לפני: כב' השופט כהן יוחנן

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 20.12.19 אשר קבעה למערער דרגת נכות זמנית בשיעור 15% החל מיום 2.3.19 ועד ליום 28.2.2020 (להלן – החלטת הוועדה).

2. להלן יפורט הרקע הרלבנטי להכרעה:

א. ביום 18.2.19 החליק המערער במהלך עבודתו ונחבל, תאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה;

ב. וועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 20.8.19 וקבעה בין כי למערער נכות זמנית בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות גב תחתון, קבעה כי לא נותרה נכות בגין כאבי צוואר, וכי לא נותרה נכות בגין כאבי ברכיים;

ג. ביום 20.12.19 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים נשוא ערעור זה, אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הפגיעה בברך שמאל וביצעה ניכוי מצב קודם במלואו. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

ד. אציין כי המערער פנה למשיב על מנת לקבל את התיעוד הרפואי עליו נסמכה הוועדה בניכוי מצב קודם בגין הברך, וזה הומצא למערער ביום 20.7.20 וצורף כנספח ח' לכתב הערעור.

טענות המערער בתמצית:

3. לטענת המערער הוועדה שגתה בהחלטתה בדבר ניכוי מצב קודם עת נסמכה על תיעוד רפואי בודד אשר נחתם בשנת 2006 על ידי רופא משפחה ואשר קובע כי למערער קרע במיניסקוס, זאת ללא כל בדיקת הדמייה אשר מאמתת ממצא זה; לטענת המערער לא ידוע לו אודות קרע קודם במיניסקוס, כאשר תשובתו בפני הוועדה באופן ספונטאני ומיידי היתה כי לא ידוע לו במה מדובר וקביעת הוועדה על ממצא כאמור צריכה להיות מבוססת יותר מאשר על רישום על ידי רופא משפחה; לטענתו לא היתה לו כל בעיה תפקודית בברך שמאל עובר לתאונה והוא אינו יודע כלל על בעיה שכזו וייתכן כי המדובר ברישום סתמי שנרשם בשגגה;

מכל מקום טוען המערער כי רישום זה אינו יכול להוות ממצא בגינו ניתן לנכות מצב קודם וככל והוועדה סבורה היתה כי יש לנכות מצב קודם היה עליה לעשות חשבון עובר ושב כדין, לקבוע את הנכות בגין התאונה הנדונה ואת הנכות שהיתה למערער טרם התאונה על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם. הוועדה לא עושה כן, לא מצביעה על כל בדיקת הדמייה אשר מוכיחה כי למערער קיים קרע במיניסקוס או כל מסמך אחר החתום על ידי רופא מוסמך אלא מבצעת ניכוי מצב קודם על בסיס רישום ישן, של רופא משפחה, שיכול להיות גם טעות ברישום, ומנכה את מלוא הסעיף.

4. אציין כי לאחר הדיון שהתקיים בפני הרשמת רעות אייד בזיני, הגיש המערער עמדתו, לפיה הוא עומד על הערעור. המערער הוסיף וטען כי פנה לקופת החולים על מנת לקבל את התיעוד הרפואי משנת 2006, אולם בשל נסיבות שאינן תלויות בו נמסר לו כי לא ניתן לקבל תיעוד זה וכי נמסר לו חומר רפואי משנת 2019 ואילך בלבד. יחד עם זאת, צירף המערער, מהחומר הרפואי המצוי בידיו תיעוד של בדיקת מיפוי עצמות מתאריך 20.11.2008, דהיינו לאחר 2006, ובו לטענת המערער לא קיים כל אזכור המאשש את ה"קרע במיניסקוס" עליו נסמכת הוועדה בניכוי מצב קודם. על כן לטענתו יש להשיב עניינו לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול בשנית את החלטתה בעניין ניכוי מצב קודם ותבצע חשבון עובר ושב בהתאם להלכת מרגוליס ותראה כיצד נוכה עבר קודם בגין קרע במיניסקוס תוך שתצביע על נתונים מוכחים, דהיינו בדיקת US או MRI.

