28 פברואר 2021

לפני:

כב' הרשמת מירב ניר שלו

החלטה

1. לפני בקשת הנתבעת להורות לתובע להמציא פירוט תיקים פלילים שנפתחו לו במשטרה.

רקע וטענות הצדדים

2. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת, לפיצויים בסך כולל של 442,000 ₪' בגין פיטורים שלא כדין ופגיעה בפרטיות.

3. התובע הועסק במחלבת תל יוסף (להלן: "המחלבה") שבבעלות הנתבעת החל מחודש 7/2015 ועד חודש יולי 2019. התובע שימש תחילה כמפעיל בתחום "פריסה בתפעול ישראליות" וביום 1.1.2019 מונה לתפקיד מנהל צוות. התובע פוטר ביום 7.7.2019 לאחר שנמצא דובר שקר בבדיקת פוליגרף בנושא שימוש בסמים וגניבת טובין במחלבה.

4. לטענת התובע בכתב התביעה, הוא היה עובד מקצועי מסור ומוערך והוא פוטר בעקבות תלונה אנונימית והאשמת שווא. מי שעמדו מאחורי האשמות שווא אלו ואשר גרמו לפיטוריו לטענת התובע, היו אשתו ויו"ר ועד העובדים המקומי - גיסה של אשתו, זאת בזמן הליך גירושים קשה שעבר.

5. לטענת התובע, פגמים רבים שנפלו בהליך פיטוריו מעידים על חוסר תום לב מובהק של הנתבעת ועל כך כי ההחלטה על הפיטורים התקבלה מבעוד מועד, משיקולים זרים ותוך ניצול מעמדם של בעלי תפקידים בנתבעת;

לטענת התובע, הוא תוחקר על ידי הקב"ט ביום 29.5.2019 בשעה 6:00 לקראת סוף משמרת שלו ומאופי השאלות הבין, כי הוא מואשם בגניבה ושימוש בסמים. תצהיר התובע ובו פירוט השאלות והתשובות אשר נשאל בתחקיר זה, צורף כנספח ד' לכתב התביעה (להלן: "התחקיר"). התובע טוען כי הסכים לבצע בדיקת פוליגרף וכי בבדיקה נמצא כי הוא היה מעורב בשימוש בסמים בזמן העבודה ובגניבת ציוד, אך מדובר בבדיקה בלתי מהימנה, מהסיבות אשר פורטו על ידו בכתב התביעה. לגבי הליך השימוע נטען כי הוא נערך למראית עין, כי פרוטוקול השימוע לא משקף נאמנה את אשר היה בישיבת השימוע, כגון מפני שלא נרשמה דרישתו כי השימוע יערך בנוכחות נציג וועד. נטען כי טענותיו בשימוע לא נשקלו על ידי הנתבעת. התובע טוען לפגיעה בפרטיותיו, לרבות כיוון שתוצאות בדיקת הפליגרף הגיעו לידי גרושתו וכי היא עושה בהן שימוש.

לטענת התובע החלטת הנתבעת הותירה אותו ללא הכנסה ועם פגיעה בשמו הטוב והוא טוען בכתב התביעה לפגיעה נפשית ולנזקים ממוניים.

6. לכתב התביעה צורפו התחקיר מיום 29.5.2019, תוצאות בדיקת פוליגרף מיום 4.6.2019, הזמנה לשימוע לפני פיטורים מיום 19.6.2019, מכתב על החלטה על סיום העסקה מיום 7.7.2019 ואישור רפואי.

7. הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי מדובר בעובד אשר נחשד בשימוש בסמים לרבות במהלך ובמקום העבודה במחלבה וכן בגניבת ציוד וזאת על סמך "מידע שהתקבל" בחודש מאי 2019. הנתבעת מבקשת שלא לחשוף את מקור אותו מידע (נכון לשלב זה של ההליך). נטען כי מדובר היה במצב שבו מצד אחד לא קיימות ראיות "חותכות" כנגד העובד ומצד שני הכלים המצויים בידי המעסיק אינם רבים וכי על המעסיק להחליט אם ומתי לעמת את העובד עם החשדות.

8. לטענת הנתבעת, היה ברור כי "בהינתן בסיס לחשדת מסוג זה – לא ניתן להמשיך להעסיק עובד". לטענת הנתבעת התובע זומן לבירור עם הקב"ט שבו הובהרו לו החשדות כנגדו. התובע הכחיש את הדברים הגם שהודה כי בעבד נעצר על ידי המשטרה ואף הסכים לעבוד בדיקת פוליגרף. נטען כי לאחר העימות עם התובע – בדיקת הפוליגרף היא הכלי היחיד שהיה בידי הנתבעת לאמת את החשדות, כי התובע חתם על הסכמה כי תוצאות הפוליגרף ישמשו כראייה, כי התובע לא מחה על עצם הבירור ולא ביקש לדחות את הבדיקה או להתייעץ.

