בפני בקשת הנתבע 2 להורות לנתבעת 1, רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות") לגלות מסמך הנטען על ידה כחסוי, בהתאם להוראות סעיף 59 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").

רקע;

1. ביום 02.01.2020 הגיש התובע תביעה במסגרתה מתבקש בית המשפט להצהיר כי התובע הינו הבעלים של מגרש 79ב בשטח של 400 מ"ר והנתבע 2 הבעלים של מגרש 79א בשטח של 338 מ"ר ברחוב יגאל אלון 3 (בעבר רח' הראשונים 89) באור יהודה ולהורות לרשות לתקן את רישומיה בהתאם.
2. על פי מסמכי הרשות עולה כי קודם לרכישת הזכויות על ידי התובע והנתבע 2, עברו החלקות מספר גלגולים.

בני הזוג דב ונאווה ארבל (להלן: "מר ארבל" ו-"הגב' ארבל") רכשו את החלקות, כאשר מר ארבל רכש ביום 07.02.1995 את הזכויות במגרש 79ב בשטח של 400 מ"ר, בעוד הגב' ארבל רכשה את הזכויות במגרש 79א בשטח של 338 מ"ר מהגב' ליאורה נעים.

ביום 31.07.1995 אושר הסכם גירושין בין בני הזוג ארבל ובמסגרתו, בין היתר, נעשתה החלפה בזכויות הצדדים במגרש כך שהגב' ארבל קיבלה את הזכויות בחלקה 79ב בשטח של 400 מ"ר ומר ארבל בחלקה 79א בשטח של 338 מ"ר.

הבעלות בזכויות בהתאם להסכם הגירושין לא עודכנה במרשמי הרשות כך שהרישום על החלקה בת 338 מ"ר נותרה על שם הגב' ארבל והבעלות בחלקה הגדולה יותר (400 מ"ר) נותרה על שם מר ארבל. מבלי לדון בסיבות לטעות, במקורה או באחריות לה, אציין כי טעות זו היא הבסיס למחלוקת שהובילה לתביעה שבפני.

ביום 20.11.1996 מכרה הגב' ארבל את זכויותיה לה"ה יוסף ואסתר יוסבשוילי, ואלו מכרו את זכויותיהם לתובע ביום 30.03.2003.

מנגד, זכויותיו של מר ארבל נמכרו בתחילת שנת 2005 על ידי כונסת הנכסים עו"ד תמי סלונים לנתבע 2, במסגרת כינוס נכסיו של מר ארבל.

1. לטענת התובע, זכויותיו במגרש 79ב נרכשו ביום 30.03.2003 ממר יוסף יוסבאשוילי אשר רכש אותו מהגב' נאוה ארבל.
2. לטענת התובע, הטעות במרשם נודעה לכל המאוחר ביום 30.12.2003 אז נשלח לרשות מכתב מטעם כונסת הנכסים עו"ד תמי סלונים בו התבקשה הרשות להסדיר את הרישום באופן בו מגרש 79ב בשטח של 400 מ"ר יירשם על שם הגב' ארבל ואילו מגרש 79א בשטח 338 מ"ר ירשם על שם מר ארבל. מכתב זה הקדים את רכישת הזכויות על ידי הנתבע 2.
3. רישום הזכויות לא תוקן עד היום.
4. עוד נטען כי במסגרת תביעה ת"א 2856/06 שהתנהלה בבית משלום השלום בראשון לציון נקבע כי "מר עובדיה (להלן: התובע) מחזיק במגרש 79א בשטח 338 מ"ר), זאת במסגרת תעודת עובד ציבור של הגב' גלית גאוס ממחלקת החוזים ברשות.
5. ביום 19.07.22 הגיש הנתבע 2 את הבקשה דנן.
6. הרשות הגיבה לבקשה זו ובעקבות החלטתי, המציאה ללשכתי את המסמכים שנטען לגביהם חיסיון.