תמצית טענות המשיב:

5. המשיב טען כי דין הערעור להידחות שכן לא נפל כל פגם בהחלטתה של הוועדה, כאשר טענות המערער כי המדובר ברישום בודד, דינה להידחות, שכן הוועדה מוסמכת גם על בסיס רישום בודד לבצע ניכוי מצב קודם. המדובר בתיעוד מתוך תיקו הרפואי של המערער לפיו ישנה אבחנה של קרע במיניסקוס ואין זה משנה אם המדובר ברישום בודד או בעשרות רישומים. המדובר אף בנתון מוכח, המופיע כאבחנה, לא פחות מכך, מעברו הרפואי של המערער ובוודאי כי הוא בר ניכוי. טוען המשיב כי החלטתה של הוועדה היא מבוססת ומנומקת ועל כן דין הערעור להידחות.

אשר לטענות המערער כפי שהועלו בהודעתו לאחר הדיון, טען המשיב כי כלל לא ברור מהו הקשרה של בדיקת מיפוי העצמות אליה הפנה המערער, שכן המדובר בבדיקה שמאבחנת סוגים שונים של מחלות עצם, וכיצד המצופה מצדדים שאינם בקיאים ברזי הרפואה לקבוע אם יש בבדיקה שכזו לשלול קיומו של מצב קודם אם לאו.

דיון והכרעה:

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל אם כי לא מנימוקי הערעור.

7. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי זו שמעה את תלונות המערער כדלקמן:

"יש לי בעיה בברכיים, גב, צוואר, כתפיים. יש לי כאב.

העו"ד: ועדה מדרג I קבעה 10% על הגב, ברכיים לא נתנו. עדיין לא גמר בירור הדמייתי של הברכיים צריך לעבור MRI ב-2 הברכיים. אין עדיין תור.

התובע: לא ידעתי על קרע במיניסקוס ברך שמאל בעברי.

העו"ד: לגבי הצוואר קיימת הגבלה. CT מראה פגיעה משמעותית יש ממצאים לא קלים. איני טוען שהבלטים כולם קרו בעת האירוע – אי אפשר לדעת".

8. בפרק התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים קבעה הוועדה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בבדיקות הדמייה מ-4.10.19 לעניין הצוואר, אשר מראים בלטי דיסק אחוריים בגבהים C2-3, C3-4, C4-5, C6-7, וקומפלקס דיסק... בגובה C5-6. ב-CT מותני מ-6/10/19 בלט אחורי C4-5, L5S1, היצרות L5S1 שינויים ניווניים במבנה הגרמי. לציין בתיקו הרפואי אבחנה קרע במיניסקוס ברך שמאל החל מחודש 7/2006".

9. בממצאי בדיקתה את המערער צויין כדלקמן:

"בבדיקה נוירולוגית: מתהלך באופן עצמאי, אין מרכיב ספסטי או אטקטי בהליכה. כח גס 5/5 ב-4 גפיים, עם החזרים סימטריים ותקינים. בבינסקי שלילי. הופמן ..שלילי. טונוס תקין. אין עדות למיאלופטיה צווארית בבדיקה. אין פלס תחושתי או א- סימטריה תחושתית.

בבדיקה אורטופדית: אין דלדול שרירים בגפיים תחתונות תנועות ברכיים 0-105 מעלות. רגישות בסוף כיפוף ברך שמאל עם רגישות בקו פירקי ברגל שמאל. יציבות תקינה דו"צ. כח תקין. אין הפרעה בתנועות הגב המותני בפלקסיה אקסנסיה הטיות ורוטציות. אין דלדול שרירי בגפיים תחתונות. אין הפרעה בעמידה על קצות אצבעות, עקבים וכל רגל בנפרד. אין ספזם שרירי ואין עקמת אנטלגית.

בצוואר אין ספזם שרירי אין טורטיקוליס. תנועות פלקסיה עד החזה תנועות סיבוב והטיה ומבחן ספרלינג שליליים. כח 5/5 ללא דלדול".

