בפניי שתי עתירות מנהליות, אשר הדיון בהן אוחד.

1. ברקע העתירות עומד מכרז פומבי מס' 09/2107 להפעלת שירותי סומכות בתחום בריאות הנפש (להלן – המכרז). המכרז, בגרסתו הסופית, הוצא בינואר 2019 על ידי משרד הבריאות (להלן – המשיב). מן המכרז עולה, כי מטרתו היא לאתר עד ששה גופים, לצורך מתן שירותי סומכות. מדובר באחד משירותי השיקום לפי חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס–2000 (להלן – חוק השיקום). במכרז הוסבר (סעיף 2.2) כי שירות הסומכות מיועד לקדם את המשתקם בתפקוד אישי יומיומי ובתפקודים אישיים בבית ובקהילה הרחבה בה הוא גר, בתחומי חיים שונים. הוא כולל שירות סומכות כללי, שמטרתו הקניית מיומנויות למשתקם בתחומי ניהול משק הבית, טיפוח הבית, ניהול תקציב אישי, עידוד לקיום אורח חיים בריא, היכרות עם גופים שונים בקהילה, מיצוי זכויות ועוד (סעיף 2.3.1 למכרז). הוא כולל גם שירות סומכות הממוקד בסיוע בתפקוד אישי יומיומי, הניתן בנסיבות מיוחדות (כגון התפרצות מחלה פיזית) (סעיף 2.3.2 למכרז). השירות ניתן למשתקם באמצעות עובדי סמך מקצועיים.

2. על פי המכרז, הזוכים הפוטנציאליים במכרז חולקו לאשכולות (צפון ודרום, שני זוכים בכל אשכול), ולמגזרים (חרדי וערבי, זוכה אחד בכל אשכול). לאחר הליכים שונים הוכרזו כזוכות באשכול צפון האגודה לבריאות הציבור (להלן – האגודה) ונתן – המרכז הישראלי לרפואה סיעודית בע"מ (להלן – נתן). במחוז דרום הוכרזו כזוכות נתן ועמל ומעבר בע"מ (להלן – עמל). במגזר החרדי ובמגזר הערבי הוכרזה נתן כזוכה. הזוכות (להלן ביחד – המשיבות) הן משיבות בהליכים שבפניי.

3. כאמור, מונחות בפניי שתי עתירות. עת"מ 66290-12-19 היא עתירת או.ר.ס. שירותי רפואה 2001 בע"מ (להלן – או.ר.ס.), אשר הגישה הצעה במכרז. עת"מ 66870-12-19 היא עתירת עזר מציון (להלן – עזר מציון), אשר גם היא הגישה הצעה במכרז.

4. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, על רקע החומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את עתירת עזר מציון, ולקבל חלקית, בהתאם למפורט להלן, את עתירת או.ר.ס. אעמוד עתה על הטעמים ביסוד מסקנות אלה.

5. היעדר אומדן. בשתי העתירות, מועלות טענות בדבר אי עריכת אומדן על ידי המשיב במסגרת המכרז, ולעניין היותן של ההצעות הזוכות במכרז גרעוניות. אדון עתה בטענות אלה.

6. נקודת המוצא לדיון בעניין האומדן מצויה בסעיף 7.6 למכרז. בסעיף זה נכתב, כי במסגרת המכרז נערך אומדן לעלות השירותים מושא המכרז. צוין, כי המשיב "שומר לעצמו את הזכות לדחות הצעות הגבוהות ו/או הנמוכות מהאומדן ביותר מ – 20% (חישוב החריגה יהיה על בסיס האומדן". נקבע, כי אם יבחר המשיב לעשות כן, יזומן המציע לשימוע בו יידרש לתת הסברים להצעת המחיר שלו. נקבע עוד, כי בהיעדר הסברים מניחים את הדעת, על פי שיקול דעתו הבלעדי של המשיב, תיפסל הצעתו של המציע.

7. בהשלמה לכך, ניתן להפנות לנספח ב למכרז, אשר כותרתו היא "הצעת המחיר". בסעיף 8.3 למסמך זה מצהירים המציעים, לעניין הצעת המחיר, כי ידוע להם שהמזמין אינו חייב לקבל אף הצעה, "לרבות בשל אי התאמה לאומדן שהוכן על ידו למכרז זה".

8. אין מחלוקת, כי חרף הוראות אלה, לא נערך אומדן. יש ממש בטענת העותרות, כי בכך הופרה הוראת סעיף 7.6 הנ"ל למכרז. להפרה זו אין בפניי הסבר מניח את הדעת. המשיב טען בכתב התשובה, כי ההוראה בדבר עריכת אומדן נכללה במכרז בשל טעות, וכי הדבר נובע, ככל הנראה, מהעתקת הסעיף מנוסח המכרז הקודם, משנת 2010, אל המכרז הנוכחי. ברם, המשיב אינו מפנה להוראה במכרז הקודם הקובעת כי יש לערוך אומדן. עיון במכרז הקודם, אשר צורף כנספח לעתירות שבפניי, מלמד כי אין בנמצא הוראה לעניין זה. זאת ועוד, הוראת סעיף 7.6 הנ"ל במכרז אינה הוראה אגבית או זניחה. ענייננו בסעיף לא קצר במכרז. הוא משולב בהוראת ליבה שבגדרו, אשר עניינה בתמורה בגין ההתקשרות. אין חולק גם, כי המכרז עבר מספר גלגולים, משך מספר שנים, עד שקיבל את תצורתו הסופית. סעיף 7.6 נמצא, בנוסח דומה, גם בגרסאות המכרז מספטמבר 2017 ופברואר 2018. אין זה סביר כלל, בנסיבות אלה, כי המדובר בטעות בהיסח הדעת. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח אזכורו המפורש של האומדן בנספח ב הנ"ל למכרז. עולה מכך, כי המשיב סבר שיש צורך בהכנת אומדן, וקבע הוראות לעניין זה במכרז.

9. במצב זה, עולה כי נפל פגם בהליכי המכרז. שאלה אחרת היא מה תוצאתו של פגם זה. העותרות טוענות, כי נוכח הפגם האמור, יש להורות על ביטול המכרז. טענה זו אין בידי לקבל. ביטול מכרז הוא סעד קיצוני ומרחיק לכת. הוא עלול לפגוע במימוש המטרה החברתית לשמה הוצא המכרז. הוא עלול לפגוע באינטרס הסתמכות של כלל המשתתפים במכרז. הוא עלול לפגוע קשות בעיקרון השוויון, נוכח חשיפת ההצעות שהוגשו במסגרת המכרז, ומתן אפשרות לצדדים במכרז עוקב לערוך התאמות בהצעותיהן בעקבות זאת. על רקע זה, נוקטים בתי משפט בצעד זה אך בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין חלופה אחרת (ראו עומר דקל מכרזים כרך שני (2006), בעמודים 310 – 311; עע"מ 10089/07 אירוס הגלבוע בע"מ נ' ברוך‏ (5.4.2011), בפסקה 48 לפסק הדין). דרך פעולה זו אף מתיישבת עם תורת התוצאה היחסית, בגדרה נגזר הסעד משקלול כלל הנתונים הרלוונטיים, ובכלל זה האינטרס הציבורי בו מדובר, והאינטרסים של הצדדים הנוגעים בדבר (ראו בגץ 7067/07‏ ‏ חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים (30.8.2007), בפסקה 37 לפסק דינו של כב' השופט א' א' לוי).

10. טענתן העיקרית של העותרות היא כי בהיעדר אומדן, למשיב אין את הכלים לבחון את רווחיות הצעות המחיר שהוגשו במכרז. ברם, היעדר האומדן לא מנע מן העותרות להציג חוות דעת מפורטות^[1], בהן קיים דיון מפורט ברכיבים שונים הרלוונטיים לעניין, לשיטת העותרות, ואשר מסקנתן היא כי הצעות המציעות האחרות הן גרעוניות. לא למותר להעיר, כי עולה מן החומר בבירור כי העותרות מעורות בפרטי הפרטים הנוגעים לשירותים מושא המכרז. גם מבחינה זו, היעדר אומדן לא פגע בהן פגיעה של ממש. בתוך כך, אין בפניי טענה ממשית של העותרות לשינוי מצב לרעה או הסתמכות על הקביעה במכרז לעניין הכנת אומדן.

