עניינה של החלטה זו בשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אותה הגישו המבקשים כנגד המשיבה.

לטענת המשיבה, (להלן: "קופת חולים מאוחדת") יש לסלק התובענה והבקשה לאישור ניהול התובענה כייצוגית על הסף מאחר ועילתה העיקרית והמהותית מעוגנת בהוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות"), ומשכך נעדר בית משפט זה סמכות עניינית לדון בבקשת האישור וכי הסמכות להידרש לבקשה זו נתונה לבית הדין לעבודה.

הרקע בתמצית

1. הצדדים להליך זה הם קופת חולים מאוחדת ומבוטחי הקופה. המבקשים הגישו שתי תובענות כשלצדן בקשות אישור לניהול תובענה ייצוגית כנגד קופת חולים מאוחדת ((ת"צ 16511-01-20, ת"צ 53287-12-19) אשר אוחדו למסגרת הליך אחד (להלן: "בקשת האישור"), במרכזן עמדה הטענה כי קופת חולים מאוחדת עוולה בכל הנוגע לשמירת מידע אישי של מבוטחיה, וזאת בשני מקרים: האחד, כאשר מסרה התקן אחסון נייד המכיל את נתוניהם האישיים של מבוטחיה לגורמים פרטיים אשר סייעו לה להקים סניף בעכו, וזאת מבלי לפקח על השימוש שעשו במידע זה. והשני, כאשר התגלתה פרצת אבטחה ביישומון שמפעילה מאוחדת, אשר אפשר למשתמשי היישומון גישה למידע האישי של כלל המשתמשים מבוטחי הקופה.

בהינתן האמור, כך טענו המבקשים בפתח תביעתם, כי: "מטרתה של התובענה היא כפולה: ראשית מתן פיצוי לנפגעים מהדליפות בגין הנזקים שנגרמו להם. שנית, הרתעת בעלי מאגרי מידע כך שיפנימו את הצורך להגן על מידע אישי שבידיהם נוכח הפיצוי שייפסק לנפגעים בתובענה."

בהתאם, נטען כי קופת חולים מאוחדת הפרה את החובות החלות עליה מכוח הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") וכן הפרה את הוראות התקנון ונהלי הקופה. ועוד נטען לרשלנות קופת חולים מאוחדת עת מסרה מידע אישי רגיש לגורמים פרטיים ללא הסכמת נושאי המידע ובניגוד לנדרש מבעל מאגר מידע סביר, ובכך הפרה את הוראות סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). (ראו פרק ג' לכתב התביעה).

לפיכך, התבקש סעד הצהרתי, לפיו במעשיה ומחדליה הפרה קופת חולים מאוחדת את הוראות חוק הגנת הפרטיות ו/או תקנות אבטחת מידע ו/או התרשלה כלפי חברי הקבוצה ו/או הפרה הוראות תקנון הקופה; וכן סעד כספי בדמות פיצוי לחברי הקבוצה בגין הנזקים שנגרמו להם, בסך מוערך של 100,000,000 ₪.

1. בתשובתה מיום 2.2.2021, טענה קופת חולים מאוחדת, כי דין הבקשה לאישור להידחות על הסף וזאת, בין היתר, משום שהסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, לפי סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), מתוקף מעמדה של מאוחדת כ"רשות" נוכח התפקידים הציבוריים שהיא ממלאת. על כן, לטענת מאוחדת, בהתאם לפרק 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, ניתן לנהל תובענה ייצוגית כנגד רשות מנהלית רק בעילה הנוגעת "להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר", והואיל והתביעה דנא, שעניינה בהפרת זכותם של מבוטחים לפרטיות, אינה נופלת בגדר עניינים אלו, הרי שלא ניתן לנהל תביעה ייצוגית כנגדה בגין עילה זו.

עוד נטען, כי בקשת האישור אינה עומדת בתנאי סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות משום שעילה לפי חוק הגנת הפרטיות אינה נכללת בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

בהמשך לאמור, נטען כי קופת חולים מאוחדת איננה "עוסק" כמשמעותו בפרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, שכן הפעולות המיוחסות לה הן חלק מפעילויותיה על פי חוק ביטוח בריאות, ומשכך הן פעילויות ציבוריות-שלטוניות. לבסוף, נטען כי דין בקשת האישור להידחות אף מחמת שיהוי והתיישנות בהגשתה.

