כתב האישום המתוקן:

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977; נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים – עבירה לפי סעיף 26 (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 + 38 (1) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שירת הנאשם כשוטר במשטרת ישראל.

בתאריך 7/9/18, סמוך לשעה 18:00, נהג הנאשם בכביש החוף ברכב והסיע שלושה מחבריו, כשהוא תחת השפעת משקאות משכרים.

בעת שנהג תחת השפעת משקאות משכרים, התנגש הנאשם ברכב מסוג רנו, וכתוצאה מכך נגרם נזק לשני כלי הרכב.

שוטרים שהגיעו לזירה ביצעו בדיקת שכרות ראשונית לנאשם, ומשנתקבלה אינדיקציה לכך שהנאשם תחת השפעת משקאות משכרים, הורו לו השוטרים להיכנס לניידת המשטרה, לצורך ביצוע בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ה"ינשוף".

הנאשם סירב להיכנס לניידת המשטרה, חטף מידי השוטר את רישיון הרכב שמסר לו קודם לכן, ונמלט בריצה מהמקום.

במעשיו האמורים נהג הנאשם כשהוא תחת השפעת משקאות משכרים וכן הפריע לשוטר במילוי תפקידו.

ראיות לעונש:

ב"כ המאשימה הגיש רישום תעבורתי של הנאשם – ג/1 וציין כי הנאשם נעדר עבר פלילי.

ב"כ הנאשם הגיש אישור על התנדבות מעיריית נתניה (נ/1); תעודת בגרות (נ/2); אישור על העלאה בדרגה (נ/3); תעודת סיום לוחם מג"ב (נ/4); תעודת סיום 12 שנות לימוד (נ/5); תעודת לוחם (נ/6); תעודת שחרור משירות חובה בכבוד (נ/7); וטופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית (נ/8).

תסקיר שירות המבחן:

מדובר בנאשם, רווק, בן 24, אשר לדבריו החל לעבוד לאחרונה בצורה סדירה כבודק בטון.

לאחר שילובו במכינה קדם צבאית לתקופה של שנה, התגייס לצבא ושירת כלוחם במשמר הגבול, סיים שירות צבאי מלא. במהלך שירותו הצבאי זכה להכרה כחייל מצטיין.

בהתייחסו לביצוע העבירות בהן הודה והורשע, מסר כי נסע ברכבו לחוף הים בהרצליה שם בילה עם חברים. במסגרת הבילוי שתו אלכוהול. בדרך חזרה בעודו נוהג, תיאר כי רכבה של נהגת אחרת השתלב בנתיב נסיעתו, הוא לא הספיק להאט והשניים התנגשו. הם עצרו בצידי הדרך והחליפו פרטים, ולמקום הוזמנו אמבולנס ומשטרה על ידי עוברי אורח.

לטענתו, השוטרים התייחסו רק לנהגת השנייה, ואילו כאשר ביקש להגיע לביתו טרם כניסת השבת, לא התייחסו לכך השוטרים. לפיכך, בחר לעזוב רגלית את המקום עם חבריו.

בשיחה עם שירות המבחן הבהיר, כי עזיבתו את מקום התאונה, לא קשורה לרצונו להימנע מבדיקת שכרות, והתקשה לקחת אחריות על ההתנהלות המתוארת בכתב האישום (עובדות בהן הודה, בהן מתואר כיצד ניסה להימלט משוטרים).

לדברי הנאשם, לאחר שהחל ללכת, הבחינו בו השוטרים וביקשו ממנו לערוך בדיקת אלכוהול באמצעות נשיפון. לאחר שביצע את הבדיקה שהעידה כי בגופו אלכוהול מעל המותר, ביקשו השוטרים לעכב אותו. הוא סירב ולקח מידי השוטר את רישיון הרכב שלו.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם מבין את הבעייתיות בהתנהלותו אם כי הפנים כי תגובותיו היו אימפולסיביות. הנאשם ייחס את תגובותיו לתחושת פגיעה בכבודו, מכיוון שהיה שוטר מג"ב בעבר, וטען כי השוטרים לא פעלו על פי הנהלים, והפגינו כלפיו זלזול ודחייה. בשיחה עימו מציין שירות המבחן כי עלו תכנים שנגעו לתחושות אפליה על רקע עדתי.

