בפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי בקשר לזכויות בדירה לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר).

כתב התביעה

1. התובע, אשר מתגורר בדירה הנמצאת בבניין ברחוב אלנבי 39א' בחיפה (להלן: הדירה או הבניין), הגיש תביעה נגד הנתבעים, בה עתר לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו הוא בעל זכויות דיירות מוגנת בדירה לפי סעיף 20 לחוק הגנת הדייר.

2. בכתב התביעה פורטה המסכת העובדתית הבאה: סמוך לשנת 1948 הוריו של התובע רכשו את הדירה בדמי מפתח מהמנוחה רתיבה עוידה ז"ל (להלן: רתיבה), שהייתה הבעלים של הבניין ושל הדירה. אין בידי התובע העתק מהסכם הרכישה. הנתבע מס' 2 (להלן: פיטר) הוא היורש של רתיבה. התובע נולד בדירה בשנת 1967 וגדל בה ביחד עם אחיו ואחיותיו. בשנת 1982 נפטר אביו (להלן: מחמוד) ובשנת 1983 נפטרה אמו (להלן: רסמיה). לפני פטירתו של מחמוד, עברה רסמיה לגור בדירה אחרת בבניין, אשר נמצאת בקומת הקרקע. בגין דירה אחרת זו התנהל הליך משפטי נגד רסמיה ואחד מבניה. הודגש כי לא התנהל הליך משפטי קודם לגבי הדירה בה התובע מתגורר מאז לידתו. כתובתו של התובע הרשומה במשרד הפנים היא בכתובת הדירה מהיום הראשון בו הונפקה לו תעודת זהות, מעל לחמישים שנה. התובע מעולם לא עזב את הדירה בה התגורר בהסכמת בעלי הדירה. לאחר פטירת הוריו לא הוצא צו ירושה. כל חשבונות המים והארנונה נותרו על שם רסמיה. נטען כי בהתאם לסעיף 20 לחוק הגנת הדייר התובע עומד בתנאי הזכאות של הכרה כדייר מוגן בדירה.

עוד נכתב כי הנתבעת מס' 3 (להלן: העירייה) ראתה בתובע במשך שנים רבות כדייר מוגן ובשנת 2000 הגישה נגדו כתב אישום בגין תיקון מבנה מסוכן וניהלה נגדו הליך משפטי בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה. רק לאחר שהתובע תיקן את הליקויים על חשבונו, נסגר התיק נגדו. בשנת 2014 התובע התנהל מול מחלקת גביה בעירייה כדי להסדיר חוב ארנונה ומים שהיה רשום על שם רסמיה. העירייה - הזוכה במסגרת תיק הוצאה לפועל 518726-12-15 בגין חוב ארנונה במסגרתו הוצא צו כינוס נכסים על הבניין - פעלה לפינוי התובע מהדירה, למרות שהיא ידעה כי הוא ומשפחתו בעלי זכות דיירים מוגנים בדירה.

כתב ההגנה מטעם העירייה

3. בכתב ההגנה שהגישה העירייה נטען כדלקמן: ביום 19.5.2012 נפטרה רתיבה. בהיותה בחיים היא ניהלה הליכים שונים נגד בני משפחתו של התובע שהסתיימו בפסקי דין. במסגרת ת"א 19153/94 התקבלה תביעה שהגישה רתיבה נגד אחיו של התובע, כמאל פייסל (להלן: כמאל), במסגרתה בית המשפט הורה על סילוקו מהדירה. צורף פסק דין מיום 9.3.1999 בו נכתב כי מדובר בדירה ב"קומה הראשונה" בבניין, בה התגורר כמאל עם רסמיה. בהמשך, בפסק דין מיום 14.3.2000 בע"א 4215/99 נקבע כי כמאל יוכל להתגורר בדירה חצי שנה נוספת לאחר מות רסמיה. בכתב ההגנה נטען כי בחלוף חצי שנה מפטירת רסמיה ביום 8.9.2003 אין לאיש מבני משפחת התובע זכות דיירות בבניין. צוין כי כמאל נפטר ביום 7.4.2014.