1. לגופו של עניין, דחתה קופת חולים מאוחדת את טענות המבקשים כנגדה, וטענה כי בענייננו לא מתקיימים התנאים המהותיים לאישורה של הבקשה כתובענה ייצוגית, ובפרט כי המבקשים נעדרים עילה אישית וכי עילות התביעה הנטענות בבקשה אינן מתקיימות. כן טענה כי בענייננו לא מתקיים התנאי לפיו סביר כי השאלות שבמחלוקת תוכרענה לטובת הקבוצה, וכן כי התובענה אינה מעוררת שאלות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי אין יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייצוג וינוהל בתום לב. ואולם, אינני נדרשת בשלב זה של הדברים לטענות אלו.
2. בתשובתם לטענות קופת חולים מאוחדת, לעניין הסמכות העניינית, טענו המבקשים, כי זו נתונה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים אזרחיים וזאת משום שאין לראות בקופת חולים משום "רשות" בכל הנוגע לעניינים הקשורים בהגנת הפרטיות של מבוטחיה הן מכוח ההלכה הפסוקה והן מכוח סעיף 2 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: "חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים") וסעיף 23(1) לחוק הגנת הפרטיות.
3. במסגרת ישיבת קדם המשפט אשר התקיימה ביום 14.12.2021, ולאור פסק הדין אשר ניתן במסגרת בג"ץ 6451/18 חיון נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו 19.07.2021) (להלן: "בג"ץ חיון"), אשר קבע כי אין לראות בקופת חולים כעונה על הגדרת "רשות" לעניין חוק תובענות ייצוגיות, מאחר שאינה בגדר גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, ירדה מסדר היום טענת קופת חולים מאוחדת בנדון, וצומצמה גזרת המחלוקת בשאלת הסמכות העניינית לשאלה אם נתונה הסמכות לבית הדין לעבודה, בהינתן הוראת סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות, אשר לטענת קופת חולים מאוחדת, מקנה לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט ייחודית לדון בתביעות של מבוטחים נגד קופת חולים לפי חוק ביטוח בריאות, בהינתן הטענות בדבר הפרת התחייבויות חוזיות המושמעות כנגדה או שמא עסקינן בתביעת נזיקין המוחרגת מסמכות בית הדין לעבודה.

טענות קופת חולים מאוחדת

1. טוענת קופת חולים מאוחדת, כי בהתאם להוראת סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות, בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות הייחודית לדון בתובענות ש"בין קופת חולים למבוטח" לפי חוק ביטוח בריאות. כן נטען, כי לשם קביעת הסמכות העניינית נקבע בפסיקה כלל הכרעה על-פי מבחן כפול הכולל את: (1) זהות הצדדים (מבוטח – קופת חולים); ו-(2) עילת התביעה.
   בהקשר זה, מוסיפה וטוענת מאוחדת, כי בענייננו מתקיימים שני התנאים הנ"ל. ראשית, התנאי הראשון מתקיים, שכן הצדדים לבקשה הם קופת חולים ומבוטחיה כאמור בסעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות. שנית, נטען כי מתקיים אף התנאי השני, זאת משום שרכיב הדומיננטי ביותר בבסיס המחלוקת שבין הצדדים, הינו הפגיעה בזכויותיהם של המבקשים כחברי קופת חולים מאוחדת, לפרטיות ולשמירת סודיות המידע הקיים אודותיהם במחשבי הקופה. לטענת קופת חולים מאוחדת, המדובר בעילות אשר מקורן בחוק ביטוח בריאות המעגן את נושא שמירת הפרטיות והסודיות של קופות החולים ביחסיהן עם המבוטחים, ולא בעילה מכוח פקודת הנזיקין ועל כן, כך לטענתה, לא מתקיים החריג להוראת סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות, לפיו תביעת נזיקין תוחרג מסמכות בית הדין לעבודה. לעניין זה, מפנה היא לפסקי דין דומים, לטענתה, [ת"צ (ת"א) 3637-01-17 טיומקין נ' מכבי שירותי בריאות בע"מ (פורסם בנבו 11.11.20); רע"א 7325/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות (פורסם בנבו 12.11.2013); רע"א 7379/19 אליעזר נ' מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ (פורסם בנבו 03.02.2020)], בהם נקבע כי אין לראות בעניינים הנוגעים למערך הזכויות והחובות שבין קופות החולים למבוטחיהן, כתובענה בנזיקין.
2. זאת ועוד, טוענת קופת חולים מאוחדת, כי קיימת זיקה בין העילות הנטענות בבקשת האישור לבין תכליתו של סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות שהינה ריכוז תחום ביטוח הבריאות הממלכתי בידי בית הדין לעבודה בעל המומחיות והבנה בתחום זה. כמו כן, נטען כי בירור המחלוקת בבית הדין לעבודה, תאפשר לבחון את הנטען על פי צרכי ואילוצי קופת החולים ופעילותה. כך למשל, נטען כי בחינת אופן דליפת המידע, מצריכה הבנה של תהליכי גיוס המבוטחים בקופת החולים, אפשרות השימוש בקבצי המבוטחים ונתונים ייחודים נוספים הקשורים לאופן ניהול מערכי המחשב של קופות החולים.