התרשמות שירות המבחן היתה, כי מדובר בנאשם שגדל במשפחה נורמטיבית, נעדר עבר פלילי, ודפוסים עברייניים או שוליים. אדם שהתנהל באופן תקין לאורך השנים ואף זכה להישגים. הנאשם אינו מחזיק בעמדות שליליות כלפי גורמי אכיפת החוק, ומבין את הבעייתיות בהתנהגותו מול השוטרים. שירות המבחן העריך, כי התנהגות זו אינה מאפיינת את הנאשם וקשורה, בין היתר, לחברה בה לקח חלק ולתחושת הפגיעה מהאירוע.

שירות המבחן המליץ לנאשם להשתלב בטיפול ממוקד, במסגרתו ישתתף בקבוצה פסיכו חינוכית, למניעת נהיגה תחת השפעת אלכוהול. הנאשם הביע נכונות לקחת חלק במפגשים לבחינת התנהלותו לעומק וכן לרכישת כלים להתמודדות עם סיטואציות מורכבות דומות.

לפיכך, המליץ שירות המבחן על ענישה שיקומית בדרך של הטלת צו מבחן למשך שנה, כמו כן הומלץ על ענישה בדרך של צו של"צ בהיקף של 100 שעות.

טענות הצדדים:

טיעוני המאשימה:

המאשימה חזרה על עובדות כתב האישום המתוקן וציינה את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם שהם סיכון ציבור המשתמשים בדרך, שלמות גוף וביטחון הציבור וכן פגיעה באמון הציבור במשטרה כאשר העבירה בוצעה על ידי שוטר. המאשימה ציינה, כי לנאשם היו מספר "תחנות יציאה", בהן יכול היה לחדול ממעשיו, אך הוא בחר להסלים את התנהגותו לאורך האירוע.

לטענת המאשימה, על אף שלא נגרם נזק קונקרטי בנפש, הנזק הפוטנציאלי אשר היה יכול להיגרם כתוצאה ממעשיו של הנאשם, הוא פגיעה בנפש של אחר, ולגרום לנזק חמור ומשמעותי.

כמו כן, התנהגותו של הנאשם לשוטרים מעידה על עזות מצח של הנאשם המחייבת ענישה ממשית ומוחשית.

המאשימה ציינה כי העובדה שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו במסגרת אזרחית, אינה מהווה נסיבה לקולא, שכן, שוטר משמש כשוטר תמיד, גם כאשר הוא פושט את מדיו, עליו לשמור על ערכים של שמירת החוק וכיבוד אנשי אכיפת החוק.

המאשימה טענה למתחם ענישה הנע בין חודש מאסר בעבודות שירות ועד ל- 9 חודשי מאסר בפועל, פסילה על תנאי וקנס. אשר לרכיב הפסילה, נטען כי ישנה פסילת מינימום ל-3 חודשים והמתחם נע בין 3 חודשי פסילה ועד מספר רב של חודשי פסילה.

בכל הנוגע לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, נטען, כי מדובר בנאשם ללא עבר פלילי עם שתי הרשעות בתעבורה, אשר הודה בכתב האישום ובכך חסך זמן שיפוטי רב. כמו כן, את העבירה הנוכחית ביצע הנאשם יומיים לאחר שביצע עבירת מהירות אחרת. בנוסף צוין, כי מהתסקיר עולה שהנאשם התקשה לקחת אחריות על התנהלותו מול השוטרים, בכך שסירב לעיכוב מתוך תחושה של זלזול בו, לשיטתו על רקע עדתי.

בנסיבות אלו, עתרה המאשימה למקם את עונשו של הנאשם בחלקו האמצעי של המתחם, קרי 4 חודשי עבודות שירות, לצד פסילה בפועל שלא תפחת מ-6 חודשים, מע"ת, פסילה על תנאי וקנס.

