>

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3, 64ב(א) ו-39א) לפקודת התעבורה ועל תקנה 169א לתקנות התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 29.11.19, בסמוך לשעה 04:55, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, בדרך בגין, לכיוון צפון ובהגיעו בסמוך לבית מספר 116 ולמחסום לאיתור נהגים שיכורים שהוצב שם, נמצא כי הוא שיכור, לאחר שבבדיקה שנערכה לו במכשיר "ינשוף", נמצאו בגופו 595 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, כמות העולה על זו המותרת על פי חוק.

הנאשם, באמצעות בא כוחו, כפר בעבירה המיוחסת לו וטען: "אבקש דחייה להקראה וחילופין, הנאשם כופר. הנאשם הותקף במהלך האירוע נשוא כתב האישום, לא קיבל שום הסבר ומכחיש את המיוחס לו. הוא לא סרב".

פרשת התביעה

עד תביעה מספר 1, רס"מ ערן ארזה, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/1 – דו"ח הזמנה לדין

ת/2 – דוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, ת/3 – דו"ח עיכוב, ת/4 – מזכר, ת/5 – דיסק (סרטון)

עד תביעה מספר 2, רס"ר ענאן בדר, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/6 – פלט בדיקת ינשוף,

ת/7 – טופס דין וחשבון, ת/8 –בדיקות עצמיות וכיול תחילת משמרת, ת/9 – בדיקות עצמיות וכיול סוף משמרת

עד תביעה מספר 3, מר אבנר ברזילי, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/11 – כרטיס מכשיר, ת/12 – טופס ביקורת תקופתית, ת/13 – תעודות בלון, ת/14 – דו"ח כיול ומסמכים נלווים.

כמו כן, הגישה המאשימה את המסמכים הבאים: ת/15 - תעודת בלון יחידה, ת/16 – תצהיר קונסולרי.

מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:

הנאשם נהג ברכב כמפורט לעיל, עד תביעה 1 שעמד במחסום משטרתי, הורה לו לעצור רכבו לבדיקה שגרתית וביקש ממנו להיבדק במכשיר "נשיפון".

בבדיקה ניתנה אינדיקציה לאלכוהול ברמה של 570 מ"ק והעד הודיע לנאשם כי הוא מעוכב לצורך בדיקה במכשיר ה"ינשוף", כאמור בת/1 עד ת/3 וכפי שניתן היה לראות ב-ת/5, כמתואר בעמוד 9 לפרוטוקול מיום 15.12.20.

העד ציין כי היה עם הנאשם כל העת והשגיח עליו שלא יכניס/יוציא דבר מפיו, כנדרש, כמפורט בת/1 ו-ת/2.

העד ערך לנאשם מבחן ביצוע (בדיקת מאפיינים),בו נמצאו הממצאים הבאים: הנאשם עמד באופן יציב, התנדנד במבחן הליכה על הקו והחטיא בפעם השישית במבחן הבאת אצבע לאף, כפי שניתן לראות ב-ת/5, כמתואר בעמוד 9 לפרוטוקול מיום 15.12.20.

העד ציין כי מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול .

הנאשם נדרש להיבדק במכשיר ה"ינשוף", מטרת הבדיקה ומשמעות הסירוב להיבדק הוסברו לו והוא הסכים להיבדק, כאמור בסעיף 8 ל-ת/2.

העד נחקר והשיב כי עמד במקום במחסום שכרות ואינו זוכר כמה ניידות נוספות או שוטרים נוספים היו במקום, אך הוא זה שטיפל בנאשם.

העד נשאל והשיב כי גם בשלב העיכוב, הוא אינו חייב לומר לנאשם כי יש באפשרותו להיוועץ בעורך דין.

העד התבקש והדגים בבית המשפט, כיצד הראה לנאשם שיש לבצע את מבחני המאפיינים.

העד נשאל והשיב כי היה כל העת עם הנאשם, עד לסיום העיכוב וכי מעצרו של הנאשם בסוף ההליך, היה בגין חשד להסעת שב"ח שהתחזה לאדם אחר.

העד נשאל מדוע לא תיעד את שאירע לאחר שהנאשם הועבר לטיפול יחידת הסיור ונעצר והשיב כי הוא טפל בו בהקשר לשכרות וכאשר סיים טיפול, הפסיק גם את התיעוד המצולם.

העד נשאל אם זומן למח"ש למתן עדות בהקשר לאירוע זה והשיב בשלילה.