4. בכתב ההגנה של העירייה נכתב כי לשם גביית חוב ארנונה של בסך 900,000 ₪ של רתיבה בבניין שהיה בבעלותה, פעלה העירייה ביום 24.12.2015 על-פי פקודת המסים (גביה) במסגרת תיק הוצאה לפועל 518726-12-15. ביום 15.2.2016 מונה בא כוח העירייה ככונס נכסים לנכסי רתיבה, ביום 7.7.2017 התווספו חלקות נוספות לצו המינוי והוא מונה ככונס לכל הבניין שהיה בבעלות רתיבה. הובהר כי פיטר אינו היורש היחידי של רתיבה וכי קיימים יורשים נוספים.

5. צוין כי התובע מוכר בעירייה כפולש ומטופל במקביל במחלקת הרווחה. עוד נכתב בכתב ההגנה כי לאחר מות רסמיה ביקש התובע להסב את החיובים המגיעים לעירייה על שמו. הוסבר כי העירייה שלחה את חיובי הארנונה והמים למשפחת התובע כיוון שהם החזיקו בפועל בנכס בהיותם פולשים ולא מכוח הסכם מכר או שכירות. עם זאת, התובע אינו משלם את חובותיו לעירייה לרבות ארנונה.

כתב ההגנה מטעם פיטר

6. בכתב ההגנה שהגיש פיטר פורטה המסכת העובדתית הבאה: הוריו של התובע החזיקו באחת הדירות בבניין כדיירים מוגנים. בהמשך, התובע החזיק באחת מהדירות בבניין בה התגוררו לפני כן הוריו. מאז שנת 2000 מצב הבניין רעוע ומסוכן ביותר שלא היה ראוי למגורים מלבד שתי דירות שהוחזקו על ידי התובע ועל ידי גב' סבית כדיירת מוגנת. כיוון ששאר הנכס לא היה ראוי למגורים ולשימוש ושווי התיקון עלה על שווי הנכס, הוא נאטם. בבניין קיימות 10 יחידות ששטחן הכולל הוא 220 מ"ר. שתי יחידות גדולות, אשר משמשות למגורים, מוחזקות על-ידי התובע וגב' סבית שמחויבים בתשלום ארנונה. חלק מחוב הארנונה שרשום על שם רתיבה אמור להיות על-שם התובע. יתר הנכסים אטומים מזה עשרות שנים ולא ברור מקור החוב בארנונה. אחרי שנת 2000, עקב התדרדרות במצבה הרפואי של רתיבה, היא עברה להתגורר בבית אבות.

נטען כי התביעה לא הוגשה נגד כל יורשי רתיבה וכי קיימים יורשים נוספים.

עדותו של התובע

7. במהלך ישיבת ההוכחות ביום 10.1.2022 קיבלתי את בקשתו של בא כוח התובע וקבעתי כי תצהירו של התובע מיום 8.1.2020 - שהוגש במסגרת בקשתו לעיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל 518726-12-15 בלשכת הוצאה לפועל בחיפה - יהווה עדותו הראשית. בתצהירו תמך התובע בעובדות שפורטו בכתב התביעה. התובע כתב כי הוא מתגורר בדירה שהייתה בבעלות רתיבה אשר רשומה על שמה וכי הינו דייר מוגן בדירה בהתאם לחוק הגנת הדייר. לדבריו, הוא מתגורר בדירה מאז לידתו וכיום מתגורר בה עם ילדיו.

8. בחקירתו הנגדית של התובע על-ידי בא כוח העירייה הוא השיב כי הוריו רכשו את הדירה לפני שנת 1948 ופירט את הדיירים שהתגוררו בבניין במהלך השנים. לדבריו, משפחתו התגוררה "כל הזמן למעלה". הוא הסביר שאחת הדירות בבניין הייתה ב"קרקע, מתחת לאדמה... כמו מחסן... זה לא בית ... אתה עולה 3 מדרגות יש לך בית ומעל זה בית... זה נקרא 2 קומות". הוא השיב כי טיפל בהסדרת חובות עבור ארנונה ומים בסיוע גורמי הרווחה. לדבריו, הוא התגורר בדירה כל העת, למעט תקופות בהן שהה במעצרים ובמרכזי גמילה. בתקופה מסוימת, בגין ליקויים בבניין, הוא עבר לדירה אחרת "למטה" כדי לתקן את הליקויים ולאחר מכן חזר לדירתו. הוא הבהיר כי היו תקופות בהן נעדר 3 - 5 חודשים ותקופות בהן היה עצור "פעם 6 חודשים, פעם 5 חודשים", אולם ילדיו ואשתו המשיכו להתגורר בדירה. הוא טען כי אינו משלם ארנונה בשל מצבו הכלכלי ואינו משלם דמי שכירות כיוון שאין למי לשלם, והוסיף כי פיטר אישר לו לגור בדירה מבלי לשלם ולא ביקש תשלום עבור הדירה.

