לפניי תביעה לפינוי מושכר לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

כתבי הטענות

1. בכתב התביעה נטען כי התובעת בעלת הזכויות בנכס ברחוב הרברט סמואל 58 פינת אלנבי בתל אביב. הנתבעת שוכרת במקרקעין אשר חתמה ביום 1.1.2019 על השכם שכירות, שבו נקבע, בין היתר, כי המשכיר רשאי בכל עת ולפי שיקול דעתו להודיע לשוכר בכתב 90 יום מראש על סיום ההסכם והשבת המושכר לידיו כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ (המבוא להסכם, נספח א' לכתב התביעה). ביום 12.11.2019 שלחה התובעת הודעה על סיום ההסכם. התובעת הסכימה שעל אף שההסכם מסתיים ביום 31.12.2019, תקופת השכירות תוארך עד ליום 27.2.2020. ביום 24.11.2019 השיבה הנתבעת שלא ידוע לה על שום חוזה שכירות שנחתם עמה ביום 1.1.2019 (נספח ב' לכתב התביעה). התובעת מצדה השיבה בכתב ביום 30.11.2019, ועמדה על כך שהנתבעת תפנה את הנכס (נספח ג' לכתב התביעה). משזו לא פינתה, הגישה התובעת (ביום 7.1.2020) את כתב התביעה דנן. כתב התביעה נתמך בתצהירו של מר וליד אבולעפיה, דירקטור מטעם התובעת.
2. בכתב ההגנה טענה הנתבעת להגנתה כך: (1) בעלי המניות בתובעת הן חברות בשם Sabona Enterprises ("סבונה") וסטרלנד הוטל פלגה בע"מ, וכן מספר בעלי מניות ממשפחת אבישר. סבונה מחזיקה ברוב המניות, והיא נמצאת בפירוק בהולנד משנת 2016. במועד הגשת התביעה, התובעת לא מוסמכת להגיש תובענה זו; (2) מנהל התובעת, מר וליד אבולעפיה, לא קיבל ייפוי כוח ממפרק סבונה, ואף התובעת לא אישרה לו להגיש תביעה נגד הנתבעת; (3) תביעה זו הוגשה שלא על דעת בעלי המניות בתובעת שכלל אינם חפצים בפינוי הנתבעת, אלא כיוזמה פרטית של מי שטוען שהוא מנהל התובעת, בלא שאושרה לו הגשת התביעה; (4) אין ולא הייתה סיבה טובה להגיש תביעה זו. הסיבה האמתית להגשתה היא סכסוך בין מר אבולעפיה לבין מנהל הנתבעת בעניין אחר; (5) ייפוי הכוח שצורף לתביעה אינו תקין ואינו עומד בדרישות החוק; (6) המסמך המתיימר להיות הסכם שכירות לא נחתם בידי הנתבעת; (7) התביעה אינה ראויה להידון כתביעה לפינוי מושכר בשל מורכבות העובדות; (8) התובעת התחייבה בעל פה להשכיר לנתבעת את הנכס עד שיינתן היתר בנייה מכוח תכנית בניין עיר חדשה, ובתמורה השקיעה הנתבעת בשיפוצים בנכס. מטעם זה הועלו דמי השכירות בשיעור של 5% מדי שנה ב-16 השנים האחרונות. דרישת התובעת לפינוי הנכס כעת לוקה בחוסר תום לב. כתב ההגנה נתמך בתצהיר מטעם מנהל הנתבעת, מר יוסי שמשון.
3. לנוכח אופי המטענות המועלות בכתב ההגנה, הורה בית המשפט על הגשת כתב תשובה. בכתב התשובה נטען כי המקרקעין מושא התביעה רשומים בבעלות סבונה, אשר העבירה אותן לתובעת, אך טרם הסתיימה העברת הזכויות ברישום. מפרק סבונה נתן לתובעת אישור לנהל את הזכויות במקרקעין עד הרישום. ביום 25.2.2020 התקיימה ישיבה בארץ עם המפרק, בעלי סבונה והתובעת, והמפרק נתן את הסכמתו להמשך ניהול ההליך תחת התובעת. אישור בכתב יינתן בימים הקרובים. לכן אין מניעה להמשיך בהליך. התובעת מציינת שכלל התשלומים בגין דמי השכירות שולמו לה. מנהל התובעת, מר אבולעפיה, מורשה חתימה מטעמה לפי פרוטוקול שנחתם ביום 8.2.2020 (נספח א' לכתב התשובה). בייפוי הכוח נפלה טעות סופר: הוא נחתם בשנת 2020, ולא בשנת 2019. לכתב התשובה צורפה חוות דעת של מומחית לזיהוי כתב יד, גב' מלי קדוש, אשר השוותה בין חתימות המקור על הסכם השכירות ובין חתימות מנהל הנתבעת על צ'קים, ומצאה כי החתימות זהות ברמת סבירות גבוהה (כ-90%). התביעה מתאימה להתברר כתביעה לפינוי מושכר מאחר שהרובד העובדתי אינו סבוך. טענות הנתבעת בדבר הסכמות בעל פה כביכול מנוגדות להסכם בכתב, ואין בהן ממש לגופן.