בנוסף, נטען כי ריכוז תביעות מסוג זה בבית הדין לעבודה, הכרחי אף נוכח הטענה לפיה קבלת התביעה תשפיע על איזונן התקציבי של קופות החולים ועל היקף סל שירותי הבריאות הניתן למבוטחי הקופות- אשר בית הדין לעבודה הוא בעל המומחיות הנדרשת לה.

1. לחילופין, נטען, כי ככל ובית המשפט לא יימצא לנכון לדחות את התובענה כולה מחמת חוסר סמכות עניינית, אזי יש למחוק, לכל הפחות, את אותן עילות תביעה העוסקות בעניינים הנמצאים בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה ובניהן, טענות בדבר הפרת תקנון, תכנים באתר מאוחדת ונהליה (סעיפים 19 סיפא, 25, 26, 27, 28, 29, 30, 64 – הטענות הנוגעות להפרת הוראות התקנון, 65, 70 – הטענות על הפרת הסכם, 3, 70,93 – הטענה המתייחסת לתקנון הקופה, 100, 119.1- טענה על הפרת התקנון, 128.5). לעניין זה, מפנה קופת חולים מאוחדת לפסק הדין שניתן בת"צ (מחוזי מרכז) 283-10-13 זוחוביצקי נ' מכבי שירותי בריאות (פורסם בנבו 07.05.2015) בו ביצע בית המשפט הפרדה דומה להפרדה המוצעת על ידה.

טענות המבקשים

1. מנגד, טענו המבקשים, כי עניין לנו בתביעה בנזיקין המבוססת על הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות המצויה בסמכותו הבלעדית של בית המשפט האזרחי, ובית הדין לעבודה נעדר כל סמכות לפסוק סעד של פיצויים בגין עוולת פגיעה בפרטיות. בתוך כך, מפנים המבקשים למספר פסקי דין אשר, לדידם, תומכים בטענתם זו [ראו למשל: סע"ש (אזורי ת"א) 26116-04-15 אלכס אוריגינל בע"מ - גולן מלכה (פורסם בנבו 20.05.2016) (להלן: "עניין אלכס אוריגינל"); ס"ע (אזורי ת"א) 18054-01-11 מלכה טאפירו - מועצה אזורית עמק לוד (פורסם בנבו 13.02.2013); ס"ע (אזורי חי') 1554-03-12 ליליאן פרץ - שרה נתניהו (פורסם בנבו 12.06.2012)].

במסגרת זו, נטען, כי עיקר הטיעון המשפטי בבקשת האישור נסוב על כך שקופת חולים מאוחדת, במעשיה ומחדליה, התרשלה והפרה את החובות החלות עליה מכוח חוק הגנת הפרטיות. בהקשר לכך, מציינים המבקשים כי במסגרת סעיפים 1-2 ו-31(ב) לחוק הגנת הפרטיות, נקבע כי הפרת פרטיות, במעשה או מחדל, מהווה עוולה לפי פקודת הנזיקין ומכאן נגזרת סמכות בית המשפט האזרחי. זאת ועוד, נטען כי הסעד המבוקש בתביעה הינו סעד נזיקי באופיו - של פיצוי בגין הנזק שנגרם לחברי הקבוצה נוכח ההפרה הנטענת, המצוי בסמכות בית המשפט.

