1. התובעת נפגעה בתאונת דרכים, והגישה תביעה זו לפיצויים בגין הניזוקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, ועם זאת, הצדדים חלוקים בשאלת סכום הפיצוי הנוגע לתובעת.

בשל העדר מחלוקת של ממש בשאלות העובדתיות, קיבלו הצדדים את הצעתי להגיש סיכומים תוך ויתור על חקירת עדים. בכך התייתר הצורך בהמתנה ארוכה למועד פנוי ביומני לצורך דיון הוכחות, ואני מברכת על כך.

הנכות הרפואית

2. לאחר הגשת כתב התביעה, מונה מומחה מטעם בית המשפט מתחום האורתופדיה, פרופסור אהרון צ'צ'יק, אשר נתן שתי חוות דעת בעניינה של התובעת.

בחוות דעתו מיום 09.08.20 קבע המומחה את נכותה של התובעת באופן זמני לשנה, בשיעור של 5% בגין הגבלה בתנועות הצוואר ו5% בגין הגבלה בחלק מתנועות הגב התחתון. בחוות הדעת המשלימה, לאחר בדיקה חוזרת של התובעת, שניתנה ביום 15.05.21, קבע המומחה את נכותה הצמיתה של התובעת. המומחה ציין כי קיימת הגבלה מעטה בתנועות הצוואר עם שיפור בטווחים לעומת הבדיקה הקודמת, וכן יש שיפור בתנועות הגב התחתון בהשוואה לבדיקה הקודמת.

המומחה קבע את נכותה הצמיתה של התובעת כדלקמן: 3% בגין הגבלה בתנועות הצוואר וכ-3% בגין הגבלה בתנועות בגב התחתון.

3. מאחר שלא היתה בקשה לזמן את המומחה לחקירה ולא נשלחו אליו שאלות הבהרה, ועל אף הטענות שבסוגיה זו בסיכומי הנתבעת, אני רואה את הצדדים כמי שאינם חולקים על הנכות שנקבעה בחוות הדעת שהוגשו.

אני קובעת כי עקב התאונה נותרה לתובעת נכות קלה בשל הגבלה בתנועות הצוואר, ונכות קלה נוספת בשל הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון, בשיעור כולל של 5.91%.

הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות

4. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת ע"י בית המשפט, בשים לב למכלול הראיות והנסיבות, וכי הנכות הרפואית משקפת בדרך כלל את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, ובמקרים רבים, גם את הפגיעה בכושר ההשתכרות.

במקרה דנן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לשיעור הנכות, אופייה, השפעת הנכות על התפקוד הכללי של התובעת ועל תפקודה במסגרת העבודה, בגילה, בהשכלתה ובאופי עבודתה, אני קובעת כי הנכות התפקודית של התובעת, כמו גם הפגיעה בכושר השתכרותה, הן בשיעור הנכות הרפואית, ובמעוגל - 6%.

בסיס השכר

5. התובעת היא בעלת תארים מתקדמים, עובדת בתפקיד משרדי בכיר, במוסד אקדמי.

על פי תלושי השכר העדכניים שצורפו לסיכומי התובעת, שכרה של התובעת בחודשים 1-4/2021 הוא בסכום של כ- 11,800 ₪ בממוצע לחודש (ללא ניכוי בגין מס הכנסה). התובעת טענה כי תכננה להגדיל את היקף עבודתה עם כניסת בנה הצעיר למסגרת חינוכית, אולם לא עשתה שינוי בהיקף המשרה, "בשל מגבלותיה הנובעות מהתאונה" (סעיף 20 לסיכומיה). לא מצאתי תימוכין לטענה כי מגבלותיה של התובעת – שהן קלות מאד, כפי שמלמד שיעור הנכות שנקבעה – הביאו לצמצום (או מנעו הגדלה) בהיקף העבודה. התובעת ביקשה להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדיה לעתיד, על סך של 15,000 ₪ נטו.

מנגד, הנתבעת הפנתה לתלושי השכר המלמדים כי עובדת התובעת במשרה מלאה כבר כיום (סעיפים 11 ו-23 לסיכומיה). הנתבעת ביקשה לקבוע את בסיס השכר על פי שכרה רבע שנתי עובר לתאונה כפי שנקבע על ידי המל"ל. עוד ביקשה הנתבעת לקבוע כי התובעת מיצתה את פוטנציאל השתכרותה.

אציין כי לא צורפה אסמכתא בדבר שכרה הרבע שנתי של התובעת למוצגי הנתבעת (עמ' 77 למוצגים הוא אישור המל"ל שאין בו נתוני שכר). ממילא, אני סבורה שממוצע השכר העדכני להיום הוא זה שצריך לשמש בסיס לחישוב הפסדי התובעת בעתיד, ולא השכר שהשתכרה לפני 3 שנים, בטרם אירוע התאונה.

בשים לב לנתוני התובעת, אני מעמידה את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי התובעת בעתיד, בסכום של 12,000 ₪ נטו לחודש.

הנזקים

הפסד שכר לעתיד

6. התובעת לא עתרה לפיצוי בגין הפסד שכר בעבר, ולפיכך, יש לבחון את הנזק העתידי שעשוי להיגרם לתובעת כתוצאה מהנכות שנותרה לה.

