1. לפניי בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית בת 30 יום אשר הוטלה על המבקש ביום 31.12.19 בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר.

על פי הנטען, נהג המבקש ביום 30.12.19 במהירות של 148 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות של 90 קמ"ש.

2. ב"כ המבקש כפר בקיומן של ראיות לכאורה. טען כי השוטרת ציינה בתיאור נסיבות האירוע כי ישבה ברכב עם דלת פתוחה כאשר הבחינה ברכב המבקש ראשון בטור, כלומר, היו רכבים נוספים מאחוריו. טען כי השוטרת הייתה צריכה להיכנס לרכב, לסגור את הדלת, להניע את הרכב, להתחיל בתנועה ואז להשתלב בכביש ולנסוע אחרי המבקש, כאשר לא פירטה כיצד שמרה עימו על קשר עין. טען כי המבקש נוהג מזה 34 שנים, הוא גר בנצרת עילית, והוא עובד בחיפה ובתל אביב כרופא שיניים מומחה לילדים ומרבה לנסוע לצורך עבודתו משעות הבוקר ועד שעות הערב המאוחרות. טען כי מדובר בכביש שאינו כביש עירוני, וכי מדובר בחריגה של 8 קמ"ש בלבד מהברירה. טען כי הקצין שגה בשיקול דעתו ולא נימק החלטתו וכי פסל את המבקש פסילה גורפת למשך 30 ימים. טען כי הפסילה המנהלית אינה מהווה מקדמה על חשבון העונש.

3. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען לקיומן של ראיות לכאורה. טען כי השוטרת פירטה כי שמרה על קשר עין רצוף עם רכב המבקש מרגע העבירה ועד למקום עצירת הרכב. טען כי עברו התעבורתי של המבקש מכביד כאשר צבר לחובתו 10 הרשעות דומות והרשעות נוספות. טען כי מדובר במהירות גבוהה ביותר, 58 קמ"ש מעל המהירות המותרת במקום. לאור האמור ביקש להותיר את החלטת הקצין על כנה.

4. בבואו לדון בבקשה מעין זו אמור ביהמ"ש לבדוק האם יש בהמשך נהיגתו של המבקש משום פגיעה וסיכון לשלום הציבור, בדיקה המסתמכת הן על עברו התעבורתי של המבקש והן על נסיבות ביצוע העבירה הספציפית ובלבד שיימצאו ראיות לכאורה לחובתו של המבקש.

5. לאחר עיון בדו"ח התנועה על כל חלקיו, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות לשלב זה, וזאת בשים לב לכך שהאכיפה בוצעה על ידי מפעילה מוסמכת תוך מילוי הדרישות לבדיקת המכשיר בתחילת המשמרת ועם סיומה ותוך הקפדה על התנאים המקדמיים לאכיפה. השוטרת תיארה בנסיבות המקרה בדו"ח כי במהלך הפעלת הממל"ז ישבה בכסא הנהג כאשר דלת הניידת פתוחה, בשול רחב, וצפתה על התנועה המתקרבת, כאשר רכב המבקש היה בנתיב הימני מתוך 2 נתיבים, הראשון בטור, ובנתיב השמאלי אין רכב. השוטרת תיארה כי כיוונה את הנקודה האדומה של מכשיר הממל"ז על מרכז הרכב וזיהתה מהירות של 153 קמ"ש (לפני הפחתה), וכי נסעה אחרי הרכב תוך ששמרה על קשר עין מלא ורציף עם הרכב עד עצירתו.

יצוין כי "בדברי הנהג" בדו"ח נרשם: "אני לא חושב שהרכב יכול להגיע למהירות כזו. אני באתי מהרמזור."

6. ביחס להחלטת הקצין ונימוקיה, עולה כי הקצין שמע את טיעוני המבקש, נתן דעתו למהות העבירה, מסוכנות הנהג והמהירות הגבוהה בה נהג לכאורה, ונתן משקל לכל אלה בהחלטתו לפסול אותו מלנהוג למשך 30 יום, וציין כי מדובר בעבירה מסכנת חיים. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין או בשיקול דעתו בשים לב למהירות בה נהג, לכאורה, המבקש.

7. באשר למסוכנות, המבקש נוהג משנת 1986, וצבר לחובתו 29 הרשעות קודמות, לרבות 10 הרשעות בעבירות שעניינן מהירות, האחרונה משנת 2017. מעבר לכך, העבירה בגינה נפסל מנהלית והמיוחסת לו כאן, היא עבירה חמורה שכן המבקש נסע במהירות העולה ב-58 קמ"ש על המהירות המותרת במקום, שהיא חריגה גבוהה מהמהירות המותרת, ומכאן שהמסוכנות הנשקפת ממנו נובעת הן מעברו התעבורתי המכביד בנסיבות העניין והן מהעבירה המיוחסת לו כאן.

8. נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של המבקש ולכך שרישיונו נחוץ לו לצורך עבודתו, אולם לא מצאתי טעם או נסיבות מיוחדות לביטולה או קיצורה של תקופת הפסילה המנהלית. אני סבורה כי לאור עברו התעבורתי הכולל הרשעות רבות דומות ובשים לב למהירות בה נהג, לכאורה, המבקש קיים צורך בהשלמת "תקופת הצינון" כפי שנקבעה בחוק וכי תקופת הפסילה המנהלית מידתית ומאוזנת בנסיבות העניין.

9. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות הבקשה.

מודעת זכות ערעור כחוק.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב טבת תש"פ, 09 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.