9. בחקירה הנגדית של בא כוחו של פיטר השיב התובע כי הוא מתגורר בקומה האחרונה בבניין. הוא הבהיר כי בקומה האחרונה יש "בית אחד". לדבריו, פיטר לא היה מעוניין בקבלת תשלום עבור הדירה ולכן הוא לא שילם לו. הוא הסביר שלאחר שרסמיה נפטרה, רוב הדירות בבניין נאטמו ונותרו שתי דירות ראיות למגורים שבאחת מהן הוא מתגורר ובשנייה בקומת הקרקע מתגוררת אישה אחרת. לדבריו, במשך 30 שנה לא שולמו דמי ארנונה בגין הדירות בבניין.

עדותו של רמדאני

10. אחמד רמדאני (להלן: רמדאני) העיד כי כיום הוא גר ומנהל עסק בשכנות לתובע. לדבריו, הוא נולד שם בשנת 1962 והכיר את התובע, הוריו ואחיו. רמדאני הסביר כי בבניין יש שתי קומות וכי בשלב מסוים התגורר מחמוד "למעלה", "בקומה שנייה" ורסמיה גרה "למטה" ב"קרקע" ביחד עם אחיו של התובע שפונה משם. הוא השיב כי התובע התגורר כל השנים בקומה "למעלה", "בקומה שנייה" ביחד עם ילדיו.

11. בחקירה הנגדית של בא כוח נתבע מס' 2 אישר רמדאני כי בבניין יש שתי קומות מעל החנות ומלמטה יש קומת מרתף. בהיותו ילד, כדי לבקר בדירה בה התגורר התובע, הוא היה "עולה במדרגות לקומה האחרונה שזה השנייה, בוא נגיד או השלישית, אחרונה" ובשלב כלשהו רסמיה ירדה להתגורר "למטה". הוא הבהיר כי לפני שתובע ואחיו נישאו הם התגוררו יחדיו "למעלה". בהמשך התגורר בבניין אחיו של התובע כמאל, עד שפונה משם. הוא הסביר שהייתה "דירה ענקית", "בית גדול" בה התגורר התובע עם הוריו ואחיו שהיה נראה כמו "בית אחד". רמדאני לא זכר אם הייתה "למעלה" יותר מדירה אחת. הוא אישר כי הוא היה נכנס לדירה שנמצאת "מעל גברת ווערדה" אשר עדיין מתגוררת בבניין. הוא טען כי אינו יודע אם ומתי נעשה חיבור של שתי דירות בבניין. רמדאני ציין כי קיים קשר משפחתי בינו לבין התובע - "אח שלו היה הגיס שלי". לדבריו, אחיו של התובע כמאל התגורר למטה עם רסמיה ולאחר שהיא נפטרה פינו אותו והוא יצא מהבניין. רמדאני אמר כי לפני חודשיים-שלושה הייתה שריפה בבניין והתובע נאלץ לעזוב את הדירה ולאחר מכן חזר אליה. הוא השיב כי בשנים 2008 - 2017 התובע התגורר בדירה ביחד עם אשתו וילדיו.

עדותו של פיטר

12. פיטר, בנה של רתיבה, תיאר בעדותו את הבניין ואת מיקומי הדירות, שבחלקן מתגוררים וחלקן אטומות. הוא השיב כי התובע התגורר בדירה מצד שמאל וכי הוא היה בדירה זו פעמים ספורות ובפעם האחרונה כאשר רתיבה הייתה עוד בחיים. לדבריו, בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת הוא ביקר בבניין וראה שיש דירה אחת למעלה שהייתה ריקה "מעל הדירה של סבאת". פעם נוספת הוא ביקר בדירה "למטה" בה התגורר כמאל עם רסמיה. הוא השיב כי התובע מתגורר כיום בדירה שאמורה להיות נטושה. פיטר הסביר שכך זה נראה מהתבוננות מבחוץ וכי הוא לא ביקר בתוך הדירה. הוא אמר כי לפני מספר שנים התובע ביקש ממנו ב"סוג של איום" לחתום על תצהיר שמאשר כי התובע מתגורר בבניין וכי התובע מעולם לא פנה אליו בעניין תשלום עבור מגורים בדירה בבניין.