9. לטענת הנתבעת, בבדיקת הפוליגרף נמצא התובע דובר שקר לגבי שני נושאים (גניבה ושימוש בסמים) ולגבי שני נושאים אחרים - התוצאות לא היו חד משמעיות. נטען כי לאור תוצאות הבדיקה המובהקות וחומרת המעשים – לא נותרה ברירה אלא לסיים את העסקתו של התובע.

10. לטענת הנתבעת, לא היה לה כל רצון או אינטרס להתנכל לתובע. מנהלים בנתבעת ליוו את התובע טיפחו וקידמו אותו לתפקיד ראש צוות ואף סייעו לו בתקופת משבר הגירושים עם אשתו. נטען כי יו"ר הוועד המקומי ניטרל את השפעתו על הליך השימוע ולא התייצב לישיבת השימוע, אליה, הוזמן. נטען כי זכות הייצוג והטיעון של התובע בשימוע לא נפגעו שכן הגורם המחליט בעניינו, גם בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, הוא יו"ר ועד העובדים הארצי. כן נטען כי בהליך השימוע לא נפל כל פגם, בוודאי לא כזה המצדיק את התערבותו של בית הדין וכי כל החלטה בעניינו של התובע התקבלה בסמכות, בשיתוף הוועד הארצי ולאחר שנשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים.

כן נטען כי לאורך כל הדרך שמרה הנתבעת על כבודו של התובע, על דיסקרטיות מוחלטת ועל הליך מקצועי ואובייקטיבי. כן נטען כי לא נשללו מהתובע הודעה מוקדמת או פיצויי פיטורים, על אף שעמדה לנתבעת הסמכות לעשות כן.

11. לכתב ההגנה צורפו: ההסכמים הקיבוציים החלים לטענת הנתבעת על יחסי הצדדים, דו"ח אירוע חריג מיום 17.6.2017, פרוטוקול שימוע והחלטה, מיום 1.7.2019, מכתב החלטה על סיום ההעסקה מיום 7.7.2019.

12. ביום 22.11.2020 התקיים בתביעה דיון מוקדם. במסגרת הדיון העלתה הנתבעת בקשה כי "התובע ימציא פירוט תיקים שנפתחו לו במשטרה". נטען כי בתחקיר הודה התובע "בדבר אחד" ובאמצעות מידע אודות תיקים פלילים (ולא על מעצר), ניתן יהיה לבדוק את אמינות התובע. כן נטען בדיון ובמסגרת הבקשה שעלתה כי מאחר ובבדיקת הפוליגרף יצא התובע דובר שקר - בחינת אמיתות הדברים שמסר היא רלוונטית. כן נטען כי הדבר נדרש לנתבעת ככלי וכדי לקעקע את אמינות התובע (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 27-33).

בסיום הדיון, ניתנה החלטה המאפשרת לתובע להגיש את הודעתו, האם הוא מתנגד לבקשת הנתבעת.

13. בתגובתו אשר הוגשה לאחר הדיון, התנגד התובע לבקשה. להלן עיקרי נימוקיו:

א. הבקשה הועלתה על ידי הנתבעת באופן לאקוני, לראשונה וכבדרך אגב במהלך הדיון המוקדם.

ב. הנתבעת לא פירטה מדוע היא מבקשת לפגוע בפרטיות התובע, פרט לכך כי המסמך יעזור לה לקעקע את אמינותו וכי אין לה כל דרך אחרת לעשות כן. נימוק זה כשלעצמו לא עומד במבחנים שנקבעו לעניין מתן צו לגילוי ועיון במסמכים.

ג. בקשה לגילוי הרישום הפלילי של התובע מהווה פגיעה בפרטיותו. בקשה כזו צריכה להיות לא רק רלוונטית להליך אלא מבוססת על תכלית ראויה וכן לעמוד בדרישת המידתיות.

ד. הנתבעת מבקשת להלאות את בית הדין בניירת סתמית שלא מקדמת את בירור האמת ואשר נועדה אך ורק להתעמר בתובע ולהכביד עליו. המידע המבוקש לא רלוונטי לשאלות השנויות במחלוקת, הנתבעת מנסה "לדוג" מסמכים ופרטים ולהפוך נטלי הראיות מקום בו חובת ההוכחה רובצת לפתחה.

