1. לפני בקשה מטעם הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.
2. התובע, יליד 24.1.83, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.8.18 בשורש כף יד שמאל. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע נבדק על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: הוועדה הרפואית) לקביעת דרגת נכותו. בבדיקה נמצא, בין היתר כי: "קיים כיפוף קבוע של 90 מעלות בשורש כף יד שמאל, לא ניתן לפתוח את הכיפוף ולא מבצע אגרוף מלא". הוועדה הרפואית קבעה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור 50% בשל מצב קליני הדומה לקטיעה בשורש כף יד שמאל (פרוטוקול הוועדה מיום 23.7.19).
3. בביקור של התובע במרפאה האורתופדית בבית חולים הדסה עין כרם לפני הניתוח, ביום 31.12.20, נרשם כי:

"חולה עם OSTEROMYLITIS זקוק ל

1. הוצאת מתכות – שטיפה והטרייה של רכמות (צ"ל: רקמות) מזוהמות.
2. אשפוז ומתן אנטיביוטיה (צ"ל: אנטיביוטיקה) עד לזיהוי של חיידק ומעבר בהתאם לפי ייעוץ מיקרוביולוגי ל PICLINE לפי הצורך.
3. שחרור של פרק שורש כף יד.

יתכן כי אחרי הניתוח יהיה שיפוף (צ"ל: שיפור) בטווחי התנועה – ולא יצטרך ניתוח נוסף. בכל אופן הגש (צ"ל: הדגש) כעת הוא להיפטר מהזיהום ואחיר (צ"ל: אחרי) זה ניתוחים משחזרים לפי הצורך." (ההערות הן שלי, ש.ל.)

ביום 10.1.21, כשנה וארבעה חודשים לאחר קביעת הנכות על ידי הוועדה הרפואית, עבר התובע ניתוח לשחרור העצב המדיאני ומספר גידים וכן בוצעה הוצאת מתכות מהרדיו והאולנה. בביקור האחרון במרפאה ביום 1.7.21 כתב המנתח כי: "...לציין כי מטרת הניתוח הייתה לשלוט בזיהום – בעצם, עדיין סובל כמובן מהמגבלה בתפקוד של שורש כף היד אין התקדמות כמובן תחת טיפול בריפוי בעיסוק מציין כי לפעמים יש נעילה כואבת של שורש כף היד".