עוד מוסיפים וטוענים המבקשים, כי הסיבה בעטיה יש לשמור על חלוקת הסמכויות בין בתי המשפט האזרחי לבית הדין לעבודה בעניין עילות נזיקיות, הינה יעילות דיונית הנובעת ממומחיותם של בתי הדין לעבודה בעניינים הנוגעים אך לזכויות סוציאליות ולא לעילות נזיקיות. לטענת המבקשים, ביטוי לכך ניתן לראות בהפרדה אשר קבע המחוקק במסגרת סעיף 24(א)(1) לחוק בתי הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"), כמו גם במסגרת סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות.

1. המבקשים ביקשו לדחות את טענת קופת חולים מאוחדת לפיה איסוף המידע ושמירה על פרטיות המבוטחים הינו חלק ממתן השירותים הרפואיים הניתנים על פי חוק ביטוח בריאות. לטענתם, חוק ביטוח בריאות כלל אינו מוזכר במסגרת בקשת האישור שכן זו נסובה על טענות כנגד קופת חולים מאוחדת כמי שהתרשלה ובכך פגעה בפרטיותם של חברי הקבוצה כאשר הסעד מבוקש הינו סעד נזיקי מסוג פיצויים ועל כן עסקינן בתביעה בעילה נזיקית.

נוכח האמור, נטען כי הואיל ומאוחדת הינה "עוסק" הנכנסת בגדרי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, הרי שניתן לנהל נגדה תביעות בכל עילה שהיא ואף אם אינה מנויה בתוספת השנייה לחוק. ובתוך כך, אין מניעה לנהל כנגדה תובענה ייצוגית בעילה של פגיעה בפרטיות.

דיון והכרעה

1. אין חולק כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בתביעה בעילות המבוססות על פקודת הנזיקין וגם לא חוק הגנת הפרטיות (המבססת עילת תביעה בנזיקין) למעט החריגים המנויים בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה.

"עוולת הפגיעה בפרטיות לפי סעיפים 4, 5 ו-29 לחוק הגנת הפרטיות, אינה בין החריגים המנויים בסעיף 24 הנ"ל ולכן אין היא מצויה בסמכותו העניינית של ביה"ד. אף שביה"ד מוסמך לדון בגררה בשאלת עצם קיומה של פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, הרי שאין הוא מוסמך לפסוק סעד המבוסס על חוק זה. מאחר שככל שקיימת עילת תביעה לפי חוק הגנת הפרטיות כנגד המבקשת, הענקת סעד בגין עילה זו אינה מצויה בתחום סמכותו העניינית של ביה"ד, ולכן אין לביה"ד סמכות להעניק את הסעדים שנתבעו בעילות שמקורן בהפרת חוק הגנת הפרטיות." (ראו עניין אלכס אוריגינלס).

1. לפיכך, פנו המבקשים והגישו תביעתם זו לבית המשפט האזרחי. אלא שסעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות מגביל את עילות התביעה בתובענה ייצוגית לאלו המנויות בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת. ובזו הלשון:

"3. (א) לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי...". (הדגשה שלי – ר.ב).

1. ובענייננו, אין חולק כי חוק הגנת הפרטיות אינו נמנה בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות ועל כן ובהינתן ההלכה ולפיה לא ניתן להגיש ו/או לנהל תובענה ייצוגית בגין כל טענה להפרת חוק הגנת הפרטיות, מאחר ואיננה נכללת בתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות (ראו ע"א 4110/18 פלונית נ' קדימה מדע חינוך לחיים בע"מ (ניתן ביום 7.11.19)), לא ניתן לברר תובענה זו בעילה לתביעה נזיקית מכוח חוק הגנת הפרטיות.
2. נותרנו אפוא בטענת המבקשים, כי עסקינן בתביעת נזיקין מכוח עוולת הרשלנות כאשר לטענתם יש לראות בקופת חולים מאוחדת כמי שעונה על הגדרת "עוסק" על פי הוראת סעיף 1 לתוספת השנייה לחוק הגנת הצרכן, ועל כן יש מקום לברר התביעה בעילה זו.

