1. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של מפקחת על רישום מקרקעין (כב' המפקחת אסתי שחל) מספר תיק 7/200/2016 (משרד המשפטים נתניה) מיום 8.1.19 בגדר תביעה כספית שהוגשה על ידי המשיבה 1 לחייב את המערערת (הנתבעת 1 שם) והמשיבים 2 ו-3 לשלם ביחד ולחוד את הוצאות תחזוקת הרכוש המשותף של הבית.

בהתאם לפסק הדין התביעה נגש המשיבים 2 ו-3 נדחתה. התביעה התקבלה ביחס למערערת והיא חויבה לשלם למשיבה 1 (לתובעת שם) סך של 44,000 ₪ בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

2. לטענת המערערת, פסק הדין הומצא לידיה ביום 11.3.19 וזאת רק לאחר שפנתה משרד המשפטים בבקשה לקבל את פסק הדין משום שלא נשלח אליה.

3. המשיבה 1 מתנגדת לבקשה. המשיבים 2 ו-3 לא הגיבו לבקשה על אף שהבקשה הומצאה להם כדין.

4. לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור נדרש טעם מיוחד, כנדרש לגבי כל מועד שנקבע בחיקוק.

5. שני שיקולים עיקריים ניצבים בפני בית המשפט עת בוחן הוא בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור או ערעור. האחד עניינו הנסיבות שגרמו לאיחור, והשני הוא סיכויי ההליך.

6. הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נובע מסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל הדין. לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, כגון תקלה או טעות שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)).

7. ככל שהאיחור ארוך יותר, ייטה בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד, הגם שאף כאשר מדובר באיחור קל, לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה, אלא אם כן הוכיח המבקש קיומו של טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה (בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06)).

8. בענייננו, העילה בגינה מבוקשת הארכה נעוצה כל כולה בנסיבות אישיות של המערערת. לטענתה נסיבות חייה האישיות מנעו ממנה להגיש את הערעור במועד ואת הבקשה למתן ארכה.

9. המערערת גוללה סיפור חיים קשה ונסיבות מצערות מאוד. לטענתה, בנסיבות אלה לא הצליחה להתפנות לעסוק בענייניה האישיים, לרבות בכל הקשור להגשת ערעור בתיק זה.

10. המערערת לא תמכה טענותיה באסמכתאות. לא ברור מתי התרחשו האירועים המצערים מאוד שתוארו על ידה. המסמך היחיד שהוצג הוא, אישור על אשפוז קרובת משפחתה בין התאריכים 2.1.19 עד 18.1.19. כלומר, סמוך למועד מתן פסק הדין. במצב דברים זה לא ברור מה מנע מהמערערת להגיש ערעור או בקשת ארכה במשך 45 ימים לאחר מכן, או בתקופה שלאחר קבלת פסק הדין לידיה לטענתה.

11. הבקשה שלפני הוגשה בחלוף כשנה ממועד מתן פסק הדין ובחלוף כעשרה חודשים מהמועד בו לטענתה היא קיבלה לידה את פסק הדין. יוער שהמערערת היא עורכת דין במקצועה, כך שעניין עמידה במועדים הקבועים בחוק נהיר וידוע לה.

12. לזאת יש להוסיף, שהלכה למעשה מצבה המשפחתי לא מנע מהמערערת לפנות למשיבה 1 ולדיירי הבניין לצורך יישוב המחלוקות ביניהם בחודשים פברואר, מרץ, אפריל 2019 תוך שהדגישה בפניהם כי יכול שתערער על פסק הדין (ראו נספחים שצורפו לתגובת המשיבה).

מכאן שעל אף המצב המשפחתי הקשה כפי שנטען, המערערת לא ישבה בחיבוק ידיים ולא נמנעה כליל מכל טיפול בנושא.

13. המערערת צירפה התכתבות כלשהי בינה לבין מזכירה כלשהי מחודש מאי 2019 בה היא מבקשת להאריך את המועד להגשת ערעור.

ראשית, מובן שלפי סדרי הדין לא ניתן להגיש בקשות באמצעות מייל למזכירות בית המשפט, אלא היה על המערערת להגיש בקשתה במסמך ערוך כדין ולסרוק כבקשה לתיק בית המשפט. שנית, לא ברור לאן המייל נשלח ומי היה אמור כביכול לטפל בבקשה. שלישית, עצם ההתכתבות מלמדת על כך שהמערערת יכולה הייתה לעסוק בענייניה האישיים, חרף מצבה המשפחתי. רביעית, מצופה היה מהמערערת אשר לא קיבלה כל התייחסות למיילים ששלחה, לפנות לבית המשפט בבקשה מסודרת.

המערערת בחרה שלא לעשות דבר ולהגיש בקשה זו בחלוף זמן רב מהמועד הקבוע בדין.

14. לזאת יש להוסיף שלטענת המשיבה, המערערת לא שילמה את סכום פסק הדין ועד היום אינה משלמת את דמי הוועד כנדרש, כמו שכל דייר אחר בבניין משלם.

15. פעמים, אנשים נקלעים למצב אישי או משפחתי קשה, כפי שתיארה זאת המערערת, במצבים מעין אלה יש משמעות יתרה לנטילת ייצוג על ידי עורך דין אשר יטפל בעניינים המשפטיים ויגן על האינטרסים של הלקוח גם אם הלקוח בעצמו עורך דין.

16. עצם ההחלטה של המערערת לייצג את עצמה, חרף נסיבותיה האישיות, אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה. למשיבים עומדת ציפייה לגיטימית לסופיות ההליך מבלי שיוטרדו שוב.

17. יובהר, הבקשה להארכת מועד נובעת מסיבות הקשורות במערערת בלבד וכשמדובר באיחור שניתן היה למנוע במעוד מועד, אין מקום להכיר בנסיבות המפורטות כטעם מיוחד המצדיק מתן אורכה.

18. אשר לסיכויי ההליך, לאחר עיון בפסק הדין ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור גבוהים באופן מיוחד, המצדיק סטייה מהפסיקה בנושא, נוכח העובדה שמדובר בפסק דין מנומק, בו נדונו מלוא טענות הצדדים בהרחבה.

19. לאור האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחית.

20. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

החלטה זו ניתנה בסמכותי כרשמת.

ניתנה היום, ב' אדר תש"פ, 27 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.