נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד נדב שחם

ב"כ הנאשם עו"ד משה מושביץ

הנאשם בעצמו

כתב האישום והמענה

1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
2. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 24.7.2018 בשעה 8:03 לערך, ברחוב חיים לנדאו – פינת בן גוריון בעיר חולון, על רקע סכסוך שנתגלע בין הנאשם למתלונן סביב מקום חנייה, תקף הנאשם את המתלונן שלא כדין בכך שניגש לרכבו (להלן: "הרכב"), פתח דלת הרכב ומשך את המתלונן מהרכב. נטען כי באותן נסיבות תקף הנאשם את המתלונן פעם נוספת שלא כדין בכך שהכה בו בידו הימנית וגרם לו לפצע מדמם. עוד נטען כי בהמשך לאמור, תקף הנאשם את המתלונן פעם נוספת בכך שדחף אותו בחוזקה עד אשר נפל המתלונן על הקרקע ונחבל בברך. על פי כתב האישום, כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן חבלות של ממש בדמות חבלה במרפק ברך (כך במקור – ד.א), ברך ימין ושריטות באמה.
3. במענהו לכתב האישום כפר הנאשם בכך שתקף את המתלונן ביום 24.7.2018 כמיוחס לו בכתב האישום, על רקע סכסוך שנתגלע בינו לבין המתלונן בקשר למקום חנייה. הנאשם כפר בכך שתקף את המתלונן שלא כדין בכך שניגש לרכב, פתח דלת הרכב ומשך את המתלונן מהרכב ובכך שהכה בו בידו הימנית וגרם לו לפצע מדמם. לטענת הנאשם, הוא זה שהותקף. כמו כן, כפר הנאשם בכך שדחף את המתלונן בחוזקה עד אשר נפל על הקרקע ונחבל בברך. לטענת הנאשם המתלונן נפל אל הקרקע כי מעד באופן עצמאי. עוד נטען כי לא קיים קשר סיבתי בין החבלות שנגרמו למתלונן לתקיפה.

עיקר הראיות – דיון

1. הראיות העיקריות אשר הוצגו על ידי המאשימה לביסוס אשמתו של הנאשם הן עדות המתלונן, תיעוד החבלות (ת/4-ת/6) והודעת עדת הראייה יבגניה (ת/11). לצד אלה, שיחת הטלפון שביצע המתלונן למוקד 100 בזמן האירוע המתואר בכתב האישום (ת/7) ועדותה של גב' מירב זיידן, ביתו של המתלונן אשר הגיעה למקום לאחר האירוע ופגשה במתלונן .

