לפניי תביעה ותביעה שכנגד שמקורן בתאונת דרכים בה היו מעורבים אופנוע התובע ורכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) ומבוטח אצל הנתבעת 2.

הצדדים נחלקו בשאלת האחריות בלבד.

התובע העיד כי נסע על אופנועו ברחוב כצנלסון בבת ים, שהוא רחוב דו סטרי, עת הגיעה הנתבעת מהכיוון הנגדי, והחלה לפנות שמאלה, לחניון, ללא כל התרעה מוקדמת. לפי עדותו, הנתבעת פנתה שמאלה ברגע בו חלף מולה, וכך פגעה בחלק האחורי של האופנוע, והאופנוע "נתקע" בעמידה על הפגוש הקדמי שלה. הוא עצמו נפל מהאופנוע ונחבל. לפי הדגמה שביצע במהלך העדות, רכב הנתבעת היה באמצע הפנייה, בנטייה ברורה שמאלה, בעת ההתנגשות. התובע העיד כי עובר לתאונה, נהג במהירות 30-40 קמ"ש, ושלל כל אפשרות לכך שסטה מנתיבו. בנוסף, שלל את הטענה לפיה רכב נוסף שעקף את רכב הנתבעת חסם את נתיבו וגרם לו לסטות לנתיב הנתבעת.

הנתבעת העידה כי אכן עמדה לפנות שמאלה לחניון ואותתה לשמאל, אך לטענתה, ברגע ההתנגשות היתה בעצירה מוחלטת כשרכבה עומד ישר בנתיב, וטרם החלה בפנייה. לפי עדותה, רכב נוסף עקף אותה על הנתיב הנגדי וגרם לסטיית האופנוע מנתיבו לעבר נתיבה, וכך התנגש בה. עוד העידה כי ראתה שהאופנוע הגיע במהירות רבה. כשנתבקשה להדגים, העמידה את רכבה בנטייה שמאלה, אך טענה כי עמדה ישר בנתיב. לאחר מכן, הדגימה את רכבה עומד ישר בנתיבו, וטענה כי האופנוע התנגש בחזית רכבה כשהוא נעמד למלוא אורכו בחזית רכבה, בניצב לכיוון הנסיעה, היינו: לטענתה האופנוע "נתקע" בחזית רכבה, לרוחב הכביש.

הוגש בהסכמה תיק המשטרה שנפתח בעקבות התאונה, ונסגר מחוסר ראיות. עולה כי שני הנהגים נחקרו, ומסרו גרסאות דומות לאלה שעלו בעדויותיהם כאן.

לאחר בחינת הראיות, לאור מוקדי הנזק, ובשים לב לכך שהפגיעה באופנוע היא במוקד אחורי, אני מתקשה לקבל את גרסת הנתבעת לעניין אופן קרות התאונה.

אילו רכב הנתבעת היה עומד ישר בנתיבו בעת סטיית האופנוע לעברו, ניתן היה לצפות לפגיעה קדמית באופנוע, ולא פגיעה אחורית כפי שאירע. בנוסף, אילו סטה האופנוע כנטען, קשה להבין כיצד היה יכול להגיע למצב שבו הוא נעצר בחזית רכב הנתבעת, לרוחבה של חזית הרכב, כאילו ביצע סטייה חזקה של 90 מעלות, עד לעצירתו. לדעתי, סטייה במצב שכזה לא היתה יכולה להתרחש, אלא לכל היותר ניתן היה לצפות לפגיעה של האופנוע ברכב מן הצד, באלכסון. ואולם, כפי שנאמר, אין פגיעה קדמית באופנוע, מה ששולל תרחיש שכזה. אציין כי מעדות הנתבעת לא ניתן היה להבין כיצד לשיטתה הגיע האופנוע למנח שבו כולו "נתקע" על חזית רכבה, כפי שטענה.

בניגוד לגרסה בעייתית זו, מתיישבים נזקי הרכבים יותר עם האפשרות לכך שהנתבעת כבר החלה בפנייה שמאלה, ובעודה באלכסון התנגשה באופנוע שכבר החל לחלוף מולה. כך נפגעה רק מחציתו האחורית של האופנוע, שטרם הספיק כולו לחלוף בעת שפלשה הנתבעת לנתיבו, והתנגש ברכבה.

טענת הנתבעת לפיה היה רכב נוסף שניסה לעקפה לא הוכחה כדבעי, אך גם אם אקבל אותה, נראה שאותו רכב הסתיר לנתבעת את האופנוע המגיע בכיוון הנגדי, כך שהחלה בפנייה שמאלה מיד כשהסתיימה העקיפה, ולא הבחינה באופנוע שהוסתר על ידי הרכב העוקף. כך או אחרת, היה על הנתבעת להמתין עד שיהיה שדה ראייתה פנוי לחלוטין, בעת הפנייה שמאלה.

המצב שבו מתנגש רכב שהחל בפנייה שמאלה, עם אופנוע שהגיע בכיוון הנגדי, מחייב לדעתי הטלת מרבית האחריות על הרכב הפונה. עם זאת, יש להטיל חלק מן האחריות על נהג האופנוע, שהיה עליו להתאים מהירותו לתנאי הדרך, כך שיוכל לבלום במקרה של מכשול, לרבות רכב המבקש לבצע פנייה שמאלה. אזכיר כי התובע העיד שנהג במהירות נמוכה של 30-40 קמ"ש, אך על פי עצמת הפגיעה שספג, והיות שלא נראה כי הנתבעת החלה בפנייה שמאלה במהירות חריגה, נראה שמהירותו שלו היתה גבוהה יותר משטען.

סופו של דבר, אני מורה כי האחריות תחולק כך שהנתבעות יישאו באחריות בשיעור של 65% ואילו התובע יישא באחריות בשיעור של 35%.

לפיכך, בתביעה העיקרית ישלמו הנתבעים לתובע, באמצעות הנתבעת 2 סך של 26,504 ₪ בגין הנזק, בצירוף האגרה כפי שתחויב, שכ"ט עו"ד בסך 3,976 ₪ ושכר העד בסך 400 ₪.

בתביעה שכנגד, ישלם הנתבע לתובעת סך של 2,473 בגין הנזק, בצירוף האגרה כפי שתחויב, שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ ושכר העדה בסך 350 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור.

ניתן היום, י"ג אדר תשפ"א, 25 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.