13. בחקירתו הנגדית של בא כוח התובע הסביר פיטר כי לפני כשלושים שנים לא היה ניתן לבדוק את מצב הדירות בבניין וטען כי מי שניסה להיכנס היה מאוים. הוא הבהיר כי דיירת אחת "גברת סבאת" שילמה דמי שכירות ותשלומים. הוא הסביר כי הייתה תקופה שבה הורים של תובע התגוררו בקומה למעלה בבניין ובהמשך רסמיה עברה לגור בדירה למטה וכי התובע ממשיך להתגורר בבניין ובדירה בה התגוררו הוריו. לדבריו, רתיבה טיפלה בענייני הבניין עד שנת 2005. הוא העיד כי לא הוצא צו ירושה להוריו. פיטר אישר כי כיום קיים חוב לעירייה בגינו נפתח תיק הוצאה לפועל ומונה כונס נכסים. לדבריו, רתיבה לא הייתה מודעת לחובות והם סברו שהדיירים בבניין משלמים ארנונה.

14. בחקירה הנגדית של בא כוח העירייה השיב פיטר כי למרות פנייתו לתובע לקבלת דמי שכירות, התובע לא שילם והוא לא קיבל תשלום מהתובע עבור דמי שכירות. הוא העיד כי בזמן שביקר בבניין הייתה דירה אחת שהייתה ריקה ובה לא התגוררו ודירה צמודה בה התגורר התובע. הוא לא ידע מאיזה מועד החלו להתגורר בדירה שהייתה ריקה לפני כן. פיטר הבהיר כי הוריו של התובע התגוררו בדירה השמאלית ובהמשך המשיך מחמוד להתגורר בה ורסמיה עברה להתגורר בדירה למטה בדירת קרקע ש"צמודה ליד סביאת". לדבריו, הם סברו כי אין חובות כיוון שלא קיבלו הודעות על כך וגם כיוון שהתגוררו שם דיירים והם סברו שהחובות משולמים.

עדותו של עובד העירייה ניר

15. ניר, עובד ביחידה המשפטית של אכיפה וגבייה בעירייה, העיד כי הוא לא היה בבניין וכי מקור הידע שלו הוא התיעוד שיש במערכת של הפיקוחים שבוצעו בבניין. לדבריו, מדובר בבניין "בעל 3 קומות, יש את הקומה העליונה, יש את הקומה האמצעית ויש קומה תת-קרקעית". הוא גרס כי ידוע לעירייה על דיירת בשם "סיבית" שגרה בבניין וכי מפיקוח שנערך בשנת 2015 עלה כי הבניין הרוס בחלקו ומתגורר בו "חולה נפש אלים". לדבריו בשנת 2012 הדיירת "סיבית" התלוננה לעירייה על מצב הבניין שהוא מוזנח ומסוכן, תוך שהיא ציינה שהדירה מעליה נטושה ומוזנחת. בשנת 2017 שלח התובע לעירייה "טופס בדיקת נכס ופיקוח" ועקב הפיקוח הוא חויב לראשונה בתשלום ארנונה. לפי הפיקוח בשנת 2017 התובע התגורר בדירה למעלה בצד שמאל "מעל סיבית" שהייתה נטושה. במהלך הפיקוח נמצא כי שתי הדירות העליונות אוחדו, כי הדירה בקומת ביניים הרוסה וללא תשתיות ושדירת המרתף הרוסה. בהתאם לרישומים של ארנונה בדירה מעל "סיבית" גר פאסל אחמד בשנים 1985 - 2000 וכמאל בשנים 2000 - 2006. בשנת 2017 הסבו את חיובי הארנונה על שמו של התובע בהתאם לפיקוח שנעשה לבקשתו. הוא הבהיר כי לפי הרישומים, רסמיה התגוררה בקומת הביניים. ניר העיד כי קיים לרתיבה חוב על הבניין בסך של כמיליון ₪, כי קיים חוב של התובע החל משנת 2017 בסך של כ-25,000 ₪ וכי הוא שילם פעם אחת סכום של 400 ₪ בשנת 2020.

