לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

בתצהירו של ההנדסאי מחמד אעוור, אשר צורף לבקשה, נטען כי על המבנה חלה תכנית 3092 המאושרת, והמייעדת את האזור למגורים 5.

לשם הכשרת המבנה הוגשה בקשה לסימון קווי בניין, והבקשה אושרה. כן הוגשו המסמכים לצורך פתיחת תיק רישוי. מסמכים אלה נמצאים בבדיקה סופית לצורך פתיחת תיק היתר.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר בעבירה שנעברה בשנת 2009 וטרם הוכשרה. מאז לא חלה התקדמות משמעותית בהליכי ההכשרה וההיתר אינו בהישג יד.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ובכלל זה ברע"פ 8220/15 רשיק כאפיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.15) וכן ברע"פ 9035/16 מחמוד דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.16) . בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 2009 , וטרם הוכשרה. מן הבקשה עולה, כי מעבר לסימון קווי בניין לא היתה התקדמות משמעותית בהליכי ההכשרה, ועד היום לא נפתח תיק רישוי.

לנוכח הוותק של העבירה והיקפה, הרי שבהעדר אופק תכנוני קרוב להכשרת המבנה, ומשלא הוכחה התקדמות ממשית בהליכי הכשרת הבניה, האינטרס הציבורי המחייב ביצוע צווי ההריסה לאלתר, וזאת כדי למגר עבירות של בנייה בלתי חוקית ולאכוף את צווי בית המשפט, גובר על האינטרס הפרטי (ראו: ע"פ (י-ם) 36881-03-13 סנאא עטיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 17/07/13).

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג טבת תש"פ, 20 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.