14. לפני הגשת תשובת הנתבעת לתגובת התובע, הגיש התובע תצהיר גילוי מסמכים אליו צירף בין השאר דו"ח ממחלקת הרווחה. הנתבעת אף היא הגישה תצהיר גילוי מסמכים מאת הקב"ט (תפקידו הוגדר בתצהיר - מנהל ביטחון מרחבי), אשר גם ערך את התחקיר. לתצהירו צורפה בין השאר תרשומת שיחה מושחרת בחלקה, אשר נטען כי נערכה בינו ובין גורם שהנתבעת מבקשת להשאירו אנונימי (לטענתה על פי בקשתו).

בינתיים הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע.

15. בתשובתה לתגובת התובע לבקשה, טענה הנתבעת כי אין ממש בטענותיו. לטענת הנתבעת יש להורות לתובע להמציא את המרשם הפלילי ואת המרשם המשטרתי הקיימים בעניינו, מהסיבות הבאות:

א. ככל שהתובע אכן נחקר פעם אחת במשטרה, כדבריו לקב"ט בתחקיר, בעניין שלא הבשיל לכדי כתב אישום – לא ברורה "עמידתו של התובע על רגליו האחוריות".

ב. מדובר במנהל לשעבר בנתבעת, אשר התקבלו בעניינו תלונות בדבר שימוש בסמים במחלבה ובגניבת ציוד וטובין. תלונות אלו גם אומתו במסגרת בדיקת פוליגרף, לאחר שהצדדים הסכימו ביניהם כי תוצאות בדיקת הפוליגרף יכולות לשמש כראייה ולאחר שהתובע נחקר על ידי הקב"ט והכחיש בפניו את הדברים באופן נחרץ. ההחלטה על סיום העסקתו של התובע התבססה על ראיות בדמות תלונות שהתקבלו, אשר תאמו דברים שקרו בנתבעת ועל תוצאות בדיקת הפוליגרף.

ג. נדרש מהנתבעת להוכיח ברמת סבירות של 51% כי המסקנה אליה היא הגיעה לגבי התובע סבירה יותר מהמסקנה ההפוכה. הגם שהחלטתה מבוססת ברמה הנדרשת - הכלים אשר עומדים בידי הנתבעת על מנת לשכנע את בית הדין בכך, הם מוגבלים. משעומד הדבר כעת לדיון בבית הדין, במסגרת תביעה בסכום נכבד, כאשר מצד אחד עדותו של התובע ומהצד השני "גרסה של מי שמבקש/ת להישאר אנונימי/ת" - ברי כי הנתבעת נדרשת לבדוק אם ישנן ראיות נוספות שיכולות לסייע לה ואשר אין לה דרך להשיגן אלא באמצעות התובע או באמצעות בקשה לבית הדין.

ד. אמינות התובע והדברים שמסר לקב"ט בעת התחקיר, בין היתר ביחס לעברו הפלילי, ועברו הפלילי ככל שקיים, רלוונטיים מאוד במקרה שבו פיטוריו של התובע הם על רקע מעשים פליליים. המרשם הפלילי והרישום המשטרתי בעניינו של התובע לא רק שילמדו על מהימנות התלונות שהתקבלו – הן ביחס לסמים והן ביחס למעשי הגניבה, אלא הם בעיקר עשויים "ליתן נקודות מעט נוספות למידת אמינותו של התובע בשיחתו עם הקב"ט". הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר למדים מהתחקיר כי בעת קבלתו של התובע לנתבעת, "העלים התובע את העובדה שנעצר ונחקר לפני כשש שנים".

ה. מהמידע שהועבר לנתבעת עולה חשש אמתי שהתובע נעצר ונחקר יותר פעמים מכפי שהוא טוען. הדברים דורשים בדיקה שאין דרך אחרת לעשותה אלא באמצעות קבלת המידע המבוקש. מכאן, שמידת הרלוונטיות של המידע המבוקש, להליך שבפנינו - ברורה מאליה.

ו. בהתאם להלכה הפסוקה יש מקום להורות על גילויים של המרשם הפלילי והרישום המשטרתי בעניין מסוג זה. בתי הדין לעבודה פסקו כי מידע הנוגע לשקרים של עובד ביחס למעשים פליליים המיוחסים לו, כמו עישון סמים בעבודה או מעצרים קודמים, הוא רלוונטי להליך ואף מספיק לצורך קבלת החלטה בדבר סיום העסקתו של עובד. גם כאשר אותו עובד הוא יו"ר ועד פעולה ואפילו כאשר מדובר בימים של התארגנות ראשונית.

ז. בבקשה למתן החלטה שהגישה הנתבעת, נטען על ידה, בנוסף, כי מדו"ח מחלקת הרווחה אשר צורף לתצהיר התובע עולה כי התובע הציג בפני עובדת הרווחה רישום פלילי שכלל תיקים סגורים. נטען כי על אף שיש בכך כדי לבסס את חוסר אמינותו של התובע אל מול הצהרתו כי לא נפתחו לו תיקים פליליים, יש בכך כדי לבסס פעם נוספת את מתן הצו.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

16. תקנה 46 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת כי בית הדין הנכבד רשאי ליתן צו לגילוי או לעיון במסמכים, כדלקמן:

"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות."

