רקע וטענות הצדדים

1. לטענת התובעת, כאשר נסע הרכב הצבאי ביום גשום בשכונת אל גמשה בשטח המועצה המקומית מג'אר, הגלגל פגע תוך בור ניקוז אשר היה פתוח, ללא שוחה ולא מכוסה ונגרמו נזקים לרכב (להלן : "המקרה").
2. התביעה הוגשה בסך 28,269 ₪ מתוכם הנזק לפי חוו"ד שמאי בסך 27,830 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 439 ₪.
3. הנתבעת 1 טענה בכתב הגנתה כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף מחמת העדר יריבות. נטען כי התאונה, המוכחשת, ארעה כתוצאה מבור ביוב באחריות הנתבעת 2 מתוקף היותה האחראית במשק המים והביוב שבתחום שיפוט המועצה מאז שנת 2010.
4. כן טוענת הנתבעת 1 כי בפנייתה אל הנתבעת 2, הנתבעת 2 לא הכחישה כי מדובר בבור ביוב אשר באחריותה המלאה, אך ציינה כי בעת בדיקה של השוחה הנטענת, מכסה הביוב היה תקין. כן נטען, כי התובעת מעולם לא הודיעה לנתבעת 1 אודות המקרה בזמן אמת, וכך גרמה למועצה לנזק ראייתי.
5. הנתבעת 2 הכחישה את האמור בכתב התביעה. לטענתה, מספר שנים לאחר האירוע הנטען פנתה התובעת אל הנתבעת 2 בבקשה לפיצוי, בהתאמה נשלח נציג הנתבעת 2 לבדיקת השוחות, והתברר כי השוחה הייתה מקובעת היטב ללא סימני שברים. הנתבעת שלחה תשובתה לתובעת.
6. כמו כן טענה הנתבעת 2 כי אירוע התאונה התרחש בשל רשלנות התובעת או חוסר זהירות מצידה. לחילופין טוענת לרשלנות תורמת בשיעור מרבי של הנהג מטעם התובעת.
7. התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעם מר אנואר הזימה – המשתמש והמחזיק ברכב, מר ורד הזימה והגב' אמל אנואר, אשר לא התייצבה לדיון ההוכחות ולכן תצהירה לא משמש ראיה בהליך.

הנתבעת 1 הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מר מאדי קזל, המשמש כמנהל האחזקה.

הנתבעת 2 הגישה תצהיר אינג' עלי אבו ריש המשמש כמהנדס אצל הנתבעת 2, ומטעם מר עמאד סלאח אלדין, אשר ביצע את הבדיקה לשוחה במועד המאוחר.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות מהעדים, כן עיינתי בסיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. בהתאם לתקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 פסק הדין ינומק בתמצית.
2. הנהגת מטעם התובעת גב' הזימה תארה בעדותה את המקרה כלהלן (בפרוטוקול בעמ' 4 שורות 8-10):

"נכנסתי לכביש המזג אוויר היה גשום מאוד וזזתי הצידה פתאום שמעתי קול, הרכב לא נסע יותר. אחרי זמן מה הגיעו אנשים מהשכונה ואמרו לי שהרכב לא יכול לנסוע יותר...".

1. ההודעה על מקרה הביטוח נמסרה לחברת הביטוח ביום 20/12/2016, מיד אחרי המקרה. קיימת התאמה בין ההודעה לבין עדות הנהגת ותאור המקרה פרט לכך כי לפי טופס ההודעה הגלגל עלה על בור ניקוז ולא על בור ביוב. כעולה מדו"ח השמאי, הרכב נבדק בתאריך 22/12/2016, בסמוך למקרה.
2. העדה העידה כי לא נסעה במהירות והיא לא ראתה את השוחה בגלל הגשם. היא העידה כי מדובר בבור באמצע הכביש, לא גלוי לעין ואי אפשר להבחין בו (בפרוטוקול בעמ' 5 שורה 32). היא העידה כי סטתה בגלל רכב אשר חנה במסלול נסיעתה וכי היתה מכה חזקה (בפרוטוקול בעמ' 5 שורה 20).
3. מטעם התובעת העיד בעלה של הנהגת מר אנואר הזימה כי הגיע למקום , אשר הוא בסמוך לביתם והם נוסעים בדרך זו הרבה, מזג האוויר היה סוער (בפרוטוקול בעמ' 8) והבור הוא באמצע הכביש, כאשר אחד מגלגלי הרכב היה בתוך הבור. הוא אישר כי רכב חנה בימין הכביש. מר הזימה אישר כי דובר בבור ביוב ועמד על כך בחקירתו הנגדית (בפרוטוקול בעמ' 9).
   
