1. התובע הוא קבלן בתחום הבריכות, ובשנת 2016 הנתבע הזמין אצלו בריכה מתועשת בעלות של 60,500 ₪ (לא כולל מע"מ), כך על פי הנטען בכתב התביעה.

לטענת התובע, מתוך סכום זה שילם הנתבע רק 40,000 ₪ (כולל מע"מ) בשיקים, ונותר סכום של 30,785 ₪.

בנוסף טוען התובע כי היה צורך בהחלפת המשאבה הראשית שעלותה 3,400 ₪ (כולל מע"מ) ונדרש סכום נוסף של 2,800 ₪ בגין איתור נזילה ועבודות תיקון שבוצעו בצלילה.

לכתב התביעה לא צורפו ראיות כלשהן לגבי סכום ההתקשרות.

2. הנתבע בכתב הגנתו טוען ראשית לשיהוי של 5 שנים בהגשת התביעה, מה שמכביד עליו למצוא את המסמכים הרלוונטיים כגון קבלות על תשלום או מסמכים אחרים.

הנתבע מכחיש את טענות התובע, טוען שמלבד אותו סכום ששולם בשיקים, שולם גם סכום מזומן של 10,000 ₪ וסכום מזומן של 5,000 ₪ בעת ההתקשרות הראשונה.

3. בדיון שהתקיים בפני היום טען התובע שהוא גם כשנתיים לאחר התקנת הבריכה לתקן אותה מספר פעמים - אך לא היה לו הסבר מניח את הדעת מדוע הוסיף ולבוא ולתקן את הבריכה אם מלכתחילה הנתבע היה חייב לו סכומי כסף כה גבוהים ולא הסדיר את החוב.

4. הנתבע העיד ששילם את סכומי המזומן שהתובע לא מודה בהם, והביא עד לתשלום של 10,000 ₪ - בעל חנות מכולת שנכח באותו אירוע, וכן אשתו של הנתבע העידה על תשלום 5,000 ₪ במזומן לתובע.

5. הנתבע גם העיד שהתקלות המצוינות בכתב התביעה נבעו מלכתחילה מהתקנה כושלת של הבריכה, וברור שהתובע נאלץ לתקן אותן על חשבונו, משום שהוא שיש לו ניסיון בתחום, התריע מראש על ההתקנה הלקויה והתובע התעלם מהערותיו, כך שלבסוף היה צורך לבצע תיקונים בדיעבד, דבר שניתן היה למנוע בהתקנה נכונה מלכתחילה.

6. לא אוכל להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, שהיא הגיונית יותר.

אכן לא הגיוני שאדם יחזור פעם אחר פעם לתקן בריכה שלפני כמה שנים התקין אותה אם בעל הבריכה עדיין חייב לו עשרות אלפי שקלים.

בנוסף, הגשת התביעה בשיהוי כה ניכר גורמת לנתבע נזק ראייתי, כי בלתי אפשרי לאתר מסמכים לאחר תקופה כה ארוכה.

7. אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 400 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, ומוסבר לצדדים כי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום, כ"ז אייר תש"פ, 21 מאי 2020, בהעדר הצדדים.