ניתנה ביום 26 ינואר 2020

השופטת חני אופק גנדלר

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל-אביב (הנשיאה הדס יהלום; סע"ש 10363-08-16 וסע"ש 36418-02-17; להלן – ההחלטה), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לצירוף ראיית הזמה.

רקע

1. ברקע הדברים עומדות תביעות הדדיות שבין חברת ג'רני הפקות בע"מ (המבקשת 1. להלן – ג'רני) ובעליה (המבקש 2) לבין עובדת לשעבר בג'רני (המשיבה). המבקשים טענו בכתב התביעה שכנגד מטעמם, בין היתר, כי היה לג'רני הסכם בלעדיות עם הרכב המוזיקה "קפה שחור חזק", אולם כאשר המשיבה עזבה את ג'רני ופתחה עסק מתחרה, היא לקחה עמה את ייצוגם של "קפה שחור חזק", בניגוד לבלעדיות. כן טענו כי המשיבה הפיצה לשון הרע על החברה ובעליה. המשיבה הכחישה בכתב ההגנה שכנגד מטעמה את טענות אלו.
2. לאחר סיום דיוני הוכחות וטרם הגשת סיכומי הצדדים, הגישו המבקשים בקשה לצירוף ראיה – תצהיר של המשיבה אותו היא הגישה בהליך אחר, המתנהל בינה לבין "קפה שחור חזק". לטענתם, תצהיר זה של המשיבה עצמה עשוי לסתור את טענות ההגנה של המשיבה, הן לעניין לשון הרע והן לעניין הבלעדיות. לעניין הבלעדיות טענו כי "המשיבה טענה שם טענות אשר לשיטתו (של המבקש 2- ח.א.ג.) סותרות את טענותיה כאן בעניין הייצוג בבלעדיות... הוא יוכל להסביר ולשכנע את בית דין נכבד זה כי מהדברים שנכתבו שם עולה כי הם סותרים את טענותיה כאן". אשר לעילת לשון הרע, הפנו המבקשים לסעיף 18 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965, המתיר הגשת ראיות הזמה. כן הפנו לתקנה 51(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן – תקנה 51(1)) לפיה "רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו, להתיר לבעל הדין הפותח להביא עדות סותרת בטרם יסכמו בעלי הדין את פרשותיהם". כן הודיעו, שאינם מבקשים לחקור את המשיבה על תצהירה זה.
3. בהחלטה מיום 22.9.19 נדחתה הבקשה כיוון ש"הוגשה באיחור", אולם בהחלטת בית דין זה בבר"ע 5849-10-19 הוחזרה הבקשה לבית הדין האזורי למתן החלטה לגוף הבקשה.
4. המשיבה טענה בתשובתה לבקשה, כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת השיהוי הקיצוני. לטענתה, התצהיר שצירופו מבוקש הוגש בהליך שם לפני למעלה משנה וחצי, "שעה שהמבקשת מיוצגת על ידי אותם באי-כח בשני ההליכים", ולמבקשים היו די הזדמנויות להגישו. כן טענה כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה, מאחר שהמבקשים לא פירטו את רלבנטיות התצהיר להפרכת טענות ההגנה מטעמה, ומאחר שהיא אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לצירוף ראיות.
5. בתגובה לתשובה, הודיעו המבקשים כי אין להם התנגדות לצירוף הציטוטים הרלבנטיים מתוך התצהיר, חלף הגשתו בשלמותו.

החלטת בית הדין האזורי

1. בית הדין האזורי קיבל את הבקשה ביחס לסעיפי התצהיר העוסקים בעניין לשון הרע, שכן "בשל אופייה המיוחד של תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, לתובע בעילת לשון הרע יש זכות רחבה להביא ראיות סותרות" (סעיף 11), ודחה את הבקשה ביחס לסעיפים העוסקים בעניין הבלעדיות, אותם הורה להשחיר. הבקשה שלפני מתייחסת רק לעניין רכיב הבלעדיות שנדחה, ועל כן החלטה זו תתייחס לרכיב זה בלבד. לשון ההחלטה ביחס לרכיב הבלעדיות:

"10. בהתייחס לעניין הראשון - מדובר בבקשה חדשה שלא ניתנה רשות להגישה בדיון מיום 26.9.19. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

למעלה מהדרוש אציין כי הבקשה בעניין צירוף תצהיר לצורך הפרכת טענות המשיבה בנוגע לבלעדיות בייצוג, הוגשה בשלב מאוחר של ההליך, ללא שהמבקשים סיפקו הסבר מניח את הדעת להגשתה בשלב זה.

בהתאם לפסיקה, הצגת ראיות מפריכות תותר במקרים ובנסיבות חריגות, שבהן צד הופתע מטיעון או ראיה שהובאה מטעם הצד השני.

ברע (ארצי) 18709-05-16‏ ‏ אוניברסיטת בן גוריון בנגב נ' ד"ר ערן אלמגור, 28.7.16;

גרסתה של המשיבה הובאה הן בכתב ההגנה והן בתצהיריה. המבקשים לא הצביעו על כל ראיה מפתיעה המצדיקה הגשתן של ראיות הזמה.