11. אוסיף, כי היעדר האומדן לא פגע במקרה זה פגיעה כלשהי בעיקרון השוויון, או בעיקרון יסודי אחר של דיני המכרזים. בהקשר זה לא למותר להעיר, כי לא קבועה בדין, לרבות חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992 או תקנות חובת המכרזים, התשנ"ג–1993, חובה כללית לערוך אומדן במסגרת מכרז. אף בהוראות החשב הכללי, אליהן מפנות העותרות בהקשר זה, לא קבועה חובה כאמור (הוראות התכ"ם העיקריות בהקשר זה הן הוראת תכ"ם: התקשרות לרכישת שירותי כוח אדם (7.3.9.1), אשר מתייחסת להכנת אומדן (סעיף 2.1.8) אך אינה קובעת חובה לעניין זה; אף הוראת תכ"ם: הכנת אומדן (7.4.1.5) מניחה הכנת אומדן לפי תקנות חובת המכרזים (סעיף 1.1), אך לא קובעת כשלעצמה חובה לעשות כן; הוא הדין בהוראת תכ"ם: מסמכי מכרז (7.4.1.6), סעיף 2.2.4, ובהוראת תכ"ם: בדיקת ההצעות והשוואתן (7.4.3.5), סעיף 2.4.5).

12. עובדה זו אינה גורעת מקיומה של הוראה במכרז המסוים לפיה ייערך אומדן. עם זאת, היא משליכה על חומרת הפגם הנטען, ומקטינה במידה ניכרת את המשקל שיש לייחס לו. בתוך כך, לא חלקו העותרות על טענת המשיב, כי במכרזים דומים, בהם נטלו העותרות חלק בעצמן, לא נערך אומדן, והעותרות לא העלו כל טענה לעניין זה (ראו החלטת ועדת המכרזים, נספח ל לעתירת או.ר.ס., 29.12.19).

13. לצד זאת, ביטול המכרז עלול לפגוע פגיעה חמורה במציעות המשיבות, אשר הצעותיהן נחשפו בפני העותרות. כנזכר לעיל, הליכי המכרז נמשכים מזה מספר שנים. המכרז רחב היקף ומורכב. הוא נוגע לשירות בעל חשיבות רבה הניתן על פי דין לאנשים המשתייכים לאוכלוסייה פגיעה הזקוקה לסיוע. ניתן להתרשם כי הליכי המכרז הצריכו משאבים רבים ביותר. לכך יש להוסיף, כי ביטול המכרז צפוי להשליך על כל האשכולות והמגזרים מושא המכרז, גם כאלה אשר העותרות לא הגישו הצעות לגביהם. כל אלה מהווים טעמים כבדי משקל מדוע אין מקום, בנסיבותיו של מקרה זה, להורות על ביטול המכרז בשל הפגם הנוגע להיעדר אומדן.

14. בשולי עניין זה אציין, כי העותרות הפנו בטיעוניהן בנקודה זו גם לסעיף 11.6.3 למכרז, אשר כותרתו היא "הליך תחרותי נוסף", ובה צוין כי המשיב שומר לעצמו את הזכות לנהל הליך תחרותי נוסף לשיפור ההצעות, בין היתר במקרה שהצעות המחיר שהוגשו במענה למכרז חורגות ביותר מ – 20% מהערכת המשרד להיקף ההתקשרות. הוראה זו אינה דנה באומדן לעלות השירותים מושא המכרז, כי אם בהערכת המשרד להיקף ההתקשרות. בין שני מונחים אלה יש דמיון, אך לא בהכרח שקילות מוחלטת. מכל מקום, על פניו עניינו של סעיף זה אינו בסיטואציה של הצעות גרעוניות, להן טוענות העותרות בעניין הנוכחי, כי אם במצב הפוך, בו ההצעות יקרות מדי. בנסיבות אלה, סעיף זה אינו מקרין בעוצמה רבה על המקרה הנוכחי.

15. הצעות גרעוניות. בכך לא מסתיים הדיון, שכן העותרות טוענות, כנזכר לעיל, כי הצעותיהן של המשיבות הן גרעוניות, וכי היה על המשיב לפסול אותן בשל כך. אף טענה זו לא ניתן לקבל, מן הטעמים שיפורטו להלן.

16. נקודת המוצא לדיון היא, כי "אין ועדת המכרזים נדרשת לבחון את שיקולי הרווח וההפסד של המציע ואת כדאיותה הכלכלית של הצעתו. עליה לבחון את רצינותו של המציע ואת יכולתו לעמוד בהתחייבויותיו על רקע דרישות המכרז, אם כי מחיר נמוך ובלתי סביר יכול בהחלט לשמש אינדיקציה לחוסר הרצינות של המציע ושל הצעתו" (ראו עע"מ 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, אגף רכש והתקשרויות (3.8.2006), בפסקה 11 לפסק דינה של כב' השופטת א' חיות). בה בעת צוין באותה פרשה כי "הצעה זולה מדי ובייחוד הצעה הנוקבת במחירים בלתי כלכליים והנופלת בשיעור ניכר מן האומדן (30.5% במקרה שלפנינו), מעוררת על פניה חשד כי היא נגועה בתכסיסנות בלתי לגיטימית" (שם).

17. ברוח דומה פסק בית המשפט העליון, לעניין השאלה אם מציע יעמוד בהצעה הנמוכה מן האומדן, כי "המענה לשאלה זו מצוי בהתחקות אחר רצינותו של המציע, הבנתו את טיב השירות ועמידתו על מחיר הצעתו, בהסתמך, בין היתר, על ההכרות עמו והמוניטין שלו בתחום. המענה לשאלה זו איננו מצוי בהכרח בתחום התחשיבים הכלכליים, החשבונאיים או המסחריים" (דברי כב' השופטת מ' נאור בעע"מ 2690/06‏‏ מ.ת.א.ר. מחשוב תכנון וארגון בע"מ נ' עיריית אשדוד (2.5.2006), בפסקה 11). הוסבר שם, כי "ההיגיון העומד מאחורי הקביעה, כי ניתן להכיר בסבירות קבלתן של הצעות הנמוכות מהאומדן הוא כי נכונותו של מציע לעמוד בהצעתו אינה נגזרת בהכרח משיקולים צרים של רווח והפסד בעסקה הקונקרטית נושא המכרז. נכונות זו יכולה היא שתיגזר דווקא משיקולים ארוכי טווח, כגון חדירה לשוק, ביסוס מעמד, צבירת מוניטין או רצון להרחיב תחומי עיסוק, וכל זאת תוך ספיגת הפסד בטווח הקצר" (שם). צוטטה בהסכמה פסיקה, בה נקבע כי "... אין כל הלכה, ואין אנו סבורים שהלכה מעין זו יש לה סיכוי שתתקבל, שמן הדין הוא לפסול כל הצעה שאין בצידה רווח למציע, ושעניין רווחיות ההצעה, או הגירעון שיש בה, חייב להיות השקול המכריע בדיוני וועדות מכרזים" (שם, בפסקה 12; להתמקדות בהקשר זה ביכולתו של המציע לבצע את העבודה באיכות הנדרשת, וברצינות הצעתו, ראו גם בר"מ 6926/10 ‏גילי ויואל עזריה בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (22.11.2010), בפסקה 21).

18. על פי אמות מידה אלה, אין בטענות העותרות לפיהן הצעות המשיבות היו גרעוניות, כדי לבסס עילה להתערבות בהחלטות המשיב.

