. דבריו אלה אינם מקובלים עלי. כמי שטען להיותו מייצג של כל בעלי הדירות, היה עליו לדאוג ולקבל את ייפויי הכוח ולכל הפחות לדאוג ולוודא עם אותה קבוצת אנשים שאותה התיימר לייצג לפני שנטל את התפקיד, כי הם מבינים על מה חתמו ולהסביר להם את משמעות ההליך ותוצאותיו. הדבר לא נעשה. יש לציין שגם מר נדב עצמו לא הבין בדיוק מה משמעות ההליך ותוצאותיו (ראו עמוד 22 שורות 3-12).
4. לא זאת אף זאת, התברר כי בעלי דירות רבים כלל לא חתמו על ייפוי כוח כנטען. כך עלה מעדותו של נדב אשר עליו הטיל הרב מזוז את המשימה. נדב אף לא עשה מאמץ מיוחד לצורך כך. מעדותו עלה כי החתים 9 דיירים לכל היותר (עמוד 23 שורות 13-18, עדותו מתיישבת עם שני מסמכי ייפוי הכוח שצירף המבקש לבקשת האישור). עיון בשמות החותמים מעלה כי מדובר במשיבים 2, 7 , 8 ו-9 בלבד. נדב העיד כי לא פנה לכל הדיירים וכשנשאל על בסיס מה החליט למי לפנות, השיב: "הייתי שם ודפקתי על הדלתות ומי שפתח לי וחתם מיד ולא הערים קושיות ושאלות. אז חתם. אין לי עניין אישי. לא ניסיתי לשכנע אנשים" (ראו בעמוד 23 שורות 14-28 – שם התייחס לבעלי דירות שהעלו קושיות, הביעו התנגדות וסירבו לחתום). כשנשאל האם הביא לרב מזוז חלק מהחתימות בשלבים מאוחרים יותר של הבוררות השיב בשלילה. "כל מה שהחתמתי החתמתי במהלך יומיים שלושה, שבאתי לשם פעם אחת ואחרי זה פעם שניה" (עמ' 27 שורות 25-26). בהמשך, מנה במפורש שמות של דיירים אליהם כלל לא פנה כמו למשל משפחות אזואלוס, לנגסם, סקולסקי, יקותיאלי (ראו עמ' 28 לפרוטוקול). יש לציין כי בשני הבניינים יש 24 חלקות משנה, 17 דירות ו-7 חנויות. לפיכך, ברור מעדותו של נדב כי מרבית בעלי הזכויות לא חתמו על ייפוי הכוח כנטען (ראו סעיף 4 לתצהיר גב' אורה נדב והעתק רישום מרוכז מפנקס הבתים המשותפים נספח א לתגובת המשיבים).
5. בנוסף, התברר כי דירות רבות מצויות בבעלות משותפת של שני בני זוג אך בפועל רק אחד מבני הזוג (זה שכנראה פתח את הדלת לנדב) חתם. הרב מזוז הסביר בתצהירו כי
   "מוסכמה חברתית ידועה בקרב הקהילה החרדית היא, שאם אחד מבני הזוג חותם על דבר מה, זה מחייב את שני בני הזוג" (סעיף 11). בעדותו בחקירה נגדית הציג את הדברים באופן פחות חד משמעי. לדבריו: "אם הבעל חותם בוודאי שהאישה נגררת אחריו. אם האישה חותמת, השאלה אם זה בידיעתו ובהסכמתו או לא" (עמ' 13 שורות 19-20). במילים אחרות, על פי שיטתו המעודכנת של הרב שטוען כי קיבל ייפוי כוח, חתימת האישה לבדה אינה מספיקה ויש לקבל את הסכמת הבעל. בפועל, חלק מהחתימות הינן של נשים ולא של הבעלים. מאחר שלא נכח במעמד החתימה הכיצד יודע הוא האם הבעלים נתנו הסכמתם?! בהמשך עדותו עומת עם מסמך אשר כתב לבית הדין בעניינו של השכן אזולאי (מש/1) בו טען שהחתימה של מר אזולאי הבעל, לא מחייבת את אשתו. הרב מזוז התבקש להסביר את הפער בין הדברים והשיב לב"כ המשיבים: "תבוא איתי לבית המדרש, ואסביר לך שם את עמדתי" (עמ' 15 שורה 11). שינויים כה מהותיים בעניין זה מובילים למסקנה כי לא ניתן לסמוך על עדותו של הרב מזוז בכל הקשור לקיומה של אותה מוסכמה. הדעת נותנת כי במצב בו דירה מסוימת הינה בבעלות בני זוג יש לקבל את הסכמת שניהם להליכים אלה בהם נדונים עניינים הקשורים לרכוש המשותף. יש לציין כי גב' אורה נדב העידה בחקירתה הנגדית כי בעלה התנגד נחרצות לקיום הליך בוררות (ראו עמוד 30 שורות 9-14). כך גם נדב העיד לגבי התנגדות של בעלים נוספים לחתימת האישה (עמוד 23 שורות 25-28). ככלל לאור האי דיוקים שהתגלו בעדותו של הרב והפערים שפורטו לעיל, שוכנעתי כי שלא כנטען על ידו, לא היו בידיו ייפויי כוח מכל בעלי הדירות. גם לדיון בבית הדין מרבית בעלי הזכויות לא התייצבו (ראו עמוד 12 שורות 7-14), עובדה שמתיישבת עם אי קבלת ייפויי כוח מכל בעלי הזכויות.
6. מאחר ששלושת החניות נושא התביעה אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין על שם אף אחד מבעלי הזכויות, המשמעות היא שאלה שייכות לכל בעלי הזכויות בשני הבניינים 54 ו-56 הנמצאים על אותה חלקה (ראו העתק רישום מרוכז מפנקס הבתים המשותפים ותקנון הבית המשותף ובמיוחד סעיף 8 שלו- נספחים א' ו- ב' בהתאמה לתגובת המשיבים). לפיכך, לא ניתן היה לפסוק בסוגיות שנדונו בפסק הבוררות מבלי שכל בעלי הזכויות יתנו הסכמתם לכך. לאור הניתוח שהובא לעיל, הסכמה כזו לא ניתנה.
7. כאן המקום להתייחס לטענה שהעלה המבקש בדבר העדר ייפוי כוח לבא כוח המשיבים אשר לדבריו מחייב את פסילת הייצוג של המשיבים ומתן פסק דין חלקי נגד המשיבים שלא נטלו חלק בהליך המשפטי. ב"כ הנתבעים שהנו בעל רישיון עריכת דין בתוקף טען כי יש בידיו ייפוי כוח מכל המשיבים וכי שוחח עם שלושה מהם באופן אישי (עמוד 30 שורות 31-33). לא זה המצב במקרה של הרב מזוז שכאמור אינו עורך דין ואינו מחזיק ברישיון של טוען רבני. מכל מקום, די באותם משיבים המיוצגים על ידו ואשר אתם שוחח באופן אישי, כדי להתנגד לאישור הפסק. טענת המבקש דווקא פועלת לחובתו. אם סבור המבקש כי בא כוח המשיבים לא מוסמך לייצג בעלי דין שלא חתמו על ייפוי כוח בפניו, כיצד הוא טוען שיש לאשר את פסק הבוררות, כשהוא נסמך על עדותו של מי שהתברר, כי לא רק שלא נכח במעמד חתימת ייפויי הכוח, אלא שנפלו פגמים מהותיים בכל התהליך של ייפוי כוחו לייצג בהליך הבוררות.

