1. התביעה לפנינו עניינה בהכרה באירוע חריג מיום 29.1.17, אשר גרם לטענת התובע לאירוע לבבי, כתאונת עבודה כאמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

רקע עובדתי

1. התובע הינו עורך דין במקצועו, ובזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד כשכיר במשרד עו"ד רינה לפידות, אשר מספק ייעוץ משפטי לעיריית עראבה (להלן: העירייה). התובע נדרש לטפל בתביעה שהוגשה כנגד העירייה (ת"א (שלום עכו) 60565-11-16) (להלן: ההליך המשפטי), במסגרתו כתב הגנה אמור היה להיות מוגש עד ליום 30.1.17. ביום 29.1.17 התפנה התובע להכין את כתב ההגנה והתקשר למר מוחמד עסאלה, מהנדס העירייה דאז (להלן: המהנדס), על מנת לקבל פרטים הנחוצים להשלמת כתב ההגנה. לטענת התובע, המהנדס סירב לשתף פעולה, ובין השניים התלקח ויכוח חריף (להלן: האירוע החריג). לאחר השיחה, החל התובע לטענתו לחוש טלטלה רגשית, חש ברע במהלך הלילה, ובבית חולים העמק אובחן כמי שעבר אירוע לבבי.
2. בעקבות אירוע זה הגיש התובע תביעה לדמי פגיעה. ביום 15.1.19 נדחתה תביעתו בנימוק שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב העבודה אשר הביא לאירוע הלבבי. כמו-כן נטען כי מאמץ ו/או מתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי, ומכאן התביעה שלפנינו.
3. ביום 7.10.21 התקיים דיון הוכחות. התובע העיד מטעמו, ומטעם הנתבע העידו מר ג'ואד ח'טיב, יועמ"ש העירייה; מר עלי חוסיין עסאלה, ראש העיר בתקופה הרלוונטית; ועו"ד רינה לפידות, מעסיקתו של התובע. באותו מועד היה אמור גם המהנדס להעיד, אולם הוא לא התייצב לדיון. ביום 31.10.21 הודיע הנתבע כי הוא מוותר על עדותו של המהנדס בתיק, ובהסכמת הצדדים הודעתו הוצאה מהתיק. לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי השיחה עם המהנדס שהובילה לכישלון הגשת כתב ההגנה, הינה אירוע חריג, שכן מבחינה אובייקטיבית מדובר באירוע החורג משגרת העבודה שלו כעורך דין, וזאת משתי סיבות עיקריות: ראשית, באופן חריג פעל בדחיינות, והמתין לרגע האחרון לקבלת גרסה מטעם העירייה; שנית, לא צפה את סירובו גס הרוח של המהנדס לשיתוף פעולה עמו. לטענתו לאחר אירוע זה לא יכול היה להירגע משום שהיה צריך לבצע משימות חדשות נוספות ודחופות, וכל אלו הובילו לאירוע הלבבי. עוד טוען התובע כי מבחינה סובייקטיבית הוכח שמדובר באירוע חריג בשים לב לעדותה של עו"ד לפידות וחלק מעדי הנתבע.
2. מנגד, טוען הנתבע כי לא הוכח אירוע חריג ביום 29.1.17, משום שהתובע לא הביא כל ראיה לאמיתות תוכן השיחה עם המהנדס, למעט עדותו, שנמצאה לא מהימנה. עוד טוען הנתבע כי גם אם נקבל את גרסת התובע לחילופי הדברים עם המהנדס, אין לראות בהם אירוע חריג שיכול ליצור דחק בלתי רגיל. בנוסף טוען הנתבע כי תימוכין למסקנה שלא אירע אירוע חריג ניתן למצוא בחומר הרפואי אשר אין בו אזכור לאירוע הנטען.

מסגרת נורמטיבית

1. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר תאונת עבודה באופן הבא: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
2. על הכללים להוכחת אירוע חריג בעבודה חזר בית הדין הארצי בעניין עב"ל (ארצי) 45597-05-13 אריה כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 26.6.16) וכך נקבע: "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה, על המבוטח להוכיח התרחשות "דחק נפשי בלתי רגיל " או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם, כיוון שרק אם יוכח אירוע שכזה ניתן יהיה לקשור בינו לבין השינוי הפיזיולוגי הפנימי הפתאומי של אוטם שריר הלב [ראו: בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי פ"ד נג (2) 529). הכללים להכרה באירוע בעבודתו של נפגע כאירוע חריג סוכמו בפסק הדין בעניין עב"ל 502/09 משה סידה - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (פסה"ד מיום 21.10.10), כדלקמן: "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר: ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אוביקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה. שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן. .... שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל. רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על50% את גירסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו".
3. על כן, משהוכח קיומו של אירוע נבחנת חריגותו בעיניו של המבוטח קרי, מבחינתו הסובייקטיבית. אולם על מנת לקבוע כי אירוע מסוים נחווה על ידי פלוני כאירוע חריג נדרשות ראיות אובייקטיביות. בעניין זה נפסק בעב"ל (ארצי) 458-99 פלבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 11.3.2002), כך:"ד. אין ספק, כי קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, צריכה להיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר. ה. משאין בית הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה." [ראו עב"ל 1302/00 מיכאל אסולין – המוסד לביטוח לאומי, (פסה"ד מיום 3.11.2005);עב"ל 37541-01-12יוסף כץ - המוסד לביטוח לאומי, (פסה"ד מיום 28.4.13)]".
4. עוד נפסק כי אם קיים ספק בנוגע לחריגות האירוע, ימנה בית הדין מומחה רפואי, על מנת שלא לחסום את דלתות בית הדין בפני המבוטח בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם הלבבי בו לקה (ראו עב"ל (ארצי) 481/99 מוסד לביטוח לאומי נ' מכלוביץ, פד"ע לח 471). כמו כן, סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה לבין קרות האוטם גם היא מבססת, ולו במקרה של ספק, את הצורך בקבלת חוות דעת יועץ רפואי (ראו עב"ל (ארצי) 35047-08-13 בריקלין נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 23.07.14). כמו כן, נפסק כי מתח מתמשך בעבודה, אפילו אם נמשך ימים או שבועות אינו בגדר "אירוע חריג". עם זאת נקבע כי יתכנו מקרים בהם "אירוע חריג" יוכר על רקע מתח מתמשך במידה וסמוך לאירוע נוצר "אירוע שיא" או עליית מדרגה חריגה באותו מתח מתמשך אשר יחשב כ"אירוע חריג (דב"ע (ארצי) נד/0-143 ניב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 143; עב"ל (ארצי) 306/03 נדב נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 6.4.2006).

