טוען...

החלטה שניתנה ע"י איילת גרבי

איילת גרבי07/01/2020

בפני

כבוד השופטת איילת גרבי

מבקשים

אלכסנדר זלניוק
ע"י ב"כ עוה"ד יורם ון דם

נגד

משיבים

מדינת ישראל

תביעות תעבורה נגב

החלטה

זו החלטה בבקשת המבקש להורות על ביטול איסור השימוש ברכבו כפי שהוחלט עליו ביום 22.12.19.

בהתאם לאמור בבקשה המבקש הוא הבעלים של הרכב בו בוצעה לכאורה העבירה המיוחסת לנהג.

העבירה המיוחסת לנהג היא עבירה של חריגה של 19% במשקל הרכב המותר.

לטענת המבקש, הוא עורך באופן קבוע ביוזמתו מידי שבוע רענונים והדרכות לנהגים.

המבקש הוא בעלים של צי משאיות, אשר מעולם על פי הטענה לא הוגש נגדו כתב אישום או נגד הנהגים המועסקים אצלו. עוד טען ב"כ המבקש כי המבקש נוהג להציג לפני הנהגים המועסקים אצלו סרטונים בהן משאיות מעורבות בתאונות דרכים.

עוד טען ב"כ המבקש, כי לנהג או למבקש לא נערך שימוע וטענותיו לא נשמעו לא במועד הפסילה ואף לא עד למועד הגשת הבקשה, ולא ניתנה לאלה הזדמנות ראויה להשמיע טענותיהם.

המבקש בבקשתו טוען כי עשה כל שביכולתו כבעליה של המשאית על מנת למנוע את ביצוע העבירה. לטענתו הוא עורך כאמור מידי שבוע שיחות רענון עם הנהגים ואף מחתים אותם בכל נושא הבטיחות, לרבות בנושא שימוש באלכוהול ושימוש בטלפון ועבירות התעבורה הרלוונטיות.

באשר למסוכנות, טוען המבקש כי הוא מעסיק לפחות שלושה נהגים ומעולם לא היה מעורב במקרה מסוג זה.

המבקש כבעל הרכב עורך מיוזמתו בדיקות משקל, החלפה וטיפולים יזומים של חלקי חילוף.

כמו כן טען המבקש כי חל כרסום בקיומן של ראיות לכאורה, ויש לכל הפחות להורות על קיצור תקופת איסור השימוש.

לבקשה צורף תצהירו של המבקש המאמת את עובדות הבקשה בכל הנוגע לפעולות בהן פועל המבקש כבעליו של הרכב ומעסיקו של הנהג, על מנת למנוע ביצוע העבירות.

המשיבה התנגדה לבקשה והגישה את חומר הראיות לעיונו של בית המשפט וטענה כי מדובר בחריגה של 19% מהמשקל הקבוע ברישיון הרכב וכי כאשר מדובר ברכב כבד, כל סטיה מהמשקל הקבוע בחוק או ברישיון הרכב – יכול ותהיינה לו השלכות של ממש כגון פגיעה בתקינותו של הרכב.

יצוין כי בעת הדיון בבקשה לא הוברר עד תום האם הרכב נשוא הבקשה הופקד במגרש האחסנה והצדדים התבקשו להתייחס לכך, שכן בעת הדיון לא הציג ב"כ המבקש אסמכתא כי הרכב אכן אוחסן במגרש אחסנה והמשיבה התבקשה לבדוק נושא זה מטעמה.

בסוף יום הדיונים הודיעה המשיבה כי על פי בדיקה במגרש האחסנה, הרכב כאמור לא אוחסן על ידי המבקש.

בהחלטתי מיום 31.12.19 קבעתי כי נוכח הודעה זו של המשיבה, יודיע ב"כ המבקש האם יש בידו אסמכתא לאחסון הרכב, וזאת עד ליום 1.1.20 בשעה 12:00.

רק ביום 5.1.20 הגיש ב"כ המבקש הודעה על אישור הפקדת הרכב, ואולם לא ניתן היה לצפות באישור במערכת נט המשפט והמזכירות התבקשה להציג לפני בית המשפט את אישור ההפקדה לצורך מתן ההחלטה.