מנגד, עומדת טענת קופת חולים מאוחדת לפיה עילת התביעה בעיקרה ובמהותה איננה נזיקית כי אם מעוגנת במארג ההתחייבויות של קופת החולים אל מול מבוטחיה במישור החוזי, הן מכוח הוראות חוק ביטוח בריאות והן מכוח התקנון אליו הפנו המבקשים בתביעתם ובבקשת האישור, ועל כן הסמכות לבירור התביעה נתונה לבית הדין לעבודה, מכוח הוראת סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות המורה כדלקמן:

"54.   (ב)  לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה, או הוועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות". (הדגשה שלי – ר.ב).

1. סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות קובע שני תנאים בהתקיימם, תקום סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה: האחד, עניינו בזהות הצדדים (קופת חולים ומבוטח), והשני, נוגע לעילת תביעה לפי חוק ביטוח בריאות תוך שהסעיף מחריג תביעות בעילות נזיקיות אשר הוצאו במפורש מגדר סמכותו של בית הדין לעבודה.
2. בענייננו, אין מחלוקת כי מתקיים התנאי הראשון ומשכך יש לבחון האם מתקיים התנאי השני – היינו מהי עילת התביעה עליה מושתתת התביעה.

האם עסקינן בתביעה המושתתת על מערך הזכויות והחובות הצומחות למבוטח על פי חוק ביטוח בריאות, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 3(ה) לחוק ביטוח בריאות הקובע:

"3.     (ה)  שירותי הבריאות יינתנו תוך שמירה על כבוד האדם, הגנה על הפרטיות ושמירה על הסודיות הרפואית".

וכן בהתאם להוראת סעיף 41 לחוק ביטוח בריאות הקובע את חובת השמירה על הסודיות:

" 41.  (א)  מסירת מידע ונתונים לפי הוראות חוק זה לא תיעשה אלא במידה הנדרשת לביצוע הוראותיו, ותוך הגנה על הפרטיות של המבוטח ושמירה על הסודיות של המידע הרפואי הנוגע לו." (הדגשה שלי – ר.ב).

או שמא עסקינן בעילות תביעה נזיקיות, ומשכך מוחרגות ממסגרת הסמכות העניינית הנתונה לבית הדין לעבודה.

1. בית המשפט העליון פירש במספר הזדמנויות את הביטוי "תביעת נזיקין" כמשמעותו בסעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות. כך למשל, במסגרת רע"א 7325/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות (פורסם בנבו 12.11.2013; להלן: "פרשת הפניקס"), קובע כב' השופט י' עמית:

"החריג של תביעות נזיקין האמור בסעיף 54(ב), עניינו בתביעות כגון רשלנות רפואית, המוגשות בבית המשפט האזרחי כדבר שבשגרה נגד קופות החולים. תביעות מעין אלה הן במישור הנזיקי ולא במישור הזכויות מכוח סל הבריאות. חריג דומה אנו מוצאים בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 [...] הקובע סמכות ייחודית של בית הדין לעבודה בתביעות עובד-מעביד למעט תביעות נזיקין. חריג זה עניינו בתביעות כגון תאונות עבודה המוגשות בבית המשפט האזרחי כדבר שבשגרה כנגד המעביד".

וכך פירש בית המשפט את החריג בסעיף 54 בעניין רע"א 1001/11 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו 18.07.2011) (להלן: "פרשת שירותי בריאות כללית") פס' 18:

"החריג המתואר בסעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות נוגע לתביעת הנזיקין של המבוטח נגד קופת החולים, כשהמקרה האופייני לתביעה זו הוא שקופת החולים היא המזיקה, דרך משל בשל רשלנות רפואית של עובדיה".

כן נקבעו בפסיקה אמות מידה נוספות לבחינה האם מדובר בתביעה נזיקית ובהן: האם התביעה מעוררת שאלות נזיקיות מובהקות, בהן נדרשת בחינה של כלל רכיבי התביעה הנזיקית לרבות קיומו של נזק, וקשר סיבתי שבין הפרת החובה לנזק (ראו: רע"א 363/08 פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת (פורסם בנבו 23.11.2009) פס' 8 (להלן: "עניין פרפרה"); האם המדובר בתביעה שעניינה בנזקים תוצאתיים כדוגמת פיצוי בגין נזקי גוף או נזקים בלתי-ממוניים כתוצאה מהתרשלות שנועדו להשיב את מצבו של הנפגע לקדמותו, או שמא בתביעה שמהותה בהסדרתן של זכויות וחובות הצומחות למבוטח על-פי חוק ביטוח בריאות, כדוגמת תביעה להחזר תשלומים שהוצאו עבור שירותים שעל קופת החולים לספק מכוח חוק ביטוח בריאות (ראו: עניין פרפרה, פס' 5; פרשת שירותי בריאות כללית, פס' 17 ).