1. לדברי המתלונן, הוא בן 78 והגיע למקום האירוע (מגרש החנייה של קופת החולים) לשם ביצוע בדיקה בקופת חולים. על פי דבריו, הבחין במקום חניה לבעלי תו נכה, ללא מספר רכב ספציפי. כשנכנס לחניה מאחר והוא בעל תו נכה, הגיע הנאשם עם רכבו על המדרכה וצעק "צא החוצה, זה המקום שלי...עוף מפה". לדבריו, מספר שניות לאחר מכן יצא הנאשם מרכבו, החל לדפוק על חלון רכבו ולצעוק "תצא זה המקום שלי ". המתלונן מסר שפתח את חלון הרכב והסביר לנאשם שאין המדובר במקום חניה לרכב ספציפי כך שכל רכב בעל תו נכה יכול לחנות בו והוא הגיע לפניו. לדבריו, הנאשם החל להשתולל, הכניס את שתי ידיו לרכב ושרט אותו בידיו עד אשר דימם (המתלונן אישר כי בת/4 ות/5 מתועדות השריטות ומסר כי נותרה לו צלקת). לדברי המתלונן, ניסה לפתוח את דלת הרכב והנאשם ניסה לעקור אותה ממקומה. עוד לדבריו, יצא מרכבו וסגר את דלת הרכב, הנאשם בעט בדלת הרכב וניגש לאשתו אותה הכיר המתלונן ונעמד לידה.
2. על פי גרסת המתלונן, אז ניגש לנאשם שהיה במרחק של כארבעה חמישה מטרים ממנו וביקש להסביר לו שמותר לו לחנות בחנייה מאחר וגם הוא נכה, ואף ביקש ממנו: "תשמע, אני מבקש ממך, אל תיגע בי, אל תיגע בי, אל תפיל אותי ואל תעשה לי שום דבר". לדבריו: "והוא דחף אותי שמונה או עשרה מטרים אחורה, ונפלתי על צד ימין. הרגשתי כאב איום ונורא ברגל ימין" (עמ' 23 ש' 19-20 לפרוטוקול). עוד לדבריו: "בלי לדבר מילה, טראח דחף אותי אחורנית, הלכתי אחורנית עד שנפלתי, זה עניין של שבע שמונה מטר" (עמ' 25 ש' 31 לפרוטוקול). לדברי המתלונן כתוצאה מהאמור חש כאב חזק בירך ובברך ימין ונשרט ובחורה שהייתה במקום הרימה אותו וליוותה אותו לקופת החולים, שם הושיבו אותו כל כיסא גלגלים (ת/6 תמונת המתלונן חבול על כיסא גלגלים), ניתנה לו זריקת אנטי טטנוס והוא פונה באמבולנס לבית החולים (עמ' 22-26 לפרוטוקול). לטענת המתלונן כתוצאה מהאמור אף נגרם לו שבר בצוואר הירך, אך הובהר על ידי ב"כ המאשימה כי חבלה זו אינה מיוחסת לנאשם בכתב האישום. המתלונן ביקש להדגיש גם את הנזק הנפשי שנגרם לו מתקיפת הנאשם: "הוא גמר אותי מאז שהוא עשה לי את זה. הוא עשה אותי זקן בארבעים שנה, לא בעשרים" (ש' 29 עמ' 32 לפרוטוקול).
3. במהלך החקירה הנגדית חזר המתלונן על גרסתו באשר להשתלשלות האירוע והוסיף כי בעת שהכניס הנאשם ידיו דרך החלון ושרט אותו הוא ניסה גם "להוציא אותי דרך החלון" ולמשוך אותו (עמ' 30 ש' 33 לפרוטוקול). לדבריו, לאחר מכן פתח את הדלת לצאת ולאחר שסגר אותה בעט הנאשם בדלת הרכב (עמ' 31 ש' 13 לפרוטוקול). המתלונן עומת עם גרסתו על פי הודעתו במשטרה לפיה הנאשם פתח את דלת רכבו ומשך אותו החוצה, נתן לו מכה ביד, פצע אותו ודחף אותו עשרה מטר אחורנית. לדבריו: "לא, זה היה בפנים האוטו, שהוא הכניס את הידיים מהחלון וכך הוא שרט אותי. הוא השתולל כמו משוגע" (עמ' 32 ש' 14-15 לפרוטוקול), ועוד: "הוא לא הצליח, אני אחזתי את האוטו, את אדן החלון, לא נתתי לו להוציא אותי...", לדבריו, יתכן והשוטרת לא הבינה נכון את דבריו (עמ' 32 ש' 19-26 לפרוטוקול). במהלך החקירה הנגדית המתלונן הכחיש מכל וכל שתקף את הנאשם כטענת הנאשם, והוסיף כי הנאשם שרט אותו והכה אותו דרך החלון, בידיים, בגוף ובפנים (תוך שהדגים אגרופים) "הוא הכניס ידיים כמו מטורף" (עמ' 34 ש' 18-19 לפרוטוקול). לדבריו, לאחר שנדחף על ידי הנאשם, עף אחורנית מרחק של שמונה – עשרה מטר ונפל על היד, הראש והירך, תוך שבלם עם אצבעותיו על הרצפה (עמ' 35 ש' 5-6 לפרוטוקול).

בעת החקירה הנגדית הוקרא למתלונן סעיף 4 לתצהיר שערך בקשר לאירוע (נ/2) שם נכתב "הנאשם יצא מרכבו וניסה למשוך אותי החוצה דרך חלון רכבי תוך צעקות וקללות. הנאשם ניסה למשוך אותי החוצה מהחלון, חבט בי בפני ובידיי, ניסה לפגוע ברכבי ע"י בעיטות, ואני נותרתי עם סימני אלימות בידיי, ואף דיממתי". כשלטענת הסנגור המדובר בסתירה ביחס לאופן בו הותקף המתלונן על ידי הנאשם. לכך השיב המתלונן : "אני הרי אמרתי שהוא הכה אותי. הוא פגע לי באוזן. מה אתה רוצה שאני אגיד לך? ריבונו של עולם. מה זה מכות? אני סופר מכות? עם כמה ציפורניים הוא שרט אותי? כמה מכות הוא נתן לי?..." (עמ' 35 ש' 32-34 לפרוטוקול).