דיון והכרעה

1. נקדים ונאמר כעת כי לאחר עיון בחומר הראיות והעדויות בפנינו, לא השתכנענו כי ביום 29.1.17 אירע לתובע אירוע חריג.
2. לפי גרסת התובע, ביום 6.12.16 הוגשה התביעה בהליך המשפטי והגיעה לידי עו"ד ח'טיב, יועמ"ש העירייה. ביום 10.12.16 הגיע התיק לעו"ד לפידות שניתבה אותו לתובע.^[1] עוד טוען התובע כי ביום 11.12.16 הבחין כי בתיק ישנה בקשה לפסק דין בהעדר הגנה.^[2] לפיכך, ביום 9.1.17 הוגשה בקשה בהסכמת הצד שכנגד למתן ארכה של 21 ימים להגשת כתב הגנה, עד ליום 30.1.17.^[3] בית המשפט נעתר לבקשה.^[4] התובע הסביר במהלך עדותו כי בשלב זה לא עיין עיון מעמיק בתיק, אלא ציין ביומנו את מועד ההגשה, והניח כי לא יזדקק לזמן ממושך כדי להכין את כתב ההגנה במועד.^[5]
3. עוד טוען התובע כי ביום 29.1.17, שהיה יום א' בשבוע, קרא את התביעה והתקשר בשעות הצהריים למהנדס פעמיים,^[6] כדי לקבל גרסה עובדתית, אך המהנדס סירב לשוחח איתו. כך תיאר התובע את השיחה בעדותו:^[7]

"ש. ואז התקשרת למהנדס ולא מקבל תשובות, מה אתה עושה אז?

ת. זה לא ברמה שאני בטלפון והוא אומר לי תשמע הפרעת לי ביום שאני לא עובד בו, זה ברמה של זלזול, התעמרות.

ש. מה זאת התעמרות?

ת. הבן אדם אומר לי אני לא סופר אותך ממטר, אתה לא מעניין אותי, לא חייב לך דין וחשבון, והכל בטונים גבוהים.

ש. מה עשית עם זה?

ת. אני לא מרפה, אני יודע שהגיע המועד, מה שמציק לי אם היה אומר שהוא לא בקיא ולא הכתובת, הייתי מחפש פתרון אחר, זה לא המצב, הוא לא נותן טעם לסירוב, אמרתי שיסביר לי, שיקשיב, אמר שלא מעניין אותו, לא עובד אצלי, לא חייב לי דין וחשבון ושאעשה מה שאני רוצה, אני לא מרפה, מתקשר בשיחה השנייה וגם שם אני לא זוכה לשיתוף פעולה.

ש. מה עשית אז?

ת. באותו רגע מוכרח להגיד, ישבתי איזה 10 דקות עם עצמי, עם תחושה של עלבון, מועקה, מכת נפש, פעם ראשונה, אני עובד הרבה שנים עם עיריות, יש הבדל בין מצב שהגזבר עונה לי אחרי 4,5 ימים ואומר לי אני מצטער, תפנה לזה, פה המצב הוא שלא רק שאין שיתוף פעולה, הוא מתעמר בי. התעמרות זה לבוא להגיד אתה לא הבוס שלי, אני לא חייב לך שום דבר, אמרתי שיסביר לי, התעמרות בשפה הזאת שעולה לטונים גבוהים והוא אומר לי שהוא לא חייב לי ומי אני בכלל. אומנם לא במילים האלה, אבל זה מהלך הדברים שהיה בשיחה, זה כל העניין, אם היה נותן טעם לסירוב שלו הייתי מרפה, לא יעלה על הדעת שאנהל איתו עוד שיחה, אני יודע שזה היום האחרון והכל ייפול ואני אשא בתוצאות לכן חשוב לי מבחינתי שהוא הגורם שיכול לתת לי תשובות".

