בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובותיה, אני מוצאת כי דין הבקשה להתקבל.

וזה סדר הזמנים הרלבנטי לענייננו:

1. התובע נפגע, לטענתו, ביום 18.6.2006 כאשר נפל מגובה במהלך עבודתו כפועל בניין (להלן: "התאונה)". בגין פגיעותיו בתאונה הגיש התובע, ביום 31.1.2011 תביעה שמספרה 56099-01-11 (להלן: "התביעה הראשונה") לבית משפט זה.

ממועד התאונה ועד למועד הגשת התביעה הראשונה חלפו 4 שנים 7 חודשים ו-13 יום.

2. התביעה הראשונה נמחקה מחוסר מעש ביום 29.8.2016, וכידוע, המועד שבו היה התיק תלוי ועומד בבית המשפט אינו נמנה בחישוב תקופת ההתיישנות.

3. ביום 29.12.2019 הגיש התובע את ההליך שבכותרת (להן: "התביעה השנייה"). כלומר, בין מועד מחיקת התביעה (29.8.2016) ועד להגשת התביעה שבכותרת חלפו שלוש שנים ו-4 חודשים.

עיננו הרואות כי הצטברות התקופות מביא לכך שחלפו 7 שנים, 11 חודשים -13 יום.

4. התובע טוען כי משנקבע בהחלטה שלאחר המחיקה כי ככל שתוגש תביעה חדשה התא תתחיל מהשלב הגיעו בתביעה הראשונה, הרי שאין עוד מקום להעלות טענת התיישנות. ברי כי דין טענה זו להידחות, לא ניתן להלום כי כל דיני ההתיישנות יהיו כאין בשל החלטה פרוצדורלית שנועדה לחסוך בהוצאות הצדדים ולמנוע הגשת תביעות מחודשות לצורך "מקצה שיפורים". ההנחה היא כי כאשר תביעה נמחקת מחוסר מעש, בשל מחדלי תובע, ימשיכו קביעות קודמות לעמוד בעינן.

5. עוד טוען התובע כי יש לקבוע את תחילת מרוץ ההתיישנות במועד שבו ניתנה חוות הדעת הראשונה בתיק שכן אז נודע לו על קיומו של הנזק, וכל עוד לא ידע על היקף הנזק, טבעו וטיבו לא יכול היה להגיש את התביעה. אין בידי לקבל טענה זו. המקרים בהם התקבלה טענה שכזו היו כאשר מדובר היה בנזק חבוי, ולמקרים כגון אלו קיים סעיף 8 לחוק ההתיישנות הקובע כי מרוץ ההתיישנות יחל עם גילוי הנזק.

המקרים בהם התקבלה הטענה כי מדובר בנזק חבוי הם כאשר הנכות לה טוען התובע/נפגע אינה נחזית, לכתחילה, כקשורה לתאונה (למשל, בע"א 1254/99‏ המאירי נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2), 535, דובר במי שבעקבות תאונת דרכים התפרצה אצלו מחלה "טרשת נפוצה") אולם, בעייננו בענייננו מדובר באירוע חבלתי יחיד, בו נגרמו לו, לטענתו, מספר שברים בגפיים. התובע פונה לאחריו לבית חולים וידע היטב על כך שנפגע פיזית והנזק שנגרם לו לא היה חבוי או נסתר, כפי שהוא מתאר בעצמו בכתב התביעה. התיאורים בכתב התביעה הם כאלו שלא ניתן לקבל את ההנחה הנצרכת לקבלת טענותיו כי לא מדובר בנזק שאדם סביר היה תובע גינו, נזק של "מה בכך" וכד' וראה בעניי זה סעיף 5 לפסק דינו של כב' השופט י עמית בע"א 7599/18 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (3.3.20).

6. בענייננו חל סעיף 5 לחוק ההתיישנות הקובע כי בחלוף 7 שנים ממועד האירוע מתיישנת תביעה, כפי שראינו לעיל, גם בניכוי התקופה שבה התיק היה תלוי ועומד, עדיין חלפו כמעט שמונה שנים (וכמעט 14 שנים מאז התאונה) והתביעה התיישנה.

הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות תקבלת והתובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תש"פ, 23 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.