1. להשלמת התמונה, גרסת המתלונן בעימות שנערך בינו לבין הנאשם (ת/3) הדומה לגרסתו בעת עדותו: "אני באתי עם האוטו לקופח היה מקום פנוי של נכה, אני נכה עם תו נכה, נכנסתי וחניתי, הוא הופיע מולי על המרכה וטען זה המקום שלו, שאלתי למה? אמר אני היתי לפניך, אמרתי כשבאתי לא היה אף אחד ואני לא יוצא מפה, אם זה היה מקום שלך למה עזבת? אמר עשיתי סיבוב. הוא תפס את הדלת של רכבי ודפק עליה, פתחתי את החלון ואמרתי אל תדפוק על הדלת אני לא יוצא מפה, הוא הכניס את ידיו ושרט אותי בידיים ונתן לי מכות בגוף בישיבה כשישבתי יצאתי החוצה הוא עמד באמצע עם אשתו וכל מיני אנשים נגשתי אליו אמרתי לו אל תגע בי אל תדחוף אותי אני מועמד לניתוח אני סובל, הוא דחף אותו עם שני ידיים ל 8 טר מחרחיק נפלחתי על הגב ועל הצד הימני ועל הראש" (ש' 4-11 לת/3) (הטעויות במקור – ד.א).

1. מטעם המאשימה זומנה להעיד גב' יבגניה זלצמן (להלן: "יבגניה"), עדת ראייה אובייקטיבית, ללא היכרות מוקדמת עם המתלונן או הנאשם, אשר הייתה במקום בזמן האירוע, ראתה את חלקו, ואף סייעה למתלונן לאחר התקיפה. יבגניה סירבה להעיד בבית המשפט, לדבריה "מסיבות אישיות, קרו לי דברים במשפחה ואני לא מרגישה טוב. אני על סף קריסה נפשית ומבקשת לא לשאול אותי יותר מדי", אך אישרה כי היא זוכרת את פרטי האירוע (ש' 30-31 עמ' 55, ש' 5-7, 14-15 עמ' 56 לפרוטוקול) וכי הדברים שמסרה בהודעתה במשטרה אמת (עמ' 56 ש' 15 לפרוטוקול). הודעתה הוגשה מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971.
2. על פי הודעתה של יבגניה במשטרה: "ישבתי במגרש המשחקים והבחנתי ברכב שחונה בחניה שצמודה למגרש המשחקים זה היה ג'יפ בצבע אפור ואז ראיתי עוד רכב שעמד מולו בצבע כסוף הבחור מהג'יפ יצא מהרכב ואז פנה אליו הבחור מהרכב מולו והתחיל לצעוק עליו "זו החניה שלי" וככה זה התחיל וויכוח וקללות בין השניים על החניה בשלב מסוים אני לא ראיתי את המשך הוויכוח ולאחר מספר שניות אני רואה את הבחור מהג'יפ מגן על עצמו עם הידים שלו על הפנים והבחור השני דוחף ומרביץ לבחור מהג'יפ בכך שהוא נותן מכות עם הידים שלו על הפנים של הבחור מהג'יפ, הבחור מהגיפ נפל על הרצפה אני רצתי אליו והיו עוד אנשים במקום שעזרו לו לקום. לפני שהבחור קם מהרצפה הבחור השני המשיך לנסות להכות אותו אך אישתו של הבחור מהרכב הכסוף הגנה על הבחור מהגיפ על מנת שבעלה לא יפגע בו. שהתחילו להגיע אנשים נוספים הבחור נכנס לרכב שלו ונסע מהמקום. אחרי 5 דק' בערך הבחור עם הרכב הכסוף חזר למקום ונכנס לבניין של קופת חולים מכבי. אני רציתי להזמין אמבולנס לבן אדם שנפל אבל הוא סירב והתקשר למשטרה, לקחתי את הבחור לקופת החולים ושם הוא קיבל עזרה רפואית עד שהמשטרה הגיעה, שהשוטרים הגיעו הראיתי להם את הבחור שתקף כשהוא ישב בתור בקופת חולים. וזהו עזבתי את המקום" (ש' 3-17 לת/11). יבגניה הוסיפה שהבחינה בדם נוזל על ברכו וידו של המתלונן והוא בקושי הצליח ללכת (ש' 25-27 לת/11).

ראו גם ת/5 (דוח פעולה שהוגש בהסכמה) המפרט את אשר שמעה השוטרת כריסטינה וליקנסקי מפי יבגניה מיד לאחר האירוע, ועולה בקנה אחד עם הדברים שמסרה בהודעתה.

