טוען...

פסק דין שניתנה ע"י עביר גבריס

עביר גבריס09/07/2020

בפני

כבוד הרשמת בכירה עביר גבריס

תובע

שילה יצחק אפלאו

נגד

נתבעת

משטרת ישראל תחנת טבריה

פסק דין

לפניי תביעה בסך 33,000 ₪ .

  1. התובע טען כי ביום 19.4.2019 בהיותו בנסיעה פרטית, יחד עם חברו, בסמוך לכיכר חוף גיא בעיר טבריה, נעצר לביקורת שגרתית על ידי מחסום סיור של משטרת טבריה. עוד נטען כי נתבקש ע"י שוטרי המחסום להציג רישיונות ולאחר מספר דקות מבלי לבקש את רשותו או הסכמתו, ואף לא את הסכמת חברו, בוצע חיפוש ברכב ובתום החיפוש נמצא חומר מסוג גראס וכן חשיש, בכמות שהיא פחותה משימוש עצמי. התובע טען כי הוא חולה במחלת ניוון שרירים ונכה בשיעור של 100% לצמיתות וממתין להיתר שימוש בגראס רפואי עקב מחלתו.

התובע טוען כי לאחר החיפוש מסר הודעה לפיה החומר המזערי מאוד שנמצא ברכבו שייך לו וכי בוצע ברכבו חיפוש ללא הסכמתו ומבלי שהודעו לו זכויותיו. כמו כן התובע טען כי עוכב לחקירה ע"י שוטרי הסיור למשך שעות, ללא כל הצדקה חוקית, שכן לפי החוק מדובר באירוע המצריך קנס כספי בלבד. התובע טען כי צולם ונלקחו ממנו טביעות אצבע המהוות מעצר לא חוקי.

התובע טען כי לא ברור לו מדוע עוכב שלא כדין ואף נערך ברכבו ובגופו חיפוש מבלי שהודעו לו זכויותיו, כאשר אירוע זה מהווה ברירת קנס תוך שחרור מידי. מה גם שלכתובתו נשלחה הודעת קנס על סך 1,000 ₪. על כן התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו 33,000 ₪.

  1. הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי התביעה היא לפיצויים בגין טענות לחיפוש בלתי חוקי ברכבו של התובע ולעיכוב בלתי חוקי שכן, בסופו של יום קיבל קנס בסך של 1,000 ₪. הנתבעת טענה כי כל פעולותיה ופעילות השוטרים מטעמה, בוצעו בהתאם להוראות הדין ולא נפל בהן כל פגם.

הנתבעת טענה כי ביום 19.4.2019 הציבה מחסומים למטרת ביקורת שגרתית, כי השוטרים הבחינו ברכב הנוסע לכיוון המחסום שעורר את חשדם ועל כן, ביקשו מהנהג לעצור במחסום. עוד נטען כי בעת עצירת הרכב התובע וחברו נראו לחוצים באופן מחשיד וכל זה עולה מדו"ח הפעולה שהשוטר רשם בעניין האירוע.

לאחר שהשוטר הריח ריח חזק של סם ברכבו של התובע, ביקש ממנו לצאת וביצע חיפוש ברכבו. בחיפוש נמצאה ליד תא הכפפות קופסה חומה ובתוכה היו שאריות של חומר החשוד כסם מסוג קנאביס, כמו כן נמצאה מתחת לכיסא צנצנת שקופה ובתוכה חומר החשוד כסם מסוג קנאביס, ובנוסף שקית שבתוכה היה סם החשוד כסם מסוכן. הנתבעת טענה כי החיפוש נעשה בהתאם לדין, כי ניתן לערוך חיפוש ברכב גם ללא צו בית משפט, עת קיים חשד סביר לפי סעיף 78 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש).

הנתבעת טענה כי השוטרים פעלו בהתאם לסעיף 67 (ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו 1996, הקובע כי אם קיים חשש סביר שמתקיימת עבירה, רשאי השוטר לעכב את החשוד ולבקש ממנו להתלוות אליו לתחנת המשטרה. הנתבעת טענה כי מאחר ונמצא חומר החשוד כסם במספר מוקדים שונים ברכב, נאלץ השוטר לעכב את החשוד לתחנה, על מנת לשקול את הסמים ולטפל בהתאם לכמות שנמצאה, וכן לחקור את החשוד.

הנתבעת טענה כי המקומות בהם נמצאו החומרים החשודים כסם: תא כפפות של הנהג, מתחת לכיסא הנוסע ובנוסף עוד שתי שקיות.

