1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ערעור (להלן: "הבקשה").
2. המבקשת הגישה נגד המשיב תביעה כספית בבית משפט לתביעות קטנות בחיפה (ת"ק 37179-07-18), בגין אי שביעות רצון מטיפול שיניים שעברה וליקויים לכאורה בטיפול על ידי המשיב, רופא שיניים במקצועו.

בהסכמת הצדדים ניתן פסק דין בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984. בית משפט קמא דחה את התביעה במלואה.

1. המבקשת ממאנת להשלים עם פסק הדין והגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.
2. במסגרת הבקשה חוזרת המבקשת על טענותיה לגופו של עניין ועותרת כי בשל מצבה הבריאותי ומפאת גילה, בקשתה תתקבל על אף הזמן שחלף.
3. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, פסק הדין ניתן לפני למעלה משנה ואין בבקשה טעם המצדיק הארכת המועד.

עוד טוען המשיב, כי פסק הדין ניתן בהתאם לסעיף 79א לחוק, בהסכמת הצדדים וכי סיכויי הערעור נמוכים. לבסוף טוען המשיב, כי המבקשת מוציאה דיבתו ויש לחייבה בהוצאות.

1. בתשובתה חוזרת המבקשת על טענותיה לפיהן לא קיבלה את הטיפול שהובטח לה, על אף ששילמה ממיטב כספה.
2. לאחר עיון בכתבי הטענות, בפסק הדין ובהלכה הפסוקה, מוחלט כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן.
3. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, קובעת כי בית המשפט או הרשם רשאים להאריך מועד שנקצב בחיקוק "מטעמים מיוחדים שיירשמו".
4. ככלל, נדרשים בעלי דין לעמוד במועדים שנקצבו בחיקוק, שכן הקפדה על מועדים אלה יש בה כדי להגשים את מטרות היעילות, ודאות וסופיות ההליך.

כמו כן עמידה במועדים קצובים מבטיחה שוויון בין בעלי הדין ומגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. ראו לעניין זה בש"א 3430/13 אלבז נ' מיטל (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין אלבז").

עוד נקבע בעניין אלבז כי "ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של טעם מיוחד להארכת מועד." הוסיף בית המשפט בעניין אלבז וציין, כי ככלל טעמים הנמנים כטעמים מיוחדים הנכנסים בגדרי תקנה 528 הם אלה שאינם בשליטת בעל דין "ולעומת זאת סיבה שכל כולה בתחום שליטתו ובחירתו של בעל הדין (או בא-כוחו) אינה מהווה בדרך כלל טעם מיוחד".

1. בענייננו, עסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.

לא אחת נקבע בפסיקה כי רשות ערעור על פסקי דין של בתי משפט לתביעות קטנות תינתן "במשורה", כאשר לפנינו שאלה עקרונית או בהתקיים טעות על פניו של פסק הדין. ראו לעניין זה רע"א 1735/13 רז נ' חברת הדואר (פורסם במאגרים).

כמו כן ראו בר"ע 1744/09 אריה נקאש נ' פנינה לב ארי (פורסם במאגרים), שם נקבע, כי התערבות בית המשפט המחוזי בפסקי דין של בית המשפט לתביעות קטנות תהיה מוצדקת רק במקרים חריגים של טעות גלויה על פניה בפסק הדין, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה.

1. בענייננו, פסק הדין ניתן ביום 9.10.18.
2. המבקשת לא טוענת בבקשתה, כי פסק הדין לא הומצא לה ו/או כי זה הומצא לה במועד מאוחר. למעשה, המבקשת לא מצביעה על טעם ממשי מיוחד המצדיק איחור בהגשת הבקשה.

לטענת המבקשת, בשל מצבה הבריאותי ומפאת גילה, יש להתחשב בה ולקבל הבקשה.

המבקשת לא צירפה אסמכתאות לצורך ביסוס טענותיה.

כמו כן, לא ניתן להתעלם כי פסק הדין ניתן בהסכמת הצדדים בהתאם לסעיף 79א לחוק ולפיכך, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור גבוהים באופן מובהק.

למבקשת לא אצה הדרך להגיש הבקשה, שכן ממועד מתן פסק הדין ועד מועד הגשת הבקשה חלפה כ- שנה, כאשר מדובר בזמן שאינו סביר.

1. מכל האמור עולה, כי הטעם באיחור להגשת בקשה רשות הערעור נעוץ, כאמור, במבקשת עצמה ולא בגורמים חיצוניים.
2. אשר על כן, הבקשה נדחית.
3. בנסיבות, אין צו להוצאות.
4. ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, כ"ד טבת תש"פ, 21 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.