1. תכליתה של הבחנה זו - בין סמכותו של בית הדין לעבודה לבין סמכותו של בית המשפט האזרחי - נעוצה בהבחנה שבין הדין האזרחי-נזיקי לבין הדין הסוציאלי. הנחת המוצא היא כי להבדיל מבתי המשפט האזרחיים המומחים בדיני הנזיקין, לבתי הדין לעבודה המומחיות והכלים הנדרשים לדון בתביעות שעניינן פגיעה בזכויות סוציאליות לפי חוק ביטוח בריאות כמי שעוסקים דרך קבע בתביעות אלו. על הבחנה זו עמד בית המשפט במסגרת פרשת הפניקס (פס' 9):

"כפי שנאמר בעניין איילון "לבתי המשפט האזרחיים אין אפשרות לדון ב'כלים נזיקיים' בתביעה למתן שירותי בריאות לפי חוק ביטוח בריאות". העברת הדיון בנושאים של סל הבריאות לבית המשפט האזרחי, עשויה להביא לחוסר אחידות בפסיקה ואף ליצור אפליה אסורה בין חברי הקופה בינם לבין עצמם. זאת, בניגוד לעקרון השוויון הניצב בבסיסו של חוק ביטוח בריאות אשר "מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית" (סעיף 1 לחוק). בפני בית המשפט האזרחי הדן בתביעת נפגע על פי חוק הפיצויים, אין את התמונה המלאה לגבי כלל חברי הקופה. מנגד, בתי הדין לעבודה צברו מומחיות מיוחדת בכל הנוגע לחוק ביטוח בריאות ולזכויות חברי הקופה על פי סל הבריאות, כמי שדנים כעניין שבשגרה בתביעות ובסוגיות הקשורות בסל הבריאות ובזכויות של מבוטחים מול קופות החולים".

ומן הכלל אל הפרט

1. בקשת האישור שלפני מעלה שתי עילות מרכזיות: האחת, נוגעת להפרת הוראות סעיפים 1-2 והוראות פרק ב' לחוק הגנת הפרטיות, אשר לגביהן נקבע כי: "פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה". והשנייה, עניינה בעילה נזיקית מובהקת, מכוח עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. בהלימה לכך, התבקש סעד של פיצוי בגין הנזק שנגרם לחברי הקבוצה נוכח ביצוע העוולות הנטענות.

אלא שלעניות דעתי לא מתקיים החריג לפיו מדובר בתביעת נזיקין במובנה הטהור, חריג המקנה לבית משפט אזרחי הסמכות לדון בתביעה, מאחר ועילת התביעה ממוקדת במערך היחסים החוזיים שבין קופת החולים למבוטחיה, מכוח הוראות הדין והתקנון. ואלה נימוקי:

1. ראשית, הבסיס להגשת התביעה ובקשת האישור הינה בעילה לפי חוק הגנת הפרטיות. והרי, וכפי שציינתי לעיל, לא ניתן לנהל תובענה ייצוגית בגין כל טענה להפרת חוק הגנת הפרטיות, מאחר ואיננה נכללת בתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות. משכך, אין עסקינן בתביעה נזיקית מכוח חוק זה.

הטענה כי מדובר ביחסים שבין "עוסק לבין לקוח" על פי חוק הגנת הצרכן, ואינה נטועה בחוק הגנת הפרטיות, אך מחזקת את המסקנה כי עסקינן במערך יחסים חוזיים שבין העוסק – המבטח לבין הלקוח – המבוטח.