הנתבעת טענה כי התובע הודה בחקירתו כי כל הסמים שנמצאו ברכב שייכים לו. התובע גם טען בחקירתו כי הוא משתמש בסמים להקלה בכאבים מהמחלה ממנה הוא סובל, אך לא הציג כל אישור לעישון לצורך רפואי ולא נתן הסביר מניח את הדעת להימצאות הסמים ברכבו, כשידוע ששילוב סמים ונהיגה אסור ומסוכן.

הנתבעת טענה כי לאחר כל הבדיקות הנדרשות שלא ניתן היה לערוך במחסום המשטרתי, עלה כי התובע זכאי לרישום דו"ח על שימוש בקנאביס ולכן שוחרר והדו"ח נשלח אליו בהתאם. גם החלטה זו היא בהתאם לחוק הסמים המסוכנים (עבירות קנס מיוחדות-הוראת שעה) התשע"ח 2018 סעיף 1(1)(ג1)(2)(א).

הנתבעת ציינה כי התובע לא שילם את הקנס שהוטל עליו ואף לא ביקש להישפט וכי בפעולת המשטרה והשוטרים לא נפל כל דופי והם פעלו לפי הדין, ועל כן דין התביעה להידחות.

הצדדים זומנו לדיון במהלכו העידו התובע וכן, יונה עידו מטעם הנתבעת.

  1. דיון והכרעה
  2. פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.
  3. בהליך זה נטל השכנוע חל על התובע , החובה עליו להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ולהלן אנמק:

א. בדיון התובע העיד כי השוטר התחיל לעשות חיפוש עליו ללא הסכמתו ומצא סמים בכמות מזערית שהיא לשימוש עצמי. כי הוא הודה במקום שזה לשימוש אישי ומאחר והוא עם ניוון שירים ו-100% נכות ובהליך להוצאת אישור שעדיין תקוע. התובע העיד כי בכל זאת ולמרות שהודה, השוטר לקח אותו לתחנת המשטרה, התחיל חקירה, ביצע צילומים ולאחר שעתיים/שלוש בתחנה, הודיע לו שהוא יכול ללכת הבית וישלחו לו דו"ח בדואר.

התובע טען כי תביעתו היא לפיצוי על עיכוב לא חוקי מאחר ובעבירות מסוג זה נותנים דו"ח ומשחררים במקום.

ב. מטעם הנתבעת העיד מר יונה עידו, אשר ערך את דו"ח הפעולה שצורף לכתב ההגנה. העד נחקר ע"י התובע והשיב, עת נשאל שלא היה צורך בעיכוב בתחנה אלא רק לתת דו"ח ושחרור במקום, השיב כי בעקבות כך שהיה ברכב מספר רב של סמים, ארבעה סוגים שונים שמצא, אין לו אפשרות לשקול בשטח את הסמים ולכן נדרש לעכב את התובע לתחנה.

העד הוסיף והעיד כי אם היה מוצא שקית אחת בכמות קטנה שיש היגיון שזה לשימוש עצמי היה נותן דו"ח קנאביס במקום, אולם מאחר ונמצאו במספר מקומות ברכב סמים, רשם את זה בדו"ח הפעולה ונדרש ממנו לעכב את התובע לתחנה ולבדוק את זה בחקירות (ראה עדותו עמוד 1 שורה 30-33, עמוד 2 שורה 1-5).

העד נחקר גם מדוע כשהתברר שהמשקל של הסם שהיה, הגיע ל- 3.7 גרם המוגדר כשימוש עצמי, בכל זאת לא שוחרר אלא נחקר, והשיב כי העיכוב לתחנה בוצע בעקבות כך שנמצאו הרבה סמים ברכב וכי ברגע שיש כמות גדולה יש נהלים, מעדכנים את החוקר תורן וזה מה שהיה. זה הנחה לחקור את התובע תחת אזהרה ורק לאחר שנחקר, קצין החקירות הנחה לתת דו"ח קנאביס ולשחרר אותו.

העד נחקר גם כי כשהתחילו את החקירה נפגש עם מישהו במסדרון בתחנה אשר אמר לו שדי בדוח ושחרור הביתה , והשיב שהוא לא מצלם ומי שעושה זאת זה החקירות וכי מה שהיה באירוע נרשם וחוץ מזה לא זכור לו שום דבר אחר (ראה עדותו עמ' 2 שורה 30-35).

העד נחקר גם האם למרות שזו הייתה כמות קטנה זה לא היה נראה כשימוש עצמי ולא סחר, והשיב שאינו יכול לענות על השאלה מאחר ואינו עוסק בהשערות (ראה עדותו עמ' 3 שורות 1-7).