1. עוד העידה מטעם המאשימה בתו של המתלונן, מירב זידן. על פי גרסתה, אימה התקשרה אליה וסיפרה לה שאביה הותקף וכשהגיעה למקום אימה כבר הייתה שם, המתלונן ישב בכיסא גלגלים כשהוא "חבול כולו" והאחיות והאנשים סביבו דאגו לו וניקו את הדם (ש' 25-31 עמ' 44 לפרוטוקול). לדבריה, "אבא שלי רעד, היה כולו חיוור, וכשאני הגעתי כבר זימנו פעם שנייה את האמבולנס שאיחר להגיע" (ש' 13-15 עמ' 45 לפרוטוקול). לדברי מירב, כשפגשה במתלונן בקופת חולים הוא סיפר לה שכשניסה להחנות, הגיע רכב אחר ואותו אדם אמר לו שיצא מהחניה כי הוא בא במיוחד לחנות בחניה הזו. המתלונן השיב לו שהמדובר בחניית נכים, והוא עצמו בעל תו נכה. אז, אותו אדם שלף את המתלונן ממושב הרכב והשליך אותו על הרצפה על צדו הימני של האגן, והוא לא יכול היה לעמוד (ש' 20-21 עמ' 45, ש' 2-7, 11 עמ' 47 לפרוטוקול). בעדותה התייחסה מירב למכתב שכתבה בו תיארה שהנאשם שלף את המתלונן מהרכב, הפיל אותו על צדו הימני, וציינה שהמתלונן חולה סכרת, נכה מגיל 30, צועד עם מקל ומאז התקיפה המתוארת בכתב האישום נאלץ להיעזר בהליכון (ש' 1-9 עמ' 52 לפרוטוקול).
2. מטעם המאשימה אף הוגשה תעודה רפואית ת/9 מיום האירוע לפיה המתלונן מסר כי הותקף על ידי אחר עקב מקום חנייה ולדבריו נחבל "במרפק ירך וברך ימין, שריטות באמה ימנית". בתעודה הרפואית צוין: "ברך ימין - שפשוף בחלק הלטרלי", ו"אמה ימנית - שריטות באספקט הדורסלי של האמה". תמונות החבלות אשר הוגשו, ת/4, ת/5, ת/6, מתעדות שריטות על אמה ימנית ופצע סמוך לברך ימין.
3. אל מול אלה עומדת עדותו של הנאשם. על פי עדותו בבית המשפט: "בתאריך הנ"ל יצאנו אני ואישתי לעשות בדיקת דם... הגענו לקופת חולים, ראיתי מצד שמאל חניה של נכה ריקה, והיות שאני הייתי מימין, אמרתי אני אעשה פרסה ואני אכנס בחניה כמו בן אדם. עשיתי יו-טרן, הגעתי כמעט שניים-שלושה מטרים מהחניה. לפתע אני רואה רכב שעמד בצד שמאל של הכביש, ומה אני אגיד לך? במהירות של 40 קמ"ש בא מולי, אישתי צעקה יהודה, עצור! עצרתי את הרכב ונכנס רכב "סוזוקי" של מר שמואל נתן לחניה. עשיתי לו ביד למה? אז הוא עשה לי בזלזול תנועת יד, אז הלכתי, ירדתי מהאוטו, הלכתי אליו. אני יורד מהאוטו, ניגש אליו, אני רואה בן אדם מבוגר, אני התביישתי כשראיתי אותו. אמרתי לו, ואני נשבע בשבועה הכי חזקה שכל מילה שאני אומר אמת, מה זו ההתנהגות הזאתי, אתה לא מתבייש? תשובתו הייתה מקוממת – אתם הצעירים חושבים שהכל מגיע לכם. שכחתי לציין שהוא כבר יצא מהאוטו, היה מחוץ לאוטו, אז אמרתי לו זו התנהגות מטורפת ומסריחה, הוא ענה לי חשבתי לתת לך את החניה, אבל בגלל שדיברת כך לא תקבל. ברגע זה הבנתי שהכל היה מתוכנן אצלו... אז אמרתי לו אני לא אתן לך לסגור את הדלת ונעמדתי בין האוטו לדלת. ואז הוא בחמת זעם... השתגע, טרק את הדלת עלי ופגע לי בחזה... והוא התחיל להכות אותי בחזה ובראש. זהו, פחות או יותר. אני התגוננתי, חמקתי ממנו. אה, אישתי באה ואמרה לו אל תכה אותו בראש, הוא חולה לב. הוא הפסיק, ואני התחמקתי והלכתי ליד אישתי. כנראה שהוא לא הסתפק במה שהוא עשה, כי לפתע הוא הגיע, נעמד מולנו ולפתע, ללא שום סיבה, הוא הלך צעד וחצי אחורה, נתקע בתמרור של החניה והחליק לרצפה, הרגליים שלו התבלבלו והוא החליק לרצפה. למרות כל מה שהוא עשה, אישתי ניגשה אליו וניסתה לעזור לו לקום. הוא, בטון