דיון והכרעה

1. ביום 25.5.2020 התקיים דיון בתובענה. מנהל התובעת, מר אבולעפיה, ומנהל הנתבעת, מר שמשון, נחקרו נגדית. לאחר מכן סוכמו טענות בכתב. זו עת ההכרעה.
2. לאחר שעיינתי בחומר ונתתי דעתי לטענות, באתי למסקנה שדין התביעה להתקבל.
3. נקודת המוצא לדיון, שאין בלתה, היא הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים, נספח א' לכתב התביעה. הנתבעת הכחישה שהתקשרה בו ושמנהלה חתם עליו. אין לקבל את טענתה. הסכם השכירות מיום 1.1.2019 נחזה להיות חתום בכל עמוד בידי מנהל הנתבעת, ובעמוד האחרון הוא חתום על ידי מנהל התובעת בצירוף חותמת. מנהל הנתבעת הכחיש שחתם עליו. לנוכח טענה זו, צירפה הנתבעת חוות דעת של מומחית לזיהוי כתב יד. בחוות דעת המומחית צוין במפורש שהסכם השכירות שנמסר לה היה מקורי, והחתימות שבמחלוקת היו מקוריות (עמ' 4 לחוות הדעת). בחוות הדעת החתימות אף צולמו בצבע וניכר שהן חתומות בעט כחול, באופן שמחזק את קביעת המומחית שנמסר לעיונה מקור. את החתימות המקוריות, 9 במספר, השוותה המומחית ל-12 דוגמות חתימה של מנהל הנתבעת שהופיעו על צ'קים שמסרה הנתבעת לתובעת בגין דמי השכירות. אין מחלוקת שמנהל הנתבעת חתם על הצ'קים. ההגנה לא הגישה חוות דעת נגדית, לא ביקשה לחקור את המומחית, לא ביקשה – במסגרת הדיון בתובענה – לקבל את ההסכם המקורי לצורך בדיקתו, ולמעשה לא ניסתה להתגונן מפני הטענה שהסכם השכירות מקורי והחתימות על גביו הן חתימות מנהל הנתבעת, כפי שנקבע בחוות הדעת. בנסיבות אלו, חוות הדעת של המומחית מטעם התביעה לא נסתרה וקביעתה נותרה על מכונה. אין מקום לדון בטענות התוקפות את חוות הדעת מבלי שהמומחית נחקרה עליה, לרבות הטענה שהמומחית הסתפקה בדוגמות חתימה על הצ'קים, ולא בחתימות מקוריות לצורך השוואה. חזקה שאם לא היה די בדוגמות החתימה שנמסרו, המומחית הייתה מציינת זאת. על כן יש לקבוע כי הוכח שהנתבעת חתומה על הסכם השכירות מיום 1.1.2019.
4. הסכם השכירות ברור וחד משמעי: התובעת זכאית להודיע לנתבעת על סיום ההסכם בהתראה של 90 יום, ואין חולק שכך עשתה. בנסיבות אלו זכאית התובעת ליטול פסק דין לפינוי בהתאם להסכם השכירות.
5. לא מצאתי ממש בטענות נוספות של ההגנה. כך, אין חולק שהתובעת היא חברה פעילה. היא ישות משפטית נפרדת מסבונה, והעובדה שסבונה בפירוק אינה מונעת ממנה להמשיך לפעול באמצעות אורגניה המוסמכים. אין נדרש אישור של המפרק לצורך המשך ניהול התביעה, והנטל להוכיח שנדרש אישור כזה מוטל על הנתבעת. מר אבולעפיה רשום כדירקטור יחיד בתובעת. לכתב התשובה צורף פרוטוקול מאסיפת מועצת המנהלים של התובעת מיום 