1. לפני תביעה על סך כ-34 אלף ₪.
2. בכתב התביעה נטען, בתמצית, כי הנתבע (עורך-דין במקצועו) התחייב לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור 2% בצירוף מע"מ בקשר לשירותי תיווך שקיבל ממנו לצורך רכישת מגרש באבן יהודה. משנרכש המגרש תמורת 1.47 מליון ₪ היה על הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה.
3. בכתב ההגנה (התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן שהגיש הנתבע) נטען, בתמצית, כי שירותיו של התובע (אליו פנה הנתבע תחילה בקשר לנכס אחר) התמצו בכך שהציג נכס המתאים לבניה מיידית והציג את אישורה של המוכרת לעסקה. בפועל, התברר כי המוכרת אינה בעלת הזכויות בממכר (אלא רק זכאית להרשם ככזו) וכי בקשר לנכס מתנהל הליך משפטי (ממנו צפוי להיות הבעלים מחויב בתשלום של עשרות אלפי שקלים נוספים), וכי התובע התרשל בהצגת נתונים אלו שגרמו לעיכוב של חודשים ארוכים בהשלמת העסקה.
4. התובע השיב כי המידע הרלוונטי כולו היה בידי הנתבע ובידי באת כוחו מיד עם תחילת המו"מ בין הצדדים, וכי התביעה אליה מתייחס הנתבע לא כללה את מוכרת הנכס (ואף התביעה נגד אחת ממוכרות הנכס למי שמכרה אותו לנתבע – נמחקה), ולפיכך לא חל כל סיכון כתוצאה ממנה. למעשה, הנתבע מינף תביעה נוספת זו על מנת לקבל הנחה נוספת במחיר העסקה.
5. בהעדר הסכמות התקיימה ישיבת הוכחות ובה העידו בעלי הדין בעצמם. מלבדם, לא נשמעו עדים נוספים (ובפרט לא עורכת הדין של הנתבע, המוכרת של הנכס שרכש או מי מטעמה). סיכומים בכתב הוגשו לתיק לאחר הישיבה.
6. בסיכומי התובע נטען כי הנתבע מנסה להמנע מתשלום דמי תיווך אותם הוא חייב כדין לתובע.
7. התובע מציין כי על אף טענת הנתבע כי חיפש נכס לבניה מיידית, בפועל גם בחלוף שנה וחצי ממסירת החזקה לא החלה הבניה – כך שזהו "תירוץ כוזב".
8. באשר לשירותים שהעניק לנתבע הפנה התובע להתכתבות ביניהם ולכך שניתן ללמוד על הקשר הרציף שהיה עד לחתימת ההסכם (המלמד על מעורבות "עמוקה", כלשונו, הן כלפי הנתבע והן כלפי מר משה כץ, בנה של יהודית כץ, המוכרת).
9. התובע מבקש לדחות את טענות הנתבע ביחס לתנאי הסכם המכר וגיוס המימון לו, ומצביע על כך שהתביעה נגד בעלי הקרקע (שהוזכרה על ידי הנתבע, כאמור) נמחקה נגד מי שמכרה את הקרקע לגב' כץ – כך שכפי שנטען גם בכתב התשובה "שום סיכון לא רבץ לפתחו של הנתבע".
10. באשר לזמן שחלף עד לחתימת העסקה הרי שלגרסת התובע, הנתבע ידע מהרגע הראשון על המניעות והעיכובים הכרוכים בעסקה (ולראיה – פנה לעו"ד יפה אלוני שתייצגו, וזו קיבלה טיוטת הסכם מכר כבר בחלוף ימים ספורים), והסדרתם נעשתה באופן שהתאים לו (לנתבע) ולא בשל התובע.
11. התובע מזכיר כי במהלך כל התקופה לא טען הנתבע דבר ביחס לחובתו לשלם את דמי התיווך המגיעים לתובע (גם אם רצה לקבל הנחה בקשר אליהם), והעלה סברה כאילו הנתבע האמין שיש לו יתרון (בהיותו עורך דין במקצועו) אם יגרור את התובע להליכים משפטיים.
12. התובע ביקש לזקוף לחובתו של הנתבע את המנעותו מזימונם של עדי מפתח, ובעיקר את עורכת הדין אלוני (שיכלה לשפוך אור על נסיבות עסקת המכר והתביעה האחרת) ואת המנעותו מהצגת טיוטות הסכם המכר.
13. משלא הוכחשה חתימת הנתבע על הסכם התיווך, משלא הוכחש כי הקשר עם הנכס ועם המוכרת נוצר באמצעות התובע, וכאשר הוכח שהתובע היה הגורם הפעיל והיעיל בקידום עסקת המכר – דין התביעה, לעמדת התובע, להתקבל.
14. בסיכומי הנתבע נטען כי הנתבע פנה תחילה למתווכים אחרים, וכי גם לתובע הגיע תחילה ביחס לנכס אחר – אך התובע פעל בניגוד להוראות הנתבע ובניגוד להוראות חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו - 1996 כשכשל מלהציג לנתבע מידע "מהותי וקרדינלי" בעניין הנכס, שלא היה בבעלות המוכרת והיו בקשר אליו תביעות משפטיות.