בהתאם לתקנה 46 (א), במסגרתה כאמור מתקיים דיוננו, שני שיקולים עומדים לנגד עיני בית הדין בבואו להפעיל את שיקול דעתו כשמתבקש צו לעניין גילוי מסמכים וכן לפרטים נוספים: האם הגילוי והעיון יאפשרו קיום דיון יעיל; והאם יהיה בכך כדי לחסוך בהוצאות.

זכות הגילוי אינה מוחלטת. ניצבים כנגדה עקרונות אחרים, בהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שנתבקש לגלות ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים (רע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', פ"ד נו(5) 193). זכות הגילוי אף עשויה לסגת מפני עילות חיסיון שונות. האיזון ההולם בין עקרונות אלה, נגזר מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. לעניין שלבי הבחינה האם מתקיים מבחן הרלוונטיות לצורך בחינת השאלה האם התקיימו התנאים המצדיקים לחייב צד בגילוי מסמכים, ראו ע"ע (ארצי) 494/06 מדינת ישראל - נציבות המים - קרלרק אבנצ'יק (28.3.2007). פסק דין זה מרחיב בנושא מבחן הרלוונטיות, כך:

"שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי הסף, בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי, לקיומו של "דיון יעיל" כנדרש בתקנה 46 לתקנות.

אולם אין זה תנאי מספיק. התקיים תנאי הסף, יוסיף בית הדין ויידרש להיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות. במסגרת זו תיבחן הבקשה לגילוי המסמכים, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי.

בתום השלב הראשון של בחינתו, היה ובית הדין הגיע למסקנה, כי מתקיימים התנאים הנדרשים למבחן הרלבנטיות בהיבט הרחב, לא תמה מלאכתו. בשלב השני, יבחן בית הדין ב"מבט על" וישקול את מכלול האינטרסים והאיזון ביניהם, של מבקש הגילוי מחד, ושל הצד שכנגד המתנגד לגילוי, וכל זאת, על רקע נסיבותיו של המקרה הספציפי".

17. בקשת הנתבעת במסגרת הדיון המוקדם היתה לרישום של "תיקים פלילים שיש לתובע", "ללא מעצר". במסגרת תשובתה לתגובת התובע לבקשה, ביקשה הנתבעת להורות לתובע להמציא הן "רישום הפלילי" והן "רישום משטרתי". התובע טוען כי מתן הצו יפגע בזכותו לפרטיות, והאינטרסים המתנגשים בעניינו הם מצד אחד - הזכות לפרטיות של התובע ומנגד – אינטרס הנתבעת להגיע לחקר האמת בתביעה שהגיש כנגדה התובע.

"אחד מדברי החקיקה המרכזיים המגלם איזון בין האינטרסים המתגוששים הוא חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981 (להלן – חוק המרשם הפלילי). חוק זה תוחם את היקף מסירת המידע מהמרשם הפלילי ואת משך רישום המידע בו, קרי הוא מסדיר את משך חייה של ההיסטוריה הפלילית (באמצעות הסדרי התיישנות ומחיקה המידע) ואת אופן השימוש במידע במהלך חייה של ההיסטוריה הפלילית (באמצעות קביעת מגבלות עיון ומסירת המידע לגופים שונים)". ראו: ע"ע (ארצי) 20515-06-20 מדינת ישראל - ד"ר אברהם ברקאי, ניתן ביום 11.8.2020.

18. היקף המרשם הפלילי נקבע בסעיף 2 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק המרשם הפלילי") והוא מונה את פרטי הרישום שעל המשטרה לנהל. לדוגמה – הרשעות וענשים של בית משפט או בית דין בפלילים בשל פשעים ועוונות. סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי קובע כי "המרשם יהיה חסוי ולא יימסר מידע ממנו אלא לפי חוק זה". עם זאת, מדובר בחיסיון יחסי ובסעיף 5(א) לחוק המרשם הפלילי נקבע כי: "המשטרה תמסור מידע מן המרשם לרשויות ולבעלי תפקידים המפורטים בתוספת הראשונה". סעיף י' לתוספת הראשונה לחוק קובע את התנאים למסירת המידע מהמרשם הפלילי לבית המשפט או לבית הדין, והם:

"(1) הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון;

(2) הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי".

