בפני בקשה להארכת פסילתו המנהלית של המשיב, עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 29.11.19, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח משטרה 20250873302, כאשר בהמשך, הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, מכח החזקה למסרב להיבדק וכן, הבקשה שבפני.

הפסילה הוארכה בהסכמת המשיב וביום 7.1.20, טענו הצדדים לבקשה, כמפורט בפרוטוקול.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב, כדי לסכן את שלום הציבור.

 ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, ביום 29.11.19, בשעה 04:00 לערך, נהג המשיב ברכב, בכביש 20 לצפון ובהגיעו בסמוך למחלף השלום, סימן לו השוטר יהודה אוחיון, לעצור לבדיקה במחסום משטרתי, לאיתור נהגים שיכורים. המשיב לא עצר, המשיך בנסיעה ונעצר בסמוך למחלף ארלוזורוב, על ידי מפקח חיים בניטה.

מפקח בניטה ביצע למשיב בדיקת "נשיפון", בה ניתנה אינדיקציה לאלכוהול, ברמה של 610 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף, הורה לו כי הוא מעוכב לצורך בדיקת שכרות והנחה את המתנדב אריאל קישון, להחזירו למחסום המשטרתי. מדו"ח הפעולה שערך מפקח בניטה, עולה כי המשיב הציע לו סכום כסף גדול, על מנת שישחרר אותו.

המשיב הועבר לידי סמ"ר ניזאר פאר, שביצע לו בדיקת מאפיינים, בה נמצאו הממצאים הבאים: המשיב התנדנד בעמידה ולא עצם את עיניו, חרג מהקו במבחן הליכה על הקו, לא הצמיד עקב לאגודל(בוהן) ולא מנה בקול את הצעדים וכן, כשל במבחן הבאת אצבע לאף.

השוטר ציין כי מפיו של המשיב נדף ריח של אלכוהול.

השוטר הסביר למשיב את מטרת הבדיקה במכשיר ה"ינשוף" ואת משמעות הסירוב להיבדק, אך המשיב סירב למסור דגימת נשיפה, כאשר בסעיף 9 לטופס תחקור חשוד, רשם השוטר מפי המשיב: "הוא דובר צרפתית ולא הבין הכל".

המשיב הודה כי עובר לנהיגה, שתה 2 כוסות וודקה.

כחלק מראיות המבקשת, הוגשו 3 סרטונים ממצלמת הגוף של סמ"ר פאר, כאשר באחד מהם, חוזר המשיב ואומר, כי אינו מבין היטב עברית וכי הוא מבקש שחבר שנוכח במקום, יתרגם לו את דבריו של השוטר ואילו השוטר מנסה לשכנע אותו שהוא מבין עברית ומונע ממנו, לפחות בשלב המצולם, להיעזר בחברו.

לעומת זאת, בדו"ח ההזמנה לדין, ציין השוטר כי חברו של המשיב, מקסים, שהוא עורך דין, תרגם לו את משמעות הסירוב למתן דגימה וכן, כי לדברי המשיב, יעץ לו מקסים שלא להיבדק.

בהקשר זה, ציין מפקח בניטה, בטופס השימוע שערך למשיב :" הנהג דובר עברית אך היה צריך חיזוק נוסף" ולכן, ביקש מחברה של המשיב שהייתה במקום, שתקריא לו את ההחלטה בדבר פסילתו המנהלית.

באשר לטענת ההגנה, כנגד אי מילוי דרישת סעיף 2 לנוהל מת"ן, דהיינו, מתן 4 דקות למשיב לחזור בו מסירובו במקום 5 דקות, הרי ששביחס לטענות דומות, נאמר ברע"פ 8135/07 אהוד גורן נגד מדינת ישראל:

"אכן, לא יתכן חולק כי השכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל, ואין צורך להכביר מלים על כך. תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה. המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בצורות שונות. על כן, ראוי מאבקן של רשויות האכיפה להגשים את רצון המחוקק, ובתי המשפט מצווים לתת לכך יד. עליהם ליתן לדין פרשנות ישרה, שאינה דרך עקלקלות ואינה מתחכמת, אך גם אינה מוציאה מכלל פעולה את משאלת המחוקק בשל כשל בעל אופי טכני. כך מבקשים אנו לנהוג, לנהוג תרתי משמע".

