1. זוהי תביעה קטנה בה דורשת התובעת מהנתבעת השבת זהב אותו מכרה לנתבעת בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש בשל חלק נוסף של העסקה שלא יצא אל הפועל.
2. לטענת התובעת, ביום 12.12.2019 היא נכנסה לסניף הנתבעת בקניון ממילא בירושלים בעקבות פרסום מבצע של הנתבעת לפיו רשאי הלקוח למכור זהב שבבעלותו לנתבעת, ובתמורה לרכוש פריטים מהנתבעת, כאשר לשווי הזהב המוערך יתווספו 25%.
3. התובעת טענה עוד, כי קיבלה מידע לפיו תמורת ערך הזהב ובתוספת 25%, רשאית היא לרכוש פריטים בהם התעניינה, תוך שפריטים אלה יימכרו בהנחות כאלה או אחרות. כאשר התובעת הגיעה לסניף אחר של הנתבעת, שם נמסר לה, כי המידע שקיבלה שגוי, שכן לא ניתן לקבל גם תוספת של 25% וגם הנחה על הפריטים שעניינו אותה.
4. ניסיון התובעת לשכנע את המוכרים ואת נציגי הנתבעת בדיוק המידע שקיבלה, לטענתה, לא הביאו למזור והמוכרים בסניף רמת אביב סירבו למכור לתובעת את הפריטים בהנחה המבוקשת, תוך חישוב שווי הזהב שמכרה התובעת לנתבעת בתוספת 25%. היה על התובעת לבחור, אם כן, האם להשתמש בתוספת ה-25% לשווי הזהב, או לחילופין לקבל את שווי ללא תוספת אך עם הנחות כאלה או אחרות על הפריטים.
5. בין הצדדים התנהלו דין ודברים, במספר מישורים, אך התובעת עמדה על דעתה וסירבה להצעות הנתבעת. בתביעתה היא עותרת להשבת שווי הזהב אותו מכרה לנתבעת, שבשלב זה כבר הותך (2,246 ₪), וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 1,500 ₪.
6. בכתב הגנת הנתבעת נטען, כי ניסיונות הנתבעת להביא את התובעת לסיום הפרשה בהסכמה לא צלחו, תוך שהנתבעת הציעה לתובעת לרכוש את הפריטים בהנחה המבוקשת על ידה, תוך תוספת של 25% לשווי הזהב אותו מכרה לנתבעת.
7. עוד טענה הנתבעת, כי על פי עלונים שפרסמה, ואשר דוגמה מהם צורפה לכתב ההגנה, התובעת זכאית לזיכוי בעת מכירת הזהב, ולא לסכום כסף בעין. הזיכוי, כמובן, ניתן לשימוש לצורך רכישת פריטים מהנתבעת. עוד צוין, כי אין כפל הטבות, שכן הוספת ה-25% לשווי הזהב הנמכר היא הטבה, וקבלת הנחה על שווי הפריטים אף היא בגדר הטבה.
8. הנתבעת פירטה, כי הוצעו לתובעת קבלת זהב באיכות ובכמות שנמכרו לתובעת, בתוספת האבנים שהיו משובצות, וזאת על מנת לא להביא את התובעת להכרח לרכוש תכשיטים אצל הנתבעת דווקא. בנוסף כאמור, הוצע לתובעת לקיים את העסקה באופן שבו היא הבינה אותה, הגם שמדובר על טעות.
9. בדיון שהתקיים לפני אישרו הצדדים את האמור בכתבי הטענות מטעמם.
10. בשלב זה ברור, כי שני הצדדים אינם מעוניינים לקיים את העסקה בכללותה (קניית הזהב של התובעת על ידי הנתבעת מחד, וקניית פריטים אחרים של הנתבעת – בתמורה לשווי הזהב – על ידי התובעת). אין נפקא מינה, עם ביטול החוזה, הלכה למעשה, נובע כתוצאה מאי הבנת התובעת את העסקה, או כתוצאה מהסבר שגוי שניתן לתובעת על ידי נציג הנתבעת. כך או אחרת, הצדדים מסכימים הלכה למעשה לבטל את החוזה, על שתי העסקאות המגולמות בו. אלא, שאין מחלוקת, כי הזהב אותו מכרה התובעת לנתבעת – הותך, ולכן לא ניתן להחזירו לתובעת. נוכח האמור, לא ניתן להשיב בעין את חלקה של התובעת בעסקה (סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970), ועל הנתבעת להשיב לתובעת את שווי הזהב.
11. התובעת טענה, כי שווי הזהב שהותך הוא 2,246 ₪. הנתבעת לא טענה אחרת ולא חלקה על טענה זו, ועל כן יש לקבלה.
12. שקלתי בסוגיית עוגמת הנפש לה טענה התובעת, וכן בשאלת ההוצאות לשם ניהול תביעה זו, והחלטתי כי די בפסיקת ההשבה. אציין, כי הגם שהעסקה אותה הבינה התובעת – יכלה לצאת אל הפועל בסופו של יום, התובעת בחרה שלא לעשות כן, ומדובר על בחירה לגיטימית. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק, בנסיבות העניין, פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש. התובעת עצמה טענה, כי הגיעה לחנות הנתבעת על פי מודעה שפורסמה, ובמודעה זו רשומים מפורשות התנאים כפי שנטענו על ידי הנתבעת. הגם שייתכן שהתובעת הוטעתה על ידי הזבנית, אך הנתבעת, לאחר דין ודברים, אפשרה לתובעת לבצע את העסקה כפי הבנתה. התובעת, כאמור, סירבה.
13. במצטבר האמור, אני מורה על קבלת התביעה בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת בסכום של 2,246 ₪.

הסכום האמור ישולם תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעת, שכן אחרת יישא הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד התשלום במלא בפועל.

1. לצדדים זכות לבקש רשות לערר על פסק דין זה, לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, ח' סיוון תש"פ, 31 מאי 2020, בהעדר הצדדים.