1. לטענת התובע, נוכח הסיטואציה אליה נקלע, התקשר כעבור שעה לבא-כוח הצד שכנגד וביקש הסכמתו לאורכה נוספת להגשת כתב ההגנה.^[8] הצד שכנגד נתן את הסכמתו, ובהתאם הגיש בקשה לאורכה באותו היום בשעה 17:00, אשר נקלטה במערכת נט-המשפט ביום 30.1.17.^[9] התובע מוסיף וטוען כי חש קושי לאחר האירוע להירגע נוכח משימות נוספות שנדרש להן, ולטענתו גם כאן היה מדובר בעומס עבודה חריג: "האירוע הוא הטריגר המרכזי עליו היה עומס עבודה באותו יום חריג, שאני מדבר על עומס עבודה חריג, אני מתכוון לזה ולא כמילה משגשגת, באותו יום קיבלתי משימות, להופיע בדיון הוכחות שאתה לא מכיר אותו, 3 ימים אחרי זה, זה לא דבר של מה בכך, לקבל 4 בקשות לעיקולים באותו יום ומיד להגיש. אני מנסה להסביר לבית המשפט, שגם אם בית המשפט חושב שבזה שקיבלתי ארכה הגיעו ימים יפים וטובים זה לא נכון, אני באותו מצב שאני בתוך אירוע של עומס עבודה חריג וקיצוני".^[10] כך סיכם התובע את הסיבה בגינה האירוע חריג: "נקלעתי לצירוף נסיבות אובייקטיבי מלחיץ וחריג. מצד אחד. יש להגיש הגנה למחרת, בתיק שכבר הוגשה בו בקשה למתן פסק דין בקשה שנמחקה בהסכמה, והסיכוי שהשופט יהיה סלחן כלפיי ככל שתוגש בקשה נוספת הנו נמוך. מצד שני, אני מוצא את עצמי בלי אף אחד שאפשר לדבר איתו כי העריה סגורה".^[11]
2. על כן, הסיבות בגינן התובע ראה באירוע האמור חריג הן הבאות: ראשית, באופן חריג פעל בדחיינות והגיע לרגע האחרון; שנית, באופן חריג מהנדס העירייה לא שיתף עמו פעולה, ואף שוחח עמו באופן מבזה; שלישית, הטיפול בכתב ההגנה היה צריך להעשות ביום ראשון, והוא החל את עבודתו מול הערייה זמן קצר קודם לכן, לפיכך לא ידע לאיזה גורם מקצועי לפנות בעירייה; רביעית, היה עומס עבודה חריג באותו היום.
3. אולם, מעיון בראיות עולות מסקנות אחרות בנוגע לחריגות האירוע וכן בנוגע למהימנות העדים, כפי שנפרט כעת:
4. ראשית, לא שוכנענו כי דחיית הכנת כתב ההגנה עד ליום הקודם למועד שנקבע על ידי ביהמ"ש היתה דבר יוצא דופן. כך למשל, בתצהירו טען התובע כי דחה את הטיפול בכתב ההגנה כיוון שהיה בלחץ זמן:"...לצערי הרב, וכפי שקורה לעו"ד רבים, ולי ביניהם – בשל מצוקת זמן, דחיתי את הטיפול בבקשה".^[12] כמו כן, בעדותו הדגיש התובע כי הוא אינו מטפל בתיקים מייד עם הגיעם אלא דוחה את הטיפול בהם כדבר שבשגרה: "אני עו"ד די ותיק במקצוע, כשאני מקבל תביעה, אני קודם כל לא נכנס לתביעה, אני מסתכל במה מדובר, רושם לי מועד וכמובן אני סומך על הניסיון והמקצועיות שלי ואז אני קודם כל רושם ביומן שזה מבחינתי, בלי זה לא אוכל להמשיך הלאה. באותו רגע לא קראתי את התביעה, רק רשמתי את המועד שצריך להגיש כתב הגנה".^[13] דברים אלו עמדו בסתירה לדבריה של עו"ד לפידות במל"ל שטענה כי התובע "בנה את התיק מהרגע שקיבל את התיק",^[14] וזאת למרות שאישרה כי אין תיעוד לכך במערכת הממוחשבת, כגון פניות קודמות לגורמים הנחוצים בעירייה. עוד נציין כי בתצהיר שמסרה עו"ד לפידות למל"ל כתמיכה בתביעה לדמי פגיעה, הובאה גרסתו של התובע למחרת האירוע באופן שאינו תואם את גרסתו של התובע בפנינו לגבי ההתנהלות בתיק: עו"ד לפידות ציינה בתצהיר כי התובע סיפר לה למחרת האירוע כי היה חייב להגיש כתב הגנה בתיק שעדיין לא היה מעורה בו, היות וקיבל את התיק לידיו לאחרונה.^[15] מנגד, הסביר כאמור התובע כי קיבל את התיק לידיו כבר כמה שבועות לפני כן ובחר לחכות עם הטיפול בו. גם עו"ד לפידות אישרה בהודעתה במל"ל כי התיק הועבר לטיפולו של התובע החל מיום 10.12.16.^[16]
