1. עניינה של תובענה זו הינה מחלוקת עקב פיצוי חלקי ששילמה הנתבעת לתובעת בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בעטיה של תאונת דרכים מיום 5.7.19. הנתבעת שהכירה באחריותה לקרות התאונה פיצתה את התובעת בסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 29,906 ₪, אלא שהפיצוי לא ניתן באופן מלא באשר לרכיב של ירידת ערך הרכב והופחת שיעור של 3.85% מערכו ומכאן התביעה.
2. לטענת הנתבעת הפיצוי לתובעת שולם במלואו בערכו הריאלי תוך השבת המצב לקדמותו. ירידת הערך בהתאם לשמאות התובעת הייתה בשיעור של 6.55% ואילו שמאי הנתבעת אמד זאת בשיעור של 2.75%. ביום 3.11.20 התקיים לפניי דיון בו נשמעו עדויות שמאי הצדדים ובסיום הגישו הצדדים סיכומיהם.
3. מחלוקות בנושא ירידת ערך של רכב נדונו רבות בפסיקה ותמציתן בעיניי הינה כאמרה הידועה "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" בשיר "לקחת את ידי בידך" שנכתב על ידי הפזמונאי יעקב רוטבליט, שכן מגולמות בהן שתי עמדות מנוגדות ביחס לאותו רכב הנובעות רק מתוקף הצורך להגשים את מטרת מזמין חוות הדעת. באופן כה אבסורדי שלו אם רק לרגע היו מחליפים בין היוצרות וכל שמאי היה עורך חוות הדעת עבור הצד האחר ניתן היה לראות שינוי גם בעמדת השמאים בהתאם.
4. סיטואציה זו מגלמת את מרביתם של המקרים בהם חברות הביטוח משלמות ממיטב הכנסות הפרמיות לשמאי לצורך הכנת שומה נגדית, תוך הפחתה של סכום הפיצוי המבוקש באופן מקפח ונעדר ביסוס. וכפועל יוצא מכך נדרשים בתי המשפט להכריע בין שומות קוטביות (גם אם רק ביחס לחלק מהרכיבים) כאשר בסופו של יום הדרישה הכספית שבבסיסה של התובענה אינה גבוהה בעוד שעלות ניהול ההליך עבור הצדדים, הכרוך מטבע הדברים בין היתר בעדותם של השמאים, מאמירה ועולה על סכום התובענה באופן שמעורר תהייה מדוע צדדים מבכרים התנהלות דיונית לא יעילה ולא מידתית.
5. מן הכלל אל הפרט במקרה זה לאחר שנשמעו עדויות השמאים ולאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי אני מבכרת את עמדת שמאי התובעת ולכן דין התביעה להתקבל.
6. מבחינת העמדות עולה, כי שמאי התובעת הסתמך בעיקרו של דבר על "חוברת מנחה לחישוב ערכי רכב וירידת ערך" (להלן: "החוברת המנחה") של איגוד השמאים שחלק מאדניה הינם קריטריונים שנקבעו על ידי המלצות ועדת ששון , שעליהן בלבד, נסמך שמאי הנתבעת. עוד הוברר, כי גישות השמאים נבדלות בכך ששמאי התובעת דוגל בשיטת חישוב עצמאית של ירידת ערך המשקפת שיקול דעת רחב הנתון לו מתוקף תפקידו ויש בה גם כדי לגלם ירידת ערך מסחרית של ממש, לעומת שמאי הנתבעת הדוגל בגישה שמרנית של תחשיב צמוד קריטריונים , טכני בעיקרו ,שבו שיקול ירידת הערך המסחרית כמעט ולא בא לידי ביטוי. על המתח שבין שתי גישות השומה הללו נכתב ב -ת"ק (שלום י-ם 3696/03( ישעיהו נ' סהר ציון חברה לביטוח פורסם בנבו וכך נקבע:

"מחלוקת הנטושה בין הצדדים אינה אלא בשאלה אם במסגרת ירידת הערך, שהיא בת פיצוי, זכאי התובע אך לפיצוי בגין "ירידת הערך הטכנית", הנקבעת על פי כללי השמאות כפי שאלה באו לידי ביטוי במסמך המכונה "דו"ח ועדת ששון"; או שמא זכאי התובע לפיצוי בגין ירידת ערכו של הרכב בשוק המכוניות המשומשות, שתכונה להלן "ירידת ערך מסחרית...ניזוק שיפנה לשמאי יתקשה להציג חוות-דעת ובה ביטוי לפגיעה הריאלית של ערך הרכב בשוק המכוניות המשומשות, המשקפת את סחרותו הנמוכה. כל שיעלה בידו הוא להציג בפני בית המשפט ראיה בדבר ירידת הערך הטכנית של הרכב, כשלעיתים המרחק בינה ובין הפגיעה הממשית במחיר הרכב בשוק המכוניות המשומשות הוא ניכר".