אשר לטענת אי ההרשעה, נטען כי יש להרשיע את הנאשם מן הטעמים כי הנאשם לא הצביע על פגיעה קונקרטית, אשר עשויה להצדיק הימנעות מהרשעה. כמו כן, מבחינת האינטרס הציבורי, לאור חומרת מעשיו, נטען כי אין הצדקה לביטול הרשעתו.

טיעוני ההגנה:

הסניגור ביקש לבטל את הרשעתו של הנאשם. נטען כי מדובר במעידה ראשונה מסוגה, בעוד חומרת העבירות ברף הנמוך והנזק הקונקרטי, בא לידי ביטוי בכך שמדובר באדם צעיר, בתחילת דרכו ולאור העובדה כי טרם התגבש מבחינה זהותית ומקצועית, יש מקום לגמישות בדרישה זו במקרה דנן. בכל הנוגע להוכחת הנזק הקונקרטי, נטען כי לאדם עם שירות צבאי טוב, יש בהחלט סיכוי גדול שהרשעה תפגע בו.

הסניגור התייחס לפסיקה שהוגשה על ידי המאשימה, כאשר לטענתו יש לאבחן את המקרים שם ממקרנו, הואיל ובאותם מקרים דובר על עבירה חמורה יותר של נהיגה בשכרות. עוד נטען כי ברגע האירוע, חש הנאשם כי מפלים אותו על בסיס עדתי, ולכן איבד קור רוח, לאחר שהמתין בצד ובהמשך עזב את המקום. השוטרים לא רדפו אחריו, אלא היו להם את פרטיו ואת פרטי מספר הרכב, כאשר הנאשם השאיר את רכבו במקום.

אשר לעבירת ההפרעה לשוטר, נטען כי מדובר ברף הנמוך של העבירה. כמו כן, צוין כי העבירה נעברה ביום 7.9.18 כאשר כתב האישום הוגש שנה ו – 4 חודשים לאחר האירוע, בשיהוי וללא סיבה נראית לעין.

אשר לנסיבות שאינן קשורות לעבירה, נטען כי הנאשם בחר להודות בכתב האישום ולחסוך בזמן שיפוטי, הנאשם צעיר, בן 24 ללא רישום פלילי ורישום תעבורתי דל בעבירות מסוג ברירת משפט.

בנוסף נטען, כי בזמן האירוע היה הנאשם שוטר מג"ב בשירות סדיר, אשר למרות האירוע הנ"ל, סיים את השירות שלו בכבוד, הועלה בדרגה, ועדיין עושה מילואים ביחידה. הנאשם הגיע מרקע סוציו אקונומי מוחלש, לא הידרדר לעבריינות, סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצבא ליחידה משמעותית, שירת כלוחם רובאי 05, וניכר שהשילוב שלו בחברה הוא טוב. הוא אדם נורמטיבי, אשר חטא בפרץ עברייני רגעי. כיום הנאשם עובד במכון התקנים, לאחר תקופה בה עבד כתקליטן, עבודה אותה נאלץ לעזוב בעקבות משבר הקורונה.

בכל הנוגע לאמור בתסקיר שירות המבחן, טען הסניגור כי ניתן לראות שהנאשם ביטא הבנה ולקח אחריות על מעשיו והפנה להמלצות וקביעות שירות המבחן.

לבסוף, עתר הסניגור לקביעת מתחם ענישה הנע בין של"צ ועד חודשים בודדים של עבודות שירות, ועתר למקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של המתחם או לחילופין אם ייקבע מתחם שונה, יש מקום לסטות ממנו משיקולי שיקום. אשר לרכיב הפסילה, הגם שיש פסילת מינימום של 3 חודשים, נטען כי בהתאם לסעיף 38 לפקודה, בית המשפט רשאי לסטות ממנה. הנאשם ריצה בגין תיק זה חודשיים פסילה מנהלית.

דבר הנאשם בטרם מתן גזר הדין:

הנאשם הביע חרטה על המקרה. אשר לאירוע מסר, כי הרגיש באותו מקרה כשוטר שיודע כיצד יש לפעול, לא ברח, אלא ישב ברכב וחיכה שהשוטרים יפנו אליו. הואיל והוא שומר שבת היה לחוץ לסיים את כל האירוע. עוד הוסיף, כי בתור שוטר הוא ידע שניתן לעכבו ל-20 דקות ולאחר שחלף הזמן, עזב את המקום. רישיונו היה אצל השוטרים והוא לא ניסה לקחתו.