19. אפתח בכך, שהמחירים המוצעים על ידי המשיבות דומים, ואף גבוהים יותר, מן המחירים לשעה המשולמים כיום (ראו בהקשר זה גם בהחלטות ועדת המכרזים מן הימים 18.12.19 (נספח יז לעתירת או.ר.ס.) ו - 29.12.20 (נספח ל לעתירת או.ר.ס.)). כך, על פי הנתונים שבפניי, המחיר המשולם כיום לאו.ר.ס. (כולל מע"מ) הוא 78.05 ₪ לשעה. לנתן משולם כיום 78.56 ₪, ולעזר מציון, 74.56 ₪. המחירים המוצעים על ידי המשיבות הם 79 ₪ לשעה (נתן), 81.84 ₪ (עמל) ו – 73.02 ₪ (האגודה; יש להעיר כי לסכום זה לא הוסף מע"מ, הואיל ומדובר בעמותה). לא למותר להעיר, כי הסכומים המוצעים אינם שונים באופן מהותי מהצעת או.ר.ס. (84.01 ₪ לשעה). דווקא הצעת עזר מציון, היא העותרת בעת"מ 66870-12-19, בולטת בחריגותה החדה כלפי מעלה (99.1 ₪ במחוז דרום, 95.2 ₪ במגזר החרדי). היא בולטת בחריגותה גם ביחס למחיר המשולם לעזר מציון עתה (74.56 ₪ לשעה). לפערים חדים אלה אין בחומר שבפניי הסבר סביר.

20. לכל האמור יש להוסיף, כי מתצהיר התשובה של המשיב עולה, כי המחירים המוצעים במכרז סבירים, גם ביחס לשירותים דומים אחרים הניתנים למשרד הבריאות, כגון שירותי חונכות בתחום בריאות הנפש. עולה עוד, כי לוועדת המכרזים היכרות עם הספקים שזכו במכרז, מתוקף שירותים נוספים שהם מספקים או סיפקו למשיב. לא נסתר האמור שם, כי מדובר בגופים בעלי איתנות כלכלית, אשר השירותים שסיפקו למשיב הם רחבי היקף. לא עולה בהקשר זה גם כל חשש קונקרטי להפרת זכויותיהם של עובדים, בין בהווה, בין בעתיד.

21. לא נעלמה מעיניי טענת העותרות, כי עלויות מסוימות, בהן נשא המשיב על פי המכרז הקודם, הועמסו על המציעים במסגרת המכרז הנוכחי. מדובר, בעיקרו של דבר, בעלויות הנוגעות להדרכה. לצד זאת, עולה מן החומר כי בעניין אחר, קיימת במסגרת המכרז הנוכחי הקלה עם המציעים ביחס למכרז הקודם (ראו סעיף 10.3.2 לנוהל שירות סומכות בשירותי השיקום, המהווה חלק מן המכרז; ראו סעיף 101(א) לכתב התשובה). לא הונחה תשתית ברורה המלמדת, כי העלויות הנוספות הן בשיעור כזה, המעלה חשד לתכסיסנות בלתי לגיטימית, או לאי יכולת של מי מן המשיבות לעמוד בהתחייבויותיהן על פי המכרז, הן כלפי המשיב, הן כלפי מקבלי השירותים, הן כלפי עובדיהן. אדרבה, אין בחוות הדעת שהוגשו קביעה בדבר סימן שאלה ביחס ליכולת זו, של מי מן המשיבות. מן העתירות אף עולה טענה בדבר יתרות של עשרות מיליוני ₪ בקופתה של האגודה.

22. לאמור יש להוסיף, כי ההנחות שביסוד חוות הדעת שהגישו העותרות אינן נקיות מספקות. הדברים אמורים, למשל, בהנחת העבודה של או.ר.ס. לפיה כל סומך עובד מול שני משתקמים, וכי הסומכים הם ברובם סטודנטים (סעיף 50 לעתירת או.ר.ס.). אף היקף המשרה של סומכים הנובע מכך, אינו בגדר הנחה הכרחית. יש ממש בטענת המשיב, כי אופי העובדים המועסקים עשוי להשפיע על עלויות נוספות, כגון עלויות גיוס עובדים. באופן דומה, אף ההנחה בדבר העמסה של 11.6% שעות הדרכה ורישום (שם) אינה הנחה הכרחית או אוניברסלית. אין הכרח כי הדרכות של הסומכים ייעשו על ידי מדריכים חיצוניים בלבד (ראו סעיף 10 לנוהל שירות סומכות בשירותי השיקום; הנוהל מהווה חלק מן המכרז). עלות שכרם של גורמים שונים, כמו רכז ומנהלת שירות, אף היא אינה נתון אוניברסלי, כהנחת או.ר.ס. הוא הדין בקיומן, או שיעורן, של עלויות מימון, הוצאות "בלתי צפויות", רכיב בגין "תקורות", ואף עלויות הנסיעה שבתחשיב. בשולי דברים אלה אציין, כי יש ממש בטענת המשיב, לפיה או.ר.ס. עצמה שינתה באופן מהותי (כלפי מעלה) את נתוני התמחור הנטענים על ידה בין פנייתה למשיב (9.12.19, נספח יא לעתירת או.ר.ס.), לבין חוות הדעת שצירפה.

23. זאת ועוד. בסעיף 7.6 למכרז, העומד במוקד טיעוני העותרות, נקבע מנגנון, לפיו נדרשת סטייה של יותר מ – 20% מן האומדן, על מנת להצדיק פסילת הצעה (לאחר בירור). העותרות אינן תוקפות קביעה זו. אף אם הייתי מניח (וכאמור לעיל, זה אינו המצב), כי יש לקבל את חוות הדעת של או.ר.ס. (נספח נו לעתירת או.ר.ס.) במלואה, כמשקפת אומדן סביר לעניין זה, עולה ממנה כי אף אחת מן המשיבות אינה קרובה לסטייה כאמור, וזאת גם אם האומדן הסביר כולל מרכיב של רווח מקובל^[2]. יוצא, כי גם תחת הנחה מחמירה זו, על פי אמת המידה שנקבעה במכרז, אין מדובר במקרה של הצעות גרעוניות, העשוי להצדיק פסילת איזה מהצעות המשיבות.

24. לא נעלם מעיניי, כי הפער בין הצעות המשיבות לבין העלויות החזויות על פי חוות הדעת שצורפה לעתירת עזר מציון (נספח כ לעתירה) גבוה יותר. דא עקא, אין בפניי הסבר ברור לפער החד בין חוות הדעת מטעם או.ר.ס. (אשר אין סיבה מיוחדת להניח כי העלויות על פיה מוטות דווקא כלפי מטה), לבין חוות הדעת מטעם עזר מציון. לא למותר להעיר, כי על פי חוות דעת אחרונה זו, גם הצעתה של או.ר.ס. עצמה היא הצעה גרעונית במובהק (מחיר מוצע 84.01 ₪ לשעה, כולל מע"מ, לעומת עלות מוערכת של 95.1 ₪ (באשכול דרום))^[3]. ניתן לתהות, במצב זה, מדוע לא חותרת עזר מציון גם לפסילת הצעתה של או.ר.ס. ניתן לתהות גם, כיצד מתיישבת חוות דעת זו עם היעדר כל אינדיקציה, כי מי מן הגופים המספקים כיום את השירותים (ובכלל זה עזר מציון עצמה), מפסיד סכומי עתק בפעילות זו.

25. בשולי עניין זה טוענת או.ר.ס. כי יש לגרוע מע"מ מהצעת האגודה. נטען, כי סיווגה הצפוי של פעילות המכרז הוא פעילות עסקית, ומשכך יש לסווג את האגודה כעוסק לצורך מכרז זה. דין טענה זו להידחות. סיווג האגודה כעוסק אינו נתון למשיב או לבית משפט זה, כי אם לרשות המסים. אין כל מקום כי בהליך זה אנקוט עמדה בשאלת הסיווג האמורה, על רקע אמות המידה שחולשות על העניין לטענת או.ר.ס. (ראו בפסקה 95 לעתירת או.ר.ס.), ומה גם שרשות המסים אינה צד להליך. אציין, כי אין בפניי כל אינדיקציה קונקרטית לפיה העניין הונח על שולחנה של רשות המסים, או כי בכוונתה לפעול לגביו ברוח טענותיה של או.ר.ס. מקובלת עליי עמדת המשיב, כי אין הוא יכול, או צריך, להיכנס לנעליה של רשות המסים לעניין זה. בתוך כך עולה מכתב התשובה של האגודה כי היא מעניקה שירותי חונכות למשרד הביטחון, הדומים לשירותים מושא המכרז שבפניי, ואלה מוכרים על ידי רשות המסים כשירותים ללא מטרות רווח. עולה גם כי בכל שנות פעילותה של האגודה, קרוב לחמישים שנה, לא נקבע ביחס לאיזה מפעילויותיה כי היא פעילות עסקית החייבת במע"מ. בשים לב לכל אלה, אני דוחה את טענתה האמורה של או.ר.ס.