כזה, תסתלקי מכאן! אל תיגעי בי! ובינתיים אמרתי לאישתי האוטו באמצע הכביש, אני אסע לשים אותו בחניה. מצאתי חניה וחזרתי אחרי עשר-חמש עשרה דקות, ולפתע אני רואה את כבודו על טריבונה נואם את נאום חייו – אתה תמות היום, אתה תמות, אני אגמור לך את הקריירה! אני אחסל אותך! עבר לי באותו רגע שאם היה לו אקדח הוא היה יורה בי. אמרתי לאישתי בואי נעשה את הבדיקת דם, וזהו... הייתה לו שריטה מהעמוד..." (ש' 10-34 עמ' 59, ש' 1-3 עמ' 60 לפרוטוקול).
4. לטענת הנאשם, כשנכנס לקופת החולים הבחין במתלונן ישוב על כיסא גלגלים ומחכה לאמבולנס שהוזמן עבורו. אז, הגיע שוטר שהודיע לו שהוא מעוכב ודרש ממנו לא לזוז מהמקום (ש' 25-27 עמ' 60 לפרוטוקול). כשנשאל מדוע מסר לשוטר שלא הייתה אלימות, הגם שלטענתו המתלונן תקף אותו, השיב שרצה "לסיים את הפרשה" (ש' 31-32 עמ' 60 לפרוטוקול). הנאשם סיפר אודות מצבו הרפואי, על כך שעבר החלפת מסתמים בלבו והוא בעל נכות בהיקף של 75%, מתפרנס מקצבת ביטוח לאומי שכן נקבע לו אובדן כושר עבודה בהיקף של 100%. לטענתו בעקבות האירוע עבר פרפור פרוזדורים והוא נאלץ לעבור הליך של היפוך חשמלי. בהקשר זה הוסיף שהמדובר ב"שלב אחד לפני המוות" ושהוא קיבל את גורלו (ש' 5-11 עמ' 60 לפרוטוקול).
5. על פי גרסת הנאשם בחקירתו הראשונה במשטרה: "באתי להיכנס לחניה של נכה הוא בא מימין וחתך לי את הדרך ונכנס לי לחנייה, הוא בא בניגוד לחניה. עשיתי לו עם היד תנועה של "למה"? והוא הניף את היד שלו בתנועת זלזול, ירדתי מהאוטו ואמרתי לו אתה לא מתבייש, זו התנהגות של מניאק, הוא אמר בגלל מה שאמרת לא תקבל את החנייה, הוא יצא מהאוטו ואמר לי אם תיגע בי אתה מת, אמרתי לו שאני לא מתכוון לפגוע בו אני בה"כ לא נותן לך לסור את הדלת, הוא תקף אותי באגרופים. התן לי מכות בגוף שלי, הוא היה ג'אבר, כל ההתנהגות שלו הייתה אלימה, אמר לי היום אתה מת, אני אגמור לך את הקריירה. כשהוא ראה שהוא לא מצליח להוציא אותי מהדלת הוא הלך אחורה ונתקל בעמוד החנייה שאחריו והתחלק על הרצפה. עזבי אותו ככה והלכתי והוא אמר שהוא לפני ניתוח. באו שוטרים למרפאה ואמרו לי לא להתקרב אליו בכלל" (ש' 1-8 לת/1).
6. כשנשאל מדוע החזיק את דלת הרכב של המתלונן בכוח השיב הנאשם "כי הוא לקח לי את החנייה" (ש' 9-10 לת/1). הנאשם טען שלא משך את המתלונן או דחף אותו וכי המתלונן יצא לבד מהרכב ואמר לו שלא יגע בו אחרת "היום אתה מת", והוא זה שקיבל מהמתלונן "בוקסים לפנים" והוסיף שהמתלונן נשרט מתמרור החנייה והוא כלל לא נגע בו (ש' 17-23 לת/1). כשעומת הנאשם בחקירתו השנייה במשטרה עם גרסתה של יבגניה טען באופן סתמי כי היא משקרת (ת/2).
7. בעימות עם המתלונן מסר הנאשם: "באתי להכנס לחנייה אחרי שעשיתי סיבוב, הוא חתך אותי נגד כיוון התנמועה ונגד כיוון החניה והכניס את רכבו, זה עבירת תנועה, ירדתי מהרכבהדלתץ שלו היתה פתוחה אמרתי לו אתה לא מתבייש? איזה התנהגות מניאקית זו? מטורפת בתרגום חופשי, הוא אמר בשביל זה אני לא יתן לך את החנייה, אמרתי לו אם ככה אתה לא תסגור את הדלת וןנעמדתי בין הדלת שלו לאוטו, הוא יצא מהאוטו בקללות אני יהרוג אותך אתה תגמור את הקריירה אתה תמות היום, 20 פעם,הלם בי כשהוא מחוץ לדלת הרמתי את היד בשביל להדוף אותו הוא הלך בקושי חצי מטר נתקל בתמרור חנייה ונפל על הרצפה, הסתכלתי עליו בזלזול ועזבתי אותו והלכתץי לחפש חנייה אחרת" (טעויות במקור – ד.א.) (ש' 13-21 לת/3).