אשר לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, התאונה שעשה, והעובדה כי לא נשאר במקום על אף שהינו שוטר אשר מצופה ממנו לפעול אחרת, מסר, כי הוא מבין זאת ואכן היה צריך להתנהג אחרת. הוא הבהיר כי זה היה כשל מצידו והוא מביע חרטה על כך. עוד מסר כי כל החיים הוא בורח מהרע ומהפשע, תמיד במלחמות עם עצמו ותמיד בא לצד הטוב והחיובי. הוא עשה טעות ומביע חרטה.

דיון והכרעה עונשית:

בטרם אפנה לקביעת עונשו של הנאשם, אפנה לבחון את שאלת ביטול הרשעתו.

סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי מקנה לבית המשפט סמכות לבטל הרשעה בפלילים, ולהטיל על נאשם צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה. סמכות זהה קיימת גם מכוח הוראותיו של סעיף 71א (ב) לחוק העונשין התשל"ז 1977.

ההלכה הפסוקה קבעה, כי הימנעות מהרשעה הינה החריג שבחריגים, היא אפשרית בכפוף להתקיימותם של שני גורמים מצטברים: התנאי הראשון הוא, כי השלכותיה של ההרשעה הן כה חמורות, עד כדי פגיעה בשיקומו של הנאשם וקיומו של יחס בלתי פרופורציונלי בין אותה פגיעה לבין מעשה העבירה, והתנאי השני הוא, כי סוג העבירה מאפשר בנסיבות העניין להימנע מהרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (דברי כב' השופטת דורנר בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3), 337, להלן: עניין כתב, וראו גם מהעת האחרונה: רע"פ 619/18 משה בזיזינסקי נ' מדינת ישראל (01.03.18);  רע"פ 8215/16 אברהם יצחק נ' מדינת ישראל (29.3.2017);  רע"פ 1949/15 תקרורי נ' מדינת ישראל (2.4.15); ע"פ 8528/12 אלירן ציפורה נ' מדינת ישראל (3.3.13);

פגיעה בשיקום הנאשם – אפתח ואציין, כי הכלל הוא הרשעה והחריג שבחריגים הוא הימנעות מהרשעה. על הנאשם להוכיח קיומו של נזק קונקרטי שייגרם לו כתוצאה מהרשעתו בדין ולא נזק פוטנציאלי תיאורטי (ע"פ 8528/12 אלירן ציפורה נ' מדינת ישראל).

חוששני כי בעניין זה, לא הובאה בפני תשתית ראייתית לכך שהרשעתו של הנאשם בדין בהכרח תפגע בו ובעתידו. הנאשם מוסר כי הוא עובדת ומתפרנס ולא הוכח בפני כי תעסוקתו נפגעה.

אכן, מדובר בנאשם צעיר, בתחילת דרכו, אך יחד עם זאת, ההלכה בנושא היא ברורה – ביטול הרשעה הינה החריג שבחריגים, ולא די בהצגת תרחיש תיאורטי לפגיעה אפשרית בעתידו של הנאשם. יודגש כי, בפני הנאשם פתוחות אופציות רבות ומגוונות לאפיקי לימודים ותעסוקה שונים אשר אינם מושפעים בהכרח מקיומה של הרשעה פלילית.

על כן, חוששני שאין מקום לביטולה של ההרשעה בעניינו של נאשם זה.

סוג העבירות בנסיבותיהן ושיקולי ענישה – הנאשם שימש כשוטר בעת ביצוע העבירה, נהג תחת השפעת משקאות משכרים והפריע לשוטר במילוי תפקידו. נסיבות ביצוע העבירות הן חמורות ואין להקל בהן ראש.

מדובר בנאשם שהיה שוטר אותה עת, אשר מודע היטב לחומרה הנוגעת לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, ולמרות זאת, לא נרתע מלעשות כן, ואף היה מעורב בתאונת דרכים.