26. (א) תוצאת הדיון היא, כי טענות העותרות בדבר גרעוניות הצעותיהן של המשיבות אינן מגלות עילה להתערבות בהחלטת ועדת המכרזים להכריז על המשיבות כזוכות במכרז. אעיר, כי שקלתי, בהקשר זה אם לנוכח הפגם הטמון באי עריכת אומדן, יש מקום להחזרת העניין לבחינת ועדת המכרזים. נוכח כלל השיקולים עליהם עמדתי לעיל, הגעתי למסקנה כי אין לדבר הצדקה עניינית, וכי במהלך כזה לא טמון בנסיבות העניין ערך מוסף של ממש.

(ב) המסקנה בדבר העדר עילה להתערבות במקרה זה מתחזקת נוכח ההלכה, לפיה "התערבות בית המשפט בשיקול דעתן של ועדות מכרזים הינה מוגבלת מעיקרה, שכן בית משפט לעניינים מינהליים איננו יושב כ"ועדת מכרזים עליונה" או כערכאת ערעור על החלטתה של ועדת המכרזים, והוא איננו נכנס לנעליה של הרשות ומחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו – גם כאשר הינו סבור כי אפשר היה להגיע לתוצאה שונה. בית המשפט אמור לבדוק האם החלטת הוועדה התקבלה כדין, משיקולים ענייניים ואיננה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. בפרט, בית המשפט אמור לוודא שבהחלטת הוועדה אין סטייה מהותית מכללי היסוד של דיני המכרזים" (עע"מ 5409/18 ‏רשות מקרקעי ישראל נ' סלימאן (3.1.2019), בפסקה 14 לפסק דינו של כב' השופט א' שטיין). נוכח כל המפורט לעיל, עולה כי ההחלטות ביחס למכרז מושא העתירות אינן חורגות חריגה קיצונית ממתחם הסבירות, אינן סוטות באופן מהותי מכללי היסוד של דיני המכרזים, ואין לגלות בהן עילה להתערבות שיפוטית.

27. בכך לא מסתיים הדיון. בפי או.ר.ס. טענות במישורים נוספים, ובמרכזן טענות לעניין עמידה של האגודה בתנאי סף שנקבעו במכרז, כמו גם לגבי ניקוד שניתן בסעיפים מסוימים להצעתה של עמל. לבחינתן של טענות אלה אפנה עתה.

28. תנאי סף. או.ר.ס. טוענת כי באגודה לא מתקיים תנאי הסף שנקבע בסעיף 8.2.1 למכרז. בסעיף זה נקבע, כי "על המציע להיות בעל ניסיון מעשי מוכח של שלוש שנים לפחות במהלך חמש השנים האחרונות הקודמות למועד האחרון להגשת ההצעות באספקת שירותי סומכות ו/או חונכות ו/או סיעוד ו/או שירותי דיור בקהילה לאנשים עם מוגבלות כהגדרתם במכרז זה. לעניין זה, "אספקת שירותים" – אספקת שירותים כאמור באמצעות העסקת אנשי צוות מקצועיים ופרא רפואיים בהיקף של 30 משרות מלאות לפחות, כל שנה. מובהר כי לצורך עמידה בתנאי סף זה ניתן להציג העסקה בהיקפים שונים, ובלבד שסך כל היקף המשרות המצטבר יעמוד על לפחות 30 משרות מלאות".

29. במוקד המחלוקת בעניין זה עומדת טענת האגודה לניסיון במתן שירותי חונכות, לרבות קידום תפקוד אישי עצמאי בבית ובקהילה, עבור משרד הביטחון. בהצעתה של האגודה נכתב כי השירות ניתן החל מיום 1.4.16, "ועד היום". אין חולק, כי הצעת האגודה הוגשה ביום 19.2.19. בין שני מועדים אלה לא עברה התקופה המינימלית של שלוש שנים שנקבעה בתנאי הסף. ברם, בשולי הטבלה הרלוונטית שבהצעתה, ציינה האגודה כי הזמנת העבודה ממשרד הביטחון נעשתה ביום 30.12.15, בו הייתה "תחילת היערכות וחפיפה". צוינה גם "תחילת מתן שירות" ביום 1.4.16.

30. בציון "תחילת היערכות וחפיפה" ביום 30.12.15 אין די. תנאי הסף הרלוונטי הגדיר באופן מפורש וברור מהי אספקת השירותים הנדרשת. המדובר בהעסקה של אנשי צוות מקצועיים ופרא רפואיים בהיקף של 30 משרות מלאות לפחות, כל שנה. האגודה לא הניחה תשתית המלמדת על העסקה כאמור לפני יום 1.4.16, בו החלה לספק שירותים למשרד הביטחון (ראו לגבי מועד זה גם בתשובה לשאלה שהופנתה למשרד הביטחון לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998, נספח מז לעתירת או.אר.ס). אדרבא, מנספח ד לכתב התשובה של האגודה עולה, כי נכון ליום 1.3.16, העסיקה בפרויקט זה לא יותר מחמישה עובדים.

31. זאת ועוד, מן החומר עולה, כי טרם תחילת עבודתה של האגודה עבור משרד הביטחון, הוענקו אותם שירותים למשרד על ידי או.ר.ס. בהקשר זה ננקטה המשכיות, כך שעובדים אלה עברו מאו.ר.ס. לאגודה. ברם, משרד הביטחון פנה לאו.ר.ס. בבקשה לקבל את פרטי אותם עובדים, אך ביום 25.2.16, וביקש כי יועברו אליו עד ליום 3.3.16. יש ממש בטענת או.ר.ס., כי לפני אותו מועד בכל מקרה לא ניתן היה להתחיל לבצע חפיפה לאותם עובדים אצל האגודה. בתוך כך עולה מן החומר, כי אותם עובדים הועסקו עד ליום 31.3.16 על ידי או.ר.ס. (ראו מסמכים שצורפו כנספח נא לעתירתה).

32. במכלול נסיבות אלה, עולה כי במועד הגשת ההצעה במכרז, עבודתה של האגודה עם משרד הביטחון לא קיימה את הדרישות הקבועות בתנאי הסף. אכן, יש ממש בטענת האגודה, כי החסר לעניין זה אינו גדול, יחסית. על פי הנתונים לעיל, הוא עומד על מעט פחות מחודש וחצי. ברם, עובדה זו אינה יכולה להכשיר סטייה מתנאי סף ברור, מפורט ומפורש שנקבע במכרז. שלא כקביעתה של ועדת המכרזים מיום 23.6.20, אין מדובר בפרשנות מצמצמת של תנאי הסף לעניין העסקה. בפשטות, האגודה לא העסיקה את העובדים האמורים עד ליום 1.4.16. גם אם, כקביעת הוועדה, היא "הנחתה, חנכה וחפפה" את החונכים בתקופה האמורה, קשה לדבר על העסקה, ומה גם שלמונחים עמומים אלה, לא נוצקה תשתית עובדתית ברורה על ידי האגודה, הן לעניין טיב הפעולות בהן מדובר, הן לעניין המועדים בהם נעשו.

33. בכתב התשובה מטעם האגודה צוינו בהקשר זה ישיבת התנעה עם משרד הביטחון (5.1.16); ישיבות מקצועיות של רכזים ונציגי משרד הביטחון (פברואר 2016); העסקת ששה רכזים אזוריים (1.3.16); היערכות לקליטת חונכים (מרץ 2016). על פי טיבן, גם במשקלן המצטבר, וגם בפרשנות מרחיבה, פעולות אלה לא יכולות להיחשב כהעסקה של שלושים חונכים, כנדרש במפורש בתנאי הסף.

