1. לפניי תביעה כספית על סך 6,216 ₪ בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים ("תאונת פח").
2. לטענת התובעת, רכבה חנה בשמאל הכביש הדו-סטרי, בסמוך לשפת המדרכה, כאשר פניו בניגוד לכיוון התנועה. אחורי רכבה של התובעת עמד בנתיב חניית רכבו של הנתבע, אשר בתחילת האירוע עמד בחניית הבניין, במאונך לקו המדרכה.

לטענת התובעת, הנתבע הסיע את רכבו לאחור וכך פגע בצד השמאלי של הפגוש האחורי של רכבה.

הנזק לרכבה של התובעת נשום בסך של 5,616 ₪ ובנוסף נתבע שכר שמאי בסך של 600 ₪.

1. בכתב הגנתם טוענים הנתבעים כי רכב הנתבעים היה בעצירה מוחלטת בחניה הפרטית של ביתו, תוך שלפתע נפגע על ידי רכב התובעת אשר ביצע פניית פרסה, עלה על המדרכה ופגע ברכב הנתבעים. מוכחשת טענת הנסיעה אחרונה של רכב הנתבעים.
2. עדויות הנהגים נשמעו בפניי אתמול.
3. התובעת סיפרה כי עובר לתאונה היא ביצעה פניית פרסה בהמשך הרחוב ואז הגיע למקום בו ארעה מאוחר יותר התאונה, העמידה את רכבה בשמאל הדרך (מכיוון הגעתה) והמתינה לחברה. רכב הנתבע הפתיע את התובעת בנסיעה לא לזהירה לאחור וכך נגרמה התאונה.
4. עדות הנתבע היתה קשה.
   1. בתחילה טען הנתבע כי בא לרכבו מהבית, באימונית כדי להוציא מהאוטו "דברים" ובהמשך ביאר כי ה"דברים" הם "מסמכים שלי". תועד מפורשות כי העד טען ש"האוטו היה כבוי".
   2. בחקירה נגדית אישר הנתבע כי הדליק את האוטו. כבר עובדה זו חשודה ובלתי מובנת - שהרי אין קשר בין הוצאת מסמכים מהאוטו לבין התנעתו.
   3. בהמשך ניסה הנתבע לטעון כי היה צורך לקרב את רכבו אל פנים אזור החניה - עד סמוך לדלת חניה מקורה שגם היא שלו. לא הובהר הגיון מקום עמידתו של רכבו של הנתבע קודם לכן, במרחק מאותו שער.
   4. משהוצגו צילומים של המקום הבהיר הנתבע כי אזור מרוצף באבן משולב סמוך לכביש הוא מדרכה. אלא שרכבו תועד מיד לאחר התאונה כשהוא מצוי על אותו אזור מרוצף של המדרכה. אין בכך כדי לתמוך את טענת הנתבע לגבי עמידת רכבו בחניה ולא בואר מדובר היה זה מקום הימצאות רכבו, בחריגה מובהקת מקו עמידת רכבים סמוכים בחניה ובסמוך לקו המדרכה.

לשאלת בית המשפט אישר הנתבע כי מלכתחילה רכבו עמד באותו מקום כפי שצולם לאחר התאונה.

• 1. הנתבע טען כי בזמן אמת היה הטמבון של רכב התובעת קשור, קרי פגוע מאירוע קודם ותוך שהיה ניכר שקיים אילתור לשם הצמדתו לרכב - אלא שכלל הצילומים שהוצגו בפני בית המשפט לא הוכיחו מצב כאמור.
  2. הנתבע טוען שהיה מפגש בין הרכבים אולם לדידו הנזק של רכב התובעת לא ארע בגין אותו מפגש. הנתבע מאשר שרכבו שופשף, אולם לא יותר מכך.

1. גרסתו של הנתבע היתה חסרת הגיון פנימי. כך באשר לטענה שמלכתחילה הגיע לרכבו רק לשם הוצאת מסמכים עד לסיום הגרסה עם רכב מונע אשר אמור היה להתקרב קדימה אל קו הבניין. כך גם באשר לעובדה המוכחת בצילומים לפיה התאונה היתה כאשר קצהו האחורי של רכב הנתבע נמצא על קצה המדרכה - בהלימה עם טענת התובעת לגבי יציאת הרכב מהחניה ובניגוד לטענת הנתבע לגבי אי התנעת הרכב או לגבי קירוב הרכב אל הבניין.
2. מצאתי אפוא לקבל את הטענה העובדתית של התובעת לגבי האירוע בשטח. רכב התובעת חנה סמוך לשפת המדרכה ונפגע מרכב התובע אשר נסע לאחור. גרסה זו גם עולה בקנה אחד עם הצילומים שהוצגו בפני בית המשפט לגבי מיקום הרכבים לאחר התאונה.
3. עם זאת, נוכח עמידת רכב התובעת בניגוד לכיוון התנועה ותוך חסימת נתיב היציאה הישיר של רכב הנתבע מחנייתו (כפי שהודתה התובעת בפירוש בטענה שהיה על הנתבע לצפור לה כדי לגרום לה לפנות לו את הדרך), מצאתי לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור 25%.
4. שומת הנזק לרכב התובעת הוכחה כדין ולפיכך הסכומים הנטענים על ידי התובעת מאושרים.

התוצאה

אני מחייב את הנתבעים (יחד ולחוד) לשלם לתובעת 4,662 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 765 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"א, 01 יולי 2021, בהעדר הצדדים.