לא זו אף זו, הוא עזב את מקום התאונה כדי להימנע מבדיקת שכרות, תוך שהוא נוטל את רישיון הרכב מהשוטר. חסד עשתה איתו התביעה כאשר לא הואשם בנהיגה בשכרות עקב סירוב לבדיקה הנובע מעזיבת המקום.

בנסיבות אלה, הרשעתו בפלילים מוצדקת ומתחייבת, ועולה בקנה אחד עם שיקולי הענישה. אין צורך להכביר מילים אודות הנהיגה בשכרות או תחת השפעת אלכוהול והסכנה הצפונה בכך. כבר נפסק לא אחת כי נהג הנוטל את ההגה לידיו כשאלכוהול בעורקיו, הוא בבחינת "מכונת מוות נעה". שוטר העושה כן, עם מדים או ללא מדים, לא ראוי ליחס מקל אלא ההיפך מכך.

לפיכך, לקביעתי סוג העבירות בנסיבותיהם לא מאפשר ויתור על הרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה המחייבים החמרה בעבירות כאלה.

מכאן לקביעת מתחם העונש ההולם ומיקומו של העונש במתחם זה.

הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו (סעיף 40ג (א) לחוק העונשין):

מעשיו של הנאשם פגעו בשורה של ערכים מוגנים, בכך שנהג תחת השפעת משקאות משכרים סיכן הנאשם את ציבור המשתמשים בדרך, את שלמות גופם וביטחון הציבור. בנוסף, בהיותו של הנאשם שוטר באותה העת, על אף שלא היה במדים באותה העת, גרם לפגיעה באמון הציבור במשטרה.

מדיניות הענישה (סעיף 40ג (א) לחוק העונשין):

מדיניות הענישה בעבירות של הפרעה לשוטר נעה בין שירות למען הציבור, מאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות:

רע"פ 5579/10 דוד קריה נגד מדינת ישראל (02.08.10) – נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש, נעדר עבר פלילי, אשר הודה והורשע בעבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור. בית משפט השלום נמנע מהרשעתו והטיל עליו 180 שעות של"צ. בית משפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והרשיעו בביצוע העבירות הנ"ל וגזר עליו 9 חודשי מאסר על תנאי.

רע"פ 3208/15 דוד הקרי נגד מדינת ישראל (11.05.15) - נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש, בעל עבר פלילי, אשר הודה והורשע בכתב אישום מתוקן שייחס לו עבירת הפרעת שוטר במילוי תפקידו. נגד המבקש הוצא צו מניעה המורה לו ולנאשמת נוספת לסלק את ידם ממתחם מגורים בתל אביב. המבקש סירב לפתוח את הדלת לבקשת שני שוטרים וברח מהמקום. בית המשפט גזר עליו מאסר על תנאי.

ע"פ (מחוזי חיפה) 28726-12-14 ויאצסלב לוקובסקי נגד מדינת ישראל (19.2.15) – בית המשפט דחה את ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. באותו מקרה איים הנאשם על שוטר ולאחר שהאחרון הודיע לו כי הוא מעוכב, הפריע לשוטר תוך שהוא נצמד אליו ומניף את ידו לעברו ואוחז בחוזקה במכנסיו במהלך התנגדותו לכבילה. בהמשך ובמהלך הנסיעה בניידת, המשיך המערער ואיים על שוטר אחר. הנאשם המשיך גם בתחנת המשטרה ואיים על שוב על השוטר האחר. בית המשפט גזר על הנאשם 60 ימי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ללא ניכוי תקופה המאסר, 3 חודשי מאסר על תנאי ו- 2,000 ₪ קנס.

ת"פ (פ"ת) 37099-01-13 מדינת ישראל נגד בוגדן סקלרוד (30.01.14) - הנאשם הודה והורשע בעבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנהגות פסולה במקום ציבורי והתנגדות למעצר. בית המשפט גזר עליו 3 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי.

ת"פ (חדרה) 7624-10-10 מדינת ישראל נגד אלמן איסקוב (9.5.11) – הנאשם הורשע בעבירות של איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור. בית המשפט גזר עליו 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס והתחייבות.

