1. לפניי תביעה שעניינה מחלוקת כספית בגין ביצוע עבודות בניה.
2. התובעת הינה חברה לביצוע עבודות בניה והנתבעת 1 הינה חברה לביצוע עבודות קבלנות, אשר התקשרה עם התובעת בהסכם לביצוע עבודות בניית בית צמוד קרקע ובריכת שחיה, במקרקעין הנמצאים ברחוב טרשיש 18 בעיר עפולה. הנתבע 2 הינו בעליה של הנתבעת 1.

טענות התובעת

1. התובעת התקשרה עם הנתבעת באמצעות בעליה הנתבע, בהסכם לביצוע עבודות הבניה, בתמורה לתשלום סך של 140,610 ₪ ובתוספת מע"מ, סה"כ 164,513 ₪, אשר ישולמו בשלבים בהתאם להתקדמות ביצוע העבודות.
2. התובעת החלה בעבודות הבניה, ביום 18.3.19. הנתבעים שילמו לה סך של 7,000 ₪ על חשבון ביצוע העבודות.
3. התובעת ביצעה את עבודות הבניה הן באמצעות עובדיה והן באמצעות קבלן משנה, לו שילמה ביום 1.4.19 בגין ביצוע העבודה סך של 6,000 ₪ בשיק מזומן, סך של 6,000 ₪ בשיק דחוי ליום 1.5.19 וסך של 700 ₪ במזומן.
4. ביום 7.4.19 לאחר שסיימה התובעת ביצוע יציקת הכלונסאות ועת החלה בביצוע שלב קורות הקשר, הגיע מהנדס הנתבעים למקרקעין על מנת לפקח על עבודות הבניה. לאחר בדיקה שביצע דרש מהנדס הנתבעים מהתובעת לתקן מספר ליקויים שנמצאו בעבודות שבוצעו.
5. עוד באותו יום תיקנה התובעת את הליקויים עליהם הצביע המהנדס ופנתה אליו בדרישה להגיע לאתר הבניה לאישור התיקונים על מנת שניתן יהיה להמשיך בביצוע העבודה, אולם המהנדס התעלם מפנייתה.
6. לטענת התובעת, רק ביום 14.4.19, הגיע מהנדס הנתבעים לאתר הבניה, אולם הוא דרש מהתובעת תשלום סך של 600 ₪, כתנאי לביצוע הבדיקה. משביקשה התובעת מהמהנדס שיסיים תחילה את בדיקת התיקונים ולאחר מכן יקבל את שכרו, הוא סירב לעשות כן, דרך על קורות הקשר ועזב את אתר הבניה מבלי לבצע את הבדיקה ומבלי לאשר את ביצוע היציקה.
7. ניסיונות מנהלה של התובעת לדבר הן עם הנתבע והן עם המהנדס על מנת לקדם את הבניה, לא צלחו.
8. התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את ההסכם עליו חתמו עמה, לא אפשרו לה, ללא הצדקה, להמשיך בביצוע עבודות הבניה וגרמו לה נזק.
9. לטענתה, היא ביצעה 70% מעבודות הבניה ופניותיה אל הנתבעים לשלם לה את הסכומים המגיעים לה בגין ביצוע העבודה לא נענו.
10. התובעת צירפה חוות דעת של מומחה מטעמה בדבר הנזקים שנגרמו לה והיא עותרת לחייב את הנתבעים לשלם לה, ביחד ולחוד, סך 34,660 ₪ המהווים 70% מהעבודות שבוצעו, בנוסף לסך של 35,100 ₪ בגין עיכוב ציוד קבלני באתר הבניה למשך 5 חודשים, סך של 12,650 ₪ בגין ביצוע עבודות לבניית בריכת השחייה וסך של 40,000 ₪ בגין פיצויי הסתמכות.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים מאשרים שהנתבעת התקשרה עם התובעת בהסכם לביצוע העבודות, אולם לטענתם, הנתבע מעולם לא חתם באופן אישי על חוזה כלשהו עם התובעת ואין בינו לבין התובעת התחייבות חוזית או כספית לביצוע עבודות הבניה.
2. לגופו של עניין, הנתבעים טוענים שהתובעת לא ביצעה את עבודות הבניה עליהם הוסכם, למעט, עבודות כלונסאות אשר בוצעו בצורה חלקית.
3. בהתאם להסכמות בין התובעת לנתבעת, היה על התובעת לבצע בניית שלד הבית, בריכת שחיה ועבודות פיתוח בתמורה להתחייבות הנתבעת לשלם לתובעת סך של 116,000 + מע"מ, בתשלומים בהתאם לשלבי ביצוע העבודה.
4. לטענת הנתבעים, התשלום הראשון היה אמור להתבצע ביציקת רצפת הבית, שלב שהתובעת כלל לא ביצעה, כאשר עבודת ביצוע הכלונסאות בוצעה בצורה רשלנית על ידי פועלים בלתי מקצועיים מטעם התובעת.
5. התובעת נדרשה על ידי מהנדס הנתבעת להשלים עבודות מהותיות שבלעדיהן לא ניתן היה לאשר את יציקת קורות הקשר על ידי המהנדס, אולם עבודות אלו לא בוצעו כלל ובשל כך לא קיבלה התובעת את אישור המהנדס לביצוע היציקה.
6. בנוסף, הנתבעים טוענים שהתובעת גרמה ברשלנותה נזקים לנתבעת, המתבטאים בהשמדת מלאי וחומרי בניה שסופקו לאתר על ידי הנתבעת, התעכבה בביצוע העבודות ולא שמרה על כללי בטיחות באתר.
7. טענות התובעת כי היא ביצעה 70% מעבודות הבניה הינה טענה שקרית, שכן לא ניתן להמשיך בביצוע העבודות כאשר הכלונסאות לא בוצעו כנדרש ועל פי דרישות המהנדס, אשר לא אישר ביצוע היציקה לאחר שנוכח שהתובעת לא התייחסה לדרישותיו לביצוע התיקונים.
8. לטענת הנתבעים, התובעת הפסיקה מיוזמתה את העבודה באתר בשל סירובה לתקן את הליקויים שהתגלו על ידי מהנדס הנתבעת וזאת על אף פניות חוזרות ונשנות של הנתבעת ומנהלה אליה, בעניין.

