1. לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף ולחילופין מחיקתה מן הטעם של העדר עילה.
2. עסקינן בתביעה כספית, על סך של 88,462 ₪, שהוגשה בעילה חוזית בגין טענות התובעת להפרת הסכם בלעדיות למתן שירותי תיווך שנכרת בין הצדדים.

הבקשה שלפניי:

1. טענתם העיקרית של הנתבעים (להלן: "המבקשים"), דין התביעה להידחות על הסף, מן הטעם של היעדר עילת תביעה. במסגרת זו נטען, כי התביעה שבכותרת כולה מבוססת על הסכם, אשר בוטל לאור חוסר אמון שחשו הנתבעים כלפיי התובעת. עוד נטען כי בכתב התביעה עצמו, מודה התובעת בדבר הסכמה על החרגת קונים פוטנציאלים שפנו ישירות למבקשים, ועל כן ברי כי מודה היא כי אין עומדת לה כל עילת תביעה. עוד נטען כי ההסכם אשר צורף לכתב התביעה, הינו חסר, בלתי שלם ובוודאי שאינו משקף את הסכמות הצדדים. בעניין זה נטען כי יש לראות בתובעת כמי שנהגה בחוסר ניקיון כפיים כלפי בית המשפט ובכך בלבד יש כדי לדחות כתב התביעה, בפרט לאור העובדה שהתביעה הוגשה בסדר דין מהיר. מן הנימוקים שלעיל, לטענת המבקשים יש לקבל הבקשה לדחיית התביעה על הסף ולחילופין למחקה. כן התבקש בית המשפט לחייב המשיבה בהוצאות.
2. לאחר עיון בתגובת המשיבה ובתשובת המבקשים, להלן החלטתי בבקשה;

דיון והכרעה:

1. כפי שפורט לעיל, טענת המבקשים בעיקרה היא כי אין כתב התביעה מגלה עילת תביעה ו/או יריבות, לפיכך מבקשים הם לדחות את התביעה כנגדם על הסף.

1. תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, עליה מבוססת הבקשה, קובעת כדלקמן: 

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים הבאים:

(1) אין הכתב מראה עילת תביעה.

(2) ..."

1. בקשה למחיקה בשל חוסר יריבות הינה, למעשה, מקרה ספציפי של העדר עילה:

"מחיקה מפאת חוסר יריבות היא בכלל מחיקה מחוסר עילה, שכן משמעה כי לא נתקיימה עילת תובענה כלפי נתבע כלשהו [...]. לרוב, חוסר היריבות יתייחס לנתבע שלא ראוי היה כי ייתבע, משום שהעילה אינה קשורה בו, אך ייתכן גם כי אין התובע בעל הזכות לתבוע [...]. חוסר יריבות משמעו כי לכאורה מתקיימת עילה, אך אין היא מופנית כלפי בעל דין נכון או אין היא מוגשת מטעם בעל הדין הנכון [...] מאליו מובן כי אין מתקין התקנות טורח לציין את חוסר היריבות כעילת מחיקה העומדת ברשות עצמה, משום שמכל בחינה אפשרית אין המדובר אלא בכעין תת קבוצה בקבוצת התובענות הראויות למחיקה מפאת חוסר עילה". [מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (כרך א', מהדורה 15 התשס"ז-2007), עמ' 648-647).

1. ההלכה הפסוקה התוותה מספר כללים בנדון, ואלה עיקרם:
2. צעד של סילוק על הסף הינו צעד דרסטי, בו יש לנקוט בזהירות ובמשורה; 
3. תביעה תסולק על הסף מחמת העדר עילה, במידה וייקבע כי גם אם תוכחנה כל העובדות הנטענות בכתב התביעה, לא יהיה התובע זכאי לקבל את הסעד המבוקש;
4. העובדה שסיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים, אינה משמשת נימוק לסילוק התביעה על הסף. משכך, גם אם קיימת אפשרות, ולו קלושה, לכך שהתובע יזכה בסעד המבוקש, התביעה לא תסולק על הסף.

(ראו בנדון את ספרו של אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה אחת עשרה, עמודים 374-375).

1. הסעד לו עותרת התובעת בכתב התביעה הינו סעד כספי בעילה חוזית המבוססת על הסכמים שנכרתו בין הצדדים.
2. בענייננו, במסגרת כתב התביעה נטען בדבר הקשר לכאורה בין הצדדים, וכן פורטו נסיבות ההתקשרות ביניהם. בסעיפים 29 – 30 לכתב התביעה, טענה התובעת להפרת חובותיהם של הנתבעים, מכח הדין ו/או ההסכם, ולפיכך נטען כי חייבים הם בפיצויים, כפי הסיפא להסכם הבלעדיות.
3. מכתב התביעה ומנספחיו, ניתן ללמוד כי עפ"י טענות התובעת: הסכם התיווך נחתם לכאורה בין התובעת ובין הנתבעת 1 ביום 11.09.19; הסכם הבלעדיות נחתם אף הוא בין התובעת ובין הנתבעת 1 ביום 11.09.19. לטענתה, על פי ההסכם נתונה הבלעדיות החל מיום החתימה ועד ליום 11.03.20, כן בסיפא להסכם נקבע פיצוי מוסכם במקרה של הפרת ההסכם ע"י החתומים, הלא הם הנתבעים; כן נטען, כי בנוסח הסכם הבלעדיות אין כל סעיף שעניינו החרגה כפי טענות הצדדים בעניין זה, הן כללי כטענות הנתבעים והן ספציפי, כטענת התובעת; נרשמה הערת אזהרה לטובת צד ג' ביום 27.10.19.
4. ברי, כי כל הטענות העולות מכתב התביעה טעונות בירור ראייתי, ונטל ההוכחה מוטל על התובעת. ואולם, במידה ויימצאו הדברים נכונים מבחינה עובדתית, לאחר שמיעת ראיות, הם בהכרח עשויים להקים לתובעת יריבות משפטית אל מול הנתבעים ועילת תביעה כנגדם. טענות המבקשים בבקשתם, עניינן בלב המחלוקת שבין הצדדים, בעובדה ובפרשנות ההסכמים. בשלב מוקדם זה של ההליך, אין לקבוע קביעה נחרצת וגורפת כפי שהתבקש ע"י המבקשים, לפיה אין כתב התביעה מגלה עילת תביעה. לפי שעה, די בראיות לכאורה שצורפו לכתב התביעה ובהלכה הפסוקה לפיה יש לנקוט בסעד של סילוק על הסף במשורה, בכדי לדחות את הבקשה.
5. באשר לטענת המבקשים, כי דין התביעה להימחק מן הטעם שהוגשה בסדר דין מהיר בהעדר התימוכין הרלוונטיים. המדובר בתביעה בסדר דין רגיל (ר' החלטת כב' הרשמת הבכירה פרס מיום 10.03.20) ולפיכך, כלל הטענות שנטענו בהקשר זה אינן רלוונטיות וממילא לא מקימות עילה לסילוק התביעה על הסף.
6. אשר על כן, הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.
7. אני מחייבת את המבקשים בהוצאות המשיבה, בסך של 1,250 ₪.

5129371

ניתנה היום, ל' סיוון תש"פ, 22 יוני 2020, בהעדר הצדדים.