34. בהחלטה מיום 23.6.20, בה דחתה ועדת המכרזים את טענות או.ר.ס. לעניין זה, הפנתה הוועדה לפסק דין שניתן בעת"מ (מחוזי ב"ש) 50480-06-13 רשת תיכוני טומשין בע"מ נ' עיריית קריית מלאכי (23.7.2013). במרכז אותה פרשה עמד תנאי סף, בו נדרש ניסיון "בניהול בתי ספר מהסוג הנדרש, במשך תקופה של 24 חודשים". בית המשפט קבע, כי תנאי זה מתייחס גם לתקופת ההיערכות, ההתארגנות "וכל הנדרש מרשת הניהול לקראת תחילת שנת הלימודים ועל מנת ששנת הלימודים תוכל להתנהל כראוי וכיאות מיום תחילתה ועד לסיומה".

35. פסק הדין האמור אינו יכול לסייע לאגודה, שכן תנאי הסף במקרה שבפניי שונה. הוא מגדיר ברחל בתך הקטנה מהי אספקת השירותים הנדרשת בו. במצב זה, טענה כללית בדבר חפיפה או היערכות לא תסכון. נדרשת, בפשטות, העסקה של עובדים מקצועיים, במשך התקופה המינימלית הקבועה בתנאי הסף. לא פחות מכך.

36. בהחלטה האמורה נתנה ועדת המכרזים משקל גם לכך שבהצעתה, ציינה או.ר.ס. במסגרת ניסיונה המקצועי לצורך עמידה בתנאי הסף, הענקת שירותי חונכות למשיב ממרץ 2008, אף שתקופת ההתקשרות החלה אך ביום 15.4.08. ברם, אין בעובדה זו כדי להשתיק את או.ר.ס. מהעלות טענותיה בסוגיה הנדונה. בשונה מעניינה של האגודה, אין בפניי כל תשתית המלמדת כי או.ר.ס. לא העסיקה באותו פרק זמן את העובדים הרלוונטיים. בשונה מעניינה של האגודה, פרק הזמן בו מדובר לא היה דרוש כלל לצורך עמידת או.ר.ס. בתנאי הסף, ומשכך אין להניח כי יוחסה לעניין זה חשיבות מכרעת בעת הגשת הצעתה של או.ר.ס. בנסיבות אלה, אין מדובר בנימוק העשוי להכשיר אי עמידה של האגודה בתנאי הסף האמור.

37. ועדת המכרזים ייחסה בהחלטתה משקל גם לכך, שאו.ר.ס. לא העלתה את כל טענותיה בסוגיה האמורה בהדבק אחד. מעיון בחומר שבפניי עולה כי התנהלות או.ר.ס. לא הייתה מיטבית. עוד ביום 1.1.20 הודיעה ועדת המכרזים לאו.ר.ס. (נספח לב לעתירה) על עמדתה כי עבודתה של האגודה עם משרד הביטחון מבססת את דרישת הניסיון שבתנאי הסף. ברם, מן החומר שבפניי עולה כי רק בחודש יוני 2020 פרשה או.ר.ס. את מלוא החומר שברשותה לעניין זה בפני הוועדה. אכן, או.ר.ס. לא שקטה על שמריה כל התקופה האמורה, וניהלה כל העת דיאלוג עם המשיב בנושא המכרז, לרבות עמידת האגודה בתנאי הסף. עובדה זו אינה מסבירה, מדוע לא גילתה או.ר.ס. את כל החומר שבידה לעניין זה בהזדמנות הראשונה. מעבר לנדרש בנקודה זו אעיר, כי החומר לא גולה גם במסגרת בקשה לתיקון העתירה (מס' 10), אליה מפנה או.ר.ס. בהקשר זה.

38. יוצא, כי יש יסוד לקבוע כי התנהלות או.ר.ס. לעניין זה מעוררת קושי. עם זאת, גם עובדה זו אינה יכולה להכשיר הצעה שאינה עומדת בתנאי סף. טוב עשתה ועדת המכרזים עת נדרשה בהחלטה הנ"ל מיום 23.6.20 לעיצומן של טענות או.ר.ס. בנקודה זו, חרף מחדלה האמור.

39. למען שלמות התמונה אציין, כי עבודות נוספות שצוינו על ידי האגודה לצורך עמידה בתנאי הסף, אינן יכולות לסייע לה. ניסיון מקצועי שרכשה האגודה בעבודה עם הג'וינט לא הוכר על ידי הוועדה (החלטה, 21.5.20). האגודה לא עתרה כנגד החלטה זו. לעיצומה, הנמקת הוועדה להחלטה זו, אשר התבססה על כך שהאגודה לא הייתה מי שהעסיק את העובדים הרלוונטיים, וכי החונכים בפרויקט היו חלק ממקבלי השירות שהאגודה נתנה, סבירה, ואין כל עילה להתערב בה. אף פרויקט נוסף שציינה האגודה בהקשר זה לא יכול לסייע לה, שכן מדובר בפרויקט של הערכת תפקוד לקשישים, אשר אינו עומד בהגדרת השירותים המנויים בתנאי הסף. אף היקף ההעסקה באותו פרויקט (10 עובדים) אינו עומד בדרישת תנאי הסף.

40. נוכח כל האמור עולה, כי לא התקיים באגודה תנאי הסף האמור, הקבוע במכרז. משכך, גם בהינתן הריסון השיפוטי עליו עמדתי בהתערבות בהחלטותיה, לגבי עניין זה הוכחה עילת התערבות. אני קובע, אפוא, כי יש לפסול את הצעת האגודה, בשל אי התקיימות של תנאי סף שנקבע במכרז.

41. בשולי עניין זה אדרש לטענות נוספות של או.ר.ס. בדבר אי עמידה של האגודה בתנאי סף שנקבעו במכרז, בהן לא מצאתי ממש.

42. או.ר.ס. טוענת כי לא התקיים בהצעת האגודה הנדרש בסעיף 8.2.2 למכרז. על פי סעיף זה, על מציע להציג מנהל מקצועי, אשר בין היתר הוא בעל ניסיון מעשי מוכח של חמש שנים לפחות במהלך עשר השנים האחרונות הקודמות למועד האחרון להגשת ההצעות, בעבודה בתחום שיקום נפגעי נפש, מתוכן שנתיים לפחות בניהול של שירותים שיקומיים (סעיף 8.2.2.3). לטענת או.ר.ס., המנהלת שהוצעה על ידי האגודה עבדה קודם לכן באו.ר.ס. היא שימשה בתפקיד של מנהלת השירותים השיקומיים של או.ר.ס. במשך כתשעה חודשים, עת החליפה עובדת שיצאה לחופשת לידה. היא סיימה את התפקיד האמור ביום 25.1.19.

43. על עובדות אלה אין חולק. ברם, מן החומר עולה כי בנוסף לכך, שימשה העובדת אצל או.ר.ס. במשך יותר מארבע שנים בתפקיד של מנהלת אזור דרום ותל אביב בתחום החונכות והסומכות. כך גם נכתב בהצעת האגודה. מכתב התשובה של האגודה עולה בהקשר זה כי במסגרת תפקידה האמור שימשה העובדת כמנהלת ישירה ומדריכה של הרכזים (אנשי מקצוע בתפקיד ניהולי הדרכתי) באזור. היא עסקה גם בניהול מקצועי של השירותים באזור.

44. תנאי הסף שנקבע במכרז לא דרש כי המועמד יהיה המנהל הבלעדי או הארצי של השירותים השיקומיים במסגרת גוף כלשהו. נדרש ניסיון מעשי בניהול של שירותים שיקומיים. תנאי הסף גם לא דרש, כי בתקופה האמורה בה נצבר הניסיון יתקיימו במועמד דרישות המכרז הקודם ביחס למנהל שירות. מן העתירה עצמה עולה, כי בתפקידה האמור הייתה העובדת אחראית גם לשירותי סומכות, הגם שנטען כי הייתה כפופה בהקשר זה למנהלת השירות אצל או.ר.ס. בנסיבות אלה, עמדת המשיב, כי התקיים הנדרש בתנאי הסף, סבירה. ודאי שאינה מגלה עילה להתערבות על פי אמות המידה עליהן עמדתי.