5. עוד הוסיף התובע בהמשך עדותו: "אני לא רוצה לשבח את עצמי, אני מעריך את היכולות שלי, אני לא עו"ד לחצי שעה, אם נותנים לי נתון עובדתי אני יכול לבדוק כתב הגנה במספר שעות. במקרה הזה סמכתי לצערי על היכולות שלי...".^[17] שוב מגרסה זו עולה כי התובע נהג לדחות את הגנת כתבי ההגנה עד לימים הסמוכים למועד ההגשה, כיוון שסמך על ניסיונו ארוך השנים. לעומת זאת, בסיכומיו מציג התובע גרסה אחרת ולפיה חרג מנוהל העבודה השגרתי במשרד שכן "צריך היה לפנות בדואר אלקטרוני למועצה ולמהנדס, זמן רב קודם לכן, זהו נוהל עבודה במשרדי מעסיקתו של התובע",^[18] ולכן "פישל". גרסה זו אינה עולה מהגרסאות הקודמות שהציג התובע, ודומה כי נועדה להתאים לגרסתה של עו"ד לפידות לפיה עורכי הדין במשרדה אינם מגיעים לרגע האחרון בהכנת כתבי הגנה. לכן, לא נתנו אמון בגרסה המאוחרת של התובע בסיכומיו. עדותו של התובע בפנינו מלמדת כי דחיית טיפול בכתבי הגנה והגעה ליום האחרון או סמוך לכך מבלי שכתב ההגנה מוכן להגשה, הינה דבר שבשגרת עבודתו כעורך דין נוכח העומס השוטף והצורך לעמוד במועדים וכן נוכח נסיונו וכישוריו.
6. שנית, התובע טוען כי יש לראות באירוע כחריג בשל חוסר שיתוף הפעולה מצד המהנדס שכן לרוב לא נתקל בחוסר שיתוף פעולה עם גורמים מקצועיים ברשויות המקומיות. דברים אלו עומדים בסתירה מוחלטת לגרסתם של שאר העדים. עו"ד לפידות מסרה הודעה לחוקר המל"ל והסבירה כי חוסר שיתוף פעולה עם רשויות מקומיות זהו דבר נפוץ: "כן זה ממש כך, צריך תמיד לאלץ אותם, לשכנע אותם. ככה זה רשויות מקומיות",^[19] והדגישה שהתנהלות זו שגרתית מאוד: "ממש כך לצערי, זה כמעט בכל הרשויות המקומיות... זה דבר רגיל במשרד, שלא משתפים פעולה... זה שגרתי ברשויות...".^[20] בסוף דבריה בפני החוקר במל"ל, חזרה שוב עו"ד לפידות ואישרה שהתנהלות המהנדס לא היתה חריגה: "זה לא אירוע שלא קורה, זה קורה הרבה". ^[21] בנוסף ציינה עו"ד לפידות בחקירתה במל"ל שכאשר קורה אירוע חריג, התובע נוהג לעדכן אותה, ו"במקרה הזה הוא לא עדכן אותה בקושי או בבעיה",^[22] כך ש גם לשיטתה של עו"ד לפידות, התובע בזמן אמת לא ראה בחוסר שיתוף הפעולה כאירוע חריג ומיוחד.
7. חיזוק לכך ניתן למצוא בעדותו של מר ח'טיב בחקירתו במל"ל כשטען כי "רינה התלוננה הרבה על עובדים בעירייה שלא משתפים פעולה".^[23] על דברים דומים חזר בעדותו בפנינו: "זה לא בעירייה, זה ברוב הרשויות לא משתפים פעולה באופן מידי עם העו"ד , עם היועץ המשפטי, עם העו"ד החיצוני, זאת בעיה בכל הרשויות לא רק בעראבה",^[24] והדגיש כי "... רינה כל הזמן אמרה שהעובדים לא משתפים פעולה, הייתה לי בעיה ויש בעיה ותהיה בעתיד עם עובדים. אני יכול להבין הם עמוסים".^[25]
8. בעדותה בפנינו שינתה עו"ד לפידות את גרסתה וטענה כי חוסר שיתוף הפעולה של המהנדס עם התובע "זה מקרה שהוא באמת חריג".^[26] טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת לגרסה שמסרה במל"ל, כשיצוין כי את העובדה כי חוסר שיתוף הפעולה נחשב כדבר שבשגרה ציינה עו"ד לפידות בפני החוקר מספר פעמים במהלך מסירת ההודעה. כמו כן, במועד מסירת הודעתה לחוקר, עו"ד לפידות לא ידעה מדוע המהנדס סירב לכאורה למסור את המידע הדרוש לתובע, אלא רק ציינה כי "הלקוחות לא ממהרים לשת"פ בתיק שעובר אלינו", וכאשר נשאלה שוב מדוע לדעתה לא שיתף המהנדס פעולה, חזרה וציינה "לא משהו שאני יודעת".^[27] בסוף הדברים, נשאלה פעם נוספת עו"ד לפידות מה היה חריג בכך שהמהנדס לא שיתף פעולה, והשיבה: "מסכימה איתך שזה לא חריג. זה קורה הרבה שבעלי תפקידים לא משתפים פעולה. אולי השיחה עצמה היתה חריגה, אבל אני לא יודעת".^[28] נציין כי גם בעדות עצמה בפנינו עלתה סתירה בדברי עו"ד לפידות בהקשר זה, כאשר טענה כי אי קבלת המידע מהמהנדס היה בבחינת מקרה חריג אבל באותה נשימה מייד השלימה כי "ביום יום אנו נקלעים בקשיים של קבלת מידע מהרשויות באופן שוטף".^[29] סתירה זו בין הגרסאות לא הוסברה. זאת ועוד, סתירה אחרת בין התובע לעו"ד לפידות עלתה גם בנוגע להכנת כתב ההגנה בתיק, כאשר התובע כאמור הודה כי חיכה לרגע האחרון בשל עומס במשרד, ואילו עו"ד לפידות טענה בחקירה הנגדית כי התובע "עשה מאמץ ולא חיכה לרגע האחרון".^[30] למעשה, מדבריה של עו"ד לפידות עולה כי התובע כלל לא היה באותו שלב "בדקה ה-90" כפי שמכנה זאת התובע.