16. בחקירתו הנגדית של בא כוחו של פיטר השיב ניר כי למיטב ידיעתו יש בבניין ארבע דירות - בקומה העליונה, בקומת הביניים ובמרתף. הוא הבהיר כי הוא לא ערך פיקוח פיסי בבניין ואינו יודע בוודאות כמה יחידות נכסים יש בבניין. הוא הבהיר שנכסים נוספים שמופיעים ברישומי טאבו של שטחים קטנים כגון שירותים לא חויבו בנפרד ואישר כי נכסים אחרים שלא צוינו בדו"ח הפיקוח אינם ראויים לשימוש. הוא הבהיר כי לפי הרישום התובע החזיק בשתי דירות שאוחדו בקומה העליונה, בגינן צבר חוב ארנונה בסך 24,534 ₪.

17. בחקירה הנגדית של בא כוח התובע השיב ניר שאינו יודע מה מעמדם של התובע ושל גב' סבית, שאין ברשותו מסמך המעיד על כך כי הם במעמד של דיירים מוגנים ושהוא לא בדק מה מעמדם אלא התבסס על מידע שרשום בדו"ח פיקוח משנת 2017 לפיו התובע מסר לעירייה כי הוא מחזיק בכל הקומה העליונה שאוחדה.

תיעוד שהגישו הצדדים

18. להלן נסקור את המסמכים שהגישו הצדדים בסדר כרונולוגי:

* 9.3.1999 - ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בחיפה שסומן ת"א 19153/94 בתביעה לסילוק יד שהגישה רתיבה נגד כמאל, אחיו של התובע. התביעה התקבלה ובית המשפט הורה לכמאל לסלק ידו מהדירה ש"בקומה הראשונה בבניין שברח' אלנבי 39 א' בחיפה" בה התגורר עם רסמיה. בית המשפט קבע כי לכמאל אין זכויות להחזיק או להתגורר בדירה מושא פסק הדין, מבלי שהכריע בשאלת מעמדה של רסמיה כדיירת מוגנת.

* 14.3.2000 - ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה שסומן ע"א 4215/99 בערעור שהגיש כמאל נגד רתיבה על פסק דינו של בית המשפט השלום. בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים, לפיו אין לכמאל "זכות לדיירות מוגנת באף אחת מהדירות שברח' אלנבי 39 א' חיפה". עוד הוסכם כי כמאל "יוכל לגור אצל אמו בדירה הנוכחית בקומת הקרקע בדירה בה היא גרה כיום, עד אחרית ימיה וכן עד 6 חודשים לאחר מכן, שאז יפנה את עצמו ואת כל המיטלטלין מהדירה".

* 8.9.2003 - נפטרה רסמיה פיסל, אמו של התובע, בהתאם לאישור מיום 19.3.2018.

* 27.8.2009 - במכתב ששלח מנהל היחידה למבנים מסוכנים אל התובע בעניין "רח' אלנבי 39א, חיפה, הודעה מבנה מסוכן מיום 10.07.2007" נכתב: "הנני מאשר כי עם קבלת המסמכים הדרושים (אישור מהנדס מטעמכם על הסרת הסכנה) סגרנו את הטיפול בהודעה שבסימוכין... העתקים: תובע עירוני, שרות משפטי: נא למחוק את הנ"ל מדוח אשמה".

* 11.4.2011 - ניתן פסק דין בבית משפט לתביעות קטנות בחיפה שסומן 33153-03-11 בתביעה שהגיש כמאל נגד העירייה. בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים לגבי חוב ארנונה שהתייחס לשנים 2006 - 2008 בדירה "ברחוב אלנבי 39/15 ב".

* 7.4.2014 - נפטר כמאל, אחיו של התובע, בהתאם לאישור מיום 19.3.2018.