היום, הוצג לפני אישור הפקדת הרכב מיום 23.12.19, קרי יום לאחר ביצוע העבירה המיוחסת לנהג (כפי הנראה אישור ההפקדה צורף להודעה הראשונית אך לא ניתן היה לצפות בו).

לגופו של עניין אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

באשר לטענת המבקש כי לא נערך לו או לנהג ברכב שימוע, הרי שלשון סעיף 57א(א)(1) לפקודת התעבורה אינה מחייבת קיום שימוע לנהג או לבעל הרכב בטרם הנפקת הצו בידי איש משטרה.

בעניין זה ראוי לעיין בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט ואגו) בע"ח 21380-09-18 מ"י נ. מסעאד עבודות צנרת ועפר בע"מ.

בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי, כי אמנם אין חובה לקיים שימוע לפני מתן הודעת איסור שימוש, ואולם הרשות המחליטה רשאית לשמוע את טיעוני מי שנפגע ממתן הצו ולקיים שימוע כזה ולהבין אלו נסיבות וטענות חפץ בעל הרכב או הנהג להעלות שיכולות להשפיע על עצם מתן הצו, או על משכו.

משלא מתקיים הליך זה, הרי שהחלטת הקצין היא החלטה הניתנת לחלוטין "במעמד צד אחד" ובית המשפט בעת הדיון בבקשה לביטול איסור השימוש רשאי לבחון מלכתחילה את מהות החלטת הקצין לאיסור השימוש ולא רק את סבירותה.

בעניינו, המבקש טען כי נקט בכל הפעולות הנדרשות ועשה כל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע העבירה.

לגופו של עניין טען המבקש לעניין המשקל החריג כי הבוחן לא טרח לדרוש ולקבל לידיו את תעודת השקילה שהיתה בידי הנהג בעת השקילה, שאז יכול היה להבין שאסור לנהג לצאת לדרכו עם משאית במשקל יתר.

עוד טען ב"כ המבקש כי לא ברור האם מכשיר השקילה שבו השתמשה המשטרה מכויל.

לעניין זה אני סבורה כי חומר הראיות אשר בידי המשיבה, בהעדר טענה ממשית אחרת, מצביע על קיומן של ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת לנהג. יחד עם זאת, לטענת המבקש, בהתאם לסעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה, עשה המבקש כבעל הרכב כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה.

יודגש כי הפרוט הנרחב המפורט בבקשה ובתצהירו של המבקש ביחס לפעולות בהן נוקט באופן קבוע כלפי הנהגים המועסקים על ידו, ממלא אחר הדרישה הקבועה בסעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה, כאשר פעולות אלה כוללות עריכת שיחות רענון עם הנהגים, שיחות בכל נושאי הבטיחות, מערך רענון הוראות חוזר במהלך כל שבוע בשפה העברית והרוסית ועריכת בדיקות משקל, החלפת חלקים וטיפולים לכלי הרכב.

יצוין ויודגש כי המבקש נכח בבית המשפט בעת הדיון בבקשה, ואולם לא נחקר על תצהירו בידי ב"כ המשיבה - בנסיבות אלה האמור בתצהירו לא נסתר, בהעדר חקירה נגדית.

באשר לעברו התעבורתי של המבקש כפי שנמסר על ידו, הרי שלמבקש רישיון נהיגה משנת 1999 ולחובתו 27 הרשעות קודמות, כולן מסוג ברירת משפט. לא מצאתי כי ההרשעות לחובתו של המבקש כוללות עבירות של משקל, אורך או כל עבירה המאפיינת רכב כבד.

בנסיבות אלה, נוכח קיומן של ראיות לכאורה, לצד טענות המבקש לעניין הפעולות בהן נקט על מנת למנוע את ביצוע העבירה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

אני מורה על קיצור תקופת איסור השימוש והעמדתה על 21 יום.

רישיון הרכב והרכב שמספרו 4363779 יוחזר למבקש בכפוף לתשלום הוצאות האחסון ביום 12.1.20.

ההחלטה תשלח לצדדים .

ניתנה היום, י' טבת תש"פ, 07 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
07/01/2020 החלטה שניתנה ע"י איילת גרבי איילת גרבי צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
מבקש 1 אלכסנדר זלניוק יורם ון דם
משיב 1 מדינת ישראל רויטל זיכרמן