4. מר הזימה המחזיק ברכב נשאל מדוע בטופס ההודעה נכתב כי מדובר בניקוז והוא השיב כי זו היתה השערתו, אך מדובר במקום סמוך לביתו וזהו בור ביוב.
   
5. כן העיד מטעם התובעת בנה של נהגת התובעת מר ורד הזימה אשר צילם את התמונות מהמקום. הוא העיד כי כאשר הגיע למקום, הרכב כבר הוזז קדימה ומכסה הבור היה פתוח (בפרוטוקול בעמ' 10) הוא לא ידע לומר אם חנה רכב בצד ימין. התמונות צורפו לתצהיר התובעת והן מדגימות את בור הביוב פתוח ומוצף, מכסה הבור לצדו.
   
6. לסיכום, מעדויות התובעת וההודעה, כולל השרטוט בטופס ההודעה עולה כי הנהגת נסעה ביום גשום והרכב ניזוק כאשר עלה על בור ביוב אשר הודגם לא מכוסה בתמונות. כן עלה כי הנהגת סטתה מהנתיב בשל רכב אשר היה בימין הכביש. הגרסאות היו אחידות וקוהרנטיות.
7. מטעם הנתבעת 1 העיד מר מאדי קזל, אשר טען כי לא הייתה כל תלונה בקשר למקרה :
   "זכור לי שלפני שנתיים העו"ד של המועצה ב-2018 הודעה על המקרה, הגעתי למקום וידאתי ... הכל תקין. וידאתי שזה בוודאות בור ביוב" (בפרוטוקול בעמ' 11 שורות 23-24).
8. אין חולק כי העד מר קזל ביקר במקום כשנתיים אחרי התאונה ולכן לממצאיו בשטח אין כל משמעות ביחס למועד המקרה. אמנם טען כי לא קיבל כל הודעה אך אין חולק כי לא היה במקום בסמוך למקרה.
   
9. מר קזל העיד כי מדובר בבור ביוב אשר באחריות הנתבעת 2 וכי לא מדובר בבורות של המועצה (בפרוטוקול בעמ' 12).
   
10. תימוכין לכך כי מדובר בתשתית הנתבעת 2 יש במכתב הדחייה אשר שלחה הנתבעת 2 לתובעת בה לא הכחישה כי מדובר בתשתית באחריותה אך טענה כי :
    "בעת הבדיקה של השוחה הנטענת לאחרונה, מכסה הביוב היה תקין ומקובע היטב, ולא היה מהווה סכנה ו/או מטרד כלשהו".
11. מר אבו ריש עד הנתבעת 2 אישר כי מדובר בתשתית אשר באחריותה, כי העובדים בודקים את המקום וסמוך למקרה לא היו קריאות ואין רישום. העובדים ביקרו במקום בשנת 2018 לאחר קבלת הפניה וכשנתיים אחרי המקרה ולא מצאו ליקוי (בעדותו בפרוטוקול בעמ' 12). ברור כי ביקור במקום במועד זה אין בו כדי ללמד מאום על מצב השוחה בזמן המקרה.
    
12. מר אבו ריש המשמש כמהנדס התאגיד הנתבעת 2 נשאל ביחס לטיפול השוטף בתשתית ומעדותו עלה כי הנתבעת 2 לא מילאה המוטל עליה לוודא תקינות התשתיות. העד הסביר כי הטיפול הוא לפי קריאות מהמוקד וכי זרימות הביוב נבדקות מידי יום (בפרוטוקול בעמ' 13) אך לא שוכנעתי כי קיים פיקוח מספיק.
    
13. לא זו אף זו, מר אבו ריש העיד כי בשל חיבורים "פיראטיים" של תושבים למערכות, מחדירים מי גשם למערכת הביוב אשר אין זה הייעוד שלה (בפרוטוקול בעמ' 13 שורות 20-21, בשורה 32). כאשר נשאל כיצד מטופלת תופעה זו השיב כי אין זה בתחום אחריותו ומכאן המחדלים לא טופלו כלל.
    
14. כן העיד מטעם הנתבעת 2 מר סלאח אלדין המשמש כרכז אחזקה של היישוב וגם הוא העיד כי הגיע למקום אחרי התביעה, כלומר שנתיים אחרי המקרה מאחר ולא ידע קודם לכן. כאמור, לבדיקת המכסה והתשתית שנתיים אחרי המקרה אין כל חשיבות ביחס למצב השוחה והתשתית ביום המקרה או בסמוך לכך.
    
