בפני עתירה, שהוגשה על ידי 14 עותרים, שעניינה בניית בית ספר יסודי לחינוך מיוחד (להלן: "בית הספר").

יוער כי העתירה שבפניי הינה השנייה במספר, המוגשת בגין בנייתו של בית הספר כאמור. העתירה הראשונה, אשר הוגשה ביום 10.9.2019, נמחקה, בהסכמת הצדדים, משהייתה מוקדמת.

1. העובדות העיקריות הצריכות לעתירה הן כדלהלן:

המשיבה 1, עיריית תל אביב (להלן: "המשיבה 1" או "העירייה"), היא בעלת מגרש ציבורי הידוע כגוש 6636 חלקות 771 ו-740; יעוד המקרקעין, בשטח המגרש הציבורי, הוא לבניית מבנים ומוסדות ציבור, בהתאם לתכנית 1203 שפורסמה למתן תוקף ביום 25.3.1971, וכן תכנית 1203 ב' שפורסמה למתן תוקף ביום 20.12.1979 (להלן: "המגרש הציבורי"). השימושים המותרים במגרש למבני ציבור הוגדרו בתכנית ל' אשר פורסמה לתוקף ביום 19.2.1953, וביניהם הותרה בניית בית ספר.

המגרש הציבורי הוא שטח בן 7.106 דונם, הנמצא בשכונת הדר יוסף, בין הרחובות קהילת טשרנוביץ מצפון, רחוב בכור שטרית מדרום, קהילת אודסה וקהילת קישינוב ממזרח ורחוב שלום אש ממערב.

המשיבה 2, היא הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב (להלן: "הוועדה המקומית"), אשר אמונה על תכנון ורישום בתחום התכנון של העיר תל אביב.

העותרים 1–14 מתגוררים בסמוך למגרש הציבורי, ולתכנית המתוכננת בו נגיעה ישירה במקרקעיהם ובזכויותיכם.

ביום 4.12.2019, קיימה הוועדה המקומית ישיבה ובה נידונה ואושרה תכנית הפיתוח והעיצוב האדריכלי של בית הספר (תא/תעא/צא1203ב(2), להלן: "תכנית הפיתוח" או "תכנית העיצוב"). בית הספר מיועד להיות בית ספר על יסודי לחינוך מיוחד, לתלמידים בטווח הגילים 12–21.

ביום 21.5.2020 הוצא היתר בניה לבית הספר, היתר בניה מספר 20-0406 (ראו נספח 1 לסיכומים מטעם המשיבות וכן הודעה על הוצאת היתר בניה מיום 1.6.2020).

1. טענות הצדדים

העותרים

העותרים טוענים כי אין להוציא היתר בניה, במגרש הציבורי, מן הטעם שעדכון ואישור תכנית הפיתוח נעשה באופן פזיז ונמהר, ללא כל תשתית עובדתית ומקצועית ראויה.

לטענת העותרים, בהתאם לסעיף 6.1 (2) לתכנית צ' – תכנית המתאר המקומית מס' תא/מק/צ' שחלה על שטחים "חומים" בכל תחום העיר תל אביב יפו (להלן: "תכנית צ'") – אשר מעמיד תנאים לאופן עריכת תכנית עיצוב אדריכלית, יש חובת התייחסות למרקם התחבורתי באזור הסובב את תכנית העיצוב, לרבות צירי תנועה ותכנון חנייה (להלן: הסעיף").

העותרים טוענים כי לא הוצגו כל השיקולים והעובדות, הרלוונטיים למתן פתרון לבעיות התחבורה הקשות, הצפויות מיישום תכנית העיצוב של בית הספר.

יתרה מכך, העותרים טוענים כי נספח התנועה, המצורף לתכנית הפיתוח, מציג הסדר שאיננו סביר ולא יוכל לתפקד ב'זמן אמת', באופן שיוצרו פקקי ענק בסביבה, אשר יפגעו באורח החיים התקין של תושבי השכונה, עד כדי סיכון חיים.