העדר תצהיר מטעם המבקש

1. עניין נוסף שראוי ליתן לו משקל הוא אי הגשת תצהיר מטעם המבקש. לאור טענות המשיבים בדבר התנהלותו של המבקש משך השנים הרבות בהן לא פעל לאשר את פסק הבוררות ואף לטענתם נמנע מלקיים את חיוביו בהתאם לפסק הבוררות, היה נכון כי זה יביא את גרסתו לדברים ויתעמת עם הטענות המועלות כלפיו. כמו כן, היה נכון כי יציג את גרסתו בכל הקשור לאופן התנהלות הבוררות והטענות השונות בקשר לאי השתתפותם של כל בעלי דירות בהליכים אלה. היעדרותו של תצהיר כאמור פועלת לחובתו. הצורך בעדותו מקבל חשיבות במיוחד, לאור עדותו של הרב מזוז ממנה עלה כי נפלו פגמים משמעותיים בכל הקשור לייפויי הכוח והיותו מייצג את כל בעלי הדירות בהליכי הבוררות.

סוף דבר

1. בהיעדרו של מר אזולאי כמשיב; לאור תוכן שטר הבוררות שהסמיך את הבוררים לדון בנזקי שכנים בלבד והיותו של הפסק חורג מעניין זה; מאחר שהתברר כי הרב מזוז שטען שמתוקף היותו טוען רבני חתם לבדו על שטר בוררות בשם לקוחותיו אינו מחזיק ברישיון כזה; לאור הפגמים המהותיים שנפלו בתהליך החתימה על ייפויי הכוח שנטען כי ניתנו לרב מזוז שנחתמו שלא בנוכחותו ומבלי שנתן לחותמים הסבר לגבי מהות ההליך והשלכותיו; לאור העובדה כי בעלי דירות רבים, שהנם בעלי זכויות ברכוש המשותף, לא חתמו כלל על הסכמה לקיום בוררות ועל ייפוי כוח לטובת הרב מזוז; לאור כל אלה ניתן לומר כי אכן לא נחתם הסכם בוררות בר תוקף, כי הפסק ניתן על ידי בוררים שלא נתמנו כדין וכי לאור ניסוח שטר הבוררות, הבוררים אף חרגו מסמכותם. לכך יש להוסיף את העובדה שהמבקש לא צירף תצהיר מטעמו ולא הציג את גרסתו. די בכל אלה כדי לדחות את הבקשה לאישור הפסק.
2. אשר על כן, בקשת האישור נדחית. המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ב, 18 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.