ראיות הצדדים

1. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי העידו מנכ"ל התובעת, מר עלי מוסתריחיה (להלן: "מר מוסתריחיה") ומהנדס התובעת, מר והבי טהה (להלן: "מר טהה"). מטעם הנתבעים העידו מהנדס הנתבעים, מר עלי אשואק (להלן: "מר אשואק") והנתבע, מר לאל פבר (להלן: "מר פבר").
2. בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את הצדדים והעדים בדיון אשר התקיים בפניי, אני מורה על קבלת התביעה, באופן חלקי ואפרט.
2. ראשית ובטרם אדון לגופו של עניין, אדון בטענת הנתבעים ולפיה יש להורות על דחיית התביעה כנגד הנתבע, מר פבר, שעה שלטענתה הוא לא היה צד להתקשרות בין התובעת לנתבעת.
3. ממקרא כתבי הטענות ותצהירי מר מוסתריחיה ומר פבר, אין מחלוקת בין הצדדים כי בין התובעת לנתבעת נערך הסכם לביצוע עבודות הבניה, אשר העתקו צורף כנספח א' לתצהיר הנתבעים.
4. בעדותו אישר מר מוסתריחיה כי ההסכם שצורף לתצהיר הנתבעים הוא ההסכם שנחתם בין התובעת לנתבעת (עמ' 4 לפרוטוקול , ש' 22-28). עיון בהסכם מלמד שמר פבר לא חתום עליו, דבר אותו לא שלל מר מוסתריחיה שגם לא הציג כל הסכם אחר, עליו כן חתום מר פבר, בגין ההתקשרות נשוא התביעה.
5. בהקשר זה ולמעלה מן הצורך אדגיש שהתובעת לא טענה שיש לחייב את מר פבר בתשלום בגין ביצוע עבודות הבניה, בהיותו בעל המניות בנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה וזאת מכוח עילת הרמת המסך ההתאגדות ומכוח אחריותו האישית של הנתבע כנושא משרה בנתבעת.
6. מכאן, בהעדר חתימת מר פבר על ההסכם לביצוע עבודות הבניה, הרי הוא אינו צד להתקשרות בין התובעת לנתבעת בהסכם לביצוע עבודות הבניה ודין התביעה כנגדו להידחות על הסף.