בשעה 05:17, בחלוף 22 דקות משעת עצירתו, הועבר הנאשם אל עד תביעה מספר 2 לשם ביצוע בדיקת ה"ינשוף", כאמור בסעיף 9 ל-ת/2 ו-ת/7.

הנאשם נבדק במכשיר "ינשוף" מספר 20, אשר נבדק על ידי העד בתחילת המשמרת ונמצא תקין, כעולה מת/8 ונבדק שנית בסוף המשמרת ונמצא תקין, כעולה מת/9.

על פי ת/6, נשף הנאשם 2 נשיפות תקינות ונמדדו בהן הערכים 614 ו- 595 מיקרוגרם.

העד ציין ב- ת/7, כי החליף פיה עבור כל מחזור נשיפה.

המכשיר קבע כי המדידה הייתה תקינה וציין את הערך הנמוך מבין השניים, 595 מיקרוגרם, כתוצאה הסופית.

עותק מ - ת/7 נמסר לנאשם, כנדרש והוא חתם על קבלתו.

ב-ת/10, ניתן היה לראות את המתואר בעמוד 15 לפרוטוקול מיום 15.12.20.

העד נשאל ופירט כיצד הסביר לנאשם את אופן ביצוע הבדיקה.

העד נשאל ואישר כי היו מספר נשיפות פסולות ובהמשך, השיב כי המכשיר מסמן לו מתי ניתן לבצע בדיקה נוספת.

העד נשאל והשיב כי אינו נדרש לבצע בדיקה עצמית, אם במהלך בדיקה של חשוד, יש מספר נשיפות פסולות.

העד נשאל והשיב כי על השוטר המעכב להודיע לנאשם כי יש לו זכות להיוועץ בעורך דין וזה מופיע בטפסים שהשוטר ממלא.

העד נשאל מדוע לא תיעד במצלמת הגוף שלו את הבדיקה של הנאשם והשיב כי המצלמה מונחת על חזהו והוא לא מתעסק אתה תוך כדי הפעלת ה"ינשוף".

העד נשאל אם שוטרים נוספים עשו שימוש באותו מכשיר "ינשוף" באותו לילה והשיב כי אינו יודע.

בשעה 05:55, סיימו העדים את הטיפול בנאשם ושחררו אותו.

עד תביעה מספר 3, לשעבר טכנאי במעבדה המשטרתית, ביצע ביום 14.8.19, בדיקה תקופתית למכשיר ה"ינשוף" שבנדון ומצא כי הוא תקין, כמפורט במסמכים שהוגשו מטעמו.

העד נחקר והשיב כי המכשיר שבנדון נכנס לפעולה באפריל 2016 וכי אינו עובד עם המכשיר בשטח.

העד נשאל מתי מחליפים בלון למכשיר והשיב כי מחליפים בכל פעם שהבלון נגמר. עוד הסביר העד, כי החלפת הבלון היא פועל יוצא של תדירות השימוש במכשיר ה"ינשוף".

העד נשאל כל כמה זמן עושים בדיקת כיול למכשיר והשיב כי היא נעשית מדי ביקורת תקופתית.

העד נשאל בכמה מכשירים טיפל והשיב כי ב-40 לערך.

העד נשאל לגבי תדירות ביצוע טיפולים למכשיר ה"ינשוף" שבנדון והשיב כי כאשר הובא בטרם חלוף חצי שנה מהביקורת האחרונה, למשל ב-17.3.19, היה זה לשם החלפת חיישן, אבל הוא לא היה הטכנאי שביצע את ההחלפה.

העד נשאל לגבי מספר דו"ח שמופיע בכרטיס המכשיר והשיב כי מדובר במספר דו"ח כיול, בהקשר לביצוע בדיקת כיול.

פרשת ההגנה

מטעם הנאשם הוגשו המסמכים הבאים:

נ/1- עותק תלונה למח"ש (סומן בטעות ת/1-ש.ק.), נ/2- מסמכים רפואיים(סומן בטעות ת/2-ש.ק.), נ/3- מסמך לגבי שעת סיום העבודה של הנאשם ביום 28.11.19.