1. הפסיקה לא חסכה שבט ביקורתה, ובצדק, על האדנים עליהם הסתמכו השמאים, קרי המלצות ועדת ששון והמלצות איגוד השמאים וברי כי מקורות אלה אינם בבחינת ראייה מכרעת שאין לסטות ממנה. ראו ת"ק שלום פ"ת 1561/06 ויסמן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ פורסם בנבו וכך נכתב:

"מלומדי נסיון מר, מבחינתן של חברות הביטוח והשמאים שהן מעסיקות, באו לעולם המלצות ועדת שׂשׂון, שלפני חודשים אחדים יצאה מהדורה מחודשת שלהן, ונציגי חברות הביטוח מנפנפים בהן בבתי המשפט כאילו היו לוחות הברית. באמצעותן הם מבקשים לא אחת לעמעם את שוויו האמיתי של הנזק שנגרם לרכב הנפגע, של התובע, כמובן, על ידי חוות דעת של שמאים מטעם חברות הביטוח, שהאינטרס שלהן הוא, בדרך הטבע, להפחית את דמי הביטוח שעליהן לשלם לנהגים שמכוניותיהם ניזוקו או אף לאיין נזק זה כליל.

1. לפיכך על מותב היושב בדין לשקול את הגיונם של דברים ללא דבקות בקריטריונים הנ"ל של איגוד השמאים, כאשר לנגד עיניו מטרת עיקרון יסוד הפיצוי הנזיקי של השבת המצב לקדמותו תוך גילום מלוא הנתונים כולל הפיחות בערכו של הרכב עקב התאונה גם בעיני רוכשים פוטנציאליים – ירידת הערך המסחרית, כפי שמורה פסק הדין המנחה בנושא ירידת ערכו של רכב ברע"א 3557/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח (4)

" השחיקה בערך הנכס על רקע עבר תאונתי נובעת מדעת הבריות כי עצם העבר הנ"ל פוגם בתועלת-בכוח שתופק מן הנכס ומשמישותו. רכב מוערך בדרכי השמאות הרגילות לפי ערכו בעיני קונים פוטנציאליים. יש שהמחיר ירוד בשל כך שהדגם אינו אהוד או שנתגלה כי סוג המנוע אינו עומד בתלאות הדרך, למרות העובדה שהמנוע המסוים ברכב המסוים אינו מגלה פגם כלשהו. בעיני הציבור הרחב, היינו לא רק בעיני בעל רכב קונקרטי, רכב שעבר תאונה חשוד כנגוע בתקלות סמויות, ועל-כן הוא מוערך פחות גם אם אין סדקים על פניו. זהו ההבדל בין רכב שעבר את פגעיה הפיזיים של התאונה, אף אם תוקן, לבין רכב שנותר במצבו הכללי כפי שיצא מבית החרושת".