טענות הצדדים:

טענות המבקש-הנתבע 2;

1. בניגוד להודעת הרשות מיום 29.07.2021 כי העבירה למומחה בית המשפט את כל תיק המנהל מס' 50033884מ', התגלה כי תרשומת פנימית בשני תיקי המנהל הרלוונטיים וכן מסמכי העברת זכויות חלקות, לרבות המסמך המקורי שמחלק את החלקה לשני חלקים נשמטו על ידי המשיבה ולא הועברו למומחה ואף לא הוגשו בתצהיר גילוי מסמכים.
2. טענת הרשות כי כל תיק המנהל צורף אינה נכונה.
3. נגד הרשות עולים במקרה זה חשדות כבדים בעניין המהלכים והרישומים שבוצעו על ידה שלא כדין, בגינם הגיש המבקש תלונה ליח"א.
4. הרשות ביצעה פעולות שונות, לרבות שינוי באישור הזכויות על סמך תרשומת פנימית שלא צורפה ושלמבקש לא ניתנה אפשרות לעיין בה.
5. יש לאפשר למבקש לעיין בתרשומת זו שכן היא יעילה ורלוונטית ביותר ליישוב המחלוקת בהליך כאן.
6. הרשות לא הצביעה על חיסיון המוכר בדין או בפסיקה והמאפשר לה לחסות את התרשומת הפנימית.

טענות המשיבה- הנתבעת 1;

1. הרשות העבירה את כלל המסמכים למעט תרשומות פנימיות חסויות.
2. הבקשה הוגשה באיחור ובניגוד לדין. קשם המשפט הסתיים, התיק נקבע להוכחות ובימ"ש קבע ביום 18.07.22 כי "הנתבע 2 (המבקש – ר.ע.) לא הגיש כל בקשה מתאימה בנושא גילוי המסמכים ולכן אני סבורה כי הנושא מוצה". המבקש לא ביקש לערער על החלטה זו. על כן הבקשה דנן מנוגדת לתקנות.
3. כל מסמכי התיק הרלוונטי גולו זה מכבר. המסמכים שלא גולו הם תרשומות פנימיות חסויות על פי הדין והפסיקה במטרה להגן על עובדי הרשות ועל מנת להבטיח תקינות סדרי עבודתה, הבעת דעת עובדיה וקבלת החלטות באופן חופשי וללא חשש מגילוי תוכן מסמכי התייעצות.
4. המסמכים בענייננו אשר חוסים תחת חיסיון הנם מזכרים פנימיים; תכתובות מיילים פנימיים; דוחות פיקוח; חוו"ד משפטיות + טיפול/הכנה משפטית; הוראות ביצוע; שומות; חוות דעת תכנוניות; סיכומי ישיבות הנהלה; פרוטוקול ועדת עסקות.
5. יתרה מהאמור, במסמכים אלו אין להועיל למבקש או לבירור התביעה, מאחר וכל הניירת הרלוונטית לטעות הרישומית שנעשתה על ידי הכונסת ובמשרדי הרשות בעקבותיה, גולתה זה מכבר ואין בלתה.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה ולאחר שעיינתי במסמכים שנטען לגביהם חיסיון, אני נעתרת חלקית לבקשה לגילוי מסמכים, מהנימוקים שיובאו להלן.

המסגרת הנורמטיבית;

1. הכלל החל על גילוי מסמכים בהליך אזרחי הוא גילוי מירבי מתוך שאיפה "להביא לכך שההליך העיקרי ויתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר, ואשר יש בהם לחזק את עניינו של הצד האחר או להחליש את עניינו של זה. כך תימנע הפתעה של הצד שכנגד במהלך ההוכחות ויקטן החשש שהפתעה כאמור תוביל לעיכובים בשמיעתו של המשפט (ראו רע"א 4249/98 שמעון סויסה נ' הכשרת הישוב- חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 520). ניהול שלב ההוכחות באופן שכל אחד מבעלי הדין מודע לחומר שבידי יריבו אף יגביר את יכולתו של בית המשפט בחשיפת האמת" [ראו רע"א 4234/05 בנק המזרחי נ' פלץ (פורסם במאגרים, 14.08.2005) (להלן: "עניין פלץ")].

ניתן לסכם אפוא כי מטרת גילוי ועיון במסמכים היא לפרוש תמונה עובדתית רחבה ומלאה ככל האפשר [אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, 2013) 251; עניין פלץ); להביא ליעילות דיונית ולהליך ראוי; לצמצם את פערי המידע בין הצדדים וליצור ביניהם שוויון.

1. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם הגילוי והעיון נסוגים בפני ערכים ואינטרסים נוגדים, כגון הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה בצדדים שלישיים [רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך, [פורסם בנבו] פס' 13-12 (24.1.2016); רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 195 (2002)].