לנוכח שיעור הפגיעה המינימלית בכושר ההשתכרות, הזמן שחלף מאז התאונה (כ-3 שנים) במהלכו לא נגרע משכרה, גילה של התובעת (ילידת 16.10.81) וההלכה הפסוקה, אין מקום לחישוב אקטוארי של הפסדי השכר לעתיד. בהתאם, ייקבע פיצוי כמקובל, על פי הערכה גלובאלית, כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 395/81 ברוק נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, לח(1)537 (1984), בפסקה 20 (עמ' 545).

7. בין הצדדים ישנה מחלוקת ממשית באשר לשיעור הפיצוי שיש לפסוק בגין הפסד שכר לעתיד, מתוך חישוב אקטוארי מלא המחושב לפי בסיס השכר, במכפלה של הפגיעה בכושר ההשתכרות ובהיוון מתאים. לא מצאתי לנכון לקבל את עמדתו של צד זה או אחר, חרף הפסיקה שהוזכרה בסיכומיהם.

במקרה דנן, מדובר אמנם ב"שברי נכויות", נכות בשיעור של 3% בעמוד שדרה צווארי ונכות דומה בעמוד שדרה מותני. גם צירוף נכויות מזעריות אלה מביא לנתון המבטא פגיעה מצומצמת מאד בכושר ההשתכרות. בנסיבות אלה, בשים לב לאופי עבודתה של התובעת, ולזמן שחלף מאז התאונה בה לא נפגע שכרה כלל, לא אוכל לקבל את עמדתה, לפיה יש לפצותה על פי חישוב של 60% מחישוב "מלא". הפסיקה שהוזכרה בסיכומי התובעת, התייחסה לפסקי דין בהם נקבע פיצוי לנפגעים שנקבעה להם נכות של 8% עד 10%, אינה בהכרח מייצגת את המקובל, ותמיד יש לבחון כל מקרה לגופו.

מנגד, גם לא אוכל לקבל את הטענה שאין לצפות בעתיד לגריעה ממשית בעתיד משכרה של התובעת, בשל נכותה (הסכום שהוצע בסיכומי הנתבעת שקול לפחות מ-20% מחישוב אקטוארי). מדובר בענייננו בצירוף של שתי נכויות, גם אם הן בשיעורים נמוכים, כאשר שתיהן משפיעות על התנועה בעמוד השדרה ועשויות לגרום לכאבים ולהגבלה. לא מן הנמנע שיהיה בהן בעתיד כדי להשפיע על בחירת משרה, אם בשל תנאי העבודה והגמישות הקיימת כאשר נדרשות הפסקות, אם בשל צורך בנסיעות, ואם מכל סיבה אחרת. אציין עוד, כי אין דינה של נכות בשיעור של 5% במקטע בודד בעמוד השדרה, כדין נכות בשיעור של 6% המורכבת מפגיעות בשני מקטעים שונים.

8. על יסוד כלל הנתונים הרלבנטיים במקרה דנן, ולמרות העדר הפסד שכר בפועל בשלב זה, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 80,000 ₪ בשל האפשרות כי בעתיד תיגרם לה פגיעה בהכנסותיה, בשל נכותה.

הסכום נקבע באופן גלובלי בשים לב למקצועה של התובעת, לשיעור ולאופי הנכות ולגילה, והוא מייצג כ- 45% מחישוב אריתמטי, בצירוף הפסד פנסיה בשיעור 12.5% מהפסד השכר (סה"כ כ- 50% מהחישוב האריתמטי).

עזרת הזולת

9. נתתי את דעתי לגילה של התובעת ולגילאי ילדיה, לאופי הנכות הרפואית ולשיעורה הנמוך, ולהעדר אינדיקציה – או טענה – לכך שנעדרה בפועל מעבודתה לאחר התאונה. בשים לב לאלה, אני קובעת שיש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הצורך בעזרה, בעבר ולעתיד, בסכום של 8,000 ₪.

הוצאות רפואיות ואחרות

10. לא צורפו קבלות הנוגעות להוצאות של התובעת עבור טיפול תרופתי או הוצאה נלווית או נובעת מהתאונה.

על בסיס התיעוד הקיים ובשל האפשרות שהתובעת תידרש לטיפול תרופתי או פיזיותרפיה בעקבות נכותה, במסגרת קופת חולים, מצאתי פסוק לטובתה, בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, מעבר להוצאות המכוסות בסל הבריאות, סכום גלובלי של 2,000 ₪.

נזק בלתי ממוני

11. התובעת זכאית לפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני, ובשים לב לשיעור הנכות, ניתן לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה, עד לגבול 10% מהפיצוי המקסימלי הקבוע בדין.

שקלתי את כל הנתונים, ובין היתר את שיעור ואופי הנכות ואת הנכות הזמנית שנקבעה לה, ומצאתי לנכון לפסוק לטובת התובעת פיצוי בגין כאב וסבל, בסכום של 15,000 ₪.

12. ריכוז סכומי הפיצויים

סוף דבר

51213. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 105,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% ואגרת בית משפט ששולמה (כשהיא משוערכת להיום).

13.הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ל' שבט תשפ"ב, 01 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.