19. סעיף 11 לחוק המרשם הפלילי קובע כי "המשטרה או גוף שרשאי למסור מידע לפי חוק רשאים למסור למי שזכאי לקבל מידי לפי חוק זה גם פרטים בדבר משפטים וחקירות פליליים התלויים ועומדים בעניינם שההרשעות בהם הן לפי פרט רישום לפי סעיף 2". סעיף 11 א עוסק במידע על תיקים סגורים (מידע על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין). מידע כזה ימסר לרשימת הגופים המפורטים בתוספת השלישית, אשר בית המשפט ובית הדין, לא מנויים עליהם.

20. יצוין כי חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט – 2019 (להלן: "חוק המידע הפלילי") אשר יכנס לתוקף בתאריך 16.1.2022 ואשר יבטל בהוראותיו את חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, קובע תנאים זהים למסירת מידע לבית המשפט או לבית הדין שבתוספת י' לחוק המרשם הפלילי, הן מהמרשם הפלילי והן מהמרשם המשטרתי. בסעיף 11(א) לחוק המידע הפלילי אף הוסף: "ואם מנויה בתוספת הראשונה המטרה שלשמה ניתן להעביר את המידע – למטרה זו בלבד" (ההדגשה אינה במקור).

21. בבש"פ 4481/00 יחזקאלי – מדינת ישראל פ"ד נד (5) 245 נדונה בקשה שהוגשה במסגרת הליך פלילי, של נאשם, לגלות מידע פלילי של עד מטעם התביעה, וכך נקבע:

"אחת מתכליותיו של חוק המרשם הפלילי היא שיקומו של העבריין. האיזון בין זכות העבריין לפרטיות, שהגשמתה מקלה על שיקומו, לבין זכויות ואינטרסים אחרים נעשה בגדרי חוק המרשם הפלילי עצמו. במסגרת איזון זה הוגבלה הגישה למידע מן המרשם הפלילי לשימוש לצורך מטרות שצוינו בחוק. יוצא אפוא, כי בחוק המרשם הפלילי, לרבות בתוספת הראשונה לו, כבר נקבע אימתי גיליון הרישום הפלילי רלוונטי לגוף הדורש לעיין בו" (ההדגשה אינה במקור).

מכאן ניתן ללמוד כי שני התנאים המפורטים בחוק המרשם הפלילי, למסירת מידע מהמרשם הפלילי לבית המשפט או לבית הדין, כבר קובעים את נוסחת האיזון לבחינת רלוונטיות המידע הפלילי להליך המשפטי, אשר במסגרתו הוא נדרש.

22. במאמרו "קבילות, סודיות, חסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" (פורסם בספר אורי קיטאי), דן כב' השופט יצחק עמית בנושא "גילוי מול חיסיון המרשם הפלילי". בכל הקשור להליך האזרחי, נכתב על ידו כך: "בהליך האזרחי הבקשה לחשיפת המרשם הפלילי של בעל דין אינה שכיחה, למצער יש להניח כי במרבית המקרים היא תידחה בשל חוסר רלוונטיות"(עמ' 280).

23. דרך בחינת בקשה למסירת מידע מהמרשם הפלילי בהליך אזרחי, הותוותה על ידי כב' השופט עמית עוד בת"א (חיפה) 688/02 החסוי משה בן הרואה – טארק בדיר (ההחלטה ניתנה ביום 10.12.2002). בהחלטה זו נקבע כי תחילה - יש לדון בשאלת הרלוונטיות של המידע הפלילי למשפט. מסקנה לפיה הרישום הפלילי אינו רלוונטי להליך – משמעותה כי דין הבקשה להידחות. אם המסקנה תהיה כי המרשם הפלילי רלוונטי למשפט – אזי יש לבחון האם קיים חיסיון על המרשם (על פי חוק או על פי הפסיקה). אם קיים חיסיון – יש לבחון האם מדובר בחיסיון מוחלט או יחסי. אם בדין ובפסיקה אין הוראת חיסיון – יש לבחון האם קיימת הוראת סודיות לגבי המרשם הפלילי.

24. ההחלטה בעניין החסוי משה בן הרואה, ניתנה במסגרת תביעה אשר נסבה על עושק ותרמית המגיעים עד כדי עבירה פלילית. מבקש המידע הפלילי אף הגיש תלונה במשטרה כנגד המשיב. בהחלטה נקבע כי במקרה זה, למרשם הפלילי יתכן ותהיה רלוונטיות לצורך הערכת גרסת המשיב, בתוך מכלול הראיות והנסיבות (פסקה 10 לפסק הדין).