חוק ביטוח בריאות המסדיר, בין השאר, את המערך החוזי שבין מבוטחי קופות החולים לבין קופת החולים, מעגן את נושא שמירת הפרטיות והסודיות של קופות החולים ביחסיהן עם המבוטחים. כמו כן, סעיף 26 לחוק ביטוח בריאות עוסק בחובת קופת החולים לפרסם תקנון אשר יכלול את זכויות חבריה, על פי חוק ביטוח בריאות. לכן, וכך גם משתמע מכתב התביעה ובקשת האישור, כי ככל שלא ניתן לברר תביעה זו מכוח עוולה נזיקית על פי חוק הגנת הפרטיות, (כפי שצוין לעיל), הרי שניתן לבררה במישור מערכת החוזית על פי חוק ביטוח בריאות. (סעיף 3 וסעיף 41 לחוק ביטוח בריאות), וכך גם נטען בבקשת האישור עת נטען להפרת הוראות התקנון, הפרה העולה לכדי הפרת הסכם. (ראו סעיפים 64,70 לבקשה)

1. אמנם, במסגרת התובענה נטען כי קופת החולים מאוחדת הפרה חוקים נוספים, בין השאר ביצעה עוולה על פי פקודת הנזיקין, שאז לכאורה נתונה לבית המשפט האזרחי הסמכות לדון בעוולה הנזיקית הנטענת.

ואולם, התובענה במהותה מצביעה על מערכת הסכמית ספציפית החלה ביחסים שבין הצדדים, שהוא התקנון ונהלי קופת החולים, המאוזכרים בבקשת האישור. גם אם מרחיבים המבקשים את עילות התביעה בהפרת הוראות דברי חוק אחרים כגון, חוק הגנת הפרטיות ו/או חוק כבוד האדם וחירותו ו/או פקודת הנזיקין, הרי שהמרכיב הדומיננטי של עילת התביעה, מצוי בטענה בדבר הפרת סודיות ופגיעה בפרטיות של המבוטחים בניגוד לחובות המסוימות שבינם לבין קופת החולים.

במילים אחרות, למרות העובדה שחוקים אחרים עליהם מבוקש לבסס את התביעה ובקשת האישור מכוננים עוולה נזיקית, יש לקבוע כי הסמכות העניינית נתונה לבית הדין לעבודה, מאחר ומדובר בזכויות הנוגעות להיבטים המתעוררים בין קופת החולים לבין מבוטחיה, בקשר למערך הזכויות והחובות שלהם. משמע כי המרכיב העיקרי במחלוקת נוגע לטענות בדבר הפרת חובות חוזיות החלות על קופת החולים.

גם הסעד ההצהרתי המבוקש נועד להסדיר את מערך ההתחייבויות שבין הצדדים וכך גם הסעד הכספי אשר אינו משקף נזק אישי בר הוכחה כי אם נזק כללי בגין עצם ההפרה הנטענת.

1. לפיכך, גם אם נכון היה לפצל את הדיון בעילות התביעה ולהותיר לדיון בפני את עילת התביעה הנזיקית המבוססת על עוולת הרשלנות מכוח פקודת הנזיקין אינני סבורה כי נכון יהיה לעשות כן מטעמי יעילות ומהות וכי יש לברר המחלוקת בפני ערכאה דיונית אחת.

לעניין זה, נקבע בפסיקה כי "פיצול הדיון אינו יעיל, מכביד על הצדדים להליך וגורם לבזבוז זמן שיפוטי. כמו כן, פיצול הדיון בין ערכאות שונות טומן בחובו סכנה של הכרעות סותרות באותה מחלוקת משפטית" (עניין פרפרה, פס' 10). על כן, יש ככלל להעדיף פרשנות המונעת את פיצול הדיון ככל ופרשנות זו עולה בקנה אחד עם לשון החוק ותכליתו (ע"א 25/71 פינשטיין נ' ארגון מורי בתי הספר העל יסודיים, פ"ד כה(1) 129 (1971)). (ראו גם ת"צ (ת"א) 3637-01-17 טל טיומקין נ' מכבי שירותי בריאות בע"מ (11.11.20))

סוף דבר

1. לאור כל האמור, אני קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו נתונה לבית הדין לעבודה. תחת סילוק התובענה ובקשת האישור על הסף אני רואה לנכון לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי מכוח הוראות חוק בתי המשפט, ובהתאם מורה על העברת התובענה ובקשת האישור להמשך בירור בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

טענות אחרות שבפי הצדדים יתבררו בפני הערכאה המוסמכת.

בנסיבות העניין, ובשל נימוקי התוצאה, לא ראיתי לנכון ליתן צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח ניסן תשפ"ב, 19 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.