בנוסף, לטענת העותרים, לא הייתה בוועדה המקומית כל התייחסות למצוקת החנייה הצפויה במקום. העותרים טוענים כי, בין היתר, לא עלה לדיון בוועדה הצורך בתוספת חניות לכ-120 עובדי צוות בית הספר, הצורך בחניות נוספות בשל סיום בניית יחידות דיור במגרש הסמוך למגרש נשוא התכנית, וסגירתו של החניון הציבורי ברחוב שבו 45 מקומות חניה.

זאת ועוד. העותרים טוענים כי מחקירתה של הגב' אירה זילברמן (אשר היא זו שהציגה בפני חברי הוועדה המקומית את תכנית התנועה) עולה כי לא הוצג כל פתרון לבעיית התחבורה הצפויה ולא נידונה כלל בעיית התנועה. העותרים מפנים לחקירתה בבית המשפט של גב' זילברמן מיום 27.5.2020, במהלכה אמרה כי "המצב [התחבורתי – י.ש.] לא הוצג חד משמעי בפני הוועדה. הוצגה הבעיה בצפיפות של הכיתות. בהתייחס למצב התחבורתי, לא הוצג בפני הוועדה המצב היום" (שם, בעמ' 8 שורות 19–20). יתרה מכך, לטענת העותרים מאחר שגב' זילברמן אינה מהנדסת תנועה ולא השתתפה בהכנת תכנית התנועה, היא לא ידעה על בעיות התחבורה הקיימות כיום באזור, ולא יכולה הייתה לדעת על בעיות התחבורה שעתידה ליצור התכנית, אם תיושם.

העותרים טוענים כי הן מפרוטוקול הוועדה והן מההליך בבית המשפט, אשר כלל את חקירתה של הגב' זילברמן, נראה שלא הוצג בפני הוועדה פתרון שיאפשר תנועה בטוחה ברחוב, וכן טוענים כי במצב דברים זה הצבעת הוועדה על אישור התכנית מעלה חשש כבד לעירובם של שיקולים זרים. עוד טוענים, כי חוות הדעת של הגב' דינה רשף, אשר ניסתה לכאורה להציג פתרונות לבעיית התחבורה הצפויה, הוגשה בדיעבד, ולאחר קבלת ההחלטה בוועדה המקומית והגשת העתירה דנן.

העותרים טוענים כי החלטת הוועדה המקומית היא החלטה מנהלית, שבטרם קבלתה לא נשקלו ולא נידונו השיקולים הרלוונטיים, כמו גם התשתית העובדתית הרלוונטית. החלטה זו לוקה, אפוא, בחוסר סבירות המביא לפסילתה. לפיכך, לטענת העותרים, יש לבטל את החלטת הוועדה המקומית מיום 4.12.2019 ולמנות מומחה ניטרלי מטעם בית המשפט, אשר יבחן את בעיות התחבורה העתידות להיווצר בעקבות יישום התכנית ויציע פתרונות להם.

המשיבות 1 ו-2

המשיבות טוענות כי בהתאם לסעיף 6.1 (2) לתכנית צ', יש לעמוד על "טיבה ומטרתה של תכנית העיצוב" (ס' 9 לסיכומים מטעם המשיבות), וכי תכנית העיצוב אכן עומדת בכל אחת מדרישות הסעיף.

המשיבות טוענות כי תכנית תנועה היא תשריט, ואינה חייבת להיות מלווה במלל או חוות דעת כתובה. לטענתן התשריט, אשר נערך על ידי יועץ תנועה (להלן: "התשריט"), הוא, כשלעצמו, חוות הדעת, ומפורטים בו מלוא הנתונים הנדרשים, כדלהלן: 1. אופן הכניסה והיציאה של רכבים מהמגרש. 2. מסלול הורדה והעלאה של ילדים בתוך המגרש. 3. מתחמי המתנה של 30 מ' בשני צדדי רחוב שלום אש בסמוך לבית הספר. 4. נתוני רחוב שלום אש והסדרי התנועה ברחוב, לרבות תמרורים, מעברי חציה, פסי האטה, פסי הפרדה וכיו"ב.

המשיבות מדגישות כי כאשר דנה הועדה המקומית באישור תכנית עיצוב, סמכותה מוגבלת לתחום שטח המגרש שבו מתבקשת הבניה. באשר לדרך סטטוטורית הנמצאת מחוץ לתחום התכנית, נתונה הסמכות לקבוע הסדרי תנועה לרשות התמרור המקומית, בהתאם לתקנה 18 לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961.

