לפני בקשת הנתבעת להעברת התיק למותב אחר, ובקשות דיוניות נוספות מאת התובעים.

מעת שהתברר למותב זה, סמוך לפני ישיבת קדם המשפט ביום 6.1.21, כי מר מאיר שרבט הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת, הפניתי בדיון את תשומת לב הצדדים לכך שהתנהל בעניינו האישי הליך אחר בפני מותב זה, שבסופו נקבעו על ידי התרשמויות ומסקנות לגביו, לרבות ובפרט בענייני מהימנות. בנסיבות אלה הודעתי כי כל צד שמבקש העברת התיק למותב אחר יעשה כן תוך 24 שעות.

הנתבעת לא עשתה כן במועד שנקבע, אלא רק ביום 18.1.21 – היינו כמעט שבועיים אחרי הדיון. הנמקתה לאיחור היא בנסיבות משפחתיות של ב"כ הנתבעת וכן באילוצים משרדיים הנובעים מהסגר.

הבקשה להעברת המותב נומקה בהליך הקודם שהתנהל בעניינו של מר שרבט (ק"פ 19346-06-09) ובתחושות הקשות (הסובייקטיביות) שהיו לו במהלך ניהולו.

התובעים מתנגדים העברת התיק למותב אחר מאחר שהם רואים בבקשה משום נסיון נוסף של הנתבעת להאריך ולסרבל את ההתדיינות בין הצדדים.

אציין, כי הקצבת הזמן שנקבעה להגשת בקשת הפסלות/העברת התיק למותב אחר נועדה למנוע שימוש תכסיסני בבקשה מעין זו או בטענה לדעה קדומה עקב הליך קודם, בשלב מאוחר של ההתדיינות או לאחר שיינתנו החלטות שלא יהיו נוחות לנתבעת.

לאחר ששקלתי את משך האיחור בהגשת הבקשה, שאין בו כדי להכביד על התנהלות התיק, ואת טענות התובעים בהקשר זה, מצאתי כי חרף מחדלה של הנתבעת בעיתוי הגשת הבקשה, יש משקל גדול יותר לנימוקים העומדים ביסוד הבקשה, באופן מהותי, ולא מטעמיו של מנהל הנתבעת.

ההליך הקודם לא היה תיק אזרחי-חוזי רגיל, אלא הליך של קובלנה פלילית נגד מר שרבט באופן אישי, בעניין פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע ואיומים. בהכרעת הדין ובגזר הדין נקבעו ממצאים אשר זכורים לי היטב, חרף חלוף הזמן, ועלולים להשפיע על הפתיחות והנכונות של המותב לקבל טענות שבעובדה מפי מנהל הנתבעת, אשר שנויות במחלוקת בין הצדדים. בנסיבות אלה, הרי שלמען טוהר ההליך השיפוטי ומניעת החשש להשפעה של המותב מההכרות הקודמת עם הנ"ל, אני רואה לנכון להעביר את התיק להמשך שמיעה בפני מותב אחר.

מאחר שהסיבה להעברת התיק למותב אחר הינה צופה פני עתיד (שמיעת הראיות בתיק), אין בה למנוע מתן החלטות על ידי מותב זה בנושאים שעלו בקדם המשפט ובטענות הצדדים בכתב, בעניינים דיוניים שאינם קשורים בטעמי העברת התיק, וכך אעשה.

לעניין הגדלת סכום העיקול – התובעים ביקשו להטיל עיקול בסכום גדול יותר מתוך הכספים שבידיהם אותם הם חייבים לשלם לנתבעת כתשלום אחרון, בהתאם להסכם בין הצדדים, וזאת עקב התארכות משך האיחור במסירה שממנו נובעת זכותם לפיצוי לפי חוק המכר (דירות). התביעה הוגשה בחודש 12/19 והתייחסה להיקף איחור של 14 חודשים (ממועד המסירה המוסכם 1.3.19 עד 1.5.20 בו היה צפוי להתקבל טופס 4). ממועד זה ועד היום חלפו שמונה חודשים, טרם בוצעה מסירה והסיבה לכך שנויה במחלוקת (התובעים טוענים כי הדירה אינה ראויה למגורים). ברם אין חולק כי טופס 4 התקבל רק לאחרונה, ביום 3.12.20, ולפי ההסכם יש לפחות 21 ימי הודעה מראש, ועל כן יש להגדיל את סכום העיקול בסך נוסף של 84,000 ₪ (8X7,000X1.5). לפיכך אני מורה שהעיקול הכולל יעמוד על 230,000 ₪.

לעניין הפרדת הדיון בהודעות צד ג' מההליך העיקרי – טענת הנתבעת בכתב ההגנה כי עקב מחלוקות עם חלק מדיירי הבניין היתה מנועה מלהתקדם בפעולות הבניה, אינה טענה העשויה להוות "כח עליון" לפי סעיפים 8.7 ו-8.8 להסכם המכר ובכך לדחות את תאריך המסירה, ובפרט כאשר לא נקטה בכל הליך כדי למנוע את העיכוב הנטען (כגון בקשה למתן צו עשה/צו מניעה זמני). הגשת הודעות צד ג' נגד דיירים בבניין מסרבלת את ההליך ומעכבת בירור התביעה העיקרית, ולכן אני מורה על הפרדת הודעות צד ג' 2-6 נגד הדיירים מהתביעה העיקרית. ההודעות הללו יימחקו, והנתבעת רשאית לפתוח בהליך נפרד נגד הדיירים לאחר מתן פסק הדין בתביעה העיקרית, ככל שתמצא לנכון.

לגבי הודעת צד ג' נגד תאגיד המים – מצאתי כי נכון הוא שההודעה תתברר במסגרת התביעה העיקרית, לאור סעיף 8.8. להסכם המכר.

נוכח מחדליה הדיוניים של הנתבעת שגרמו להארכת וסרבול ההתדיינות, אני מחייבת אותה בהוצאות התובעים בסך 5,000 ₪.

המזכירות תביא את התיק בפני כב' סגנית הנשיאה, אשר תתן הוראות לגבי המותב שידון בתיק.

ניתנה היום, י"א שבט תשפ"א, 24 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.