1. לטענת הנתבעת, בנסיבות שבהן התובע עבר ניתוח לאחר קביעת הנכות על ידי הוועדה הרפואית, ויתכן שהוא צפוי לניתוח נוסף, מוצדק להתיר לה להביא ראיות לסתור ולמנות מומחה מטעם בית המשפט לקביעת שיעור נכותו כתוצאה מהתאונה. הנתבעת מבהירה כי הגישה את בקשתה רק בשלב זה, לאחר שהוגשו תצהירי התובע וראיותיו, שכן רק אז נחשפה לתיעוד הרפואי הנוסף.
2. התובע מתנגד לבקשה. בתגובתו צוין כי המידע בדבר הניתוח שעבר היה ידוע לנתבעת מזה עשרה חודשים ולא ברור מדוע לא פנתה אליו בנדון וחלף זאת הגישה בקשה ארכה בהסכמה להגשת תצהירים. התובע מוסיף וטוען כי אף לגופו של עניין אין לקבל את הבקשה. נכותו נקבעה בשל ממצא יחיד שגורם לכך שלמעשה כף היד לא תפקודית ודומה למצב של אבדן כף יד: "כפיפה ב-60 מעלות של כף היד, ללא יכולת אגרוף של כף היד". הניתוח נועד לטפל בזיהום שנגרם לו במקום הפציעה ולא לשינוי מצב כף היד. אמנם המנתח הביע אופטימיות זהירה כי אולי יהיה שיפור כלשהו של טווחי תנועה, שאינה המגבלה שבעטיה נקבע שיעור הנכות, אולם בביקור האחרון במרפאה ביום 1.7.21 הסתבר כי לא כך קרה. בנסיבות אלה, לא הובאה כל ראיה לכך שקיים שינוי כלשהו, או פוטנציאל ממשי לשינוי דרגת הנכות שנקבעה.
3. בתשובתה לתגובת התובע ציינה הנתבעת כי גם אם נלך על פי שיטת התובע שלפיה הניתוח נועד לצורך טיפול בזיהום בלבד, אזי באותו ביקור מיום 1.7.21 נתנה לו תכנית טיפולים שכללה בין היתר הוראה להשלים צילום שורש כף יד ולבצע ביקורת לאחר מכן. מכאן עולה כי מצבו של התובע לאחר הניתוח טרם התגבש ויתכן כי הוא צפוי לעבור "ניתוחים משחזרים לפי הצורך", כפי שציין המנתח בביקור במרפאה שקדם לניתוח.
4. כידוע, לא בנקל יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הביטוח הלאומי לעניין דרגת נכות. היתר כאמור מיועד למקרים נדירים וחריגים בהם הדבר נדרש לצורך עשיית צדק. בגדרי חריגים אלה כלולים מקרים שבהם חל שינוי במצבו של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו על פי כל דין ועד לדיון בבית המשפט (ראו: רע"א 863/93 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4) 815 פסקה 9 (1993)). תובע או נתבעת המבקשים להביא ראיות לסתור בהקשר לשינוי במצבו של התובע אינם נדרשים להוכיח כי בהכרח חלה הרעה או הטבה, בהתאמה, במצבו. "די בכך שבעל דין יצביע על כך שחל שינוי מהותי במצבו של הניזוק בפרק הזמן שבין מועד קביעת הוועדה לבין מועד הדיון בבית המשפט, או למצער על פוטנציאל אמיתי וממשי לכך. אגב, יתכן שיסתבר כי שינוי זה לא גרר אחריו גם שינוי בדרגת הנכות, אך עצם קיומו של השינוי המהותי במצב העובדתי מצדיק בחינה חוזרת של מצב הנפגע" (רע"א 4396/13 פלוני נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (22.12.2013)). אף אם קיימת מחלוקת בשאלה אם חלה החמרה או הטבה במצבו של הנפגע, לעיתים די בהתפתחויות העובדתיות שחלו מאז קביעת הוועדה להצדיק היעתרות לבקשה (שם).
5. לאחר שעיינתי בפרוטוקולים של ועדות המוסד לביטוח לאומי ובמסמכים שצורפו לבקשת התובע הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה דנן דין הבקשה להתקבל.

מהחומר הרפואי אכן עולה כי המטרה העיקרית של הניתוח שעבר התובע ביום 10.1.21 הייתה לטפל בזיהום שנוצר במקום הפציעה. אם בכך היו מתמצים הדברים, אזי הדין היה עם התובע. ברם זו לא הייתה המטרה היחידה, שכן הניתוח נועד גם לשחרר את פרק כף היד. לא זו בלבד, אלא שהמנתח ציין בהקשר זה כי יתכן שהניתוח ישפר את מצבו של התובע מבחינת טווחי תנועה, ובכך יחסך הצורך בניתוח נוסף. מדברי המנתח בביקור שערך התובעת במרפאה האורתופדית לאחר הניתוח, ביום 1.7.21, משתמע כי בשלב זה לא הושג שיפור במצב כף היד. עם זאת, על פני הדברים מהחומר הרפואי בכללותו עולה, כי טרם מוצה הטיפול ביד ויתכן שצפוי ניתוח נוסף או אפילו ניתוחים נוספים בכף היד, דבר המעיד על כך שמצבו של התובע טרם התייצב. כמו כן, האפשרות של שיפור במצב כף היד, בעקבות ניתוחים נוספים, כפי שעולה מדברי המנתח (אף אם מדובר בטווחי תנועה ולא בכפיפה) לא הועלתה ולא נדונה על ידי הוועדה הרפואית (השוו: רע"א 8323/98 אוחיון נ' קערור (12.4.1999)). מכאן שנוצרו נסיבות חדשות, שלא עמדו לנגד עיני הוועדה הרפואית, שבכוחן להשפיע השפעה מהותית על מצבו הרפואי של התובע.

1. נוכח האמור, יש להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי. בהתחשב בראיות שהובאו אני קובעת כי קביעת המוסד נסתרה ולפיכך יש מקום למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה. בשים לב לייתכנות ניתוחים נוספים, ככול הנדרש המומחה יחווה דעתו מהו המועד המתאים בו ייבדק התובע על ידו לצורך קביעת דרגת הנכות. החלטת המינוי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ה' טבת תשפ"ב, 09 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.