1. מונחת לפניי תביעה כספית בסך 6,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבע, וזאת בקשר עם רכב משומש משנת ייצור 2008.
2. בכתב התביעה טוען התובע, כי רכש מהנתבע, שהציג עצמו כמכונאי בחברת טויוטה, רכב שבו נתגלו ליקויים שונים, שביחס אליהם לא נאמר לתובע דבר, וכי כתוצאה מהאמור נגרמו לתובע נזקים. עוד טוען התובע, כי הנתבע לא חשף בפניו כי מדובר ברכב שהיה בעברו בבעלות חברת השכרה/ החכר.
3. בכתב ההגנה טוען הנתבע, כי התובע התקשר עמו בעסקה רק לאחר שבדק את מצבו המכני של הרכב, כפי שעולה מזיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים. הנתבע מכחיש כי הציג עצמו כמכונאי. הנתבע טוען עוד, כי נאמר לתובע שהרכב שימש בעבר להשכרה, וכי נתון זה גם צוין ברישיון הרכב ובהתאם מחיר המכירה הופחת בשיעור של 40% מהמחירון.
4. בדיון שהתקיים לפני היום חזרו הצדדים על טענותיהם. יוער, כי התובע הכחיש כי זיכרון הדברים שצורף לכתב ההגנה נחתם על ידו.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי טענות הצדדים, מוצאת אני לנכון לדחות את התביעה.
6. ויובהר. אמנם התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע ואחריות הנתבע העולה מהן, הן את הנזק שנגרם והן את הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע. בענייננו, לא עלה בידי התובע להוכיח האמור.
7. ודוק. מעיון בזיכרון הדברים שצורף לכתב התביעה עולה, כי התובע בדק את הרכב לשביעות רצונו. לא זאת אף זאת, מעיון ברישיון הרכב עולה, כי הרכב שימש בעברו כרכב השכרה, כאשר מזיכרון הדברים עולה, כי הדבר בא לידי ביטוי במחיר הרכב. די בכך כדי להביא לדחיית התביעה.
8. מכל מקום, גם אם אניח כי זיכרון הדברים שצורף לכתב ההגנה אינו מתייחס לעסקה נשוא ענייננו, כנטען ע"י התובע, הרי שעל מנת לבסס התביעה היה על התובע להוכיח כי הנתבע הסתיר ממנו בנוגע למצבו של הרכב, וכי הרכב שמכר לתובע אינו תקין. התובע לא יצא ידי חובתו להוכיח האמור.
9. כאמור, ברישיון הרכב צוין במפורש, כי הרכב שימש בעברו להשכרה. גם מחיר העסקה ביטא האמור. במצב דברים זה, אין לקבל את הטענה כי הנתבע הסתיר מהתובע כי מדובר ברכב ששימש בעבר להשכרה.
10. אשר לליקויים הנטענים. כאמור, המדובר ברכב משנת ייצור 2008. מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה, כי הליקויים הנטענים – בחיישן הנקישות ובמצבר, התגלו ברכב התובע, בהתאמה, בחודש דצמבר 2019 ובחודש אוקטובר 2019, היינו למעלה מחצי שנה לאחר עריכת העסקה, ומספר חודשים לאחר מסירת הרכב לידי התובע.
11. בהינתן האמור, ומקום שלא צורפה חוות דעת מקצועית המלמדת על קיומם של ליקויים כאמור במועד העסקה, הרי שכלל לא הוכח קיומם של ליקויים כאמור במועד העסקה, לא כל שכן מודעות הנתבע לאותם ליקויים. ממילא, גם לא הוכחה עלות תיקונם של אותם ליקויים. לפיכך, אין מקום לחייב את הנתבע לשאת בעלות התיקונים של אותם ליקויים נטענים, בהתאם להצעות המחיר שצירף התובע.
12. בסופו של יום, כל טענותיו של התובע מבוססות על ליקויים שנתגלו ברכב לאחר עריכת העסקה. מקום שבו בחר התובע לרכוש רכב יד שנייה משנת ייצור 2008 ללא עריכת בדיקה לרכב מבעוד מועד, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.
13. אשר על כן, על כן אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 יום ממועד קבלתו.

המזכירות תואיל לשלוח את פסק הדין לצדדים לפי כתובתם בכתבי הטענות.

ניתן היום, ל' תשרי תשפ"א, 18 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.