לפיכך, טוענות המשיבות, מטרת תכנית התנועה אינה לקבוע את הסדרי התנועה ברחוב, אלא לפרוש תמונה כללית, בהתייחס לאופן שבו הבינוי במגרש הציבורי ישתלב בצירי התנועה מסביב למגרש.

לטענת המשיבות, העיר תל אביב בנויה וצפופה, והצורך בהסעת תלמידי חינוך מיוחד, יתעורר בכל מקום שבו יוחלט להקים את בית הספר. כמו כן, המשיבות טוענות כי לא הוכחה קיומה של סכנה בטיחותית בשל הקמת בית הספר. לטענתן, טענות העותרים, בהתייחס להכבדה על התנועה, אשר עלולה להיגרם בעקבות ביצוע תכנית העיצוב, הינן תאורטיות.

המשיבות טוענות כי השפעת בית הספר על התנועה תסתכם בתוספת של כ-48 כלי רכב בלבד, וכי המדובר בנקודת זמן בודדת ויחידה במהלך היום, זמן האיסוף בשעות הצהריים (15:45–16:45). לטענתן, בשעות הבוקר (07:00–08:15) ההגעה לבית הספר היא ספורדית.

לטענת המשיבות, קיימת נחיצות ודחיפות בהקמת בית הספר, ועיכוב בעבודות הבנייה יביא לכך שלא יהיה מענה לתלמידים, האמורים ללמוד בבית הספר כבר בשנת 2021. לטענתן מדובר בתוצאה חמורה ובלתי סבירה.

מכל המפורט, טוענות המשיבות כי בפני הועדה המקומית הונחו מלוא הנתונים הנדרשים, לשם קבלת ההחלטה. לכן, לטענתן, מצויה החלטת הוועדה המקומית במתחם הסבירות, ואין להתערב בשיקול דעתה. יתרה מכך, לטענת המשיבות, העותרים אינם מעוניינים בהקמת בית הספר מאחר שלא ישרת את העותרים, ולא בשל הסכנה התחבורתית. לטענתן, היענות לטענות העותרים משמעה פגיעה בציבור, ביכולתה של העיריה לספק את הצורך בבתי ספר וגנים, ובעיקר תגרום לפגיעה קשה בתלמידי החינוך המיוחד.

1. דיון והכרעה

אתחיל ואומר את הידוע והמעוגן בפסיקה ענפה, כי בית המשפט לעניינים מנהליים איננו יושב כרשות תכנון או תמרור עליונה. בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו, ולא יקבע הסדרי תנועה. כך, בית המשפט אינו בוחן את יעילותם של הפתרונות שהוצגו, או נבחרו, על ידי הוועדה המקומית או רשויות התמרור המוסמכות.

תפקידו של בית המשפט הוא לבחון האם ההחלטה שהתקבלה, ובענייננו אישור הוועדה שניתן לתכנית, מצויה במתחם הסבירות. לשון אחר, האם רשות סבירה עשויה הייתה לקבל את ההחלטה שהתקבלה, על יסוד החומרים שהונחו בפניה.

תנאי מוקדם לקבלתה של החלטה מינהלית תקינה וסבירה, הוא הביסוס העובדתי לה (דפנה ברק ארז משפט מינהלי כרך א' 439 (2010)), כשגם הוא נבחן על פי עקרון הסבירות, והאם התשתית העובדתית תומכת, באופן סביר, בהחלטת הרשות (שם, בעמ' 446).

המשיבות טוענות כי בהתאם לתקנה 18 לתקנות התעבורה, נתונה לרשות התמרור המקומית הסמכות לקביעת הסדרי תנועה, כמו גם הטיפול בסוגיות תחבורתיות. לטענתן, הועדה המקומית מוגבלת לדיון בתחום שטח המגרש, שבו מתבקשת הבניה. עוד טוענות כי התשריט, אשר היה בפני הוועדה, מהווה חוות דעת, בה מפורטים מלוא הנתונים הנדרשים, להפעלת שיקול הדעת של הוועדה.