8. בעת עדותו, כשהופנה הנאשם להודעתו ת/1 ולכך ששם לא מסר שהמתלונן טרק את דלת הרכב עליו אלא תקף אותו באגרופים, טען כי המתלונן גם תקף אותו באגרופים בראשו, הדגים עם ידיו מלמעלה למטה וטען שהמכות לא היו חזקות במיוחד אך המכה שקיבל מהדלת הייתה חזקה (ש' 8-13, 15 עמ' 62 לפרוטוקול). כשעומת עם כך שבמשטרה תיאר אגרופים שקיבל מהמתלונן בגופו ולא בפניו השיב הנאשם: "ברגע שירדתי מהכביש, מהמדרכה לכביש, הייתי נמוך ממנו ב-20 ס"מ כבר מראש. הוא גבוה ממני לפחות ב-5 ס"מ, ביחד זה 15, המכות שלו היו [מדגים מלמעלה למטה אגרוף], ובאיזשהו שלב מסוים הוא נתן לי מכות בחזה, זה הכל" (ש' 22-24 עמ' 62 לפרוטוקול). כשעומת עם כך שעל פי דו"ח הפעולה ת/4 מסר לשוטר בשטח כי היה ויכוח מילולי בלבד ולא סיפר על האלימות שטען שהופנתה כלפיו השיב "לא חשבתי בחיים שהבן אדם יגיש תלונה" (ש' 6 עמ' 63 לפרוטוקול). עוד הוסיף "לא הייתה אלימות, אולי מצדו הייתה אלימות, מצדי לא הייתה אלימות. אני נשבע לך בספר תורה שבציפורן הזאת לא נגעתי בו, למרות שהוא הכה אותי, קילל אותי ואיים עלי" (ש' 28-29 עמ' 63 לפרוטוקול).
9. עוד העידה מטעם ההגנה אשת הנאשם, זיוה לוי. על פי עדותה: "אותו יום הלכנו כרגיל לעשות בדיקות דם, אני ובעלי.... ראינו שם חניה ריקה של נכים והתכוונו להיכנס. בעלי לא רצה לחנות מהכיוון הלא נכון, אז הלכנו קצת קדימה כדי להסתובב ולהיכנס. פתאום ראינו אוטו מולנו נכנס לחניה בפראות כזה, ועשה תנועת זלזול כזו עם היד [מדגימה]. הוא יצא מהאוטו והתחיל לצעוק הצעירים חושבים שמגיע להם הכל. בעלי יצא מהאוטו, התקרב אליו, ההוא מהפחד התחיל להכות לבעלי בחזה. לפני זה יצאתי מהאוטו כדי להתקרב לזה ואז ראיתי את זה. לא יודעת, משום מה האדם השני פתאום נפל ברצפה, ובעלי הרגיש לא טוב ובא אלי. זהו, זה מה שאני זוכרת... ניגשתי אליו לעזור למתלונן, הוא עשה הרבה רעש ואנשים ניגשו. הוא אמר לי לכי מפה, אל תיגעי בי, אתם גמרתם את הקריירה. אז באו אנשים לעזור לו כאילו, גם אני רציתי לעזור לו. אחרי זה הוא קם, עלה למדרכה והתחיל לצרוח אני אהרוג אותך! אתה גמרת את הקריירה! אתה תמות היום! אתה תמות היום! אתה תמות היום! ואנחנו עזבנו את המקום, עלינו למעלה לעשות בדיקות דם, ופתאום באים משטרה" (ש' 23-34 עמ' 65 לפרוטוקול).
10. גם זיוה טענה שהנאשם הותקף על ידי המתלונן ב"בוקסים" בחזה ולא הרגיש טוב (ש' 25-28 עמ' 66 לפרוטוקול), לאחר מכן הוסיפה שהנאשם קיבל מכות גם בראשו (ש' 17 עמ' 68 לפרוטוקול). כשנשאלה האם קיימת אפשרות שלא ראתה טוב והנאשם הוא זה שתקף את המתלונן השיבה שהנאשם רק רצה לדבר עם המתלונן והיא יצאה אחריו וראתה שהוא יצא לדבר איתו, אך אישרה שהנאשם היה "עצבני" באותה העת, אך לא התכוון להרביץ, וטענה שהנאשם עמד מאחורי דלת הרכב והמתלונן טרק את הדלת על חזהו (ש' 7-14 עמ' 67, ש' 1 עמ' 68 לפרוטוקול). על פי גרסתה, המתלונן הרביץ לנאשם בחוזקה ולכן נפל, ככל הנראה מאיבוד שיווי משקל, השריטה שקיבל היא מנפילתו ולנאשם אין כל קשר לכך (ש' 28-30 עמ' 67 לפרוטוקול). לדבריה, למרות מחלת הלב של הנאשם, ולמרות שהותקף על פי טענתה ואף באזור רגיש בגופו, הוא לא הפנה את תשומת לב הצוות הרפואי בקופת חולים לכך "אנחנו לא טיפוסים שמתלוננים" (עמ' 68 ש' 24 לפרוטוקול).