1. שמאי התובעת , מר אלי אמרן התייחס לפיחות מסחרי זה בשומת ירידת הערך. הוא כתב זאת באופן מפורט בחוות הדעת (עמ' 6 לחוות הדעת) תוך שהבהיר כי הנתונים שנלקחו על ידו בחשבון במסגרת השומה מבוססים גם על "גילו" של הרכב , מצבו וטיב התיקון שבוצע ואף קבע כי סביר שהרכב נפגע מבחינה מסחרית אף באחוזים גבוהים מאלה שנקבעו.
2. בחקירתו הנגדית הושם דגש רב על כך ששמאי התובעת לא בדק את עובי עבודות הצבע שבוצעו ברכב באמצעות מכשיר- מד צבע וזאת בניסיון לקעקע את עדותו וקביעותיו, אלא שניסיונות אלה רק שכנעוני, כי יש לאמץ את קביעותיו של שמאי התובעת שעמד איתן בחקירתו הנגדית והבהיר, כי שימוש במד זה נועד לצורך איתור ביצוען של עבודות צביעה ברכב כגון לקראת רכישת רכב במסגרת איתור פגמים, ומאחר במקרה זה לא היה כל ספק שהן בוצעו הרי שלא היה צורך בשימוש במכשיר זה.
3. בנוסף מקובלת עליי קביעת מר אמרן לפיה חרף העובדה שעבודות הצבע בוצעו במוסך יבואן, באופן איכותי הרי שאין הדבר דומה לצביעה מקורית רובוטית, שנעשית בתהליך ייצור הרכב. מסקנה זו ברורה ונהירה לפיה אין זהה שוויו של נכס חדש למשנהו שעבר תיקון לאחר שניזוק ואין כל צורך במומחיות כדי להבין פרט בסיסי זה.
4. נחה דעתי גם מההסבר שסיפק מר אמרן לגבי הפרמטרים אליהם התייחס בעת שומת ירידת הערך (עמ' 8 לפרוט') בהתחשב בעובדה כי שלושה מחלקי הרכב נפגעו, סוג הרכב המוגדר על ידו כרכב יוקרה, והעובדה שהרכב חדש באופן יחסי ולכן העריך באופן גבוה את אחוז ירידת הערך, באופן החורג מהמדד שהותווה בחוברת המנחה ובהתאם לשיקול הדעת הנתון לו בהתאם להנחיות אלה.
5. מנגד שמאי הנתבעת מר נוי שם עיקר יהבו בקביעותיו על כך שאיכות תיקון הרכב- צביעתו הייתה ברמה גבוהה עד כדי התבטאות שאינה מתקבלת על הדעת שלמעשה כל התיקון "השביח את הצבע" (עמ' 10 לפרוט'). כך גם יתר עדותו של מר נוי לא שכנעה אותי, שכן מגמתיות אמירותיו בלטה בחוסר הגיונם של הדברים כאשר השיב כי ככלל מחירו של רכב זהה לרכב התובעת, שאינו ניזוק, יהא זהה למחיר רכב התובעת (עמ' 11), ותוך ניסיון של ממש להטות את הדברים ו"להשביח" את ערכו של הרכב הוסיף מבלי שנדרש ובאופן לא רלבנטי כי ככל שרכב התובעת יתיישן ירידת הערך תהיה אפסית.
6. לאלה מצטרפת העובדה כי חוות הדעת של מר נוי כללה רישום לקוני של הרכיבים שתוקנות ולצדם שיעור ירידת הערך, ללא כל הנמקה למעט העובדה שהחלפים שהותקנו היו מקוריים והתיקון היה בהתאם להנחיות היבואן וברמה גבוהה.
7. לצד העובדה שעדותו של שמאי התובעת עדיפה עליי על פני עדות שמאי הנתבעת , לא נעלמה מעייני העובדה שבהשוואה בין השומות ניכר פער מאוד גדול שכן שמאי התובעת שם כל חלק שנצבע בשיעור של 1.05% לחלק בעוד שמאי הנתבעת שם זאת בשיעור של 0.5%.
8. אולם לצד זאת שמאי הנתבעת כלל לא ביטא בחוות הדעת את העובדה שהיה צורך בהחלפת חלקים ועמעם זאת בקביעה "שברכב הותקנו חלקים מקוריים". נתון התקנת חלפים מאוד משפיע על ירידת הערך גם בהתאם לחוברת המנחה (סעיף 4.1.6) בה נכתב מפורשות שחלק רכב חליפי נחות מחלק מקורי של יצרן וגם אם הוא מותקן באמצעות ברגים , כבמקרה דנן. יש לכך משמעות על ירידת הערך כאשר מדובר ברכב "צעיר" שגילו עד 5 שנים וזאת בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה שאין לכך השפעה כלשהי על ירידת הערך.
9. בשים לב לכל האמור לעיל אני מוצאת לנכון לבכר את קביעותיו של שמאי התובעת על פני קביעות שמאי הנתבעת. כאמור קביעות אלה, עולות בקנה אחד עם הגיונם של דברים, לא עלה בידי הנתבעת לסתור אותן אלא נהפוך הוא, בראיותיה הלא משכנעות היא אף תמכה בקביעות המנוגדות ומשכך אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הפרש סכום הפיצוי בסך של 6,399 ₪, אגרת משפט כפי ששולמה, שכר טרחת השמאי כפי שנפסק (2000 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשפ"א, 09 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.