8.2.2010. נושא הישיבה היה זכויות חתימה בחברה, והוחלט כי מר אבולעפיה יורשה לחתום בשמה; חתימת ידו בצירוף חותמת החברה יחייבו את החברה בכל דבר ועניין; והוא מורשה חתימה בחברה. פרוטוקול זה מסמיך את מר אבולעפיה לנקוט פעולות בשם החברה, והגשת התביעה דנן בכלל זה. יצוין כי הנתבעת לא טענה שמר אבולעפיה לא היה מוסמך לקבל דמי שכירות בשם התובעת כל אותן שנים, והעלאת הטענה כעת באופן חד סטרי מעוררת כשלעצמה קושי.
6. אשר לטענה שבעלי מניות אחרים בתובעת לא נתנו הסכמה להגשת התביעה, הרי שהנטל להוכיחה מוטל על הנתבעת והיא לא עמדה בו. היא לא ביקשה לחקור את המפרק של סבונה או מי מבעלי המניות האחרים בתובעת, וטענתו של מר אבולעפיה שלפיה המפרק מודע לתביעה ומסכים לניהולה – לא נסתרה. העובדה שלא הוצג מכתב של המפרק אין משמעה שעלה בידי הנתבעת להוכיח את טענתה זו.
7. הטענה של מנהל הנתבעת שלפני 17 שנה הוסכם שהנתבעת תמשיך לשכור את המושכר עד לאישור תכנית והוצאת היתר בנייה מכוחה היא טענה בעל פה נגד מסמך בכתב (הסכם השכירות) שלא הוכחה. הנטל להוכיח טענה מסוג זה, שהשלכתה הכלכלית משמעותית ביותר, אינו נטל פשוט, והוא לא הורם, אף לא בקירוב. בכלל זה לא הוצגו אסמכתאות לכך שהנתבעת שיפצה את המושכר בעלויות גבוהות, כפי טענתה.
8. טרם סיום יצוין, מעל הדרוש, כי שאלת הבעלות במקרקעין כלל לא התבררה. אם לא נעלם מעיני, בהסכם השכירות לא צוין הגוש והחלקה שבו נמצא המושכר. לכתב התביעה צורף נסח רישום, שהחברה שרשומה בו כבעלת חלקות 1, 11 ו-112 בגוש 6914 היא התובעת, אולם אין מסמך שקושר בין החלקות הללו (או איזו מהן) לנכס דנן, ואילו הצדדים מסכימים שמי שרשום כבעל המושכר הוא סבונה. אין לכך ביטוי בנסח שצורף. ברם לסוגיה זו אין כל נפקות שעה שדמי השכירות שולמו לתובעת משך כל השנים, ולאחר שהוכח שהנתבעת חתומה על הסכם השכירות מיום 1.1.2019. התובעת היא אפוא המשכירה, ואין בלתה.
9. יתר הטענות שהועלו בכתב ההגנה נזנחו בסיכומים, וממילא לא מצאתי בהן ממש.

סוף דבר

1. פועל יוצא מן האמור הוא שדין התביעה להתקבל. ניתן בזאת פסק דין לפינוי הנתבעת מן המושכר שברחוב הרברט סמואל 58, אלנבי 2, תל אביב. על הנתבעת להשיב לתובעת את המושכר כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ ובהתאם להסכם השכירות.
2. הנתבעת תישא בשכר טרחת בא כוח התובעת בסך של 8,000 ש"ח (כולל מע"מ) ובהוצאות בסך של 2,500 ש"ח. בסכום זה הבאתי בחשבון את אגרת המשפט ועלות סבירה של חוות דעת המומחית. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו בסיוון התש"פ, 7 ביוני 2020, בהעדר הצדדים.