1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 20.9.2019 בצומת נוה ימין (כביש 40). התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 17,177 ₪, אך בכתב התביעה לא פורט ממה מורכב הסכום. בן-זוגה של התובעת, מר סמיר מסארווה, הסביר בדיון כי הסכום כולל נזקים כלליים שונים (אך לא פרט). עיון בנספחי כתב התביעה מלמד, כי סך של 13,874 ₪ נקבע ע"י השמאי, בגין עלות תיקונים וירידת ערך; וסך של 700 ₪ הוא שכר השמאי עצמו. סה"כ הנזקים הישירים הם, אפוא, 14,574 ₪, ובמשתמע, הפיצוי הנתבע עבור נזקים כלליים הוא 2,603 ₪.

2. המחלוקת בין הצדדים אינה בשאלת האחריות לקרות התאונה, שכן מדובר בפגיעת חזית-אחור, אלא בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה עצמה לבין הנזקים שתועדו על ידי השמאי, כאשר לטענת הנתבעות, נזקים אלה לא נגרמו בתאונה, אלא הועצמו לאחריה. הנתבעת צרפה חוות-דעת נגדית של שמאי מטעמה.

3. הנתבעות לא דרשו את התייצבות שמאי התובעת לחקירה, ואף ויתרה על חקירתו כשניתנה לה ההזדמנות לשקול בקשה לדחיית הדיון על מנת לאפשר את התייצבותו, זאת לאור העדר מחלוקת בין השמאים באשר לקביעות הכספיות של שמאי התובעת (לאמור: אין מחלוקת כי עלות תיקון הנזקים שתיעד שמאי התובעת הוא כפי שקבע, וכך גם ירידת הערך). מנגד, שמאי הנתבעת התייצב ונחקר. כן העידו הנהגות.

4. התובעת סיפרה, כי בלמה לאחר בלימת רכב שלפניה, ואז נפגעה מאחור. לפי תיאורה, לא היה מדובר במהירות אפסית, אך כן במהירות של תחילת נסיעה. היא לא תיארה עוצמה מיוחדת של הפגיעה. בן-זוגה, שהיה ברכב אחר בהמשך הכביש, וחזר למקום התאונה, צילם תמונות שהוצגו בדיון והוגשו לתיק לאחר מכן.

5. הנתבעת 1 סיפרה שמדובר בפגיעה קלה. אף היא צילמה תמונות, של אחורי רכב התובעת (אלה התמונות ששימשו את שמאי הנתבעות לשם ההשוואה לתמונות שמאי התובעת), אך טענה שלא צילמה את חזית רכבה, שכן לא נגרם לה כל נזק.

6. התמונות שהציג בן זוגה של התובעת מלמדות אחרת באשר לחזית רכב הנתבעות, שם ניכר נזק ברור במגן הקדמי, ואף מעיכה של הפח באזור קדמת הכנף הימנית-קדמית, באופן המרמז כי אולי היתה כאן פגיעה לאחר תחילת האצה, עם ניסיון בריחה שמאלה כדי להימנע מתאונה. מכל מקום, הנתבעת 1 לא סיפרה דבר על נזק קודם שהיה ברכבה, והנזק הנחזה ברכבה לבטח תואם את היקף הנזק המדווח על ידי התובעת.

7. תמונות הנתבעת, שאותן השווה השמאי הנגדי לתמונות שמאי התובעת, אכן מעוררות תהיות של ממש, שכן הן אינן מתעדות שום נזק משמעותי ברכב התובעת, אלא מתמקדות רק בפנס אחורי או מחזיר אור, שנשמט ממקומו ונותר תלוי ליד המגן האחורי, בעוד שמאי התובעת צילם פגיעת מעיכה ברורה באזור מנעול דלת תא המטען, ומכה אורכית נוספת במעלה הדלת האמורה (השמאי קבע כי יש להחליף את המגן ואת הדלת, וקביעה זו תרמה לחלק הארי של סכום הנזק שנישום על ידו).

8. אלא, שתמונות בן הזוג היו נרחבות יותר, וחשפו גם את דלת תא המטען בשלמותה. עתה ניתן לראות בבירור שתי פגיעות בדלת תא המטען – האחת היא אותה פגיעה אורכית שצילם גם השמאי, והשניה היא פגיעה באזור מנעול הדלת, ולידה פגיעת שבר ברורה גם במגן האחורי (שלא ניתן היה לראות בתמונות הנתבעת).

9. בפגיעה אחרונה זו התמקד הדיון, לאחר שהוצגו התמונות על ידי התובעת, שכן פגיעה זו, כפי שצולמה בשטחה, שונה בעליל מכפי שנראית בתמונות שמאי התובעת. בעוד אצל השמאי ניכרת מעיכה משמעותית פנימה, הרי שבכביש הצילום מלמד על מעיכה קלה, שגרמה בעיקר לעיוות החוצה של הקצה התחתון של הדלת. שמאי הנתבעות טען, לשאלת בית המשפט, כי הנזק הנחזה במגן האחורי, ליד מנעול הדלת (כפי שצולם בשטח) אינו מחייב החלפת המגן, אם כי אישר, כי יתכן שאת הדלת לא היה מנוס מלהחליף, גם לפי הנזקים שתועדו בשטח.