לאור כל האמור, הבקשה להגשת ראיות הזמה בנושא שאלת הבלעדיות בייצוג ההרכב, נדחית אפוא".

בקשת רשות הערעור

1. לטענת ג'רני, שגויה הקביעה שמדובר בבקשה חדשה שלא ניתנה רשות להגיש, הן מכך שלא הוגבלה הרשות ביחס להגשת הבקשה והן מכך שכלל לא צריך רשות כדי להגיש בקשות; שגויה הקביעה שלא ניתן הסבר מספק להגשת הראיה בשלב זה, שכן המבקש 2 הסביר שקרא את תצהיר המשיבה רק בסמוך למועד הגשת הבקשה, עת נערך להגשת סיכומים בתיק; שגה בית הדין האזורי בכך שלא ייחס לראיה את מלוא החשיבות, לאור כך שמדובר בתצהיר של המשיבה עצמה, וכן שלא התייחס לכך שג'רני מוותרת על חקירת המשיבה על תצהירה; שגויה הקביעה שהבקשה הוגשה בשלב מאוחר, שכן לפי תקנה 51(1) רשאי בית הדין לאשר צירוף ראיה "בטרם יסכמו בעלי הדין את פרשותיהם", ואכן הבקשה הוגשה לפני הגשת הסיכומים. כמו גם שחלה גמישות פרוצדורלית בבית הדין לעבודה; ההחלטה תגרום לפגיעה בחקר האמת ותסב למבקשים נזק.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.

המדובר בהחלטה דיונית מובהקת, וכלל הוא שבית דין זה כערכאת ערעור ימעט להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית הדנה בסכסוך, אלא מקום בו ההחלטה מופרכת על פניה (ראו בר"ע (ארצי) 7331-01-13 עיריית תל-אביב, המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי - ד"ר שלמה ברק (27.1.13)). החלטת בית הדין האזורי מושא בקשה זו אינה באה בגדרי אלו.

לענין משמעות אופיה הדיוני של הבקשה והיתרון המובנה שיש לערכאה הדיונית בהערכת הרלבנטיות הפוטנציאלית של ראיה מסוימת, יפים על דרך ההיקש הדברים שנאמרו ברע"א 368-13 הרשות הפלסטינית נ' ליטבק (23.4.13). וכך נאמר:

"החלטות בית משפט קמא, מצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות כגון דא (השוו החלטת השופט זילברטל ברע"א 6115/12 קל-בנין נ' אינטל אלקטרוניקה בע"מ (26.8.2012)). לערכאה הדיונית יש יתרון מובנה על פני ערכאת הערעור, כמי שמכירה את הנפשות הפועלות ואת התיק על כל היקפו, לעומת ערכאת הערעור הנדרשת אך ל'פלח' מצומצם של התיק בדמות החלטה ספציפית המובאת בפניה במסגרת בקשת רשות ערעור. לא הרי השופט הדן בתיק ואשר יושב 'בשורה הראשונה' של הדיון, כשופט ערכאת הערעור המרוחק יותר מהמגרש הדיוני (כביטויו של השופט הנדל ברע"א 6195-12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר (25.10.2012)). לכן, וכעניין שבמדיניות, אני סבור כי יש ליתן לשופט הערכאה הדיונית 'מרחב תימרון' במסגרת האוטונומיה הניהולית של התיק, בהיותו הפורום הנאות לקבלת ההחלטות הדיוניות  והטכניות בכל  הקשור לניהול התיק".

בשים לב לאופיה הדיוני של ההחלטה, השאלה היא האם עלה בידי המבקשים להצביע על פגם המצדיק התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעיצומו של ההליך באופן המצדיק מתן רשות ערעור מיידית. הבקשה לצירוף ראיה הוגשה בשיהוי, וההסבר שניתן להגשתה בעיתוי זה אינו מניח את הדעת. העובדה שנעשתה הבחנה בין שני חלקי התצהיר בעלת פנים לכאן ולכאן, בהיותה מצביעה על הפעלת שיקול דעת פרטני בהתאם לנסיבות הענין. עוד אציין כי הנחת המבקשים שהדבר לא יביא לסרבול ההליך כיוון שהמבקשים הודיעו שיוותרו על חקירה נגדית אינה כה פשוטה. לא מן הנמנע – ואיני מחווה דיעה בכך - כי שמירה על זכויותיה הדיוניות של המשיבה עשוי להצדיק מתן אפשרות להגיש תצהיר משלים המבהיר את הקשר הדברים, ותצהיר משלים זה עשוי היה להצריך בירורים נוספים. אשר לטענת המבקשים שהבקשה הוגשה בזמן נוכח האמור בתקנה 51(1), היינו טרם הגשת הסיכומים, אציין כי אין באמור בכדי לשלול מבית הדין את שיקול הדעת ביחס לבקשה, כלשון התקנה- "רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו...", כשעיתוי הגשת הבקשה עשוי להילקח בחשבון במסגרת מארג השיקולים. מטעמים אלה סברתי כי ההחלטה שנתן בית הדין האזורי, בהיותה החלטה דיונית מובהקת, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור מיידית. 

1. סוף דבר – דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט טבת תש"פ (26 ינואר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.