יחד זאת נקבע לעניין רלוונטיות המידע הפלילי בהליך אזרחי, כך (פסקה 11 לפסק הדין):

"למען הסר ספק, נדגיש, כי חשיפת הרישום הפלילי של בעל דין, אינה מהווה אינדיקציה בלעדיה אין, למהימנותו או אי מהימנותו של בעל הדין. שאם לא כן, יבקשו בעלי דין, כעניין שבשגרה, את הרישום הפלילי של בעל הדין שכנגד. גילוי הרישום הפלילי יהא מוצדק, אך ורק אם יש לו קשר לתביעה גופא. במקרה שלפנינו, נוכח הטענות הגובלות בפלילים, ולאור התשתית הלכאורית שהניח המבקש (חקירות ביצעו חוקרים פרטיים אשר לטענת המבקש העלו כי למשיב עבר פלילי בתחום המרמה והזיוף – הערה שלי). מטעם המבקש יש רלוונטיות למרשם הפלילי. מדובר בדיג במימי התביעה גופא, להבדיל מדיג ב"מים הטריטוריאליים" של המשיבים 1 ו – 7".

מכאן ניתן ללמוד כי בהליך אזרחי במיוחד, לא די בדרישת המידע הפלילי לצורך קביעת מהימנות של עד, אלא על המידע הפלילי להיות קשור לתביעה גופא. הדרישה למסירת המידע הפלילי בהליך אזרחי היא לא שכיחה ולרוב תידחה בשל חוסר רלוונטיות. עם זאת, במקרה שבו הטענות כנגד בעל דין גובלות בפלילים וקיימת תשתית לכאורית המלמדת כי למשיב לבקשה עבר פלילי מסוג העבירות הנטענות כלפיו, ייעתר בית הדין לבקשה.

25. אם נמצא כי קיימת רלוונטיות של המידע הפלילי להליך המשפטי, וכאשר המידע נהנה מחיסיון ובית הדין נדרש לאזן בין האינטרסים המתנגשים, נכתב במאמר כב' השופט עמית (ראו סעיף 22 להחלטה זו) כך:

"לאחר שבית המשפט בדק ומצא כי המידע המבוקש הוא רלוונטי, על בית המשפט לבחון אם ראוי להורות על גילוי תוך הסרת החיסיון או למרות הפגיעה בפרטיות, על פי שיקול דעתו לפי סעיף 35 לחוק הגנת הפרטיות. על בית המשפט להציב לנגד עיניו כנקודת מוצא את עקרון הגילוי שבבסיסו האינטרס של גילוי האמת, לצד שיקולים של מידתיות בדומה לאלו אשר פורטו על ידי השופט גולדברג בפרשת סקולר: היקף הגילוי המתבקש, אם הונחה התשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את חשיפת המידע, אם עומדות לבעל הדין אפשרויות חלופיות להוכיח את טענותיו מלבד שימוש במידע שנמסר לרשויות המס וכיו"ב"(עמ' 284).

וכן:

"מקום שבו הגילוי מתבקש כלפי תובע, בדרך כלל יורה בית המשפט על גילוי באשר בעצם הגשת התביעה ניתן לראות לעיתים ויתור מכללא על טענה על פגיעה בפרטיות או בחיסיון, אך אנו מסתייגים מהאמירה הגורפת של השופטת דורנר בפרשת אפרופים. כאשר התובע טוען לחיסיון או לפגיעה בערך מוגן כמו פרטיות, נציע כי איזון האינטרסים ייערך עוד בשלב המקדמי של בחינת הרלוונטיות של המסמכים" (עמ' 286).

מן הכלל אל הפרט:

26. טענות הנתבעת, בבקשתה בדיון ובתשובתה לתגובת התובע לבקשה, הן למעשה (ועל אף שלא הפנתה להוראות חוק המרשם הפלילי) כי מתקיימים שני התנאים המנויים בסעיף י' לתוספת הראשונה, לבחינת רלוונטיות המידע הפלילי להליך; הנתבעת טוענת כי "הגילוי נדרש לבירור מהימנתו של עד" – הוא התובע וכי "הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון".

27. אשר לשאלה האם גילוי מידע פלילי אשר נרשם במשטרה לתובע, הוא מהותי לנושא הדיון –

מדובר כאמור בתביעה אשר הגיש התובע כנגד הנתבעת בה הוא טוען לפגמים אשר נפלו בהליך פיטוריו. התובע הוזמן לשימוע ולאחר מכן פוטר כאמור בשל חשד למעשים פליליים – שימוש בסמים בזמן העבודה ובשטח המחלבה וגניבת רכוש וטובין במחלבה. לטענת הנתבעת עליה לעמוד בנטל הוכחה להראות כי המסקנה אליה הגיעה בעניינו של התובע, היא סבירה יותר מהמסקנה ההפוכה וכי לאור העובדה כי אל מול גרסת התובע עומדת גרסה של מי שמבקש/ת להישאר אנונימי/ת, נדרשות לה ראיות נוספות שאין באפשרותה להשיגן (סעיף 5 לתגובה).