15. מעדויות הנתבעת 2 התרשמתי כי לא נעשה פיקוח כדרוש לתשתית, לא הובאו יומני עבודה או יומני קבלת קריאות במוקד והעדים הסתפקו באמירה בעל פה. כמו כן, בעדות מר אבו ריש עלה כי ידוע לתאגיד בדבר חיבורים לא תקינים למערכת הביוב אשר יכלו לגרום להצפתה ודבר לא נעשה. תופעה זו יכלה לגרום להצפת מערכת הביוב ושחרור המכסה אשר לא הובאה כל עדות כי יש מעקב אחר תקינות חיבורו.
16. הנתבעות טענו כי לא ידעו בדבר האירוע במועד התרחשותו אלא רק כאשר הוגשה התביעה אך לא הביאו יומני עבודה או יומני מוקד. בכלל זה הנתבעת 1 לא הביאה יומן המוקד העירוני במועד המקרה להראות כי אכן לא התקבלה קריאה מתאימה וכן הנתבעת 2 הסתפקה בהכחשה כללית ובדיקות אשר נעשו כשנתיים אחרי המקרה. אי הבאת דיווחים מקימה חזקה כי הראיות היו פועלות לחובת המשיבות.
    
17. כידוע, נטל ההוכחה במשפט האזרחי מוטל על כתפי התובעת, אולם במצב דברים זה אין התובעת יכלה לדעת מהו הגורם לאי תקינות מכסה תשתית הביוב, ראה בע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק (פורסם בנבו):
    "נטל הבאת הראיות יכול שיעבור בעקבות ראיות נסיבתיות שהביא התובע להוכחת הרשלנות או נוכח ידיעה ייחודית של הנתבע בדבר גורמי התופעה שגרמה לפגיעה. במקרה של ידיעה כזאת, מועבר על שכם הנתבע הנטל לעורר ספק בלב בית המשפט באשר לקיומו או לאי-קיומו של הדבר המצוי בתחום ידיעתו הייחודית."
18. התובעת הוכיחה כי הנהגת מטעמה נסעה בדרך מוכרת בה היא נוסעת, כי מכסה הביוב לא היה מחובר לשוחה והנתבעות לא הביאו כל ראיה לפעילות תחזוקה שוטפת ותקינה או יומני הדיווחים למועד הרלוונטי. כמו כן מעדות הנתבעת 2 עלה כי היתה ידועה תופעה של חיבורים פיראטיים למערכת הביוב אשר יכלו לגרום להצפה ולא נעשה דבר.
19. לסיכום, דין התביעה להתקבל. יחד עם זאת, נהגת התובעת תשא באשם תורם מאחר ונסעה ביום גשום, בחושך והיה עליה לנהוג במהירות המתאימה. הנהגת העידה כי היא סטתה מנתיבה מאחר וחנה רכב בצד ימין. היה עליה לנהוג באופן המאפשר לה להגיב בהתאם הן למפגעים והן לתנאי הדרך. לפיכך, ייוחס לנהגת התובעת אשם תורם בשיעור 30%. הנזק, אם כן, יעמוד בסך 19,788 ₪.
    
20. אשר לגובה הנזק, התובעת הגישה חוות דעת מטעמה, ערוכה כדין. הנתבעות לא חלקו על חוות הדעת, לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם ולפיכך הנזק הוכח.
    
21. באשר לאחריות הנתבעות, מרבית האחריות תיוחס לתאגיד וזאת בשיעור 85% לאחר שלא הוכח כי התאגיד מילא חובתו בתחזוקת התשתית. הנתבעת 1 הינה הרשות המקומית בתחומה התשתית וכן תחזוקת הכבישים בהם התשתית. אף הרשות המקומית תפקידה לפקח ולהתריע ולא מצאתי כי קיים נוהל סדיר או עשתה כן במקרה זה. לפיכן תוטל על הרשות אחריות בשיעור 15%.
    
22. מכאן, לסילוק סופי מלא ומוחלט של טענות התובעת, ישולם לתובעת סך 19,788 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ ובסה"כ סך 23,288 ₪ מתוכו תשא הנתבעת 1 בסך 3,493 ₪ והנתבעת 2 בסך 19,795 ש"ח.
    

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"א, 08 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.