ולגופו של עניין;

1. התובעת טוענת כי בהתאם להסכמות בין הצדדים, היה על הנתבעת לשלם לה סך של 140,610 ₪ בתוספת מע"מ בגין ביצוע העבודה, כאשר עד להפסקת העבודות, היא ביצעה 70% מהעבודות עליהם הוסכם. מנגד, הנתבעת טוענת שהסכום עליו הוסכם בין הצדדים בתמורה לביצוע העבודה הוא סך של 116,000 ₪ בצירוף מע"מ, כאשר התובעת לא הספיקה לבצע את השלב הראשון עליו התחייבה בהסכם, אשר תמורת ביצועו היה עליה לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.
2. מצאתי לקבל טענת הנתבעת, לפיה הסכום עליו הוסכם בין הצדדים לביצוע העובדה הוא הסך של 116,000 ₪ בתוספת מע"מ, כעולה מההסכם שצורף לתצהיר הנתבעים, שכן בחקירתו הנגדית אישר מר מוסתריחיה חתימתו על הסכם זה וכן אישר כי פירוט הסכומים לתשלום בגין ביצוע העבודות נכתב על ידו (עמ' 4 לפרוט' , ש' 22-28) וזהו הסיכום המחייב.
3. טענת מר מוסתריחיה כי הסכום עליו הסכימו הצדדים הינו סך 140,000 ₪ בתוספת מע"מ אינה מתיישבת עם חישוב הסכומים אותם הוא רשם בכתב יד בהסכם הנ"ל ותשובתו לפיה נפלה טעות בחישוב הסכומים, נטענה בעלמא.
4. לצורך הוכחת טענתה לביצוע העבודות, התובעת צירפה את חוות דעתו של המהנדס מר טהה, לפיה על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 69,760 ₪ בגין ביצוע שלב השלד וסך של 12,650 ₪ בגין בניית בריכת השחיה.
5. דא עקא, לא מצאתי לתת משקל לחוות דעת מר טהה, שעה שמחקירתו הנגדית בפניי עולה שהוא ערך את חוות דעתו בהסתמך על מידע ותמונות שמסר לו מנהל התובעת בלבד ולא בהסתמך על בדיקה בקשר לעבודות שבוצעו בפועל באתר הבניה ו/או בהסתמך על תוכניות קונסטרוקציה ו/או על בהסמך כתבי כמויות שהוגשו לפניו.
6. כמו כן, לא מצאתי לקבל את הערכת מר טהה לעלות ביצוע העבודה, במיוחד ומעדותו עלה שביקורו באתר הבניה לצורך ביצוע הערכת עבודות הבניה נערך רק ביום 20.6.19, דהיינו חודשיים לאחר שהתובעת סיימה לעבוד במקום ולא מן הנמנע כי חלק מהעבודות אותן העריך מר טהה בחוות דעתו לא בוצעו על ידי התובעת, אלא על ידי קבלן אחר שהמשיך בביצוע העבודה באתר.
7. חוות דעתו של מר טהה הינה חוות דעת כללית, לא מפורטת, לא מגובה באסמכתאות כנדרש, מסתמכת על הנתונים והתמונות שנמסרו לו על ידי מר מוסתריחיה בלבד ומכאן לא מצאתי לתת לחוות הדעת משקל כלשהו.
8. על אף האמור לעיל, ניתן לומר כי התובעת ביצעה עבודות בניה באתר בהתאם להסכם, המזכות אותה בקבלת פיצוי מהנתבעת ואסביר.
9. מר מוסתריחיה העיד בתצהירו כי ביום 18.3.19 החלה התובעת באמצעות עובדיה והקבלן מטעמה בביצוע עבודות הבניה ובתמיכה לכך צירף קבלה וחשבונית שהנפיקה התובעת בגין תשלום שקיבלה מהנתבעת על חשבון ביצוע העבודות (נספח ג' לתצהירו) וכן צירף העתקי שיקים שמסרה התובעת לקבלן משנה שהעסיקה באתר (נספח ד' לתצהיר).
10. בנוסף, מר מוסתריחיה הצהיר כי התובעת סיימה שלב יצקת קלונסאות והחלה בביצוע שלב קורות קשר והארכת עמודים עם תמיכה, בטרם הגיע מהנדס הנתבעת, ביום 7.4.21 לפקח על ביצוע העבודות.
11. עדותו הנ"ל של מר מוסתריחיה לא נסתרה בחקירתו הנגדית, בה חזר ותיאר את העבודות שביצעה התובעת, אשר כללו ביצוע כלונסאות, עבודות תפסנות, קורות הקשר, בניית בריכת השחיה והכנה ליציקה (עמ' 5 לפרוט' , ש' 9-11 , עמ' 6 לפרוט' , ש' 29-31 ועמ' 10 לפרוט' ש' 21).
12. מצאתי לתת אמון בעדותו של מר מוסתריחיה בעניין העבודות שביצעה התובעת, אשר הייתה עדות מהימנה ומשכנעת ונתמכה בחשבונית והעתקי השיקים הנ"ל.
13. בנוסף, את עדותו בדבר ביצוע העובדה תמך מר מוסתריחיה ביומן העבודה אותו ניהלה התובעת, ממנו עולה שבין התאריכים 18.3.19 עד 10.4.19, התובעת עבדה 15 ימי עבודה, בהם ביצעה בין היתר, קידוחי כלונסאות, שתילת קוצים בקלונסאות של הבית ושל בריכת השחיה, ביצוע קורות קשר ותפסנות, קשירת ברזל והכנה ליציקה.
14. כמו כן, על העבודות שביצעה התובעת העידו מהנדס הנתבעת מר אשואק, שציין שהתובעת ביצעה עבודות עד לשלב קורות קשר הן של הבית והן של הבריכה (עמ' 14 לפרוט' , ש' 20-21, עמ' 18 לפרוט' , ש' 26-36 , עמ' 19 לפרוט' , ש' 1-3) ומר פבר שאישר כי התובעת ביצעה עבודות עד לשלב קורות הקשר (עמ' 25 לפרוט' , ש' 17 , עמ' 26 לפרוט' ש' 3-14).
15. אדגיש כי טענות מר אשואק ומר פבר בדבר ליקויים בעבודת התובעת, אשר הצדיקו את הפסקת ההתקשרות עימה, נטענו בעלמא ולא גובו בכל חוות דעת של מומחה מטעם הנתבעת בעניין.
16. על כן, מעדויות מר מוסתריחיה, המהנדס מר אשוק ומר פבר הוכח מחד כי התובעת ביצעה עבודת בניה שהזומנו על ידי הנתבעת עד לשלב קורות הקשר כאשר מאידך, הנתבעת לא תמכה את טענותיה בדבר ליקויים בביצוע העבודה בכל חוות דעת מומחה מטעמה, המצדיקה הפסקת ההקשרות של התובעת עם התובעת.
17. בנוסף, מעיון ביומן העבודה שניהלה התובעת עולה שהיא תיקנה את הליקויים עליהם הצביע מהנדס הנתבעת אולם לטענתה, מר אשואק בחר שלא להגיע לבדיקתם. טענת הנתבעת ועדויות מר אשואק ומר פבר בדבר רלשנות בביצוע העבודה ו/או בדבר ליקויים שהתגלו נטענה בעלמא ולא הוכחו.
18. בהקשר זה אציין שעדותו של מר פבר בדבר העבודה שביצעה התובעת הייתה עדות מתנשאת, שחצנית וניכר כי היא נועדה להטיל דופי בעבודה שביצעה התובעת באתר וכפועל יוצא להצדיק את הפסקת ההתקשרות עימה ואי ביצוע התשלום המגיע לה.
19. מכאן, עולה אפוא כי התובעת הוכיחה כי היא בצעה עבודות בנייה עד לשלב קורות קשר, הן לבית והן לבריכה, דבר המזכה אותה בפיצוי מהנתבעת.