אפילו אם אקבל את טיעוניה של המשיבה באשר לסמכותה המוגבלת, נראה לי כי מצופה שתוצג בפני הוועדה תמונה כללית, בהירה ומובנת, לרבות תמונת המצב התחבורתי, בטרם מקבלת הוועדה החלטה ומאשרת תכנית המוצגת בפניה.

סעיף 6.1 (2) לתכנית צ' קובע כדלהלן:

"תנאי להגשת בקשה למתן היתר בניה במקרה של בניה חדשה במגרש פנוי ו/או במקרה של תוספת בניה ו/או שימוש במגרש בנוי ששטחו עולה על 3 דונם, יהיה אישור הוועדה המקומית לתוכנית פיתוח ועיצוב אדריכלי למגרש כולו. התכנית תכלול הוראות מפורטות בדבר:

1. השימושים במגרש ואופן השילוב בניהם (כולל חניה).
2. העמדת המבנה.
3. שלביות הבניה...
4. מיצוי אופטימלי של זכויות הבניה.
5. התייחסות למרקם הסובב ולצירי התנועה לרכב פרטי ולתנועה לא ממונעת שבסביבת המגרש.
6. הצגת תכנון חניה, כניסות ויציאות לרכב ממונע כולל נושא פריקה וטעינה ופינוי אשפה.
7. הצגת תכנון רחבת כיבוי אש, במידה ונדרש ע"פ דרישות בטיחות כיבוי אש.
8. כל נושא נוסף שידרש ע"י מח"ע."

(הדגשות שלי – י.ש.) (הוראות תכנית צ', בעמ' 19, מצורף כנספח 4 לכתב העתירה).

מלשון הסעיף, הכולל את דרישות המידע שיש לכלול בתכנית המוצגת בפני וועדה, עולה כי ניתן משקל משמעותי לנושא התחבורתי, לרבות נושא תנועה וחניה.

בענייננו, המדובר בבניה במגרש הציבורי שהוגדרה בתכנית הפיתוח כדלהלן: "התכנון המוצע כולל הקמת בי"ס "גיל" למתבגרים עם אוטיזם בגילאי 12-21, ביתן שומר ואולם ספורט בחלק הצפוני של המתחם... בחלק הצפוני של בית הספר מתוכננים אולם ספורט וסטודיו וכן חדר טרנספורמציה... בשלב ב' ניתן יהיה לתכנן מבנים ציבוריים בחלק הדרומי של החלקה...." (סעיף 1 לעתירה).

לא שנוי במחלוקת כי אל המגרש הציבורי מוביל הכביש ברחוב שלום אש, שהוא כביש צר, דו-סיטרי, חד נתיבי.

לדעת העותרים, גם כיום, כשבמגרש נשוא העתירה ממוקם גן ילדים קטן, בן שתי כיתות, בעת הורדת הילדים לגן ובעת איסופם, נוצרים בכביש הצר פקקים קשים. לדעת העותרים, תכנית התנועה שהונחה בפני הוועדה, איננה כוללת פתרונות לעומס התנועה שייווצר ברחוב הצר, לאחר שיופעל בית הספר.

הסוגיה שבפני היא האם עמד בפני הוועדה מידע מספיק אודות קשיי התחבורה במקום, נכון להיום, ועל הקשיים הצפויים עם הפעלת בית הספר, כמו גם הפתרונות המוצעים לקשיים אלה.

אומר מיד כי על אף שהתשריט התכנוני הונח בפני הוועדה, אינני סבורה כי עמדה בפני הוועדה תשתית עובדתית מספקת בהתייחס לסוגיה התחבורתית.

כמו כן, חברי הוועדה העלו שאלות וקשיים הנוגעים להיבט התחבורתי, אך לא קיבלו מענה.

כך, למשל, על פי פרוטוקול הוועדה המקומית מיום 4.12.2019, שאלה חברת הוועדה הגב' אופירה יוחנן וולק "האם יש עוד מוסדות ציבור באזור ויהיה עומס של התחבורה?" (שם, בעמ' 7) והוסיפה כי "גני ילדים לא כולם מגיעים עם אופנים, יש כאוס מוחלט הורים אין להם איפה להחנות" (שם, בעמ' 8).