הנאשם העיד להגנתו וסיפר כי אותו יום לא חש בטוב, נח בביתו ובשעות הערב, נסע למועדון בתל אביב עם חברים. לפני שנכנס למועדון, נטל שני כדורי אופטלגין, כיוון שראשו כאב ובמועדון, שתה כמעט חצי כוס בירה. הנאשם המשיך לא לחוש בטוב ולכן, נסע הביתה ונעצר בדרכו על ידי השוטרים. לטענתו, נבדק 7 פעמים במכשיר ולא יצא שום דבר ולא הוחלפה פיה בין הבדיקות. עוד טען הנאשם, כי לא הבין את שביקשו ממנו לעשות במבחני הביצוע ואף כי נאמר לו ששוטר דובר ערבית יתרגם עבורו, השוטר הגיע אחרי זמן רב ולא תרגם. בהמשך, הגיעו 3 שוטרים, לא במדי משטרה, החלו להרביץ לו ואף שברו לו את האצבע. לדבריו, הועבר על ידי השוטרים לתחנת המשטרה ומשם לבית החולים.

עוד מסר הנאשם, בתשובה לשאלות בא כוחו כי לא הבין את מה שהשוטרים אמרו לו ולא נאמר לו כי הוא יכול להיוועץ בעורך דין.

הנאשם הוסיף כי לא נשאל לגבי תרופות שנטל ולכן לא אמר זאת לשוטר וכי השוטר המפעיל הלחיץ אותו באופן לא נעים לתת עוד נפח, כי לא יצאה תשובה חיובית.

הנאשם מסר כי סבל מכאבי ראש ומהלחץ שהיה לו באותו היום ואף כי שתה אלכוהול, לא היה שיכור.

הנאשם נחקר והשיב כי הוא יליד ירושלים ועובד במטבח של בית החולים הרצוג וכאשר נשאל מדוע נזקק למתורגמן לשפה הערבית, השיב כי הוא מבין בעברית רק "כמה דברים קטנים" ומשנדרש להסביר, השיב כי הוא מבין עברית רק בהקשר לעבודתו במטבח.

התובעת עימתה את הנאשם עם דקות 2.15 ו-12.12 ל-ת/5, כמפורט בעמוד 37 לפרוטוקול, שורות 26 עד 28 ועמוד 38 שורה 5, שורות 24 עד 26.

הנאשם נשאל ואישר כי שתה כוס בירה במועדון ואז החליט לחזור הביתה ונעצר בתחילת דרכו.

הנאשם נשאל והשיב כי את מבחני הביצוע ערכו לו לאחר שנבדק ב"מכונה הגדולה והקטנה" ואילו בהמשך, מסר כי אינו זוכר איך זה היה.

כאשר נשאל כיצד זה זכר שביצעו לו 7 בדיקות מבלי להחליף פיה, לטענתו, השיב כי הוא זוכר את הדברים הקטנים שקרו מול עיניו, בגלל הגישה של השוטר.

התובעת הציגה קטעים נוספים מתוך ת/5, בהם ניתן היה לראות כי ע"ת 2 החליף פיה כנדרש- עמוד 39 לפרוטוקול, שורות 23 עד 30.

הנאשם נשאל והשיב כי שיתף פעולה עם השוטרים וכן, אישר כי חתם על גבי המסמכים-ת/2, ת/3, פלט הבדיקה.

לבסוף, נשאל הנאשם אם הוא יודע מה הכמות המותרת לנהג על פי חוק והשיב כי אינו יודע.

בחקירה חוזרת, השיב הנאשם כי אינו יודע מה כתוב במסמכים עליהם חתם, כיוון שאינו קורא עברית.

בסיכומיה, התייחסה ב"כ המאשימה למסכת הראייתית שהובאה בפני בית המשפט וביקשה לדחות את גרסתו ולהרשיעו במיוחס לו בכתב האישום.

בסיכומיו, טען הסנגור כי יש לזכות את הנאשם מהטעמים הבאים- לא הוסבר לו כי יש באפשרותו להיוועץ בעורך דין בתחילת ההליך, הנאשם לא הבין את שביקשו ממנו השוטרים, מפעיל ה"ינשוף" התגלה כלא מיומן ולא הוכחה תקינותו של המכשיר שבנדון.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בראיות המאשימה ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם, שוכנעתי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ברע"פ 8135/07, אהוד גורן נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים כי:" אין מחלוקת שהינשוף מהווה מכשיר בדיקה אמין מבחינה ראייתית וראוי מבחינה חוקתית".