השוטר ציין כי למשיב ניתנה האפשרות לחזור בו מן הסירוב, בין השעות 04:39 ועד 04:44 והמשיב לא עשה כן, אך המשיב שוחרר על ידי השוטרים רק בשעה 06:15, כעולה מדו"ח העיכוב ואין כל אינדיקציה בתיק המשטרה, כי ניסה לחזור בו ולמסור דגימה, גם לאחר אותן 4 דקות פורמליות.

בשלב זה של הדיון, די במסמכים המצויים בתיק החקירה – תיעוד ניסיונו של המשיב לחמוק מהמחסום המשטרתי, דו"ח הזמנה לדין, דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, מזכרים, תוצאות מבחני הביצוע, דו"ח עיכוב ואף בדברי המשיב עצמו, לפיהם, שתה שתי כוסות וודקה עובר לנהיגה, כדי לקבוע שבידי המבקשת ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המשיב בדין וכל טענות ההגנה, מקומן להתברר בהליך העיקרי. עם זאת, אתן משקל מסוים לסוגית השפה, שיש בה כדי לכרסם, במעט, בראיות המבקשת.

מסוכנות

מסוכנות של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו התעבורתי.

בע"ח 39227-05-17 קלינמן נ' מדינת ישראל, אמר כבוד הש' ד"ר קובו:

"לפיכך, ובהעדר מחלוקת על אודות סוגיית הראיות לכאורה, השאלה המרכזית שאותה יש לבחון בעניין פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה, טרם הגשת כתב אישום, היא האם נהיגתו של העורר מסכנת את הציבור, אם לאו. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.04); בש"פ 9849/02 בלטנר נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (27.11.02)). על מסוכנותו של הנהג ניתן ללמוד משני מקורות מרכזיים: האחד הינו נסיבות התאונה, והשני מתוך עברו התעבורתי של הנהג (ראו בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.11.06); בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.2.99); בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.11.00)). לעניין זה ניתן לבחון האם מדובר באירוע מקרי או בהתנהגות אופיינית לעורר, והאם הנסיבות מעידות על אופי נהיגתו של העורר (בש"פ 4584/03 חרמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.6.03)".

בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה: "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה".

 המשיב הנו עולה מצרפת, הנוהג בארץ משנת 2019 ולחובתו הרשעה קודמת בגין נהיגה במהירות מופרזת, מכאן, שהוא נעדר וותק בנהיגה, לכל הפחות, בישראל.

באשר לנסיבות המקרה, הרי שביחס לעבירה של נהיגה בשכרות נאמר –

בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

 בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל:

תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.

"מי שמתיר לעצמו לנהוג במצב כזה (שיכרות – י.א.) מעיד על עצמו שנהיגתו מסכנת את הציבור" (ראו: בש"פ 6406/04 איסוג ספנייב נ' מ"י (לא פורסם); וכן ע"פ 5002/99 בן איסק נ' מ"י, (פ"ד מט(4) 163)".

"כאמור, הטעם העומד ביסוד הפסילה המנהלית הוא כפול: בראש ובראשונה, העברת מסר הרתעתי לציבור והשנייה, טיפול מיידי במסוכנות של הנהג אשר חטא בביצוע העבירה".

בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל, על ידי כב' השופט מודריק:

כי "נהג הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינימלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהג כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מתקיים".

עוד נאמר בפסיקה, כי המסרב להיבדק, ייחשב כשיכור ברמה הגבוהה ביותר – ראה עפ"ת

46706-01-12 מדינת ישראל נ' מאיר חביב.

המחוקק הביע דעתו לגבי המסוכנות הנשקפת מעבירה של נהיגה בשכרות, בעונש החובה שקבע בצידה.

מכאן אנו למדים כי הן המחוקק והן בית המשפט העליון, רואים בעבירת השכרות עבירה המהווה סיכון של ממש לציבור עוברי הדרך ומצדיקה הרחקת נהג מהכביש, גם טרם הרשעתו.

מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתו המנהלית של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו ועל פי ההלכה הנוהגת ובנסיבות הייחודיות של המקרה, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של ארבעה חודשים ממועד תחילת הפסילה המנהלית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ב טבת תש"פ, 09 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.