45. לעניין אותה עובדת טוענת או.ר.ס. גם לתכסיסנות, אשר מוצאת ביטויה בכך שהעובדת חתמה על מסמכי מועמדותה לתפקיד מנהלת השירותים השיקומיים אצל האגודה, ששה ימים בלבד לאחר שסיימה את תפקידה אצל או.ר.ס. בתוך כך נטען כי העובדת הייתה חלק מצוות ההכנה של או.ר.ס. במכרז; הייתה שותפה מלאה להכנת התכנית המקצועית ולתמחור השירות; והשתתפה בישיבות רבות בהם נבנו חומרים אלה.

46. או.ר.ס. אינה מציגה כל תשתית המלמדת כי המעבר של העובדת לעבוד עבור האגודה עמד בניגוד לדין או להסכם כלשהו בין הצדדים. יוצא, כי אין תשתית ממנה יכולה לעלות מגבלה על חופש העיסוק של העובדת. לא הוצגה גם כל תשתית העשויה לתמוך בטענה החמורה של הפרת חובת נאמנות. בתוך כך, אין תשתית המאפשרת לקבל את הטענה כי הצעת האגודה גובשה בשיתוף עם העובדת בעת שעבדה בשורות או.ר.ס. לא למותר לציין, כי טענותיה של או.ר.ס. הן טענות חמורות, הטעונות ביסוס ראייתי בטיב ובכמות העומדים ביחס ישר לחומרת הטענות. מעבר לחשדות, לא הוצגה כל תשתית כזו.

47. אדרבא, מכתב התשובה של האגודה עולה כי העובדת לא הייתה מעורבת באופן כלשהו בהצעת האגודה, ולא העבירה מידע כלשהו לאגודה אודות עבודתה באו.ר.ס., או אודות הצעת או.ר.ס. הובהר גם כי פנייתה של האגודה לעובדת בהצעה שתשמש כמנהלת השירותים המקצועיים שלה באה אחרי סיום עבודתה ב או.ר.ס. בכתב התשובה מטעם האגודה הוכחש גם כי העובדת נחשפה לתמחור של הצעת או.ר.ס. או למתודולוגיה שצורפה להצעה זו.

48. אוסיף, כי בשים לב למורכבות הרבה של המכרז ושל ההצעות בו, והתקופה הארוכה בה נוהלו הליכי המכרז, אף יש לכאורה ממש בטענת המשיב כי בפרק הזמן הקצר בו הספיקה העובדת לעבוד אצל האגודה, ספק רב אם היה בידה להשפיע באופן ממשי על גיבוש ההצעה. בנסיבות אלה, אין בסיס לטענה מרחיקת הלכת כי היה מוטל על ועדת המכרזים לפסול את ההצעה בשל תכסיסנות, כביכול.

49. או.ר.ס. טוענת גם לאי התקיימות של תנאי סף מנהלי שנקבע במכרז. הטענה היא, כי מסמכי ההצעה נחתמו רק על ידי מנכ"ל האגודה, בעוד שנדרשת, לטענתה, חתימה של שני מורשי חתימה לפחות. ברם, האגודה הציגה אישור מורשי חתימה מינואר 2019 (נספח ט לכתב התשובה מטעמה), המלמד כי לעניין חתימה על מסמכי מכרז, די בחתימה בודדת של מנכ"ל האגודה בצירוף חותמת האגודה, על מנת לחייב את האגודה. הצורך בחתימה של שני מורשי חתימה, בהרכבים שונים, עולה אך בעת חתימה על התקשרויות או תשלומים. הואיל והתנאי שנקבע התקיים, יש לדחות את טענות או.ר.ס. בנקודה זו.

50. הפחתת ניקוד. בפי או.ר.ס. מספר טענות ביחס לניקוד שניתן להצעת עמל. בנקודת המוצא, חלה על טענות לעניין אי שביעות רצון של מתמודד במכרז מניקוד כזה או אחר על ידי ועדת מכרזים, ההלכה הכללית עליה עמדתי, לפיה בית המשפט אינו יושב כוועדת מכרזים עליונה, ואינו ממיר את שיקול דעתה של ועדת מכרזים בשיקול דעתו (ראו עע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות (28.2.2011), בפסקה 26 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן). צוין בהקשר זה כי הדברים אמורים "בפרט, כשהחלטה הנתקפת נוגעת למתן ציונים ולחלוקת ניקוד, המצויים ב"גרעין הקשה" של שיקול הדעת המקצועי של הוועדה, ונסמכים על ניסיונה ומומחיותה בתחום" (שם). ברם, עיקר טענותיה של או.ר.ס. במישור זה נוגעות לטעויות משפטיות ועובדתיות, ולא לסוגיות של הערכה מקצועית. ככל שיש בטענות ממש, הן עשויות להקים עילה להתערבות, על פי אמות המידה שפורטו לעיל.

51. אמת מידה 1.3. סוגייה עיקרית אחת שעלתה בהקשר זה נוגעת לאמת מידה 1.3 בסעיף 11.4 למכרז, העוסקת בבחינת איכות ההצעה. אמת מידה זו סבה על אספקת שירותי סומכות עבור אנשים עם מוגבלות. נכתב בה, כי במסגרתה "ייבדק ניסיון המציע במהלך ארבע השנים האחרונות הקודמות למועד האחרון להגשת ההצעות באספקת שירותי סומכות עבור אנשים עם מוגבלות כהגדרתם במכרז זה ...". או.ר.ס. תוקפת את ההחלטה ליתן לעמל ניקוד בגין פרויקט שביצעה לטענתה עבור המועצה האזורית גליל עליון, תחת הכותרת "סומכות לילדים עם אוטיזם".

52. המונח "סומכות" הוגדר במכרז (סעיף 3) על דרך ההפניה לסעיף ב. (1)(א) לתוספת בחוק השיקום. בתוספת זו נכתב

"ב. תחום הדיור

1. סיוע בהפניה ובמימון של שירותי ליווי, הכשרה והשגחה במסגרת מגורים עצמאית ומוגנת של סוגי הדיור האלה:
2. דיור עצמאי – ליווי עובד סמך מקצועי או סומך"

יש ממש בטענת או.ר.ס., כי דברים אלה אינם רלוונטיים לילדים עם אוטיזם, באין טענה, תשתית או סבירות כלשהם כי אלה גרים בדיור עצמאי. לטענת עמל, המונח "דיור עצמאי" בחוק השיקום משמעותו "דיור במסגרת ביתו של מקבל השירות בקהילה", ואין זה משנה אם מקבל השירות מתגורר, מפאת גילו, עם הוריו. טענה זו אינה מתיישבת עם מובנו הלשוני של מונח זה. היא אינה מתיישבת גם עם מובנו של מונח זה על רקע תכליתו של חוק השיקום, הסב על שיקומם של נכי נפש שמלאו להם 18 שנים (ראו סעיף 3(א) לחוק).

53. לטענת המשיב, השירות שניתן על ידי עמל דומה לשירות המבוקש במכרז באופן תפעולו, שכן מדובר בליווי אדם עם מוגבלות בביתו, באמצעות אנשי מקצוע מתאימים. צוין בהקשר זה גם כי שירותי הסומכות ניתנים לא אחת גם לאנשים המתגוררים עם בני משפחה, ולא רק לכאלה המתגוררים בדירות מוגנות בקהילה. נטען עוד, כי הדגש לעניין מגורים בקהילה הוא על כך שהשירות ניתן בסביבה הטבעית של האדם. בכך, נטען, דומה הדבר למתן שירותים לילד עם אוטיזם המתגורר בביתו.