28. ככלל, למידע פלילי עשויה להיות רלוונטיות להליך משפטי, שבו נתונה לביקורת בית הדין החלטת מעסיק לפטר עובד בעקבות חשדות למעשים פליליים, אף אם לא מדובר בבירור עצם שאלת האשמה הפלילית. זאת לדוגמה, כאשר המעסיק הראה במידה הנדרשת כי המידע הפלילי יכול ללמד על מעשים דומים לעבירות שבביצוען נחשד העובד ובכל מקרה - כאשר עולה זיקה ברורה בין המידע הפלילי לבירור ההליך.

29. הנתבעת בבקשתה, טוענת כי המידע במרשם הפלילי נדרש לה על מנת לבחון את מהימנות התובע אל מול מידע אשר מצוי ברשותה. אלא שבבקשת הנתבעת ובשלב זה של ההליך, הנתבעת לא מספקת פירוט לגבי המידע אשר היה מצוי בידה לרבות לגבי טיב העבירות אליהן הוא מתייחס. אסמכתא לאותו "מידע שהתקבל" בנוגע לעברו הפלילי של התובע, היא תרשומת שיחה, מושחרת בחלקה, אשר צורפה לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת (ראו דברי ב"כ הנתבעת, עמ' 1 ש' 21-22). מדובר בשיחה שניהל הקב"ט לטענת הנתבעת עם אותו גורם אנונימי. בתרשומת שיחה זו צוין בין השאר "עצור על גניבות רכוש עוד לפני... לפני איזה שלוש שנים". על בסיס אותו "מידע שהתקבל" (גם לגבי נושאים נוספים) - נערך לתובע התחקיר (כך לטענת הנתבעת). בתחקיר, התובע נשאל על ידי הקב"ט גם על עברו הפלילי. התובע השיב כי אכן, כפי שהצהיר בקבלתו לעבודה, אין לו "עבר פלילי", למעט מעצר שלגביו המשטרה לא המשיכה את ההליכים. יצוין כי בדיון המוקדם פירט התובע כי מדובר היה במכשיר גנוב אשר נקנה על ידי מי שהיה שותפו בחנות לממכר טחפונים (עמ' 6 ש' 2-5). ראו גם עמ' 24 לתמליל התחקיר (צורף לתצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבעת).

30. על אף הסכמתו הבלתי מסוייגת לכאורה של התובע לתנאי הנתבעת בכל הקשור לבדיקת הפוליגרף והשלכותיה, הנתבעת לא מצאה לנכון, לפני קבלת ההחלטה על פיטוריו, לאמת גם את המידע המלמד לטענתה על יותר "ממקרה אחד" של מעצר, אותו מסר התובע: בסעיף 2 לתשובה לתגובה צוינו שתי תלונות אשר אומתו בבדיקת הפליגרף – שימוש בסמים וגניבת טובין. התובע לא נשאל על עברו הפלילי במסגרת השאלות המקדימות בבדיקת הפוליגרף וכן במסגרת הבדיקה עצמה. לכאורה ועל בסיס החומר שבפניי ועל סמך טענות הנתבעת עצמה - בשום שלב שלפני קבלת ההחלטה האם לפטר את התובע, לא מצאה לנכון הנתבעת לבחון ולאמת את המידע אשר לטענתה היה בידה אודות עבר פלילי של התובע, שכלל יותר ממעצר אחד שציין התובע. גם בדו"ח "אירוע חריג" אשר צורף לכתב ההגנה, לא צוינה התלונה בנושא עברו הפלילי של התובע, בין התלונות אשר כן פורטו מתוך השיחה עם "X" (סעיף 4 לדו"ח). נושא העבר הפלילי של התובע לכאורה גם לא עלה במסגרת השימוע, כפי שעולה מפרוטוקול השימוע אשר צורף לכתב ההגנה.