9. מדברים אלו עולה כי עבודתו של התובע היתה לחוצה ועמוסה דרך קבע, וכי נהג לדחות את הכנת כתבי ההגנה עד לימים הסמוכים למועד הגשתם, כפי שעשה גם במקרה דנן. עוד הוכח כי חוסר שיתוף הפעולה הנטען עם המהנדס היה גם חלק משגרת העבודה מול רשויות מקומיות, ומדובר בהתמודדות יומיומית ורגילה הנדרשת מעורכי הדין במשרד.
10. שלישית, התובע טוען כי הטריגר המרכזי היה תוכן השיחה עם המהנדס. כאמור, גרסת התובע הינה כי המהנדס דיבר אליו בצורה משפילה ומבזה, תוך התעמרות וצעקות, וסירב למסור לו תשובות הנחוצות לו לצורך הכנת כתב ההגנה. בתצהירו, התובע אינו מפרט את הדברים שנאמרו לו לטענתו, למעט האמירה כי "המהנדס סירב לענות ואמר באדישות שאינו חייב לי כלום, ושאעזוב אותו במנוחה". גרסה זו מבטאת אולי אמירות שעשויות לתסכל או לגרום לאי-נוחות, אבל אינן מגיעות לכדי אמירות פוגעניות או מתעמרות, ככל שאכן נאמרו. בחקירה הנגדית, לעומת זאת, הציג התובע גרסה משופרת וחריפה הרבה יותר של הדברים שלטענתו נאמרו לו, כאשר לגרסתו המהנדס התבטא באמירה כגון "אני לא סופר אותך ממטר, אתה לא מעניין אותי...".
11. מלבד גרסתו של התובע בהקשר זה, אין ראיה חיצונית נוספת שיכולה ללמדנו על חילופי הדברים, ובגרסת ראש העירייה יש כדי להחליש מעדותו של התובע, שכן מר עסאלה ציין בפני חוקר המל"ל כי המהנדס הוא "בן אדם רגוע מאוד ושקט. הוא לא צועק. מה שמאפיין אותו זה שהוא בן אדם רגוע ושקט... ככה הוא מאופיין ביישוב".^[31] התובע טוען כי ראש העיר היה עד לשיחות עם המהנדס שכן השניים היו ביחד ברכב אותה עת, אולם בהודעתו ציין מר עסאלה כי אינו זוכר כי היה נוכח בזמן שיחה כלשהי בין התובע למהנדס, כך שגם לא אישר כי התנהלה שיחה בטונים גבוהים ותוך השפלה מצידו של המהנדס. גם מהחקירה הנגדית של מר עאסלה עלה כי לא זכורה לו שיחה שבה המהנדס סירב לשתף פעולה.^[32]
12. אכן, עו"ד ח'טיב אישר בהודעה למל"ל כי יכול להיות שהמהנדס לא שיתף פעולה עם התובע, וגם בחקירה הנגדית בפנינו אישר כי המהנדס נוטה להתווכח בקלות ולהתעקש על עמדותיו.^[33] אולם, אין די בדבריו של עו"ד ח'טיב כדי לאשר את תוכן הדברים להם טוען התובע, שכן מדובר בתיאור חריף של אמירות קשות ובוטות מאוד, אשר חורגות מנטייה לוויכוח או קושי בתקשורת. התרשמנו כי התובע בחר לנקוט בביטויים חריגים כגון כי חש כי הוא "מצוי בקרב" וטען כי שיחות שנמשכו לכל היותר דקות ספורות היו בבחינת התעמרות, וזאת כדי להעצים את הגרסה וליצור רושם כי נאמרו כלפיו דברים פוגעניים. לא האמנו לגרסתו של התובע בנוגע לתוכן השיחה, ולא שוכנענו כי המהנדס פנה אליו באופן לא ראוי.
13. רביעית, התובע טוען באריכות בסיכומיו כי נוצר מצב חריג בו נאלץ להגיש בקשה שניה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה, וכי באותה ערכאה אין נוהגים בסלחנות. עוד טוען התובע כי המצב החריג נבע מכך שחשש שבית המשפט לא ייאשר ארכה נוספת, וכי כפועל יוצא מכך יינתן נגד העירייה פסק דין בהעדר הגנה, דבר שיפגע בלקוחה וכן בשמו הטוב ויגרור חיוב אישי בהוצאות לביטול פסק הדין. לכן, טוען התובע כי העובדה שהגיע ליום האחרון להגשת הגנה מהווה דחק אובייקטיבי. אין בידינו לקבל טענה זו. התובע לא קיבל קודם לבקשה השנייה ארכה משמעותית, אלא מדובר היה בארכה של 21 ימים בלבד כפי שביקש מביהמ"ש. לא הוצגו בפנינו ראיות כלשהן המלמדות על הקפדה יוצאת דופן באותם סוגי הליכים שלא היתה מאפשרת מתן ארכה שנייה. מעבר לכך, גם אם נאמץ את גרסתו של התובע ונצא מנקודת הנחה שאלו פני הדברים באותה ערכאה, לא הוכח כי האירוע האמור היה שונה משגרת העבודה, שכן ניתן להניח כי נתקל בעבודתו בצורך לבקש ארכה שנייה, ולו קצרה, והתובע לא הציג כל ראיה המלמדת אחרת. נציין כי ההחלטה בדבר