באשר לעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים - ענישת המינימום הקבועה בחוק הינה 3 חודשים וטווחי הענישה נעים בין 3 חודשים לשנתיים כאשר הענישה תלויית נסיבות, ומושפעת ממידת ההשפעה. זו נלמדת מהנסיבות (מאפיינים פרטניים - התנהגות הנהג, עיניים אדומות, הליכה, דיבור "עליז" וכו'; מאפיינים אובייקטיביים – ביטוי ההשפעה על הנהיגה, נהיגה "בזיגזג", מעורבות בתאונה וכו').

נסיבות שקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק העונשין):

בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, על בית המשפט להתחשב בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, במידה שהתקיימו, ככל שהוא סובר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם.

אין צורך להכביר מילים אודות הנזק הפוטנציאלי שעלול להיגרם כתוצאה מנהיגה תחת השפעות משכרים. נהיגה בנסיבות אלו גרמה לתאונה, ובנס לא היו קורבנות בנפש.

בנוסף, נגרם נזק לאמון הציבור במשטרה, שעה שהנאשם עצמו היה שוטר (אמנם לא בתפקיד) וביצע עבירות, בין היתר כלפי עמיתיו השוטרים, בעזות מצח וללא מורא, תוך שהוא חומק מבדיקה ובורח מהזירה.

מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג (ב) לחוק העונשין):

מתחם העונש ההולם נקבע בעיקר על יסוד הנסיבות האופפות את ביצוע העבירה, ודרגת האשם שהפגין הנאשם בכל האירוע, על מנת לשקף הלימה ראויה בין חומרת המעשה, בנסיבותיו, במידת האשם שהפגין הנאשם בעת ביצוע העבירה, לבין העונש לו ראוי הנאשם בגין מעשיו אלה.

נוכח נסיבות ביצוע העבירות, כפי שתוארו לעיל, ודרגת האשם שהפגין הנאשם, היותו של הנאשם שוטר, העובדה שהנאשם בחר לנהוג ברכב על אף שהיה תחת השפעת משקאות משכרים, מתחם הענישה ההולם נע בין של"צ ועד ל – 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, לצד פסילה שנעה בין 6 ועד 12 חודשים, מאסר מותנה וקנס.

חריגה ממתחם העונש ההולם לקולה או לחומרה (סעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין):

לא הונחה בפני בית המשפט תשתית ראייתית-שיקומית, שבכוחה לבסס חריגה לקולה ממתחם העונש ההולם. עם זאת, גם לא נמצא בסיס לחרוג ממתחם העונש ההולם לחומרה.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין):

בגזירת העונש המתאים לנאשם, רשאי בית המשפט להתחשב בהתקיימות נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, ככל שהן מתקיימות וזאת במידה שבית המשפט סבור, שיש ליתן להן משקל בנסיבות המקרה, ובלבד שהעונש שיוטל בסופו של יום על הנאשם, לא יחרוג ממתחם העונש ההולם שנקבע.

הפגיעה של העונש בנאשם לרבות בשל גילו – מדובר בנאשם בן 24, בתחילת דרכו בחייו, עד לאותה נקודה ניהל אורח חיים נורמטיבי וחיובי, על אף שהגיע מרקע סוציו-אקונומי נמוך. הוא השתלב, סיים בגרות מלאה, ביצע שנת שירות ולאחריה שירות צבאי מלא כחייל מצטיין.

קבלת אחריות – מהתסקיר עלתה דואליות ביחס לכך, אם כי צוין כי הסיכון להישנות עבירות דומות – נמוכה. הנאשם הדגיש כי נטל אחריות על מעשיו. עובדתית מאז ביצוע העבירה לא נרשמה הסתבכות בביצוע עבירות נוספות ונראה כי הנאשם הפנים את חומרת מעשיו ונתן אל ליבו.

חלוף הזמן - העבירה בוצעה לפני למעלה משנתיים.

עבר פלילי - הנאשם נעדר הרשעות פליליות עברו התעבורתי קל.