בענייננו, המשיבה, רשות מקרקעי ישראל, היא רשות מנהלית, והאינטרס שלה ככזו הוא "שלא לחשוף תרשומות פנימיות, הן משיקולי יעילות והן על מנת לאפשר לרשות לגבש עמדתה בחופשיות ולהבטיח את תקינות פעולתה" [ראו רע"א 2097/16 משטרת ישראל נ' עובד רופל (פורסם במאגרים, 1.1.17) (להלן: "עניין רופל"].

עוד לעניין האינטרסים של רשות מנהלית בבחינת בקשה לגילוי מסמכים, קבע בית המשפט העליון כי "על דרך הכלל, תיקיה של רשות ציבורית פתוחים בפני כל אדם "הנוגע בדבר" - קרי, מי שיש לו עניין לגיטימי באותם מסמכים...זכות זו אינה בלתי מוגבלת, ולכך טעמים טובים מסוגים שונים, שמשותפת להם רגישות מיוחדת לצרכים ציבוריים שונים. על רקע זה, נשתרש בפסיקה (אך ראו גם סיפת תקנה 119 הנזכרת) חיסיון הפורס את תחולתו על מסמכים פנימיים אשר הוכנו במהלך העבודה הרגיל של רשויות - תכתובות, תרשומות וכיוצא באלה, המשקפות חילופי דעות וחוות דעת מקצועיות - שתכליתו להגן על יכולתם של עובדי הרשויות להתבטא באורח חופשי ולקבל החלטות בלא שיהיו נתונים ללחצים חיצוניים, למען הבטחת תקינותה של פעילות המנהל הציבורי...אין להקל ראש בצורך זה" [ראו רע"א 7461/16 מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ נ' פן דור תעשיות בע"מ, [פורסם במאגרים, 29.11.2016) (להלן: "עניין פן דור")].

1. שאלת החיסיון תידון רק לאחר שתיבחן שאלת רלוונטיות המסמכים, משמע, האם אלו נחוצים לצורך בירור המחלוקת בין הצדדים ויש בהם לקדם את ההליך. מאחר ו"הרלוונטיות מתפרשת באופן נרחב, ולעיתים אין בעל הדין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד. על בית המשפט לאזן איפוא בין זכותו של הנתבע לקבל מסמכים רלוונטיים להגנתו לבין האינטרס של יעילות הדיון והאינטרס שלא להכביד על הצד שכנגד במטרה להתישו ולהמאיס עליו את ההליך [...]" [ראו בר"ע (חי') 1972/07 מעגן הרים פרויקטים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 01.10.2007)].

1. משום כך, ככלל, "ככל ובית המשפט משתכנע כי המסמכים שהעיון מבוקש בהם קשורים באופן הדוק עם ההליך וכי הם רלוונטיים להליך ויש בהם לסייע לחקר האמת במחלוקת שבין הצדדים, ייעתר הוא לבקשת גילוי המסמכים" [רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, 60; רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ואח' [פורסם במאגרים, 22/08/02]).

מן הכלל אל הפרט;

1. משסקרנו את המבחנים, השאלות והשיקולים שעל בית המשפט להידרש להם כשבפניו בקשה לגילוי ועיון במסמכים בכלל ובמסמכי רשות מנהלית בפרט, נעבור אל נסיבות ההליך כאן.
2. בענייננו, הנתבע מתגונן מפני תביעה לסעד הצהרתי כי התובע הינו הבעלים של מגרש 79ב בשטח של 400 מ"ר בעוד הנתבע 2 הוא הבעלים של מגרש 79א בשטח של 338 מ"ר. במסגרת כתב התביעה התבקש בית המשפט להורות לרשות לתקן את אישור הזכויות בהתאם לסעד ההצהרתי המבוקש, שכן על פי הרישומים, רשומה החלקה הגדולה יותר על שם הנתבע 2. על פי הגנתו של הנתבע, אין לבצע את הרישום כבקשת התובע וכי הזכויות בשטח הגדול יותר שייכות לו.

מכאן דרישתו לעיין במסמכי הרשות כדי להוכיח כי התקיימו נסיבות הגנתו.

1. המסמכים שהועברו לבחינתי חולקו על ידי המשיבה לשלוש קבוצות:
2. "חלופת מיילים/מכתבים בין המחלקה המשפטית ברשות לפרקליטות בעניין התביעה הנוכחית (5860-01-20) ובעניין התביעה הקודמת של הנתבע (18443-12-17). חיסיון מסמכים אלה מעוגן בדין ובפסיקה".
3. "תרשומות פנימיות בין המחלקות ברשות לרבות עם המחלקה המשפטית. חיסיון תרשומות אלו מעוגן בדין ובפסיקה".
4. מסמכים בלתי רלוונטיים לתביעה ו/או אשר גילויים עלול לפגוע בפרטיות.