ומכאן לגובה הפיצוי

1. כידוע, הנטל להוכחת הנזקים מוטל על התובעת. על הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו ואת שיעורו (ע"א 5465/97 קני בתי בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד נג (3) 433, 445 (1999); ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לד (2) 800, 808 (1981)).
2. רמת הוכחת שיעור הנזק בדיני הנזיקין היא רמת הוכחה סבירה. סבירות זו תיקבע על פי נסיבות המקרה. על הניזוק מוטלת החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי תוך שקיימת הבחנה בין מצבים בהם הוכחת שיעור הנזק היא בעייתית, לבין מצבים שבהם ההוכחה מעשית ואף פשוטה, אך למרות זאת לא השכיל בעל הדין לגבשה בחומר ראיותיו (ע"א 5465/97 הנ"ל, בעמ' 446; ע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז (3) 23, 34 (1993); ע"א 1081/00 אבנעל לברה להפצה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (5) 193, 206 (2005)).
3. בענייננו, אמנם התובעת הוכיחה מחד שהיא ביצעה עבודות הבניה עד שלב קורות הקשר, אולם מאידך, התובעת לא הוכיחה מהו הסכום לא היא זכאית בגין ביצוע העבודות עד לשלב הנ"ל.
4. מכאן, הרי הפיצוי בגין העבודות אותן ביצעה התובעת טרם הפסקת ההקשרות עימה, ייערך על דרך האומדנא.
5. לעניין פסיקת הפיצוי על דרך האומדנא אציין כי לבית המשפט נתונה סמכות לפסוק פיצוי בדרך זו, מקום שמוכח כי נגרם נזק לבעל דין, אך לא ניתן להעריך במדויק את גובה הנזק.
6. פסיקת פיצוי על דרך האומדנא הינה החריג ובדרך כלל מוטלת על הניזוק החובה להוכיח גם את שיעור הנזק. ניתן לפסוק פיצוי על דרך האומדנא רק מקום שקיים קושי אובייקטיבי להוכיח את שיעור הנזק שנגרם ומקום שבעל הדין מביא לבית המשפט נתונים וראיות שמאפשרים לו להעריך את גובה הנזק, אם כי לא בצורה מדויקת.
7. בע"א 153/04 חיותה רבינוביץ' נ' יוסף רוזנבוים [פורסם בנבו] נקבע:

"פסיקה על פי האומדן, ובארמית "אומדנא" ולעתים, "שודא דדייני" (ראו להלן) שכיחה במשפטנו, בין בדיני הנזיקין, כמעט כמעשה שבכל יום בקביעת ראשי נזק מסוימים, ובין בתחום החוזי. אכן, בפסק הדין ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע [פורסם בנבו] הנזכר נחלקו דעות השופטים בשאלה אם ניתן לפסוק פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) באין נתונים עובדתיים שישמשו בסיס לחישוב גובה הפיצויים; השופט ח' כהן סבר שדי בהוכחת קיומו של הנזק, והפיצויים ייפסקו על דרך אומדן (עמ' 804), ואילו השופט ברק (ועמו השופט י' כהן) קבע כי על הנפגע "להוכיח, במידת ודאות סבירה, הן את נזקו הן את שיעור הפיצויים, שיהא בו כדי לפצותו על נזקו" (עמ' 806) ו"כשם שמידת הנזק אינה עניין שנקבע על פי אומדנא דדינא, כן ענין הפיצוי אינו נקבע על פי אומדנא דדיינא"; ועם זאת, באשר למידת הודאות, "... באותם המקרים בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת באותם מקרים אשר בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר..." (עמ' 809-808).

ראו גם דברי השופט מלץ בע"א 294/92 הנ"ל:

"בהקשר הנדון אין נפקא מינה אם מדובר בפיצוי על בסיס חוזי או פיצוי על בסיס נזיקי... השימוש בכלי האומדנא נשמר גם בפסיקת פיצויים נזיקיים לנסיבות בהן בלתי אפשרי או לפחות קשה להוכיח את שיעור הנזק בצורה מדוייקת ומלאה".

1. לפיכך, במקרה הנדון יש לטעמי להעריך את סכום הפיצוי לו טוענת התובעת בגין ביצוע עבודות הבניה עד לשלב קורות קשר, באופן גלובאלי ועל דרך האומדנה, אותו אני מעמידה על סך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ, הכולל את סכום אותו שילמה התובעת לחברת הובלות לצורך הובלת ציוד לאתר הבניה.
2. עם זאת, לא מצאתי לפסוק לתובעת כל סכום בדבר נזק נטען בגין עיכוב ציוד קבלני למשך 5 חודשים באתר הבניה שעה שהתובעת לא עמדה בנטל הוכחת טענה זו.
3. הגם שבחקירתו הנגדית טען מר מוסתריחיה כי הוא הגיע לאתר הבניה וראה עובדי קבלן אחר עושים שימוש בציוד של התובעת (עמ' 9 לפרוט' , ש' 17),הרי שהוא לא ביקש לזמן מי מהעובדים הנ"ל לחקירתם בעניין והוכחת טענתו הנ"ל, דבר הפועל לחובת התובעת.
4. בנוסף, התובעת ו/או מר מוסתריחיה לא פנו לנתבעת או מי מטעמה בדרישה להחזרת הציוד ומשנשאל מר מוסתריחיה באם הוא שלח לנתבעת או למר פבר כל בקשה להחזרת הציוד הנטען, השיב בשלילה (עמ' 9 לפרוט' , ש' 9-10).

1. טרם סיום אציין כי דרישת התובעת לפסיקת פיצויי הסתמכות באופן גלובלי בסך של 40,000 ₪ דינה להידחות, שעה שטענה זו נטענה בכלליות ואף נזנחה בסיכומי התובעת.
2. מהאמור, התוצאה הינה אפוא כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 46,800 ₪ (40,000 ₪ בתוספת מע"מ) ובניכוי סך של 7,000 ₪ אשר שולמו לתובעת כמקדמה ע"ח ביצוע עבודות הבניה.

סוף דבר

1. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 39,800 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 3000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של7000 ₪.
2. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהים ועד התשלום המלא בפועל.
3. התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג אב תשפ"א, 01 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.