הארכת המועד שניתנה על ידי ביהמ"ש ביום 9.1.17 לא ציינה כי מדובר בארכה אחרונה או כי ארכה נוספת לא תינתן, ולא ניתן היה להבין מהחלטת ביהמ"ש כי לא תינתן ארכה ולו של מספר ימים נוספים. נזכיר גם כי מהראיות עולה כי בסופו של יום ניתנה ארכה למחרת בשעות הבוקר, ללא קושי, ונציין כי התובע לא הסביר מתי בסופו של יום הוגש כתב ההגנה והאם הוגשו בקשות נוספות להארכת מועד, שהתקבלו או נדחו. במילים אחרות, לא הוצגה בפנינו התמונה המלאה, ולא יכולנו לקבל את טענת התובע כי הגשת בקשה שנייה להארכת מועד חורגת משגרת עבודתו הרגילה כעורך דין.
14. לא נעלמה מעינינו עדותה של עו"ד לפידות אשר טענה בחקירה הנגדית כי כאשר מוגשת בקשה שניה להארכת מועד מדובר בנסיבות די חריגות במשרדה.^[34] אולם, טענה זו לא נתמכה בראיה כלשהי, ומעבר לכך, יש לתת את הדעת לכך כי החקירה הנגדית לא היתה שגרתית, שכן מדובר למעשה בעדה התומכת בתובע. כמובן, כפי שטוען התובע בסיכומיו, המעסיקה זומנה על ידי הנתבע לאחר שמסרה הודעה לחוקר, והוא היה רשאי לחקור אותה בחקירה נגדית המאפשרת באופן טבעי טווח פעולה רחב בנוגע לאופי השאלות. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבא-כוח התובע ביקש מעו"ד לפידות במרבית מן השאלות לאשר את גרסת התובע, ובפועל תשובותיה לא עלו בקנה אחד עם גרסתה בפני החוקר. זאת ועוד, יתכן ותשובותיה האמורות של עו"ד לפידות מלמדות על קפדנות בהתנהלות במשרד, אולם עדותה אינה מלמדת על כך כי הגשת בקשה שניה להארכת מועד הינה בבחינת חריג, הן במשרד והן בערכאה הרלוונטית.
15. שישית, התובע טען בתצהירו לראשונה כי סיבה נוספת בגינה נכנס ללחץ חריג היא כי לא ידע שעיריית עראבה לא פועלת בימי ראשון ולכן לא יכול היה לצפות את העדר רצונו של המהנדס לסייע לו ביום שהינו יום המנוחה שלו. התקשינו לקבל את גרסת התובע בהקשר זה. טענה זאת נטענה לראשונה בתצהירו באופן שאינו עקבי, שכן מצד אחד טען כי "יום ראשון הינו יום מנוחה בעיריית עראבה. היום אני יודע את זה. בעבר לא הייתי מודע לזה שביום ראשון "אין עם מי לדבר" בעראבה. הם פשוט לא עובדים. את הייתי מודע לזה הייתי פועל אחרת",^[35] אך מצד שני בהמשך תצהירו ציין: "... כמו כן שמחתי שהוא ענה לטלפון, אפילו שזה יום מנוחה בעירייה...".^[36] הנה, מצד אחד טען התובע כי לא ידע שמדובר ביום מנוחה, ומצד שני שמח שהמהנדס ענה לו בגלל שידע כי מדובר ביום מנוחה. כמו-כן גם גרסתו של התובע כי לא ידע שעיריות במגזר הערבי לא עובדות בימי ראשון תמוהה בעניינו משום שלדבריו הוא עובד עמן שנים רבות. מעבר לכך, מהודעתו של ראש העירייה במל"ל עולה כי נהוג היה לעיתים לעבוד גם בימי א' שכן "רוב הפגישות במשרדי הממשלה היו בימי ראשון ואם זה היה קשור למוחמד המהנדס הוא היה מצטרף".^[37]
16. התקשינו להבין מדוע כשלא נענה על ידי המהנדס, ומשהבין כי העירייה לא עובדת בימי ראשון, לא המתין התובע ליום 30.1.17 שהעירייה תיפתח על מנת לקבל את המידע הנחוץ מהעובדים האחרים או לבקש מהיועמ"ש או ראש העירייה לעזור בתיווך מול המהנדס, בפרט כשלטענתו הוא פונה ללקוחות לעיתים גם ברגע האחרון, וזאת משום שיכול "לבדוק כתב הגנה במספר שעות".^[38] כשנשאל לעניין זה במהלך עדותו התחמק מתשובה עניינית: "אם ביום 29 בשעה 15:30 אני נתקל בגישה שהגורם הזה, המהנדס לא ייתן לי, מבחינתי זה תם, אין עם מי לדבר".^[39] דברים אלו עומדים בסתירה לדברי עו"ד ח'טיב אשר הסביר כי ניתן היה לפנות למהנדס גם דרכו,^[40] וגם ראש העיר אישר כי לא היתה מניעה לפנות אליו או אל היועמ"ש כדי לעודד את שיתוף הפעולה.^[41] על כן, אין לקבל את טענתו של התובע כי חריגות המקרה נגעה גם לעובדה כי אין כל גורם אחר במחלקת הנדסה שיכול היה לסייע לו לסיים את הכנת כתב ההגנה, שכן גם מעדותו של היועמ"ש וגם מעדות ראש העיר עולה בבירור כי שניהם עמדו לרשותו של התובע ויכלו לסייע לקבל את המידע החסר.