דיון ומסקנות

1. מבחינת הראיות המפורטות לעיל עולה כי המאשימה הוכיחה כנדרש את ביצוע העבירה על ידי הנאשם. כפי שטען והציג הסנגור, עדות המתלונן אכן איננה תואמת במלוא פרטיה לעובדות כתב האישום ואף לגרסתו בהודעתו. כך לדוגמא, בעדותו בבית המשפט מסר המתלונן שיצא מהרכב בעצמו, אך בהודעתו במשטרה וכתב האישום נטען כי נמשך מהרכב על ידי הנאשם (כשאף לגרסת ביתו מירב זהו התיאור שתיאר באוזניה המתלונן מיד לאחר האירוע). המתלונן הסביר את הסתירה המסוימת וטען שהנאשם ניסה למשכו מהרכב דרך החלון, שרט אותו והכה אותו. בעדותו של המתלונן אף עלו אי-דיוקים מסוימים באשר לאופן בו הכה אותו הנאשם. בעוד שבשיחת הטלפון שערך המתלונן למוקד 100 (ת/7) אמר למוקדנית כי הנאשם "הרביץ לו מכות" ופצע אותו ולא מסר שדחף אותו, בעימות שנערך בינו לבין הנאשם במשטרה מסר שהנאשם שרט אותו בידיו, נתן לו מכות בגוף ולאחר מכן דחף אותו (ש' 4-11 לת/3), בעדותו בבית המשפט מסר שהנאשם הכה אותו בידיים, בגוף ובפנים תוך שהדגים מכות אגרוף (ש' 18 עמ' 34 לפרוטוקול) ובתצהיר (נ/2) מסר כי הנאשם "חבט" בו בפניו ובידיו ולאחר מכן דחף אותו. הסנגור אף הפנה לפער גרסאות ביחס למיקום ולשלב בו על פי הנטען נדחף המתלונן על ידי הנאשם. בהקשר זה יש להדגיש כי כבר בשלב החקירה, בעימות ביום 2.12.2018, פירט המתלונן כפי עדותו בבית המשפט שהוא ניגש לנאשם ואז הנאשם דחף אותו (ת/3).

מבלי להתעלם מהבדלי הגרסה המסוימים, מסקירת עדות המתלונן בכללותה עולה כי במרבית הפרטים הייתה גרסתו הכוללת ועדותו בבית המשפט קוהרנטית ובעלת היגיון פנימי, והיא אף תואמת את גרסתו בעימות (ת/3). התרשמתי מאותנטיות דבריו של המתלונן בעדותו, ודבריו לפיהם "אני הרי אמרתי שהוא הכה אותי. הוא פגע לי גם באוזן. מה אתה רוצה שאני אגיד לך? ריבונו של עולם. מה זה מכות? אני סופר את המכות? עם כמה ציפורניים הוא שרט אותי? כמה מכות הוא נתן לי? מה אני צריך לזכור בכאלה מומנטים?" (ש' 32-34 עמ' 35 לפרוטוקול) מקובלים עלי. ניכר כי המתלונן היה נסער גם בעדותו בבית המשפט, על אף חלוף כשלוש שנים מהאירוע, והגם שיש להתייחס בזהירות לשוני בגרסתו, אין בכך כדי להשפיע על המהימנות הכוללת של גרסתו, בפרט בחלקיה הנתמכים בראיות חיצוניות.

כזכור, עדות המתלונן לפיה הותקף ונשרט על ידי הנאשם ואף הופל על ידו איננה עומדת לבדה והיא נתמכת בראיות חיצוניות ממשיות בדמות תמונות חבלותיו ודוחות הפעולה ת/4-ת/6, בדבריו למוקד 100 (ת/7, ת/7א) (גם אם מסר שהוכה באופן כללי) ובתעודה הרפואית ת/9. יתרה מכך, וכפי שפורט לעיל, עדותו נתמכת בדברי יבגניה שהיא עדת ראייה אובייקטיבית בהודעתה ת/11 בכל הנוגע לתקיפה לאחר היציאה מהרכב. החיזוק הנדרש לאימוץ גרסתה של יבגניה בת/11 נמצא בגרסת המתלונן עצמו ובתמונות החבלות (וראו גם ת/5).