העונש המתאים (סעיף 40יד (2) לחוק העונשין):

העונש המתאים בנסיבות העניין, חייב לשקף את חומרת הנסיבות ומידת האשם שהפגין הנאשם באירוע, כמו כן את מכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה וכן חייב העונש המתאים להלום את יתר הנסיבות האישיות של הנאשם והכל כפי שפורט בהרחבה לעיל.

במעשה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, קבע בית המשפט העליון כי מדובר בעבירה חמורה המחייבת ענישה מחמירה הואיל ואותם עבריינים מסכנים ציבור הנוסעים והולכי הרגל האחרים ולא רק את עצמם (ראה בעניין זה רע"פ 903/09 משה לוי נגד מדינת ישראל ).

יחד עם זאת, הענישה לעולם אינדיבידואלית, ובבואו של בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם העומד בפניו, עליו להתחשב במכלול הנתונים, הן אלה הקשורים לביצוע העבירה והן אלה הקשורים לנסיבותיו האישיות של הנאשם. על בית המשפט להתחשב הן ב"עושה והן ב"מעשה" בבואו לגזור את הדין (ראה: רע"פ 3674/04 אבו סאלם נגד מדינת ישראל; רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נגד מוראד אבו לבן).

על כן, לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, לקולה ולחומרה, מצאתי כי עונשו של הנאשם צריך להיות ברף הנמוך של מתחם הענישה שנקבע.

מדובר כאמור בנאדם צעיר, אשר עד לאותו אירוע מעולם לא הסתבך באירועים פלילים – ההפך הגמור – הנאשם שירת את המדינה בכבוד, בהצטיינות, ולא רק זו, ביצע שנת שירות טרם גיוסו ובכך טרם מעבר לשירות החובה הנדרש ממנו.

הנאשם כיום עובד בעבודה מסודרת, מתפרנס בכבוד, לקח אחריות על מעשיו והבין את הפסול בהם.

אינני סבור כי ענישה מחמירה בנדוננו הולמת את הנאשם שעומד בפניו אשר ברי כי מבין את חומרת מעשיו וחש בושה מהמצב אליו נקלע.

הטלת עונש חמור בנסיבות העניין שכולל ענישה של מאסר בפועל, גם בעבודות שירות, עלולה לגרום לנאשם לסטות מאורח חייו התפקודי התקין אותו הוא מנהל עד היום.

כמו כן, הנאשם לא ביצע עבירות נוספות ולא הסתבך עם החוק מאז האירוע, ואני סבור כי למד את הלקח מהאירוע.

בנסיבות אלה, יש לשקף בענישה פן עונשי-גמולי, ופן עונשי-שיקומי צופה פני שיקום, וזאת על מנת שתמהיל ענישתי זה יכיל מחד - היבטי גמול והלימה למעשים מושא כתב האישום, הראויים לכל גינוי. וכן יכיל מאידך - גם אלמנט שיקומי-חינוכי.

לעמדתי, באופן כזה ניתן להלום את מעשי העבירה בעונש ראוי והולם, תוך שמירה וטיפוח של ההיבטים הנורמטיביים של הנאשם, ועידודו לעשות לתיקון דרכיו, מתוך תפיסה שאירוע חד פעמי זה, מאחוריו, והוא אינו משקף את דפוסי התנהגותו. וכך להובילו לדרך יצרנית המטיבה עימו ועם האינטרס הציבורי בכללותו.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

120 שעות שירות לתועלת הציבור לפי תוכנית שיכין שירות המבחן בתוך 30 יום.

6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירות בהן הורשע ו/או עבירה של נהיגה בשכרות ו/או סירוב להיבדק בדיקת שכרות ו/או נהיגה בזמן פסילה.

9 חודשי פסילה בפועל בניכוי חודשיים פסילה מנהלית.

הנאשם יפקיד לאלתר את רישיון הנהיגה בתיק בית המשפט, וממועד ההפקדה תימנה הפסילה.

6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות ו/או נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

קנס 2000 ₪ ב- 5 תשלומים חודשיים ורצופים החל מ-1.1.21 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן. פיגור יעמיד את מלוא הקנס לפירעון מידי ויפעיל את צו המאסר שלצדו.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ה' טבת תשפ"א, 20 דצמבר 2020, במעמד הצדדים.