* 2.10.2014 - במכתב מאת המחלקה לגביה חיצונית וחשבונות מים בתאגיד מי כרמל אל עובדת סוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים בעירייה בעניין "חוב מים בכתובת הציונות 8 ע"ש מש' פייסל" נכתב כי קיים חוב על שם פייסל רסמיה בגין צריכת מים שלא שולמה לתקופה שעד 12/2013. נכתב כי בעקבות פניה של המחלקה לשירותים חברתיים מיום 3.8.2014 הסכים תאגיד מי כרמל לערוך הסדר תשלומים באמצעות 18 תשלומים החל מיום 30.10.2014 ועד ליום 30.3.2016.

* 21.1.2015 - במכתב מאת מנהל בית אבות אבן העזר בחיפה נכתב כי רתיבה התקבלה לבית האבות ביום 18.12.2000 במצב בריאותי עצמאי, בחודש אפריל 2004 היא נהפכה לסיעודית, ושהתה במוסד עד לפטירתה ביום 19.5.2012.

* 15.2.2016 - ניתן צו למינוי כונס נכסים במסגרת תיק 518726-12-15 בלשכת הוצאה לפועל בחיפה, על זכויותיה של המנוחה רתיבה ב"נכס הנמצא ברחוב אלנבי 39 חיפה".

* 6.2.2017 - התובע הגיש בקשה לעירייה ל"בדיקת נכס (פיקוח)".

* 7.7.2017 - התקבלה הבקשה במסגרת תיק הוצאה לפועל 518726-12-15 להרחבת מינוי כונס נכסים על זכויותיה של המנוחה רתיבה בבניין.

* 11.2.2019 - בתמצית רישום ממרשם האוכלוסין נכתב כי המען של התובע הוא "חיפה, דרך אלנבי 39, כניסה א, 3326673" וכי תאריך הכניסה למען הוא "10 באוקטובר 1984". במענים קודמים נכתב "חיפה, דרך אלנבי 39".

* 17.2.2019 - התובע הגיש תביעה דומה לתביעה הנוכחית נגד רתיבה בבית המשפט השלום בחיפה שסומנה ת"א 39947-02-19. ביום 3.10.2019 מחק בית המשפט את התביעה לאור התנהלותו של התובע ואי-קיום החלטות בית המשפט.

* 1.9.2019 - בחוות דעת של מהנדס העירייה נכתב כי בבניין ברחוב אלנבי 39א' (הציונות 6א') בחיפה קיימת תוספת בנייה מאולתרת של מרפסת עץ סגורה שהוקמה ללא היתר, אינה עומדת בתקן ועלולה להתמוטט בכל רגע נתון. נכתב כי יש להרוס את תוספת הבנייה באופן מיידי ולהפסיק את השימוש בה. באותו היום נשלחה דרישה מאת סגן ראש העירייה אל כונס הנכסים ואל התובע לפעול בהתאם לחוות דעת המהנדס כאמור.

* 25.3.2020 - הוגש נגד התובע ונגד כונס הנכסים כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה שסומן 49146-12-19 בגין אי קיום דרישת פירוק תוספת בניה מסוכנת.

* 7.3.2022 - בדו"ח מצב חשבון ארונה לשנת 2022 שמתייחס לנכס ברחוב אלנבי 39 על שם רתיבה, פורטו יתרות חוב בסך של 262,307 ₪.

לא הוכח כי התובע הינו דייר מוגן

19. הוכח כי התובע נולד והתגורר במשך שנים בבניין עד היום וכי בתקופות מסוימות הוא נעדר מהבניין מסיבות שונות. עם זאת, התובע ביסס את תביעתו על העובדה, שלא הוכחה, לפיה הוריו היו בעלי זכויות דיירים מוגנים ולכן, לטענתו, יש להכיר בו כדייר מוגן (נגזר) בהתאם לסעיף 20 לחוק הגנת הדייר הקובע:

"(א) דייר של דירה שנפטר, יהיה בן-זוגו לדייר, ובלבד שהשנים היו בני-זוג לפחות ששה חדשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו.

(ב) באין בן-זוג כאמור בסעיף קטן (א) יהיו ילדי הדייר לדיירים, ובאין ילדים - קרוביו האחרים, כל אלה בתנאי שהיו מתגוררים בדירה יחד אתו לפחות ששה חדשים סמוך לפטירתו, ולא היתה להם בזמן פטירתו דירה אחרת למגוריהם".

