לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 6.9.19 ובה היו מעורבים רכב בבעלות התובעת ורכב שהיה נהוג ע"י הנתבע 1 ושהיה מבוטח ע"י הנתבעת 2.

לטענת התובעת בכתב התביעה בשעה שהיה רכבה במצב נסיעה בנתיבו ביצע רכב הנתבעים פניית פרסה ברשלנות וגרם לקיצור מרחק הבלימה בין הרכבים ואגב כך נגרמה התאונה.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי רכב התובעת פגע ברכב הנתבעים בשעה שהאחרון ביצע פניה שמאלה ורכב התובעת ניסה לעקוף את הרכב משמאל.

בדיון העידו הנהגים וכן הנוסעים בכל אחד מהרכבים והם נחקרו על גירסאותיהם.

נהגת התובעת העידה כי נסעה אחרי רכב הנתבעים וראתה אותו סוטה לימין הדרך, לכאורה ע"מ לחנות במקביל למדרכה כאשר לפתע, ללא איתות, החל רכב הנתבעים בפניית פרסה. נהגת התובעת לא הצליחה לעצור ופגעה בדלת השמאלית אחורית ברכב הנתבעים. נהג התובעת העידה כי היתה במהירות נסיעה נמוכה וכי רכב הנתבעים חדר לנתיב נסיעתה ועקב כך אירעה התאונה. נהגת התובעת אישרה כי במקום קו מפריד מקווקו ואין כל תמרור האוסר ביצוע פנית הפרסה אולם עמדה על כך שנהג הנתבעת לא הראה כל כוונה לבצע את הפניה ולכן לא הספיקה לבלום חרף המהירות הנמוכה בה נסעה.

עד התובעת ששהה איתה ברכב בזמן התאונה העיד כי רכב הנתבעים היה על נתיב נסיעת רכב התובעת בזמן התאונה לאחר שהגיח מצידה הימני של הדרך. עד התובעת הודה כי לא ראה בעצמו האם רכב הנתבעים אותת או לא וידיעתו לעניין זה נסמכת על דבריה של נהגת התובעת.

הנתבע 1 העיד כי ביקש לבצע פנית פרסה לאחר ששגה בדרכו וביקש לחזור מן הרחוב הצדדי לרחוב הראשי. לטענתו לאחר פניה שמאלה נעצר בנתיב הנסיעה, בדק כי אין רכב מפניו ומאחוריו והחל בביצוע פנית הפרסה ואז, בסמוך להשלמתה, הגיע רכב התובעת ופגע בו קלות; לדבריו שני הרכבים היו במהירות נסיעה איטית. כן טען הנתבע כי אותת טרם ביצוע הפניה. הנתבע הכחיש כי סטה לצד הדרך על מנת לבצע את הפניה והדגיש כי רכב התובעת פנה לרחוב מהכיוון הנגדי ולכן כנראה לא הבחין בו עד שהיה מאוחר מדי על מנת למנוע את התאונה. כן העיד הנתבע כי לרכבו לא נגרם כל נזק בתאונה מעבר לאבק שהוסר על ידו.

עדת הנתבעים אישרה כי בשל טעות בניווט נדרשו לבצע פניית פרסה ולפיכך עצרו רכבם ולאחר בדיקה כי הדרך פנויה החלו בביצוע הפניה ולקראת סיומה הגיע רכב התובעת ופגע ברכבם מאחור. לשאלת ב"כ התובעת אישרה העדה כי רכב הנתבעים סטה לימין הדרך כדי להרחיב את קשת הפניה טרם ביצוע פניית הפרסה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובהודעות הצדדים והאזנתי לעדויות שהובאו בפני, אני בעמדה כי דין התביעה להתקבל.

על אתר יש להצביע על השוני המהותי בין גירסת הנתבעים כפי שהובאה בכתב ההגנה לבין הגירסה שנשטחה לפני. בעדויות שנשמעו אין כל עקיפה משמאל מצידה של רכב התובעת אלא טענה על פגיעה מאחור בשל אי שמירת מרחק. עם זאת, גם טענה זו דינה לדחייה. עדת הנתבעים עצמה תמכה בגירסת התובעת לאופן התרחשות התאונה כאשר העידה כי רכב הנתבעים החל בביצוע פניית הפרסה כאשר הוא מצוי בימין הדרך. גירסה עובדתית זו גם מתיישבת עם ההגיון לפיו אין רכב מבצע עצירה בנתיב נסיעתו באופן המהווה חסימה מוחלטת של נתיב הנסיעה והפרעה לתנועה; ובוודאי לא מבצע עצירה בנתיב הנסיעה על מנת לבצע פניית פרסה שכן במצב זה, בדרך דו סיטרית כפי שתוארה ע"י המעורבים, לא ניתן היה להשלים את פניית הפרסה בתמרון אחד. זאת ועוד, מוקד הפגיעה ברכב הנתבעים, המצוין מפורשות בטופס ההודעה של הנתבע 1 מצוי בדלת האחורית שמאלית. לו היתה הפניה מבוצעת מן הנתיב ולא מן הצד הימני, היינו מצפים לפגיעה בפגוש האחורי שמאלי של הרכב ולא בדלת האחורית, המצויה בחלקו הקדמי יותר של הרכב (ביחס לפגוש והכנף האחורית). מיקום הפגיעות- בפינה הימנית קדמית ברכב התובעת ובדלת אחורית שמאלית ברכב הנתבעים תואמים לתיאור נהגת התובעת לפיה חסם למעשה רכב הנתבעים את נתיב נסיעתה כאשר הוא מבצע סטיה חדה מימין הדרך לשמאלה ע"מ לבצע את פניית הפרסה בקשת רחבה ככל האפשר.

משלא מצאתי לתת אמון בגירסת הנתבע לפיה ביצע את פנית הפרסה מתוך נתיב נסיעתו, איני מוצאת כי יש לתת אמון בגירסתו לפיה אותת טרם ביצוע הפניה. לא מצאתי מקום להטיל ספק בעדות נהגת התובעת כי רכב הנתבע לא אותת טרם ביצוע הפניה.

משכך אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1 שסטה לנתיב נסיעת רכב התובעת ללא איתות וגרם לתאונה. בהתאמה ישלמו הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 לתובעת סך של 2,847 ₪, שכר עדי התובעת כפי שנפסק, אגרה בסך 379 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תש"פ, 16 יולי 2020, בהעדר הצדדים.