המסמכים בסעיף (א) –

1. לדברי הרשות, מדובר בתכתובות בין המחלקה המשפטית של הרשות לבין הפרקליטות, כלומר במסמכים שחוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח ובחיסיון מסמכים שהוכנו לקראת הליכים משפטיים צפויים או תלויים ועומדים.

• בכל הקשור לחיסיון עו"ד-לקוח הקבוע בסעיף 48 לפקודת הראיות, הרי שאין המדובר בחיסיון יחסי, כי אם חיסיון מוחלט שמקובל לראותו כחיסיון שבית המשפט אינו מוסמך להסירו [ראו רע"א 3694/06 חביב נ' הלה הנדסה ואדריכלות בע"מ (פורסם במאגרים, 13/08/06)].
• באשר לחיסיון החל על מסמכים שהוכנו לקראת הליכים משפטיים, נקבע כי "לפי מבחן האיזון שהותווה בפסיקה [...] תנאי לתחולת החיסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנתו הייתה ההכנה לקראת משפט, [ראו רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי נ' שימקו (פורסם במאגרים, 13/06/07)].

כלומר, על מנת שבית המשפט יוכל לבחון את מטרת הכנת המסמכים רשאי הוא לעיין במסמכים אלו מכוח סמכותו בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, "כך, מבלי לעמוד מאחורי "מסך הבערות", יוכל ביהמ"ש לעמוד על חשיבות המסמכים עבור בעל הדין המבקש לעיין בהם, על התועלת הגלומה בהם בהתחשב בראיות גלויות אחרות, על הנזק שעלול להיגרם עקב חשיפת המסמכים, על המטרות שעמדו ביסוד הכנת המסמכים, ועל האפשרות לתחום את הגילוי באופן שתוגשם תכלית עשיית הצדק תוך פגיעה מדתית, מוגבלת בטיבה, במי מבעלי הדין" [ראו תא (ב"ש) 55817-10-15 גלעד מצבות אשדוד בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (פורסם במאגרים, 29.05.2019)].

המסמכים בסעיף (ב)

1. עיון במסמכים שהמציאה הרשות לעיוני תחת הכותרת "תרשומות פנימיות בין המחלקות ברשות לרבות עם המחלקה המשפטית. חיסיון תרשומות אלו מעוגן בדין ובפסיקה", מעלה כי חלק לא מבוטל ממסמכים אלו, ומקצת המסמכים הנזכרים בסעיף ג', נמצא זה מכבר בתיק בית המשפט לאחר שהומצא לצדדים על ידי הרשות, הן הצדדים והן בית המשפט נחשפו למסמכים אלו, וטענת החיסיון כלפיהם לא עלתה עד שלב זה.
2. על כן, אתייחס למסמכים השנויים במחלוקת.
3. כמו כן, מאחר והמסמכים לא מוספרו על ידי הרשות, ומטעמי נוחות הכתיבה והקריאה, אמספר את המסמכים שבמחלוקת ולא מצויים בתיק, כדלקמן:

1. אמנם, בעניין פן דור נקבע כי על בית המשפט לבחון את טיב ההליך, טיב הגוף המנהלי ואופי המסמכים וכן להידרש לשאלה האם גילוי המסמכים עלול "לצנן" אנשי רשות ממתן ביטוי לדעתם בדיונים מוחלטים, ואין להקל בכך בראש. מנגד, טענת הרשות "לאפקט מצנן", אינה פוטרת את ביהמ"ש מלבחון האם אין "צל הרים כהרים", כהגדרת ביהמ"ש בעניין פן דור והאם יש במסמכים שגילויים התבקש כדי לפגוע בחופש התבטאותם של הגורמים הרלוונטיים ברשות, ובה בעת, ליתן משקל לשאלה האם הגילוי עסק במישרין במחלוקת בין הצדדים שהובאה לפתחו של בית המשפט.
2. ועוד. "הכתרת מסמך כ"תרשומת פנימית" על ידי הרשות איננה "מילת קסם" ואין היא חוסמת מניה וביה את הגילוי והעיון בו [...] לא זו אף זו, "החיסיון אינו מיועד להקנות יתרון טקטי לרשות [...] במחלוקת עם האזרח" [...] המדובר כאמור בחיסיון יחסי שאינו חקוק אלא בעיקרו יציר הפסיקה, ואת החלתו יש לבחון בכל מקרה לגופו, וזאת בהתאם למהותו ולא לפי כותרתו בלבד" (ראו עניין פן דור).
3. בעניין המסמכים שפורטו לעיל, מצאתי כי חלקם כלל אינם רלוונטים לענייננו שכן מחד גיסא אינם נוגעים למחלוקת ואין בהם לקדם את ההליך ומאידך גיסא עשויים לפגוע בחופשיות התקשורת שבין עובדי הרשות וליצור 'אפקט מצנן'. ביחס למסמכים אחרים לא התרתי עיון בהם מאחר ומצאתי כי יש להם "תחליף בראיות אחרות" (ראו עניין רופל, סעיף 13), כמפורט להלן:

מסמכים 1-3 אינם רלוונטיים לקידום המחלוקת בענייננו. מדובר במסמכים הנוגעים לרישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין, ומדובר בסוגייה שהצדדים כולם מיודעים לגביה. בכל מקרה, רישום הזכויות בטאבו ייעשה אך לאחר שיוסדר הרישום בנתבעת 2.

מסמך 4, אינו רלוונטי מאחר ומדובר בתכתובת טכנית, לאחריה יצא אישור זכויות.

מסמכים 5-6, אינם רלוונטיים. עוסקים בסוגייה תכנונית טכנית ואינם מועילים לקידום המחלוקת בהליך כאן.

מסמך 7, אין במידע המצוי במזכר זה העוסק בשאלת דמי ההיתר כדי לתרום למחלוקת בין הצדדים באשר לשאלת שטחי החלקות והבעלות בהם.

מסמך 13, בעוד מסמך זה הינו רלוונטי לענייננו, למחלוקת בין הצדדים ועשוי לסייע בחקר האמת, תוכנו מוצא ביטוי בתעודת עובד הציבור שהוגשה במסגרת ת"א 2856/06 ואשר מצויה בתיק הרשות שהוגש בהליך כאן, ועל כן, בהתאם לעניין רופל, שעה שיש למסמך זה תחליף, אינני מאשר גילויו.

מסמך 16, אינו רלוונטי. אין בו כל מידע או התייחסות עניינית.

מסמך 17, מעבר לכך שחלק ממסמך זה מצוי בתיק הרשות שהוגש בהליך, יש לו תחליף במסגרת מסמכים אחרים שבתיק הרשות מימים 16.06.2009, 17.06.2009 ומכתב הרשות אל עו"ד זלצמן מיום 30.06.2009.

מסמכים 18-20, אינם רלוונטיים. מדובר על מסמכים שאינם רלוונטיים למועד האירועים הנזכרים בתביעה ואין בהם מידע שיש בו לשפוך אור על המחלוקת כאן.

1. בנוסף, ישנם מסמכים שמצאתי כי יש להיעתר לגילויים בהינתן התועלת שיש בהם להליך אשר גוברת לטעמי על החיסיון היחסי הנטען על ידי הרשות ביחס אליהם:

מסמכים 8-10, רלוונטיים להליך ויש בהם לתרום לחקר האמת במחלוקת שכאן מאחר ותוכנם עוסק במועדים ובנסיבות שהובילו למחלוקת כאן.

מסמך 11, אמנם במסמך זה ישנה תכתובת אודות הליך משפטי אלא שלא רק. במסמך זה ישנה תכתובת הקודמת להליך המשפטי ואשר עוסקת באישור זכויות שהוצא בגין אחת מהחלקות, סוגיה שקשורה באופן מובהק להליך כאן. על כן, סבורני כי ניתן להיעתר לגילויו של מסמך זה תוך השחרת החלקים הנוגעים להליך המשפטי.

מסמכים 12, 14, 15, טענתה של הרשות בדבר חיסיון המסמכים שהוכנו לקראת משפט נטענה בכלליות וללא פירוט, ואף לא נתמכה בתצהיר. בכך אני מוצאת טעם לפגם שכן מהות ההכנה למשפט במסגרת מסמכים אלו לא הוכחה כדבעי, ואף לא הוכחה כלל, למעט הטענה בעלמא. לטעמי לא בכדי מסמכים אלו צויינו על ידי הרשות במסגרת סעיף (ב) ולאו במסגרת סעיף (א), שכן אין בידי הרשות לפרט הטענה להכנתם במסגרת ההליך המשפטי.