בפסקי הדין ת' 11893/07 ו- עפ"ת 10-04-25457, מדינת ישראל נגד עוזרי (להלן – פס"ד עוזרי), שם נדונה באריכות אמינותו ומהימנותו של מכשיר ה"ינשוף", נקבע בשתי הערכאות כי מדובר במכשיר אמין וכאמור בפס"ד של בית המשפט המחוזי :"בצדק ציין בית משפט קמא כי למכשיר הינשוף עומדת חזקת אמינות, הניתנת לסתירה (עמוד 27 לפסק הדין). מסקנה זו נתמכה, בין היתר, באמור בפסק הדין הנ"ל בעניין גורן שבו נקבע כי "אין מחלוקת שהינשוף מהווה מכשיר בדיקה אמין מבחינה ראייתית וראוי מבחינה חוקית" (פיסקה כ"ח לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין). מסקנה זו נובעת גם מן הדין עצמו (סעיף 64 לפקודה) שקבע את השימוש במכשיר נשיפה לבדיקת רמת האלכוהול (ראו: ע"פ 40202/07 מדינת ישראל נ' שלמה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 4.6.2007).

...הנה כי כן, מסקנתנו היא כי בדין קבע בית משפט קמא כי עומדת לו, לינשוף, חזקת אמינות. מעבר לכך, המדינה עמדה בנטל המוטל עליה גם בראיות נוספות שהביאה לעניין מהימנות המכשיר, אם מן הניסיון שנצבר בעולם בנדון ואם בחווֹת דעת המומחים שהביאה".

בעפ"ת 36780-06-11, גאון נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' בן יוסף :" בית משפט קמא קבע ואחזרו ואומר בצדק, שאין עדי התביעה המפעילים את המכשיר ואשר מכינים אותו להפעלה במעבדה וביחידות, צריכים להיות מומחים, מהנדסים, שיוכלו להכיר את המכשיר על כל מאפייניו ועל דרך פעולתו על בוריה. די בכך שלמדו קורס וכך במקרה זה להשתמש במכשיר, להפעילו כך שלא יטעה ולהכינו לשימוש כך שלא תהיה טעות בהפעלתו, המכשיר הספציפי הזה וזאת כאשר כבר נקבעה ההלכה, שהמכשיר המדעי הזה שבו מדובר, הינשוף, על דרך הכלל הוא מכשיר המבצע כראוי את המשימה של בדיקת שכרות".

בת"פ 471-09-11 מדינת ישראל נ' חביב רבוח, קבע כבוד השופט גורפינקל:

"במשפט פלילי עסקינן ואכן רף ההוכחה לו נדרשת התביעה הינו הוכחה מעל לכל ספק סביר. יחד עם זאת, הדגש הינו על המילה סביר. לא די לה להגנה להעלות שורה של היפותזות תאורטיות בדבר ייתכנות קיומם של כשלים כשאין כל ממצא אובייקטיבי, או ראשית ממצא כזה הקושר את המציאות לדבר ייתכנות הכשלים....באשר לתנאי תחזוקת הבלון הכיול והמכשיר, שוב, בפרשת עוזרי נבחנו כל ההיבטים הטכניים הנוגעים לתפעול ושמירה של המכשור על כל רבדיו. משעה שביהמ"ש הכשיר את השימוש במכשיר כפי שנעשה בפרשת עוזרי, לא ניתן בכל תיק ותיק לחזור מבראשית ולהטיל דופי באופן בו מתחזקת המשטרה את הציוד. הנושא נבחן והוכרע ואין כל סיבה מוצדקת לסטות מהכרעה זו".

משנקבעה חזקת אמינותו של מכשיר ה"ינשוף", די בכך שניתן פלט בדיקה המציין כמות העולה על רף האכיפה הקבוע בחוק, ממכשיר "ינשוף" שעבר את הבדיקות התקופתיות הנדרשות ואת בדיקת הכיול טרם ההפעלה ונמצא תקין, על מנת לקבוע כי הנבדק עבר עבירה של נהיגה בשכרות.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאלמנט ה"נהיגה" ולכך שהנאשם נעצר במחסום משטרתי, כאשר הוא נוהג ברכב.

כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם שתה משקה אלכוהולי עובר לנהיגה, כעולה מגרסת הנאשם עצמו.

הסנגור מצא לנכון להדגיש, כי הנאשם לא חש בטוב באותו הערב וסיים לעבוד בשעה 14:30, כעולה מ-נ/3.

לטעמי, הטענה כי הנאשם לא חש בטוב באותו היום אין בה כדי לסייע להגנת הנאשם, להיפך. אם אכן הנאשם לא חש בטוב ועל אף זאת מצא לנכון לנהוג בשעות הערב מירושלים לתל אביב, לשתות אלכוהול במועדון ואז לנהוג חזרה, ניתן לזקוף זאת לחובתו ולא לזכותו.