גם חבר הוועדה מר ראובן לדיאנסקי, שאל וציין כי "האם תא שטח הזה מיועד ונכון לאזור הזה? ... הדבר יוסיף עומס תחבורתית (כך במקור – י.ש.)... זה יצור עומס אדיר על השכונה" (שם, בעמ' 7) ומוסיף כי "... יש 50 מיניבוסים ועוד הורים שיביאו את הילדים שלהם במכוניות לגנים. זה מאוד קשה להכלה שאין אפשרות להרחיב את צירי התנועה" (שם, בעמ' 8).

חברת הוועדה הגב' מיטל להבי, התייחסה גם היא לעניין זה, ואמרה כי "עשינו מאמצים לשמור מורים בעיר ע"י הקצאת זכות חניה וגם דיור למורים. המצוקה תהיה גדולה למורים. האם נבחנו חלופות למקום?" (שם).

בהמשך, מעלה מר אריה בכר, תושב השכונה, בה עתיד להיבנות בית הספר, שאלות נוספות: "ע'פ תוכנית תנועה מתכונן אזור המתנה להסעות ביה"ס לאורך שלום אש. 164 תלמידים עם מיניבוסים והשאלה איך בכביש דו סטרי יעמדו כל כך הרבה כלי רכב? קשה מאוד לקבל מהעיריה מידע, אין שקיפות לגבי מה יבנה שם. אני מבקש שתעשו סיור במקום..." (שם).

המענה היחיד שניתן במסגרת הדיון היה כי "מגרשים חומים בעיר הם קרקע מאוד יקרה ולנצל את המגרשים הללו לטובת חניה לא מומלץ" (שם, בעמ' 7) וכן נאמר כי "לומדים להסתדר" (שם, בעמ' 9) וכי יימצאו פתרונות קטנים ונקודתיים (שם). אמנם, חבר הוועדה מר ראובן לדיאנסקי הציע בניית חניון תת קרקעי, ברם, לא היה כל דיון או התייחסות להצעה זו (שם).

זאת ועוד. גב' זילברמן שהייתה, כאמור, הנציגה אשר הופיעה בפני הוועדה, לא הכירה את מצב התנועה הקיים, וגם לא את המוצע בהתאם לתכנית העיצוב. מעדותה של הגב' זילברמן בפני בית המשפט, ביום 19.5.2020, עולה כי היא מתכננת תנועה בתכנון ארוך טווח כלל איזורי, אך אינה מהנדסת תנועה במקצועה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 19.5.2020, בעמ' 7, שורות 6–12). גב' זילברמן לא השתתפה בהכנת תכנית התנועה (שם, שורות 15–16) והידע שלה בהכנת התכנית, כמו גם בשיקולים התחבורתיים הספציפיים לנושא העתירה, מוגבל (שם, שורה 33 וההמשך לה בעמ' 8).

לדבריה, ביום בה דנה הוועדה בתכנית העיצוב, לא יכול היה להתייצב בפני הוועדה מי שליווה את התכנית, וגם לא האחראי על תכנית העיצוב. יצויין כי גם נציג ממחלקת בטיחות בדרכים לא התייצב בפני הוועדה (שם, שורות 25–27). ברי כי במצב דברים זה לא יכולה הייתה גב' זילברמן לספק מענה קונקרטי לשאלות שהועלו במהלך הדיון בוועדה. אמנם גב' זילברמן ציינה בפני הוועדה כי מתוכננים שמונה מקומות חניה לאורך הרחוב, לשם המתנה, בעת הורדת נוסעים, וזאת למשך כשעה על מנת להקל על העומסים (ראו פרוטוקול הוועדה המקומית מיום 4.12.2019, בעמ' 8). אולם כאשר נשאלה, על ידי חברי הוועדה, מדוע רק שמונה מקומות והיכן יעמדו שלושים המכוניות הנוספות הצפויות להגיע (שם), לא הייתה בפיה תשובה, ומכל מקום לא נרשמה תשובתה בפרוטוקול.

בנוסף, בבית המשפט העידה גב' זילברמן כי "לגבי המצב התנועתי כיום, הדבר לא הוצג בפני הוועדה" (ראו פרוטוקול דיון מיום 19.5.2020, בעמ' 8 שורה 15). כך גם כשנשאלה האם הוועדה דנה בפתרון בעיית החנייה, בהתייחס לאותם רכבים החונים בחניון שיבוטל בשל בניית בית הספר, ענתה כי "בתכנית שנדונה לא היה דיון על כך" (שם, בעמ' 10 שורה 27). כאשר נשאלה על הצורך בתוספת מקומות חניה לצוות בית הספר, המונה למעלה ממאה עובדי הוראה, השיבה כי "אגף התנועה לא התייחס לזה" (שם, בעמ' 11 שורה 6).