לא ניתן לקבל גישה זו. המכרז הפנה להוראת דין, הסבה בבירור על פעולות הנוגעות לדיור עצמאי. בסופם של דברים, גם לאחר הסברי המשיב, ברור כי הפרויקט שביצעה עמל עבור המועצה האזורית גליל עליון אינו נוגע לשירותי ליווי, הכשרה והשגחה ביחס לדיור כאמור. בנסיבות אלה, הפירוש שאימץ המשיב לאמת המידה האמורה אינו יכול להתקבל כפירוש סביר של הוראה ברורה שבמכרז. קמה, אפוא, עילה להתערבות בהחלטה ליתן לעמל ניקוד בגין הפרויקט האמור, וזאת גם על פי אמת המידה המרוסנת להתערבות בהחלטות הרשות בענייני מכרזים. למען הסר ספק אבהיר, כי קביעתי זו אינה מיוסדת על חוות דעת שהגישה או.ר.ס. בנקודה זו (נספח נד לעתירה). המדובר בשאלה של פרשנות המכרז והוראה בו, אשר ביסודה היא שאלה של דין, לגביה לא היה מקום להגיש חוות דעת. הדברים אמורים ביתר שאת במקרה זה, בו עולה מכתב התשובה של המשיב כי מעיקרו של דבר חוות הדעת לא הובאה על ידי או.ר.ס. בפני ועדת המכרזים.

54. או.ר.ס. מפנה לכך שהמועצה האזורית גליל עליון, לה ניתנו השירותים על פי הטענה, השיבה במענה לפנייה לפי חוק חופש המידע, כי לא קיימת כל התקשרות בינה לבין עמל (נספח נג לעתירת או.ר.ס.). לטענת עמל, השירותים ניתנו, אף שלא הייתה התקשרות ישירה עם המועצה האזורית. דא עקא, לא צורף כל תיעוד המלמד על מתן השירות למועצה בדרך עקיפה. גם מבחינה זו טמון קושי בהחלטה ליתן לעמל ניקוד בגין עניין זה.

55. מעבר לנדרש אעיר, כי אין בידי לקבל טענות נוספות שהעלתה או.ר.ס. נגד מתן הניקוד על פי אמת המידה האמורה.

56. או.ר.ס. טוענת כי באמת מידה זו ביקש עורך המכרז להעניק יתרון לנותני שירות מתחום בריאות הנפש. טענה זו מתעלמת מלשונה של אמת המידה, הסבה על שירותי סומכות שניתנו לאנשים עם מוגבלות. המונח "אדם עם מוגבלות" הוגדר בסעיף 3 למכרז באופן רחב, אשר אינו מוגבל אך למי שלוקה בנפשו. ברי, כי ניתן להעניק שירותי סומכות גם לאנשים עם מוגבלות, שאינם לוקים בנפשם. הכרה בניסיון במתן שירותים כאמור, גם במסגרת מכרז למתן שירותי סומכות בתחום בריאות הנפש, סבירה. אין בתשובות כלליות שניתנו במענה לשאלות הבהרה כאלה ואחרות, אליהן מפנה או.ר.ס., כדי לשנות מכל האמור.

57. או.ר.ס. טוענת כי היקף השירותים שהציגה עמל בהקשר הנדון לא עומד בדרישה הקבועה בתנאי הסף שבסעיף 8.2.1 למכרז, בדבר העסקה של 30 משרות מלאות בשנה של אנשי צוות מקצועיים. טענה זו מערבת, בלא בסיס כלשהו, בין תנאי סף, לבין אמת מידה לניקוד. ככזו, היא אינה קרובה להצביע על עילה להתערבות בהחלטות המשיב.

58. אמת מידה 3.1. עניינה של אמת מידה זו בקיומם של רכזי שירותי מוצעים, בעלי השכלה שפורטה; בעלי ניסיון של שנתיים לפחות בתחומים שפורטו; וכן בעלי ניסיון של שנתיים לפחות, במהלך חמש השנים האחרונות הקודמות למועד האחרון להגשת ההצעות במכרז, "בהדרכת צוות מקצועי של שני אנשי צוות לפחות, בכל שנה". לטענת או.ר.ס., לגבי אחת מן הרכזות שהוצגו על ידי עמל לעניין זה הוצג ניסיון בתחומים האמורים אך עד ליום 8.1.18, הוא המועד שנכתב בטופס שמילאה, באופן שלא הוצגה תקופת הניסיון המינימלית הנדרשת.

59. אין עילה להתערבות בעניין זה. עיון בכלל החומר מלמד כי כלל המסמכים הרלוונטיים נחתמו באותה מסגרת זמנים, סביבות סוף שנת 2018, תחילת שנת 2019 (ראו בהקשר זה בנספח נב לעתירת או.ר.ס., בעמודים 1857, 1875, 1885 לקובצי הנספחים). מועדים אלה גם סמוכים למועד הגשת ההצעות במכרז. בנסיבות אלה, החלטת המשיב לקבל את הטענה כי נפלה טעות קולמוס במסמך שהוצג, וכי נחתם הלכה למעשה בינואר 2019, סבירה, ואף תואמת את הניסיון כי טעויות מסוג זה מתרחשות לעתים סמוך חילופי השנים. בנסיבות אלה, לא מצאתי ממש בטענת או.ר.ס. כי מדובר בתיקון או בשינוי מהותי בהצעה.

60. טעות אריתמטית בניקוד. או.ר.ס. מניחה שיטה מסוימת לסכימת הניקוד שניתן בגין מתודולוגיה ובגין ראיון. מכתב התשובה עולה, כי הלכה למעשה אומצה, ביחס לכל המציעים, שיטה אחרת לסכימת הניקוד (ראו לפירט בסעיף 187 לכתב התשובה מטעם המשיב). אין בפניי טענה כי השיטה שנבחרה אינה סבירה, כי הופעלה באופן בלתי שוויוני, או כי העניקה יתרון בלתי הוגן למי מהצדדים. אף אין טענה של ממש, כי האופן בו פעלה ועדת המכרזים אינו תואם איזה מהוראות המכרז בהקשר זה. בנסיבות אלה, אין עילה להתערבות בעניין זה.

61. במסגרת זו, טוענת או.ר.ס. כי המשיב שגה כאשר במקרים בהם מעריך נקב בטווח של ציונים בהערכתו (8 – 9, על דרך הדוגמא), נבחר הציון הגבוה. או.ר.ס. טוענת כי היה מקום למצע את הערכים שצוינו. אף כאן, אין כל אי סבירות בדרך שננקטה. אף כאן, לא נסתרה טענת המשיב, כי פעל באופן עקבי ושוויוני לעניין זה, ביחס לכל המציעות. בנסיבות אלה, אין כל עילה להתערבות גם בעניין זה.

62. או.ר.ס. מפנה לכך שלגבי אחד המראיינים, בהתייחסו לפרמטר של "תכנית מוצעת להכשרות", הוכר ניקוד של 8 לעמל. בטענה זו של או.ר.ס. יש ממש. במקום המיועד לציון, לא נכתב דבר בקטגוריה זו. לצד הכיתוב "בינוני", מופיעה המילה "לא". הטענה כי מדובר בספרה 8 אינה עולה בקנה אחד עם הכיתוב הברור שעל המסמך, ואף לא מתיישבת עם האופן בו נכתבה הספרה 8 במקומות אחרים בו. לא נעלם מעיניי בהקשר זה כי מכתב התשובה של המדינה עולה כי יועץ הוועדה ערך בירור מול המנקד בעניין זה, וכי הניקוד שנתן הוא בינוני – 8. ברם, הסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם הכתוב. אף הטענה כי מדובר בכתב "שהתחבר" אינה ברורה, שכן לא הוסבר מה היה צריך לחבר לספרה 8. ההסבר שמדובר בכיתוב של 8 מתוך 10 (8/10) אף הוא אינו עולה בקנה אחד עם שנרשם. יוצא, כי יש לתקן את הניקוד שקיבלה עמל, על דרך של גריעת הניקוד האמור.

63. עוללות. כאן המקום להידרש בקצרה לטענות שהעלו הצדדים, אשר אינן משפיעות באופן ממשי על תוצאת ההתדיינות.