31. לאור האמור לעיל, משלא פורט המידע אשר התקבל בידי הנתבעת, המלמד לטענתה על כך כי לתובע עבר פלילי מעבר למה שציין בפני הקב"ט, כאשר באותה תרשומת שיחה עם גורם שהוא אנונימי בהליך צוין רק: "עצור על גניבות רכוש עוד לפני... לפני איזה שלוש שנים" ובשים לב לכך כי מדובר במידע אשר לטענת הנתבעת עצמה היה ידוע לה לפני ההחלטה לפטר את התובע והיא לא פעלה לאמתו - אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעת להציג את התשתית הלכאורית הנדרשת להראות כי לרישומים פליליים שיש לתובע, קיימת זיקה ברורה להליך. מידע אשר כלל לא נבחן או "אומת" על ידי הנתבעת לפני קבלת ההחלטה על הפיטורים, ללא כל הסבר, אינו יכול להוות היום ובדיעבד בסיס ל"חשש אמיתי שהתובע נעצר ונחקר יותר פעמים מכפי שהוא טוען" (סעיף 8 לתשובה לתגובה). בנסיבות אלו, נימוקי הבקשה ולפיהם דרושות לנתבעת ראיות נוספות על מנת להצדיק את החלטתה, מלמדות על כך כי לא מדובר ב"דיג במימי התביעה גופא". בנסיבות העניין לא קיימת לדעתי הצדקה לפגוע בפרטיותו של התובע על ידי מתן צו למסירת המידע המבוקש.

32. אשר לטענת הנתבעת כי הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של התובע כעד –

טענת הנתבעת היא כי יש במידע הפלילי המבוקש כדי לפגוע באמינות התובע כעד, אל מול הצהרתו שמסר לפני קבלתו לעבודה אודות העדר עבר פלילי. טענה זו כשלעצמה לא מצדיקה מתן צו למסירת המרשם הפלילי של התובע, בהליך אזרחי, וכאשר למידע הפלילי - כפי שפורט בהחלטה זו, על פניו אין זיקה להליך עצמו. לעניין זה ראו דברי כב' השופט יצחק עמית, המצוטטים בסעיף 24 להחלטה זו (מתוך סעיף 11 בפסק הדין בעניין החוסה משה בן רואה). בנוסף, הנתבעת לא הציגה, גם לתמיכה בטענה זו, כל תשתית לכאורית לרבות אודות השאלות שנשאל התובע לפני קבלתו לעבודה ותשובותיו. על כן גם איני נדרשת לשאלה האם פעלה הנתבעת בעניין זה, בעת קבלת התובע לעבודה, על פי דין.

33. בקשת הנתבעת נדחית גם משום היותה כללית ולא ממוקדת בכל הקשור למידע הפלילי המבוקש על ידה; בדיון המוקדם נתבקש מרשם של "תיקים פלילים" וצוין מפורשות "לא מדובר על מעצר". כלומר, על פניו מדובר במידע שהיקפו נקבע בסעיף 2 לחוק המרשם הפלילי. במסגרת תשובתה לתגובת התובע לבקשה, ביקשה הנתבעת כי יומצא המרשם הפלילי והמרשם המשטרתי. על פניו, מדובר במידע לפי סעיף 2 וסעיף 11 לחוק המרשם הפלילי. בבקשה למתן החלטה, לראשונה, הפנתה הנתבעת לדו"ח הרווחה בו מוזכר מרשם פלילי של התובע אשר כלל תיקים סגורים (הנתבעת לא התייחסה לדו"ח הרווחה בתשובה לתגובה, על אף שתצהיר גילוי המסמכים אשר אליו צורף הדו"ח, הוגש קודם לכן). לכאורה מדובר במידע המצוין בסעיף 11 א לחוק המרשם הפלילי והנתבעת לא נימקה מדוע יש במקרה זה להורות על המצאת מרשם מסוג זה, כאשר בית הדין לא מנוי על הגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק (סעיף 19 להחלטה).

עוד יצוין, למעלה מן הנדרש, בהקשר זה ובשים לב לטענת הנתבעת בבקשה למתן החלטה, כי לכאורה קיימת חלופה להוכחת אי אמינותו של התובע באמצעות הרישום בדו"ח הרווחה שצירף התובע לתצהירו, המלמד על כך כי לתובע "תיקים סגורים" - הרי שעל פניו החיסיון על פי חוק המרשם הפלילי הוא תוכני מהותי, כלומר החיסיון הוא על המידע עצמו. מילא ועל פניו נדרש דיון באיזון האינטרסים לצורך הסרת החיסיון, ללא קשר לאופן שבו נדרשת חשיפת המידע.

34. לסיכום – לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועל בסיס כלל החומר המצוי בשלב זה של ההליך – הבקשה נדחית.

לא עלה בידי הנתבעת להראות כי למידע המבוקש זיקה ברורה להליך כמפורט לעיל. עיקרון הגילוי והצורך של הנתבעת בכלים נוספים אשר יכול ויאפשרו לה להתגונן מפני התביעה באמצעות פגיעה במהימנותו של התובע, נסוגים במקרה זה אל מול זכותו של התובע לפרטיות ולכך שלא ימסר לנתבעת, ללא הסכמתו, מרשם פלילי ומשטרתי כלל, ובפרט של תיקים סגורים.

35. הוצאות הבקשה יבואו בחשבון בסיום ההליך.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשפ"א, (28 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.