על פי פרוטוקול הדיון בוועדה המקומית, המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים וחקירתה של הגב' זילברמן במהלך הדיונים, נראה כי לא הייתה התייחסות קונקרטית, ישירה וסדורה לסוגיית המצוקה התחבורתית ולא התקבלה תמונה מספקת של תכנית התנועה.

ויוער, גם אם התכנית המוגשת לוועדה אינה חייבת ליתן ביטוי מקיף ומפורט באשר למצב הקיים ולמצב העתידי, וגם אם רשות, מינהלית או תכנונית, רשאית להתנהל "תוך כדי תנועה" (ראו עע"מ 9403/17 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ' אלון צבי כרמלי ואח', פס' 37 לדבריו של כב' השופט י' עמית (פורסם בנבו, 26.06.2019)), בנסיבות ענייננו נראה כי גם מתווה כולל לא הונח בפני הוועדה, וזאת למרות שמצוקת החניה וחסימת הנתיב היחיד ברחוב, הועלה על ידי חברי הוועדה.

הלכה היא כי "במסגרת הדיון בתכניות מחויבים מוסדות התכנון לשקול לא רק שיקולים תכנוניים מובהקים הנוגעים לשימושי הקרקע, אלא גם שיקולים כלכליים, חברתיים וסביבתיים רחבים וכוללים" (הדגשה שלי – י.ש.) (עע"מ 7310/16 עיריית בת ים נ' ועדת המשנה לעררים המועצה הארצית לתכנון, פס' 19 לדבריו של כב' השופט י' אלרון (פורסם בנבו, 23.10.2018)). גם אם נטען כי התשריט, כפי שהוצג, עומד כשלעצמו בדרישות הדין הפורמליות (עע"מ 2605/18 עיריית חיפה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פס' 73 לדבריו של כב' השופט פוגלמן (פורסם בנבו, 28.07.2019)). מסכימה אני עם העותרים כי התשתית והמידע שעמדו בפני הוועדה לא היו מספיקים, ולא הצדיקו החלטה ומתן האישור לתכנית הפיתוח והעיצוב האדריכלי של בית הספר. יתרה מזו, הדיון שהתנהל בוועדה, הסוגיות התחבורתיות הבעייתיות שהועלו ולא ניתן להם מענה, אינם מבהירים מדוע, בסופו של דבר, ניתן אישורה של הוועדה.

כידוע, "רשויות התכנון – כמו כל רשות מינהלית אחרת – חייבות להפעיל את סמכויותיהן על סמך תשתית עובדתית מבוססת ובדוקה" (עע"מ 1975/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כרמיאל נ' שמואל רובינשטיין, פ"ד נו(6) 638, פס' 5 לדבריה של כב' השופטת ד' בייניש (2002)).

בענייננו, סבורה אני כי יש לאפשר לוועדה המקומית להידרש שנית לסוגיה התחבורתית, ולקבל תמונה מלאה של המצב הנוכחי והמצב העתידי, עם השלמת בניית בית הספר, וככל האפשר מפי מעצבי התכנית, ואנשי המקצוע אשר מכירים את השטח כיום, ובקיאים בפתרונות האפשריים.

עוד סבורה אני כי ראוי שהוועדה תשקול גם אפשרות לעיון בחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים, לאחר קבלת ההחלטה, לרבות הפתרונות האפשריים המוצעים על ידם.

1. סוף דבר

העתירה מתקבלת במובן זה שהחלטת הוועדה מיום 4.12.2019, לפיה אושרה תכנית הפיתוח והעיצוב האדריכלי- בטלה, על כל המשתמע מכך בכל האמור לגבי היתר הבניה שהוצא.

תכנית העיצוב תוחזר לדיון בפני הוועדה, אשר תידרש לסוגיה התחבורתית.

אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' בתמוז תש"ף, 25 יוני 2020, בהעדר הצדדים.