באשר לטענות שהעלה הסנגור בנוגע לתקיפת הנאשם בתום הטיפול בו על ידי עדי התביעה, הרי שאין קשר בין האמור לתיק שבפני, אלא לכך שהנאשם הסיע עמו, לכאורה, שוהה בלתי חוקי ולהליך מול שוטרים אחרים, שהחל בתום הטיפול בו בהקשר לעבירה שבפני.

אוסיף כי גם בפנייתו למח"ש, נ/1, ציין הסנגור כי הנאשם הותקף, לכאורה, בשעה 06:00 ואילו העדים שבפני, סיימו את הטיפול בנאשם בשעה 05:55, כמצוין ב-ת/3 וכפי שהעיד עד תביעה מספר 1 בבית המשפט.

באשר להליך בדיקתו של הנאשם, הרי שבתאריך 14.8.19, נערכה בדיקה תקופתית שגרתית, למכשיר "ינשוף" מספר 20, על ידי עד תביעה מספר 3.

כעולה מ- ת/11 – ת/14, המכשיר נמצא תקין.

העד נחקר בחקירה נגדית בנוגע למספר תיקונים שנערכו למכשיר, השיב והסביר את משמעות התיקון, ככל שהדבר נוגע למעשה ידיו ועמד על כך שהמכשיר היה תקין במועד הביקורת שערך.

ת/15 ו-ת/16 שהוגשו, על אף התנגדות הסנגור, נוגעים לבלוני הכיול של המכשיר.

כבר נקבע בפסיקה, לגבי תעודות הבלון והתצהיר הקונסולרי הנלווה, כי מדובר במסמך שהוא "רשומה מוסדית" ובעפ"ת 38612-02-12 יעקב ברוך ואח' נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' הבכירה נגה אוהד:

נוכח טענות חוזרות ונשנות מצד בא כוח המערערים נבחנה במסגרת עפ"ת (ת"א) 31798-12-10, אליעזר רודיטי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 19.5.2011 (להלן:"עפ"ת רודיטי"), השאלה מהו מעמדה של תעודת הבלון מבחינה ראייתית. בפסק הדין קבע השופט, רענן בן יוסף, כי תעודת בלון זו היא רשומה מוסדית, ומכאן שניתן להגישה על ידי טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה במשטרה, על אף שהטכנאי אינו עורך התעודה ואינו יכול לאשר מידיעתו האישית את אמיתות תוכנה. דברים אלה אושרו ברע"פ שרביט, ומכאן כי דינה של תעודת בלון הוא דין רשומה מוסדית. אף אם אקבל את טענת בא כוח המערערים, לפיה לא כך נקבע ברע"פ שרביט, הרי שקביעתו של השופט, רענן בן יוסף, לא נסתרה בפסק דין שרביט, פסיקתו נותרה על כנה והיא מקובלת עלי. גם אני סבורה כי תעודת הבלון היא רשומה מוסדית...כך הבעתי דעתי בפסקי דין קודמים (עפ"ת 28787-09-12, לכט נ' מ"י וכן 47239-10-12, דדון נ' מ"י, (פורסמו בנבו)) כי אין חובה לצרף את תעודת הבלון כראיה. בפסקי דין אחרים, של כבוד השופט, רענן בן יוסף, נמצאות התבטאויות לפיהן אמנם ראוי שהן תעודת הבלון והן תעודת התקינות (טופס הבדיקה החצי שנתית) יצורפו לחומר הראיות, אך ניתן להרשיע גם מבלי שהוכח כיולו של המכשיר, באמצעות ראיות קבילות, מקום בו היו לבית המשפט די ראיות נוספות להרשעה, כגון הודאת הנאשם, בעת המעצר, כי שתה אלכוהול (ראו עפ"ת 26396-05-12, איגיץ' נ' מדינית ישראל, מיום 7.6.2012, פורסם בנבו).בעפ"ת 47572-08-11, מדינת ישראל נ' למנוב מיכאל, מיום 16.4.2012 (פורסם בנבו), פסק כבוד השופט שפסר, כי אין לחייב באופן גורף לצרף כראיה בכל תיק שכרות את תעודת הבלון ואת טופס הבדיקה התקופתית, "כיון שחיוב כאמור עלול להוביל לזימון טכנאי המעבדה למאות דיונים בבתי משפט ברחבי הארץ, משיקולים טאקטיים בלבד ללא סיבה מוצדקת וללא נימוק מהותי, תוך פגיעה ביכולת התפקוד התקין של המעבדה וביכולת האכיפה המשטרתית, בין היתר כנגד עבירות המצויות בלב הקונצנזוס של האינטרס הציבורי, ותוך הגדלת הוצאות ועומס סרק מיותר הן על רשויות התביעה והן על בתי המשפט ככל המשתמע מכך".דעתי כדעת כבוד השופט שפסר.