17. התובע גם העלה בעדותו טענה חדשה לפיה הסיבה בגינה לא פנה לעובדים נוספים בעירייה היא כי היה חדש ולא הכיר את התנהלותה: "אנו מדברים על תקופה שרק שלושה חודשים קיבלנו ייצוג משפטי, אני בעיריית עראבה מלבד ג'ואד, רוב התיקים היו תיקים שהוגשו בהם, בתיק הזה נשוא התביעה, זה תיק לראשונה אני הייתי בו, לא הכרתי חיבור ולא אף אחד".^[42] אולם עו"ד ח'טיב ציין במל"ל כי התובע הגיע אחת לשבוע לעירייה והייתה לו היכרות מוקדמת עם העובדים: "עם כולם, גזברות הנדסה מי שצריך",^[43] כמו-כן טען מר ח'טיב שבפני התובע עמדו אפשרויות נוספות כשהמהנדס לא שיתוף פעולה עמו: "בוודאי הייתי מפנה אותם למהנדס חיצוני או להנדסאי המועצה... לא מדובר בחוו"ד אלא בהתייחסות לעובדות שבתיק זה סלילת כבישי ועקירת עצים ... ובמקרה כזה אם ראש העיר בקיא בעובדות או מהנדס מהמחלקה, היה אפשר לקבל את התייחסותם".^[44] בהתאם לכך לא הצלחנו להבין מעדותו של התובע מדוע לא פנה לאדם אחר מטעם העירייה, לאחר שהמהנדס דחה את בקשתו, בפרט כאשר שוחח באותו היום עם היועץ המשפטי של העירייה,^[45] והבין במהלך השיחה עם המהנדס כי ראש העירייה יושב לידו. התרשמנו כי התובע העצים בפנינו את הלך הדברים כדי להקנות תחושה של חריגות ומצוקה.
18. שביעית, התובע טוען כי לאחר השיחה עם המהנדס המשיך להתמודד עם עומס חריג וקיצוני: "... באותן שעות ניסחתי בקשה ל-4 עיקולים משימה שהוגשה, שלוקחים את כל העניינים האלה ביחד, גם עיקולים, באותו יום אצלי תמו כל הקצים, זה יום עבודה עמוס ביותר, מיצוי, אתה מקבל הודעה עכשיו תעזוב את הכל, יש עיקולים ב-100,000 ₪".^[46] במילים אחרות, לעמדתו של התובע האירוע החריג לא כלל רק את השיחה עם המהנדס והלחץ מהגשת בקשת ארכה, אלא גם העומס החריג באותו היום, אך לא הוצגה אף ראייה שיכולה לתמוך בכך. מיומן העבודה של התובע עולה כי באותו היום היו לו ארבע משימות.^[47] עיון בתכתובות הדוא"ל מלמד כי המטלות בדבר גילוי מסמכים, מיצוי הליכים מקדמיים והבקשה לביטול העיקולים, נשלחו אליו באותו היום, אך לא בהכרח נדרשה הכנת כולם באותו היום.^[48] התובע מתייחס לדוגמה לתיק בו התבקש להתכונן לישיבת הוכחות שהיתה אמורה להתקיים מספר ימים לאחר מכן, אולם עולה מחומר הראיות כי התובע ידע שצריך להכין תיק זה לדיון הוכחות כבר מיום 26.1.17, וביום 29.1.17 קיבל רק תזכורת מעו"ד לפידות: "ראה החלטה יהיה ניתן אולי להגיע להסכמות בדיון הקבוע ביום ד', חשוב לתאם עם ג'ואד את נוסח ההסכמה...".^[49] אין מדובר באמירה אשר יוצרת לחץ מיוחד. גם אם נקבל את טענת התובע כי נלחץ מאחר והיה אמור כבר באותו היום להתכונן לישיבת הוכחות אחרת, לא הוכח כי מדובר באירוע חריג בשגרת עבודתו כעורך דין. למעשה, מעדותו של התובע בהקשר זה עלתה סתירה ברורה, שכן אישר כי קיבל את התיק מספר ימים קודם לכן ו"כבר אז לא היה נראה לי סביר להופיע בתיק הוכחות שאני לא מכיר והידיעה שיושבת לי שבעוד כמה ימים, לא מוסיף לי בריאות".^[50] במילים אחרות, הלחץ בנוגע לאותה מטלה נוצר כבר כמה ימים קודם לכן, דבר המלמד על מתח מתמשך ברור ביחס לשגרת העבודה, ולכן אין לקבל את טענתו של התובע כי הודעת הדוא"ל באותו הערב יצרה עומס או לחץ חריג. גם ההודעות בנוגע לתחשיבי הנזק לא מלמדות על דחיפות אלא על עברת מטלה.^[51] עו"ד לפידות אומנם ציינה בתצהירה למל"ל כי העבודה הנדרשת לצורך עריכת תחשיב נזק הינה משמעותית, אך אין בתצהיר אמירה כלשהי כי מדובר בעומס מיוחד וחריג, או כי התובע נדרש לטפל במשימות בדחיפות.^[52] נציין כי התובע בחר שלא לשאול את עו"ד לפידות דבר בדבר עומס העבודה לאחר קרות האירוע.