1. אל מול אלה ניצבת גרסת הנאשם שאיננה מעוררת אמון, עומדת בסתירה לגרסתה של יבגניה ואינה נתמכת בכל ראיה חיצונית ממשית. עדותו של הנאשם אף אינה עולה בקנה אחד עם דבריו לשוטר בשטח לפיהם בינו לבין המתלונן היה ויכוח מילולי ללא אלימות. הנאשם אף לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת כיצד לא היו על גופו חבלות ככל שגרסתו היא גרסת אמת והוא זה שהותקף על ידי המתלונן באגרופים. זאת בפרט כשדווקא על פי עדותו "בכל מקום שנוגעים לי בגוף יוצא לי סימנים אדומים, ככה זה הגוף שלי" (ש' 22-23 עמ' 63 לפרוטוקול) (וראו גם עדותה של זיוה אשתו). הנאשם אף לא סיפק הסבר מניח את הדעת באשר לחבלות המתלונן. גרסתו לפיה המתלונן נתקל בתמרור חנייה ונפל, והשריטות אשר על גופו נגרמו כתוצאה מכך (ש' 17-18 לת/1, ש' 20-21 לת/3, ש' 32-34 עמ' 59 ש' 29-30, עמ' 60 ש' 1-3 לפרוטוקול) לא הייתה משכנעת או מעוררת אמון. גם גרסת רעייתו, שלכאורה תומכת בגרסתו, איננה מעוררת אמון, ומסקנתי היא כי המדובר בגרסה מגוננת ומגמתית, והיא אינה כזו שדי בה, בצירוף גרסתו, כדי ללמד על ספק סביר בראיות המאשימה.

1. בעת ההכרעה, נתתי דעתי לטענות ההגנה בדבר קיומו של מחדל חקירה בכך שמצלמות האבטחה במקום לא נבדקו ונתפסו. על פי עדותו של אמנון שלמה אשר ערך את דו"ח הפעולה ת/4, חרף העובדה שהיה עליו לבדוק האם קיימות ראיות נוספות שיכולות לסייע לו, כדוגמת מצלמות, הוא שכח לעשות כן (ש' 22-26 עמ' 18 לפרוטוקול) ומעיון בת/8 עולה כי חוקר הזי"ט שביקר במקום הגיע לרחוב לנדאו 16 בחולון (ולא לרחוב לנדאו 9), כתובת המקום, ולא מצא במקום מצלמות אבטחה. כפי שעולה מנ/4, בזמן האירוע היו מותקנות שתי מצלמות אבטחה מחוץ לסניף "מדי-פארם" ברחוב לנדאו 9, חולון, וקיים סיכוי (גם אם לא וודאות) שאלה תעדו את האירוע בזמן אמת. ברור כי נכון וראוי היה לתפוס את מצלמות האבטחה, וצילומים, ככל שכאלה קיימים, ויש להצר על כך שהדבר לא נעשה. יחד עם זאת, כידוע, נפקותו של המחדל תלויה בנסיבות המקרה הקונקרטי ובשים לב למכלול הראיות. לאור הראיות שפורטו, אינני מוצאת כי יש במחדל כדי להוביל לזיכוי הנאשם או לביטולו של כתב האישום, או כי המדובר במחדל היורד לשורש העניין או כי הגנת הנאשם קופחה באופן שעליו להוביל לזיכוי, ומסקנתי היא כי הונחה תשתית ראייתית איתנה להוכחת האשמה כמפורט לעיל על אף המחדל (ראו: ע"פ 8529/11 אטקישייב נ' מדינת ישראל (24.5.2012), ע"פ 8965/18 מחאג'נה נ' מדינת ישראל, בפסקאות 35-34 (3.11.2019), ע"פ 9284/17 חורש נ' מדינת ישראל (5.3.2020)).
2. סוף דבר – נוכח כלל המפורט לעיל, אני מוצאת כי הוכח בפני כנדרש כי הנאשם תקף את המתלונן בכך שהכניס ידיו דרך חלון רכבו של המתלונן, הכה בו ושרט אותו וכמתואר בכתב האישום, לאחר שיצא מהרכב וניגש אליו, דחף אותו הנאשם והוא נפל ונחבל. קשר סיבתי כנדרש בין החבלות בירך ובברך ימין המתוארות בכתב האישום, והשריטות באמה הימנית, לבין התקיפה הנטענת הוכח באמצעות התעודה הרפואית ת/9, תמונות החבלות ודוחות הפעולה ת/4-ת/6, עדות יבגניה ת/11 ועדותה של מירב. ויש להבהיר, אין באמור כל קביעה ביחס לשבר נטען באגן או כל חבלה שאיננה מצוינת מפורשות בכתב האישום (ראו גם דברי ב"כ המאשימה בעמ' 36 ש' 13-22 לפרוטוקול). אשר על כן, ובשים לב לגילו של המתלונן, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין.

ניתנה היום, י' אדר ב' תשפ"ב, 13 מרץ 2022, במעמד הצדדים

חתימה