15. נטען כי התובע לא פעל לקבל ולהצגת מידע מהותי בקשר לנכס, לא ביצע בדיקות הכרחיות והציג לנתבע מידע מוטעה, חלקי וחסר. לטענת הנתבע, התובע מבקש להטיל עליו (על הנתבע) את מחדליו ורשלנותו שלו.
16. הנתבע מציין כי נוכח סיכוני התביעה האחרת הסכימה המוכרת להפחית את מחיר העסקה (ומכאן – כי מדובר היה בסיכונים ממשיים), והסביר כי העיכוב בבניה נגרם בשם מצבו של הנכס והעדר הרישום. לטענתו, וגם כפי העולה מחוות דעת שמאי, הוא רכש "נכס פגום במחיר מלא".
17. הנתבע כופר בטענה כי התובע תרם לקידום העסקה, שכן לטענתו – הגורמים היחידים שהובילו וקידמו העניין היו עורכי הדין של העסקה, בניצוחה של עו"ד אלוני. לטענת הנתבע, על התובע היה לזמן לעדות את עוה"ד אלוני, ונטל זה לא מוטל היה על כתפיו.
18. התובע הגיש סיכומי תשובה וביקש לדחות את טענות הנתבע. כך, למשל, הפחתת מחיר העסקה היתה סמלית (פחות מ-0.7% משוויה), וחוות דעת השמאי לא תומכת בטענה כי מדובר בנכס "פגום", כלשון הנתבע. התובע הוסיף כי עו"ד אלוני יכולה היתה להיות עדה דווקא מטעם הנתבע, ולחובתו יש לזקוף את אי הבאתה.
19. מצאתי לקבל את התביעה במלואה.
20. במקום אחר (ת"ק (כ"ס) 1471-06-21 מורן מארין נ' עופר גלזר (נבו 26.09.2021)‏‏) כתבתי כי "המסגרת החוקית בקשר למחלוקת בין הצדדים מוסדרת בהוראות חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996 (להלן: החוק). הוראות חוק זה נדונו בפסיקה לא אחת, והדין וההלכות מוכרים ואין צורך לפרטם גם בהליך שלפני. בתמצית יוזכר כי הוראות ס' 14 לחוק קובעות: "(א) מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה: (1) הוא היה בעל רשיון בתוקף לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20; (2) הוא מילא אחר הוראות סעיף 9 [נערך הסכם בכתב הכולל את הפרטים שנקבעו]; (3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. (ב) מתווך במקרקעין שביצע בתקופת הבלעדיות את פעולות השיווק שנקבעו לפי סעיף 9(ד) – חזקה שהיה הגורם היעיל כאמור בסעיף קטן (א)(3) לגבי עסקה שנכרתה בתקופת הבלעדיות."
21. מכתבי הטענות, מהראיות ומהעדויות, ונוכח העולה מהסיכומים, עולה כי הצדק עם התובע באמור בס' 6 לסיכומיו: החתימה על הסכם התיווך לא הוכחשה, וכך גם הקשר בין הנתבע לנכס ולמוכרת.
22. על הנתבע, הכופר בחובתו למלא אחר חלקו בהסכם התיווך, הנטל להראות ולהוכיח כי הוא הופר על ידי התובע שלא מילא אחר התחייבויותיו שלו. לא מצאתי כי עלה בידי הנתבע להרים נטל זה.
23. צודק הנתבע בדברים שהביא בס' 45 לסיכומיו, כי "אי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר ומניח את הדעת, מערערת את גרסתו של אותו צד ולפעמים אף שוללת את מהימנותה". במקרה דנן, נכונים הדברים ביחס לגרסת הנתבע – שכן מצאתי שעליו היה הנטל לזמן לעדות את מי שייצגה אותו בעסקת המכר (עו"ד אלוני) ואת הצד השני לעסקה (ה"ה כץ) ובעזרתם לבסס את טענותיו כי עורכי הדין (ולא התובע), "בניצוחה של עו"ד אלוני" (ס' 40 לסיכומי הנתבע) היו אלו שקידמו את העסקה; כי בשל התביעה (שנמחקה עוד לפני חתימת ההסכם עם התובע) נוצרו קשיים בהשלמת עסקת המכר והובילו להפחתה במחיר; וכי התובע לא הציג את מלוא המידע הדרוש ונהג בחוסר תום לב ובחוסר זהירות. לא רק שהנתבע לא זימן עדים פוטנציאלים אלו (ולא טען כי ביקש לזמנם אך שהדבר נבצר ממנו), אלא גם ראיות נוספות הנוגעות לנסיבות עריכת ההסכם וכריתתו (ובראשן טיוטות ההסכם) לא הוצגו על ידו.
24. הראיות שהוצגו על ידי התובע (ובעיקר ההתכתבויות), ואשר יכלו להסתר על ידי הנתבע – אך לא נסתרו נוכח המנעותו מזימונם של עדים ומהצגתן של ראיות – מבססות את טענת התובע כי הוא היה הגורם היעיל בהבאת הצדדים להסכם מחייב (שנכרת והוצא לפועל).
25. שוכנעתי, לפיכך, כי התובע הוכיח תביעתו ולפיכך אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 34,398 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 860 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום.  כן אני מחייב את הנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ג שבט תשפ"ב, 25 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.