64. בשולי עתירתה של עזר מציון, מועלית טענה כי בשלושה רכיבים בניקוד האיכות שקיבלה בראיון, הורד לה ציון באופן שרירותי, כך שניקוד של 10 נקודות המופיע בהם נמחק, ותחתיו נכתב ציון של 8 נקודות בלבד. מן החומר (ראו נספח טו' לעתירת עזר מציון) עולה כי שינויים בציון אינם ייחודיים למראיין האמור. עולה גם, כי שינויים דומים, בכיוון של הפחתת ציון, נעשו גם ביחס לאגודה. הציון של 8 נקודות עולה בקנה אחד עם ההתרשמות המילולית הרשומה לגבי המראיין הרלוונטי. הוא אינו חריג לרעה באותן קטגוריות ביחס לציונים שניתנו על ידי מראיינים אחרים. במכלול נסיבות אלה, אין בעניין זה משום עילה להתערבות בהחלטת ועדת המכרזים.

65. בכתבי התשובה הועלו טענות בדבר שיהוי ומעשה עשוי. טענות אלה מבוססות על כך שגם לאחר הגשת העתירה המשיכה או.ר.ס. בהתכתבות עם המשיב, תוך שהיא מעלה טענות חדשות. בינתיים, כך נטען, החלו המשיבות בהיערכות למכרז, וביצעו השקעות ניכרות בקשר לכך.

66. טענות אלה לא ניתן לקבל. העתירות הוגשו מבעוד מועד. אכן, כנזכר לעיל, בחומר יש אינדיקציה לכך שלפחות בכל הנוגע לסוגיית תנאי הסף, היה ביד או.ר.ס. להביא מלוא טענותיה בפני ועדת המכרזים בשלב מוקדם יותר. בה בעת, עולה כי פניות בעניינים אחרים לוועדה נעשו לאחר שהתקבלו בידי או.ר.ס. חומרים שהצדיקו זאת. בסופם של דברים, הותר לעותרות בהחלטות שיפוטיות לתקן את העתירות על מנת להוסיף ההתפתחויות שאירעו והחלטות שהתקבלו לאחר הגשת העתירה המקורית. זאת ועוד, השקעות שעשו המשיבות נעשו ביודען כי העותרות תוקפות את ההחלטות על זכייתן במכרז. יוצא, כי לא מדובר בשינוי מצב לרעה, תחת הנחה סבירה כי העותרות משלימות עם החלטות אלה. אף כי מדובר בהשקעות בהיקף משמעותי, אין טענה או תשתית כי מדובר בהוצאות שעלולה להיות להן השלכה אסטרטגית על המשך פעילותן של מי מן המשיבות. במכלול נסיבות אלה, אין עילה לדחות את העתירות בשל טענת שיהוי.

67. באופן דומה, אין בטענות בדבר ליקויים בהתנהלות או.ר.ס. בהבאת טענותיה לעניין ניסיונה של האגודה בעבודה מול משרד הביטחון, או בכך שלא ציינה את האופן בו הציגה את ניסיונה שלה במסגרת הצעתה, כדי להצביע על חוסר ניקיון כפים היורד לשורשם של דברים, העשוי להצדיק את התוצאה מרחיקת הלכת של דחיית העתירה על הסף. אזכיר, כי לגופם של דברים, התקבלו טענותיה של או.ר.ס. לעניין הניסיון עם משרד הביטחון, ונדחתה הטענה שביקשה להשתיקה על יסוד הצגת הניסיון בהצעתה שלה.

68. התוצאה. נוכח כל האמור לעיל, עתירת עזר מציון נדחית. עתירת או.ר.ס. נדחית לעניין הסעד המבוקש של ביטול המכרז, ושל פסילת הצעותיהן של נתן ועמל. היא מתקבלת באופן חלקי לעניין פסילת הצעתה של האגודה, ולעניין ההתאמות הנובעות מן האמור לעיל ביחס לניקוד שניתן להצעת עמל. העניין מוחזר אפוא לוועדת המכרזים, על מנת שזו תמסור החלטה עדכנית אודות הזוכים במכרז, בעקבות ההתאמות האמורות. בהתחשב במועד לתחילת העבודות מושא המכרז, החלטה זו תימסר לא יאוחר מיום 17.8.20.

69. אשר להוצאות. בשים לב לכלל הקביעות לעיל, ובכלל קיומו של פגם בהליכי המכרז, אינני עושה צו להוצאות ביחסים שבין עזר מציון לבין המשיב, אף כי עתירת עזר מציון נדחתה. אשר לאו.ר.ס, משנדחתה טענתה לביטול המכרז, לצד קבלת חלק לא מבוטל מיתר טענותיה, יישא המשיב בשכר טרחת עו"ד של או.ר.ס. בסך של 15,000 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא משקף את הקביעות לעיל, ואת היקף העבודה שנדרשה בהליך זה. הוא ישולם עד ליום 9.9.20.

70. אשר לנתן, העתירות בעניינה נדחו במלואן, ומשכך יישאו העותרות בשכר טרחת עורך דין של נתן בסך של 50,000 ₪, אשר יחולק בין העותרות בחלקים שווים. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא משקף את היקף העבודה שנדרשה בהליך זה, ואת הקביעות לעיל. הוא ישולם עד ליום 9.9.20.

71. אשר לטענות נתן בדבר הצורך לשקף הוצאות שהוציאה כחלק מן ההיערכות למכרז. מן העתירה עולה כי אכן הוצאו על ידה סכומים לא מבוטלים. בה בעת, זכייתה במכרז בעינה עומדת, ומשכך לא אוכל לקבוע כי הוצאות אלה ירדו לטמיון. אוסיף, כי המסגרת של פסיקת הוצאות אינה מתאימה כדי לקבוע ממצא בדבר הפסדים שנגרמו לנתן, אם בכלל, בשל ההוצאות האמורות. במכלול שיקולים אלה, נתון זה אינו משליך באופן מהותי על ההוצאות שנפסקו.

72. אשר לאגודה. עתירת עזר מציון כלפיה נדחתה. קיימת חפיפה ממשית בין עתירה זו, לבין החלק הראשון של עתירת או.ר.ס., אשר לא התקבל בעניינה של האגודה. מנגד, טענות ספציפיות שעלו כלפי האגודה התקבלו, וניתן סעד ממשי נגדה במסגרת עתירה זו. במכלול שיקולים אלה, לא אעשה צו להוצאות בעתירת עזר מציון נגד האגודה, שכן בהינתן קיומה של עתירת או.ר.ס., היא העתירה הקודמת בזמן, עתירת עזר מציון לא הביאה להשקעת משאבים עודפת מצד האגודה.

73. אשר לעתירת או.ר.ס., בהינתן כלל הקביעות לעיל, והתוצאה אליה הגעתי, כמו גם היקף העבודה שנדרשה, תישא האגודה בשכר טרחת עורך דין של או.ר.ס. בסך של 20,000 ₪. בנוסף, יישאו המשיב והאגודה, ביחד ולחוד, בהוצאות או.ר.ס. בשיעור האגרה בו נשאה. לסכומים אלה אין לצרף מע"מ. הם ישולמו עד ליום 9.9.20.

74. אשר לעמל. המצב בעניינה של משיבה זו שונה מזה בעניין האגודה, שכן הסעד שניתן לגביה מוגבל באופיו. במצב זה, ומשנדחתה עתירת עזר מציון נגדה, תישא עזר מציון בשכר טרחת עורך דין של עמל בסך של 15,000 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא ישולם עד ליום 9.9.20. עתירת או.ר.ס. בעניינה של משיבה זו התקבלה באופן חלקי, תוך שהסעד העיקרי לעניין ביטול המכרז לא ניתן. במכלול נסיבות אלה, לא אעשה צו להוצאות בעתירת או.ר.ס. ביחס לעמל.

ניתנה היום, י"ז אב תש"פ, 07 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.

1. בהקשר זה לא נסתרה טענת המשיב כי חוות הדעת הובאו בפני בית המשפט, בלא שהוגשו קודם לכן לוועדת המכרזים. על רקע זה, היעדר החלטה של ועדת המכרזים לגבי חוות הדעת אינו מצביע על פגם בהליכי הוועדה. ↑

2. מרכיב אשר לשיטת העותרות האגודה, כעמותה, מנועה מלהביא בחשבון. ↑

3. מחוות הדעת עולה כי עלות זו הוערכה עבור עמותה. מכך משתמע כי עבור חברה, יש להוסיף מע"מ לסכום האמור. ↑