10. כשלעצמי, מצאתי תשובה זו לעניין המגן מתמיהה. אלפי תיקים של נזקי רכוש רכב הגיעו לפתחו של בית משפט זה, וכדבר שבשגרה קובעים שמאים כי יש להחליף רכיבים גם בהינתן נזקים קטנים בהרבה. הדבר אינו בהכרח מוביל למסקנה שיש לדחות את דעתו של שמאי הנתבעות בעניין זה, אולם לאור כל שיובא להלן אני סבור שניתן לדבוק במסקנתו של שמאי התובעת, שחייב את ההחלפה.

11. בדיון לא ידע בן זוגה של התובעת להסביר הבדל זה בין התמונות, או שבר נוסף במגן האחורי, הנראה בתמונות השמאי ואין לו רמז בתמונות שצילם הוא-עצמו, אולם בהודעה שהגיש לאחר מכן, במצורף לתמונות, טען שבירר במוסך לגבי הדלת, ונאמר לו, שאכן הופעל לחץ על הדלת במוסך, כדי לשחרר את המנעול התקוע, שניזוק בתאונה. במידה רבה של צדק, התנגדו הנתבעות, בתגובה שהגישו, למידע נוסף זה, שלא הובא במהלך עדות, וממילא אינו יותר מעדות מפי השמועה.

12. חרף התנגדותן, אני סבור שאין מניעה לקבל מידע נוסף זה, אשר לאמיתו של דבר כנראה לא היה משנה את תוצאת פסק-הדין. גם בלא המידע החדש (הנותן הסבר הגיוני לשינוי במראה פני הנזק המסוים) נדמה כי הנזק שתועד בכביש מצדיק בעיקרן את קביעות שמאי התובעת. נדמה כי די אפילו בנזק העליון, האורכי, כדי להצדיק החלפת דלת תא המטען (ומכל מקום, כאמור, השמאי לא נחקר על כך), ונזק זה ניכר גם בתמונות שצולמו על אתר, וכאמור לעיל, נדמה כי גם הנזק התחתון, כשלעצמו, מצדיק את החלפת הדלת כולה. בנסיבות כאלה, יש להניח כי הייתי מאמץ את חוות-דעת שמאי התובעת בעניין זה, חרף ההבדל (שהיה נותר אז ללא הסבר) במראה הנזק המסוים. עתה, משהוגש ההסבר, שיש בו מן ההיגיון, המשמעות העיקרית היא שהספק שהיה נותר הופך עתה מוּתר.

13. נקודה אחרונה שנותרה לא-מוסברת היא השבר הנוסף במגן האחורי, ליד חיישני הרוורס, ששמאי התובעת תיעד, ואשר, כאמור, אינה ניכרת בתמונות שצילם בן זוגה של התובעת. אין מנוס אלא להותיר נקודה זו כבלתי-פתורה, אך אין בה כדי לשנות את תוצאת פסק-הדין, שכן, כאמור, די לטעמי בנזק הניכר במרכז המגן, ליד המנעול, כדי להצדיק החלפת המגן כולו, ובהחלט יתכן – גם זאת לאור מקרים אחרים בעבר – כי מכה נוספת אינה מותירה סימן גלוי לעין בתחילה, בשל דקות הסדק, אך מתרחבת או הופכת ברורה בעת פירוק המגן, או אפילו בעת בדיקה מדוקדקת, שעה שהשמאי נאלץ לתעד אותה, ועל כן הופך אותה ברורה יותר (מוכרות מאד הן התמונות בהן עט של השמאי, לדוגמא, נעוץ בסדק ומרחיבו, כדי לוודא שייראה בתמונה, וזהו ככל הידוע נוהג רגיל של שמאים, ואין בו מתום).

14. סיכומו של עניין, שאני מאמץ את חוות-דעת שמאי התובעת במלואה, וקובע כי התובעת זכאית לפיצוי בעד מלוא נזקיה הישירים.

15. עם זאת, לא מצאתי ביסוס כלשהו לנזקים עקיפים נטענים (ואשר כאמור בתחילת פסק-הדין גם לא פורטו על ידי התובעת), ואני דוחה רכיב זה של התביעה.

16. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 14,574 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 172 ₪, וכן בהוצאות התובעת עבור הדיון עצמו (התובעת ובן זוגה הגיעו מרמת הגולן, ובסכום זה אני גם מגלם את הפרשי השערוך על הנזק, להם זכאית התובעת), בסך של 1,200 ₪ - ובסך-הכל: 15,946 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אלול תש"פ, 27 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.