העד נחקר מדוע התובע נחקר עד לשעות מאוחרות למרות שבשקילת הסם הסתבר שזה חומר לשימוש עצמי, והשיב כי אין לו סמכות לשחרר על דעת עצמו כי פעל באירוע הזה לפי הנחיות, יש סדר בטיפול באירוע והוא פעל לפי הנחיות. (ראה עדותו עמ' 3 שורה 8-12).

ג. בעקבות הדיון התובע הגיש הודעה כי מעדויות הצדדים עולה שברכבו נתפס חומר המוגדר כסם גראס וכי הוא הודה במיוחס לו והסביר את פשר הימצאות הסם בהיותו נכה 100% וחולה במחלת ניוון שרירים. עוד ציין כי הוא עוכב לתחנה ושוחרר לאחר מס' שעות וקיבל דוח מבלי שנפתח נגדו תיק פלילי. התובע ציין כי עניין ההודעה הוא כמות הסם שנתפסה ברשותו במשקל 3.7 גרם טענה שלא נסתרה וכי הנתבעת לא הציגה מטעמה את דוח שקילת החומר שכן משקל החומר לטענתו היה לשימוש עצמי והיה מקום לשחרר אותו עוד בשטח.

ד. הנתבעת הגישה תגובה בעקבות ההבהרה לעיל ולפיה בהודעה נטענו טענות חדשות שלא עלו במסגרת התביעה כגון משקל הסם ועל כן היא מתנגדת להרחבת חזית, כי טענת התובע כי נמצאה בחזקת התובע כמות לשימוש עצמי של סם מסוכן אינה מוכחשת וזו הסיבה גם שהוחלט לשחררו ולרשום לו דוח קנאביס במקום להגיש נגדו כתב אישום וכי לתובע נשלח מכתב דחייה לבקשתו לביטול דוח הקנאביס והתובע נמנע מלהגיש בקשה להישפט. עוד טענה הנתבעת כי אין כל אינדיקציה במסמכים למשקל 3.7 גרם לה טוען התובע. עוד טענה הנתבעת שאין מחלוקת כי התובע החזיק ברכבו סמים ואף השתמש בהם ומחלתו לבדה אינה יכולה להקנות לו פטור מבירור וכל שנדרש שימוש בעיכוב שארך שעתיים ולא 4 כפי שהתובע טען.

ה. א) סעיף 28 (א') לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תלש"ג – 1973 (להלן: הפקודה) קובע כי: "סמכויות שוטר לפי סעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969, יהיו נתונות לו גם לעניין עוונות לפי פקודה זו.

סעיף 28 (ב) לפקודה קובע כי: "מבלי לפגוע בסמכות הכללית הניתנת לשוטר לערוך חיפוש, רשאי שוטר לערוך חיפוש בלא צו חיפוש:

(1) בכל רכב אם החיפוש דרוש לצורך קיום הוראת פקודה זו.

(2) על גופו של אדם כאמור בסעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט – 1969 אף אם לא עצר אותו, אם יש לו יסוד סביר להניח שאותו אדם נושא עמו שלא כדין סם מסוכן.

ו. לאחר ששמעתי את התובע ואת העד מטעם הנתבעת אשר ערך את דוח הפעולה שצורף לכתב ההגנה , הגעתי למסקנה כי גרסתו של עד הנתבעת הייתה אמינה, ברורה, קוהרנטית, סדורה ולא נסתרה בחקירה נגדית. העד העיד כי ברכבו של התובע היה מס' רב של סמים, 4 סמים שונים וכי אין לו אפשרות לשקול בשטח ו על כן התובע עוכב וכי אם הייתה שקית אחת קטנה ההיגיון הסביר שזה לשימוש עצמי והיה נותן דוח קנאביס אולם נמצאו סמים במספר במקומות ברכב התובע וזה צוין בדוח הפעולה שערך.

ז. עיינתי בדוח הפעולה שהעד ערך ואשר צורף לכתב ההגנה ובו צוין כי "הנהג נראה לחוץ, ביקשתי ממנו לצאת מהרכב בעקבות ריח חזק של חומר חשוד כסם אשר מוכר לי מעבודתי כשוטר אשר היה ברכב ואז הבחנתי ליד תא הכפפות קופסה חומה ובתוכה שאריות של חומר חשוד כסם מסוג קנאביס שאלתי של מי זה ואז שילה אמר שזה שלו .... והמשכתי בחיפוש ברכב והבחנתי מתחת לכיסא של הנוסע בצנצנת שקופה ובתוכה חומר חשוד של סם מסוג קנאביס ועוד שקית שבתוכה חומר חשוד מסוג קנאביס ועוד שקית שבתוכה חומר חשוד כסם מסוג חשיש. כל אלה מוכרים לי מעבודתי כשוטר. שאלתי של מי זה ושילה אמר שזה שלו.