20. הנטל על התובע להוכיח כי הוריו היו דיירים מוגנים. התובע לא עמד בנטל זה ולא הציג אסמכתאות בעניין. לפיכך, אינו נכנס בגדר סעיף 20 לחוק הגנת הדייר ואין לו זכויות בדירה כדייר מוגן (ע"א (ת"א) 233/95 יעקבי נ' חדד (פורסם בנבו, 7.2.1996)).

21. כמו-כן, על התובע, הטוען לדיירות מוגנת כדייר נגזר, נטל ההוכחה לקיומם של כל התנאים המנויים בסעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר (רע"א 9909/16 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 22.12.2016). כאמור, לא צורפה כל אסמכתא ולא הוכח כי הוריו של התובע היו במעמד דיירים מוגנים. כפי שעולה מפסק דין מיום 9.3.1999 מלפני עשרים שנים, שהגישה רתיבה נגד כמאל (ת"א 19153/94), רתיבה טענה כי רסמיה היא בת רשות ואילו כמאל טען כי רסמיה היא דיירת מוגנת. בית המשפט לא הכריע בסוגיה זו. סביר להניח שאם הייתה מוצגת אסמכתא מפורשת לגבי מעמדה של רסמיה כדיירת מוגנת, בית המשפט היה מתייחס אליה.

22. אף אם הוריו של התובע היו במעמד דיירים מוגנים, התובע נדרש להוכיח כי לפחות ששה חדשים סמוך לפטירת הוריו הוא התגורר בדירה וכי לא הייתה לו בזמן הפטירה דירה אחרת. בתצהיר של התובע נכתב כי אביו מחמוד נפטר בשנת 1982 ואמו רסמיה נפטרה בשנת 1983. אולם בהתאם לאישור שצורף עולה כי רסמיה נפטרה בשנת 2003 ואף מפסק דין מיום 14.3.2000 (ע"א 4215/99) עולה כי רסמיה הייתה עדיין בחיים. אם אכן מחמוד נפטר בשנת 1982, בעת פטירתו היה התובע כבן 15, וייתכן ועבר לגור ביחד עם אמו בדירה בקומת הקרקע שם התגוררה אמו ,כפי שעלה מהעדויות ומפסק הדין מיום 14.3.2000. אין באמור כדי לשלול את טענת התובע לפיה לאחר שהוא התחתן והקים משפחה משלו, הוא התגורר בדירה בקומה העליונה ושכיום יש דירה אחת למעלה בה הוא מתגורר.

23. כמו-כן, ממכלול העדויות עלה כי למרות שכיום בקומה העליונה יש "דירה" אחת הרי שבעבר היו שתי דירות, כאשר אחת מהן בשלב מסוים לא הייתה ראויה למגורים ולא הייתה בשימוש. לפיכך, אין זהות מוחלטת בין הדירה בה נולד והתגורר התובע כילד לדבריו, לבין הדירה בה הוא מתגורר כיום.

מתקיימת עילה לפינוי דייר מוגן

24. אף אם התובע היה מוכיח כי הוא דייר מוגן מכוח סעיף 20 לחוק הגנת הדייר הרי שבעניינו מתקיימת עילה לפינוי דייר מוגן. סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר קובע: "על אף האמור בכל חוזה או הסכם, אולם בלי לגרוע מהוראות חיקוק אחר, אלה בלבד הן עילות הפינוי: (1) הדייר לא המשיך בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו". התובע הודה, כי למרות שלטענתו הוא התגורר שנים בדירה בבניין, הוא לא שילם דמי שכירות כלל. פיטר העיד כי הוא לא ויתר על דמי השכירות ופנה אל התובע בעניין, אולם התובע לא שילם ואף איים עליו. כיוון שאין עניינה של התביעה בשאלת פינוי דייר מוגן, לא אעמיק בעניין זה ובטענות נוספות שהעלו הצדדים בסיכומיהם.

תוצאה

25. אשר על כן, הנני מורה כדלקמן:

(א) התביעה נדחית.

(ב) התובע ישלם לנתבע מס' 2 שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

(ג) התובע ישלם לנתבעת מס' 3 שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ג, 18 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.