המסמכים בסעיף (ג);

1. לאחר עיון במסמכים אלו, בהינתן העובדה שחלקם מצוי בתיק הרשות שהוגש בהליך והיתר אינם רלוונטיים מאחר ואינם מכילים מידע ענייני או רלוונטי להליך, אינני מוצאת לנכון להידרש לשאלת גילויים.
2. בטרם סיום אציין כי העובדה שמרבית המסמכים שהוגשו כבר מצויים בתיק לאחר שתיקי הרשות הומצאו לצדדים, גורמת לאי נוחות בכך שנדמה כי טענת הרשות לחיסיון על התרשומות, התייעצויות ודיונים פנימיים נטענה באופן גורף, כוללני למדי, באופן שמטיל ספק בטענת החיסיון ביחס לחלקם.
3. ביחס למועד הגשת הבקשה, סבורני כי אין בכך להשפיע על החלטתי. מחד גיסא מסכימה אני עם הרשות כי המבקש אכן השתהה עם בקשתו בהינתן העובדה כי לטענתו שלו, כבר בקדם המשפט שהתקיים ביום 18.07.2021 העלה טענתו בדבר המסמכים החסרים וכי הרשות טענה כי מדובר בתרשומות פנימיות חסויות ולא רלוונטיות למחלוקת (ראו סעיף 5 לבקשה). מאידך גיסא, סבורני כי אכן מדובר במסמכים שהיה על הרשות להעביר במסגרת גילוי המסמכים. על כן, האיזון בין האמור לעיל יבוא לידי ביטוי בהוצאות.
4. עוד אוסיף כי הרשות טוענת כי יתרה מהאמור ביחס לחיסיון המסמכים, במסמכים שהעבירה לעיוני אין להועיל למבקש או לבירור התביעה, מאחר וכל הניירת הרלוונטית לטעות הרישומית שנעשתה על ידי הכונסת ובמשרדי הרשות בעקבותיה, גולתה זה מכבר ואין בלתה. אין בידי לקבל טענה זו בטענה לתמיכה באי חשיפת מסמכים. ראשית, אין זה בידי הרשות לקבוע אילו מסמכים רלוונטיים להליך ואילו אינם. שנית, ומבלי לקבוע איזשהן קביעות לעניין זה, הטענה כי הטעות נעשתה על ידי הכונסת אינה מדוייקת, אם בכלל נכונה. הסכם הגירושין בין בני הזוג בעקבותיו צריך היה לבצע את רישום חלקה 79ב על שם הבעל ואת חלקה 79א על שם האישה הוא משנת 1995. הכונסת מונתה רק ביום 23.09.2003. כלומר, המחדל ברישום – אדגיש, מבלי לקבוע איזושהי קביעה לעניין האחריות למחדל – ארע עוד בשנת 1995. במועד בו מונתה כונסת הנכסים הרישום כבר היה שגוי. אמנם, כונסת הנכסים פנתה במכתב אל הרשות ביום 30.12.2003 מכך משתמע, הייתה מודעת כבר אז לטעות. מנגד, לא הוכח כי הטעות תוקנה בעקבות מכתב זה וכי נעשה ניסיון להסדיר את הרישום כבר אז.

משכך, בעניין הטעות ברישום הרי שלא ניתן לומר בפה מלא כי זו נעשתה על ידי הכונסת בלבד או בכלל.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:
2. הרשות תגלה לצדדים את מסמכים 8-10, 12-15 לטבלה שלעיל.
3. הרשות תגלה לצדדים את מסמך 11 תוך השחרת החלקים הנוגעים להליך המשפטי.
4. אינני נעתרת לגילוי מסמכים 12-15 לטבלה.
5. ביחס ליתר המסמכים, הרי שאלו גולו זה מכבר או שאינם רלוונטיים להליך, הכל כפי שפירטתי בגוף ההחלטה.
6. נוכח התוצאה אליה הגעתי, סברתי כי יש לחייב את הרשות בהוצאות לטובת המבקש. יחד עם זאת נוכח השלב המאוחר בו הגיש המבקש את בקשתו, אני קובעת כי הרשות תשלם הוצאות מופחתות בשיעור של 1,000 ₪ במיוחד כדי לבטא את העובדה שהרשות טענה לחיסיון ביחס למסמכים שכבר המציאה בפועל.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשפ"ג, 06 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.