ח. השוטר העיד כי התובע וחברו היו לחוצים וכי הריח ריח חזק של סם ברכבו של התובע. די בכך כדי להוכיח יסוד סביר להניח שהתובע נושא עמו שלא כדין סם מסוכן ומשכך, רשאי היה לערוך חיפוש אף ללא צו חיפוש ועל כן, אני קובעת כי השוטר פעל כדין.

ט. טענת התובע כי ברכבו אותרה כמות של 3.7 גרם של סם לא נטענה בכתב התביעה, אולם הנתבעת ציינה כי אכן בסופו של יום ולאחר בדיקה התברר כי התובע החזיק בכמות לשימוש עצמי של סם מסוכן וזו הסיבה שלא הוגש נגדו כתב אישום אלא הוחלט לשחררו תוך רישום דוח קנאביס.

י. סעיף 67 (ב') (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו 1996, קובע כי: "שוטר רשאי לדרוש מאדם להילוות עמו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה למועד אחר שייקבע, אם נתקיימו שניים אלה:

(1) יש יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה או יש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה כאמור בסעיף (א).

(2) הזיהוי היה בלתי מספיק או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו.

יא. העובדה כי ברכבו של התובע נמצא סם והתובע הודה בכך (ראה דו"ח הפעולה שצורף לכתב ההגנה), העובדה כי הסם נמצא במספר מקומות ברכב ולא במקום אחד והעובדה כי התובע לא הציג כל אישור כי הוא מורשה להחזיק בסם שאותר ברכב שלו, כל אלה יש בהם כדי להוכיח יסוד סביר לחשד לביצוע עבירה ועל כן רשאי היה השוטר לעכב את התובע ולדרוש ממנו להתלוות אליו לתחנת המשטרה.

יב. באשר לכמות החומר שנתפסה ברכבו של התובע, העד מטעם הנתבעת העיד כי מאחר ונמצאו מס' רב של סמים ומאחר ואין באפשרותו לשקול בשטח, התובע עוכב בתחנת המשטרה לצורך חקירה אם זה לשימוש עצמי או לא.

גרסתו של העד הייתה עקבית וברורה ולא נסתרה בחקירה נגדית. העובדה כי אותרו סמים במוקדים שונים ברכב התובע ולא במקום אחד היה בה להקים יסוד סביר לחשד לעבירה ועל כן לא הוכח כי נפל פגם כלשהוא בפעולות השוטר הן בביצוע החיפוש והן בביצוע העיכוב.

יג. התובע העיד בדיון כי עוכב, החלה חקירה, בוצעו צילומים ולאחר שעתיים שלוש הודיעו לו שהוא יכול ללכת וישלחו לו דו"ח וזאת בניגוד לטענתו בכתב התביעה כי עוכב לשעות.

יד. סעיף 1(1)(ג1)(2)(א) לחוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח 2018 קובע כי: "על אף האמור בסעיף (ג) סיפא עבירה של החזקה או שימוש בקנאביס לצריכה עצמית הנעברת בפעם הראשונה ... ועבירה כאמור אחת נוספת הנעברת בתוך 5 שנים ממועד העבירה הראשונה ...., יראו אותה כעבירת קנס מיוחדת ....".

העד מטעם הנתבעת העיד כי נמצא סם במוקדים שונים ברכב התובע, כי אין לו אפשרות לשקול בשטח את הסמים, כי לא נמצא שקית אחת עם כמות קטנה שסביר להניח שזה לשימוש עצמי שאז היה נותן דוח קנאביס במקום. עדותו כאמור של העד הייתה ברורה ולא נסתרה בחקירה נגדית ואני נותנת בה אמון.

בנסיבות לעיל, רשאי היה השוטר לחשוד כי אין מדובר בכמות לשימוש עצמי וכי אין מדובר בעבירת קנס מיוחדת, ועל כן רשאי היה לעכב את התובע בתחנת המשטרה לצורך חקירה ובדיקה כאשר בסופו של דבר הנתבעת אישרה כי אכן הסתבר כי מדובר בכמות לשימוש עצמי ולכן גם שוחרר התובע ונרשם לו דוח קנאביס.

סוף דבר:

התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ז תמוז תש"פ, 09 יולי 2020, בהעדר הצדדים.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
09/07/2020 פסק דין שניתנה ע"י עביר גבריס עביר גבריס צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
תובע 1 שילה יצחק אפלאו
נתבע 1 משטרת ישראל תחנת טבריה איתן לדרר