אני סבורה כי תעודת הבלון היא חומר חקירה שאין חובה להגישה כראיה. כך דעתי גם בנוגע לתעודת עובד הציבור אודות הבדיקה התקופתית שנערכת לכל מכשיר ומכשיר".

מן האמור עולה, כי המסמכים שבנדון הוגשו למעלה מן הצורך, שכן ההגנה לא העלתה כל טענה קונקרטית הנוגעת לתקינות מכשיר ה"ינשוף" וגם לאחר חקירתו הנגדית של טכנאי המעבדה, כפי שיפורט להלן, לא נמצא כל פגם בבדיקות המכשיר ו/או בתקינותו במועד הרלוונטי, בניגוד לנטען בסיכומי ההגנה.

עד תביעה מספר 2, ביצע בדיקת כיול ובדיקות עצמיות למכשיר האמור, ביום 28.11.19, בשעה 22:21, בתחילת המשמרת וביום 29.11.19, בשעה 06:14 בסוף המשמרת והמכשיר נמצא תקין.

על פי ת/6 ו-ת/7, זהו המכשיר בו עשה העד שימוש לצורך בדיקתו של הנאשם.

העד תיעד את הליך הבדיקה, כנדרש, ב- ת/7 ועותק מהמסמך נמסר לנאשם, אשר חתם עליו.

לא מצאתי כל פגם באופן עבודתו של העד ובאופן הפעלת מכשיר ה"ינשוף" על ידיו.

אציין, כי כבר נקבע בפסיקה, כי שוטר מפעיל "ינשוף", אינו צריך להיות בקיא כל פרטיו של המכשיר ולעניין זה, ראה עפ"ת 36780-06-11 גאון נגד מדינת ישראל, מפי כבוד הש' בן יוסף:

"בית משפט קמא קבע, ואחזור ואומר בצדק, שאין עדי התביעה המפעילים את המכשיר ואשר מכינים אותו להפעלה במעבדות וביחידות, צריכים להיות מומחים, מהנדסים, שיוכלו להכיר את המכשיר על כל מאפייניו ועל דרך פעולתו על בוריה, די בכך שלמדו קורס, וכך במקרה זה להשתמש במכשיר להפעילו כך שלא יטעה ולהכינו לשימוש כך שלא תהיה טעות בהפעלתו, המכשיר הספציפי הזה, וזאת כאשר כבר נקבעה ההלכה, שהמכשיר המדעי הזה שבו מדובר, הינשוף, על דרך הכלל הוא מכשיר המבצע כראוי את המשימה של בדיקת שכרות".

באשר לטענת ההגנה, כי זכות ההיוועצות נמנעה מהנאשם ולכן קמה לו הגנה מן הצדק, דינה להידחות, כפי שקבע כבוד הש' רובינשטיין ברע"פ 2538/11 בר נגד מדינת ישראל:

"מתן האפשרות למתבקש לנשוף לעכב את בדיקת הינשוף עד שיועץ בעורך דין, מאיינת בפועל מתוכן, אולי כליל, את מטרת הסעיף והבדיקה. היועצות בעורך דין טעונה ככלל הגעתו למקום עצירת הרכב, ומטבע הדברים הדבר עשוי להימשך זמן לא מועט. הדבר מצוי בניגוד למהירות הנדרשת לשם בדיקה אפקטיבית של רמת האלכוהול בדם, וכך נאמר בדברי ההסבר לחקיקת סעיף 64ב(א1): "מתן הסמכות האמורה תסייע לשוטר לוודא מיידית אם הנוהג הוא שיכור, ואם כן, תאפשר לו לעשות שימוש בסמכויותיו לפי סעיף 47 לפקודה ולמנוע את המשך נהיגתו של אותו אדם ברכב תוך סיכונו וסיכון שאר המשתמשים בדרך" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 72) (בדיקת שכרות), התשס"ה - 2005;.... כשלעצמי איני רואה מניעה לאפשר היועצות טלפונית בגדרי דקות אחדות, בשעה שמכינים את המכשיר לבדיקה, למתבקש לנשוף עם עורך דין, ובתיק זה עצמו עוכב המבקש ב-01:20 ובחלוף 15 דקות נלקח לבדיקה, וזו החלה ב-01:50. אילו באמת רצה המבקש להיועץ, יכול היה לעשות כן כל עוד ההכנה נמשכת, בשיחת טלפון, בלא לבטל מן הזמן היקר המשפיע על עניין השכרות; אך לא אטע מסמרות שאינם נדרשים כאן. לטעמי, בשעה שהמתבקש לנשוף ממתין לבדיקה, כשם שיכול הוא - למשל - להתקשר לביתו לומר שלא יגיע מייד כי עוכב על-ידי המשטרה, כך יכול הוא להתקשר לעורך דין. אך נוכח דבר המחוקק בעניין "אזהרת הסירוב" בנסיבות אלה אין המשטרה חייבת לעכב את הבדיקה משהוכנה, כדי שלא תאבד האפקטיביות שלה הקשורה בלוח הזמנים.... אמנם, יש באי מתן הזכות לעכב את הבדיקה לפי רצון המתבקש לנשוף עד להיועצות עם עורך דין כדי לפגוע במידת מה בזכות ההיועצות, אולם החובה המוטלת על השוטר להסביר את מטרת הבדיקה ואת משמעות הסירוב לעשות כן, יש בה כדי להקטין משמעותית פגיעה זו... עיקר, כאמור, הוא השכל הישר - חלוף הזמן עומד ביחס ישיר לאפקטיביות הבדיקה. על כן סבורני, כי סעיף 64ב(ב2) הוא ההסדר הרלבנטי בענייננו, משמע אין למתבקש לנשוף הזכות לעכב את הבדיקה עד שיועץ בעורך דין".

בכל הנוגע לטענת הנאשם לפיה לא הבין את שהסבירו לו השוטרים, כיוון שאינו שולט בשפה העברית מעבר ל"דברים הקטנים" שקשורים בעבודתו, מדובר בטענה שלא אוכל ליתן בה אמון.

כמפורט בהרחבה בפרוטוקול מיום 9.9.21, הרי שרק בחלוף 8 דיונים, שרק לחלקם התייצב הנאשם מטעמים בלתי מוצדקים כאלה ואחרים ובתום פרשת התביעה, העלה הסנגור לראשונה, את הטענה כי הנאשם בעצם אינו מבין את השפה העברית ונזקק למתורגמן.

כפי שפורט לעיל, תיעוד מצולם של הטיפול בנאשם, סותר באופן נחרץ טענה זו ויש בכך גם כדי להשליך באופן משמעותי על אמינותו של הנאשם.

הנאשם חתם על המסמכים שהוצגו בפניו על ידי השוטרים.

יתרה מזו, גם אם הייתה מתקבלת טענת הנאשם כי אינו שולט בשפה העברית, הרי שניתן היה לראות ולשמוע, בסרטון ת/5, כיצד ע"ת 2 משוחח עם הנאשם בשפה הערבית, לפני הבדיקה במכשיר ה"ינשוף" ובמהלכה.

מכל האמור, אני קובעת שלא נפל דופי בהליך בדיקתו של הנאשם.

לא מצאתי כל קשר בין פסקי הדין אליהם הפנה הסנגור בסיכומיו לתיק שבפני, מכל הטעמים שפורטו לעיל.

בנוסף, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט אינו חייב להסתמך על בדיקה מדעית בלבד וכי ניתן להרשיע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, על פי ממצאי התנהגות.

ברע"פ 10284/07 רועי קדוש נ' מדינת ישראל, נאמר:

"לא אחת קבע בית-משפט זה, כי אין ללמוד, כי קיומה של דרך הוכחה מדעית בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב היא תנאי בל יעבור להרשעה בעבירה לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה. נקבע, כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות אף ללא הסתמכות על בדיקה מדעית. כך למשל נקבע בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (4) 463, בעמ' 467: 

"העיון בהוראותיו של החוק ושל התקנות מלמד, כי המחוקק אכן קבע דרכי בדיקה מיוחדות, אשר להן חייב נוהג רכב להכפיף את עצמו בתנאים הקבועים בחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו, והוא גם קבע אמות מידה לגבי אחוז האלכוהול, אשר אם התקיים אסורה נהיגת רכב אותה שעה. אולם, מנוסחו של הסעיף אין ללמוד, כי נקיטת דרך ההוכחה בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב (נשיפה, בדיקת דם או בדיקת שתן) היא תנאי-בל-יעבור להרשעה בעבירה על סעיף 62 לפקודה או על תקנה 26 לתקנות, וכי אין להרשיע אדם בנהיגה אסורה כאמור בסעיף 62(3) או בתקנה 26 על-פי ראיות אחרות המוכיחות את שכרותו." [ההדגשה הוספה – ס.ג'.]  

