1. המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: בקשת האישור). במוקד בקשתו עמדה הטענה, כי המשיבה, מועצה מקומית, לא שריינה מקום חניה לנכים ליד סניפי הדואר או ליד מתקני החלוקה של הדואר בתחום שיפוטה, בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998 (להלן: חוק שוויון זכויות) ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), תשע"ב – 2011 (להלן: התקנות).
2. על יסוד טענה זו, המבקש עתר לשני סעדים. הראשון, להצהיר כי המשיבה הפרה את הוראות הדין ולתת צו עשה המורה למשיבה להנגיש את כל סניפי הדואר ומתקני החלוקה הנמצאים בשטחה באמצעות הקצאת מקומות חנייה לנכים; והשני, סעד כספי לתשלום פיצוי בסך 1,000 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה.
3. לאחר הגשת תשובת המשיבה לבקשת האישור, תגובת המבקש לתשובה ולאחר קיום דיון, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת בדבר הסתלקות מהתביעה הייצוגית תוך התחייבות המשיבה כי תפעל בתוך 90 ימים להקצות חניית נכים בסמוך ככל הניתן לסניף הדואר שבתחום שיפוטה.
4. כן הצדדים המליצו, כי תוך 30 יום מיום אישור בקשת ההסתלקות, המשיבה תשלם לב"כ המבקש שכ"ט בסך 3,500 ₪ כולל מע"מ ולמבקש גמול בסך 500 ₪.
5. לאחר ששקלתי את בקשת ההסתלקות, החלטתי להיעתר לה, שכן לא מצאתי הצדקה לפעול לאיתור מייצגים חלופיים כקבוע בסע' 16(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: החוק).
6. כפי הסכמות הצדדים המשיבה תפעל לתיקון המחדל, מכאן שוכנעתי כי ההסתלקות ומחיקת התובענה הייצוגית, לא יגרמו נזק לאינטרס הציבורי או לחברי הקבוצה.
7. מאותו הטעם גם ראיתי לפטור את הצדדים מחובתם לפרסם הודעה זו בהתאם לסע' 16(ד)(1) לחוק, ותקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010.
8. כפועל יוצא מכך, אני מורה על דחיית תביעתו האישית של המבקש ועל מחיקת בקשת האישור והתובענה הייצוגית, כן מחייב את המשיבה לשלם למבקש גמול בסך 500 ₪ ושכ"ט לב"כ בסכום הכולל מע"מ בסך 3,500 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד מתן פסה"ד.

המזכירות תמציא פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"א, 08 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.