10. בסיכום ומסקנות הוועדה קבעה הוועדה כדלקמן:

"מבחינת הברך השמאלית הוועדה קובעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 48(2)זI ובגין קרע במיניסקוס פנימי ידוע מ-2006 ומנכה נכות זו עפ"י אותו סעיף. לעניין הגב המותני הצוואר וברך ימין מדובר בעיקר בהפרעה תיפקודית ללא הגבלת תנועות בגינה הוועדה סבורה שיש לקבוע נכות של 15% לתקופה שנקבעה בדרג א'. לעניין הכתפיים לא נמצאו מגבלות או דלדול ומאחר ולא נמצא תיעוד סמוך לתאונה לבעיית כתפיים, הוועדה אינה קושרת את הכתפיים לתאונה זו".

11. מפרוטוקול הוועדה עולה כי זו בודקת את ברכו השמאלית של המערער, ומעניקה למערער נכות בשיעור 10%. יחד עם זאת קובעת הוועדה ומפנה, לתיעוד רפואי לפיו למערער אבחנה של קרע במיניסקוס עוד בשנת 2006. לאור תיעוד רפואי זה, מנכה הוועדה את הנכות בגין ברך שמאל באותו השיעור. הוועדה עורכת הלכה למעשה חשבון עובר ושב, קובעת את הנכות שיש למערער בגין התאונה הנדונה, ומנכה את הנכות בגין עבר קודם באותו השיעור. אין לקבל את טענות המערער כי המדובר ברישום בודד, שכן אין נפקא מינה להיותו רישום בודד, כאשר המדובר באבחנה בדבר קרע במיניסקוס. גם טענת המערער כי על הוועדה להתבסס על בדיקת דימות שתאשש אבחנה זו, אין לה על מה לסמוך, והעדר בדיקת דימות כמו גם טענת המערער כי אינו זוכר כי קיימת אבחנה שכזו בעברו אינה יכולה להוות פגם. אשר לתיעוד בדבר מיפוי עצמות שהמציא המערער לאחר הדיון שהתקיים בעניינו, הרי שכעולה מן המסמך, המדובר במיפוי עצמות שבוצע בעקבות תלונות בגין כאבים בירך ימין, בעוד הוועדה מעניקה נכות בגין ברך שמאל ומנכה נכות בגין ברך שמאל –כך שאין בתיעוד האמור משום רלבנטיות וזה אינו יכול לסייע בידי המערער לעניין קביעתה של הוועדה.

12. למרות האמור לעיל, מצאתי כי יש מקום לקבל את הערעור שלא מנימוקי הערעור שכן לא די בקביעת הוועדה כי למערער אבחנה בדבר קרע במיניסקוס כדי להוות הנמקה מלאה לביצוע הניכוי אותו מבצעת הוועדה שכן ובהתאם לפסיקה, קרע במיניסקוס כשלעצמו אין בו כדי להקנות נכות אלא רק כאשר נלווית לו מגבלה תפקודית (ראו בר"ע 12391-07-13 יעקב חזק – המל"ל, ניתן ביום 5.3.14). לפיכך, וככל שמבקשת הוועדה לנכות מצב קודם בגין אותו קרע לגביו נרשמה אבחנה בתיעוד הרפואי של המערער עוד משנת 2006, הרי שעל הוועדה להצביע על נתונים מוכחים בדבר מגבלה תפקודית ולכל הפחות, בהעדר רישום או תיעוד רפואי על נתונים כאמור, על הוועדה לקבוע קביעה פוזיטיבית כי אותו קרע, לו היה נבדק המערער עובר לתאונה, היה מלווה בהגבלה תפקודית, תוך שתסביר ותנמק את החלטתה. משלא עשתה כן הוועדה מצאתי כי נפל פגם בהחלטתה המצדיק השבת עניינו של המערער אל הוועדה.

13. לאור כל המפורט לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שזו תשקול החלטתה לעניין ניכוי מצב קודם בשנית, תוך שהוועדה תצביע על נתונים מוכחים בדבר הגבלה תפקודית ולכל הפחות תבהיר, לו היה נבדק המערער עובר לתאונה, האם הקרע במיניסקוס היה מלווה במגבלה תפקודית אם לאו המקנה אחוזי נכות ובאיזה שיעור, תוך שתנמק ותבהיר את החלטתה כך שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה. המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון טענותיהם בפניי הוועדה.

14. משהערעור התקבל שלא מנימוקיו – אין צו להוצאות.

15. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 ימים לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, ג' תמוז תשפ"א, (13 יוני 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.