 משמע, ניתן להוכיח שכרות בדרך שאינה מדעית על-פי מאפייני שכרות, אולם ברי, אפוא, כי ככל הרשעה בפלילים, על הרשעה כזו להישען על ראיות המוכיחות את השכרות מעל לכל ספק סביר..".

ברע"פ 2419/12 כהן נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' רובינשטיין:

"לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. שאלת אופן הוכחתו של כיול הינשוף אכן תלויה ועומדת בפני בית משפט זה בעניין שרביט, לצורך מענה מחייב במישור המשפטי הרחב. ואולם, בענייננו מבוססת הרשעת המבקשת גם על נדבכים נוספים (בכללם, כאמור, ההודאה בשתייה, עדות המתנדב וההימנעות מהעדת עדי הגנה רלבנטיים לכאורה)".

ברע"פ 2420/12, מסלאחה נגד מדינת ישראל קבעה כבוד הש' נאור:

"אשוב ואציין: קבילותו של מכשיר ה"ינשוף" איננה ממין העניין, ככל שבראיות התביעה די כדי להרשיע את המבקש גם בלעדיהן. גם בבקשה שבפניי, אלו הם פני הדברים. המבקש הודה בשתיית כוס יין וחצי כוס בירה; הוא כשל בבדיקת המאפיינים; נדף ממנו ריח עז של אלכוהול. כפי שציין אף בית המשפט המחוזי, בכך די כדי להרשיעו, ואין קבילות ה"ינשוף" מעלה או מורידה".

ברע"פ 2964/12 חי נגד מדינת ישראל קבעה כבוד הש' נאור:

"דין הבקשה להידחות. נסיבותיה דומות לבקשות אחרות מסוג זה שבאו בפני בית משפט זה לאחרונה ונדחו (ראו והשוו: רע"פ 2420/12 מוסטפא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.4.2012), והפרשות הנזכרות שם). בפרט דומות נסיבות המקרה להחלטת השופט רובינשטיין ב-רע"פ 2419/12 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.4.2012). בפרשות אלו כולן די היה בראיות התביעה כדי להביא להרשעת המבקש גם ללא צורך בבדיקת ה"ינשוף", ומשכך שאלת קבילותו איננה מעלה או מורידה. כך פני הדברים גם בענייננו. המבקש הודה בשתייתם של 4 משקאות אלכוהוליים, מפיו נדף ריח חזק של אלכוהול, ועד מטעמו העיד כי שתה אלכוהול ברכב, בניגוד לעדותו של המבקש".  

דהיינו, ניתן לראות כי בית המשפט העליון קובע בפסיקה עקבית כי די בכך שנהג הודה בשתיית משקה אלכוהולי טרם הנהיגה, בריח אלכוהול שנודף מפיו ובכך שלא העיד להגנתו או נמנע מלהביא עדי הגנה רלוונטיים מטעמו, בכדי להרשיעו בעבירה של נהיגה בשכרות.

כפי שפורט לעיל, הנאשם הודה בשתיית חצי כוס בירה/ כוס בירה עובר לנהיגה.

הנאשם נמנע מלהביא לעדות מי מהחברים עמם בילה במועדון עובר לאירוע והימנעות זו תיזקף לחובתו.

מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול והוא כשל חלקית במבחני הביצוע שנערכו לו.

מכל האמור לעיל, בנוגע להליך הבדיקה של המכשיר טרם האכיפה והליך בדיקתו של הנאשם עצמו, כמו גם ממצאי התנהגות, הימנעות מהבאת עדי הגנה פוטנציאליים והודיה בשתיית משקה אלכוהולי עובר לנהיגה, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם נהג בשכרות, כמיוחס לו בכתב האישום. <>

ניתנה היום, ה' אדר ב' תשפ"ב, 08 מרץ 2022, במעמד הצדדים