19. למעשה, התובע בעדות אישר כי שגרת העבודה שלו עמוסה וכוללת טיפול במטלות רבות ומגוונות. כך למשל, תיאר התובע כי בשבועות שקדמו לאירוע קיבל משימות רבות מעו"ד לפידות: "באותה תקופה המעסיקה שלי הביאה לי הרבה תביעות כי בנה היה מאושפז, מבחינתה הייתי עו"ד בכיר יותר במערכת והיא סמכה עליי ואמרה לי שאקח, הזרימה לי...",^[53] וגם תיאר כי הזרמת המטלות הרבות אינה חריגה: "...רינה תמשיך לתת לי משימות ואני יכול לבכות עד מחר בבוקר והמשכתי הלאה...".^[54] התובע יכול היה להוכיח את טענתו לעומס חריג באמצעות ראיות חיצוניות אובייקטיביות, כגון רצף המשימות בתקופה שקדמה לאירוע, כדי להראות שביום זה עמדו בפניו מטלות רבות באופן יוצא דופן, אולם הוא בחר שלא לעשות כן. התובע גם נמנע מלהגיש תצהיר של מעסיקתו כדי שתאשר את עומס העבודה או את חריגותו של אותו היום. התובע נשאל בחקירה הנגדית מדוע עו"ד לפידות לא הגיעה לדיון כעדה מטעמו, ונימק זאת בכל שתשובותיה של עו"ד לפידות לחוקר אינן עולות בקנה אחד עם גרסתו: "כשאני קורא את החקירה של רינה, הרבה דברים לצערי הרב, רינה שלפה בשנת 2020 תשובות מהמותן, ... היא שולפת מהמותן תשובות שלא מסתדרות עם המצב הראייתי".^[55] אכן, תשובות המעסיקה אינן "מסתדרות עם המצב הראייתי" שמנסה התובע להציג בגרסאותיו השונות, ובכך מערערות את מהימנותו.
20. זאת ועוד, מעדותו של התובע עלה הספק האם השיחה עם המהנדס היא בבחינת הטריגר האמיתי, ולא ברור מדוע הוא מייחס דווקא לה חריגות מיוחדת נוכח שלל האירועים באותו היום, כשאחד מהם הוא מטלה דחופה של ניסוח בקשה לביטול ארבעה עיקולים לה ייחס התובע חשיבות לא מבוטלת: "חברתי מפסידה נקודה חשובה, באותן שעות ניסחתי בקשה ל-4 עיקולעם משימה שהוגשה, שלוקחים את כל העניינים האלה ביחד, גם עיקולים, באותו היום אצלי תמו כל הקצים, זה יום עבודה עמוס ביותר, מיצוי, אתה מקבל הודעה עכשיו תעזוב את הכל, יש עיקולים ב-100,000 ₪."^[56] גם בהמשך ציין התובע: "עובדה שאני מקבל משימות באותו יום, הכל לחוץ, הכל באותו רגע". לכן, לא רק שלא שוכנענו כי אותו יום היה לחוץ וחריג ביחס לשגרה עבודתו של התובע, אלא גם שלא שוכנענו כי השיחה עם המהנדס אכן היתה בבחינת אירוע שיא ביחס לשלל האירועים באותו היום (ראו בעניין זה גם עב"ל (ארצי) 4980-01-21‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי נ' עטר, מיום 1.12.21).
21. אין לקבל את טענתו של התובע כי ניתן ללמוד על עומס חריג באותו היום מהאופן בו ניסח את בקשת הארכת המועד ביום 29.1.17, והעובדה שנימק את הבקשה בקיומו של עומס חריג. טענת התובע כי השימוש במילה 'חריג' לא נעשית אצלו כדבר שבשגרה, לא נתמכה בראיה כלשהי, וממילא לא ניתן לראות באופן ניסוח הבקשה כראיה משכנעת למצב הדברים במשרד. יודגש כי העובדה כי עו"ד לפידות העידה בעדותה כי נוסח הבקשה הוא לא נוסח רגיל,^[57] אין בה כדי לעלות או להוריד משום שגם דבריה לא נתמכו בראיה חיצונית.
22. בשים לב לכל האמור עד כה, לא הונחה בפנינו תשתית ראייתית כי ביום 29.1.17 אירע אירוע חריג בשגרת העבודה. לא הוכח כי התובע דחה את הטיפול בתיק באופן חריג, אלא שוכנענו שדרך עבודה זאת היא חלק משגרת העבודה שלו. כמו-כן לא הוכח כי המהנדס שוחח עם התובע באופן לא ראוי ומצאנו כי חוסר שיתוף פעולה היה דבר שבשגרה בעבודת התובע, וגם לא הוכח כי מדובר בעומס עבודה היוצא מן הכלל. על כן, גם אם המועד האחרון להגשת ההגנה והיעדר נתונים עובדתיים וחוסר שיתוף פעולה הינם בבחינת עובדות חד משמעיות, כפי שטוען התובע בסיכומיו, הרי שאין בהם כדי להוות אירוע חריג.
23. שמינית, גם בפן הסובייקטיבי לא שוכנענו שהתובע חש התרגזות חריפה במהלך השיחה עם המהנדס או אחריה. אכן, חריגותו של אירוע במישור הסובייקטיבי נבחנת בעיניו של המבוטח: "קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, צריכה להיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר" (עב"ל (ארצי) 458/99 פלבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.3.2002), אך על מנת לקבוע כי אירוע מסוים נחווה על ידי המבוטח כאירוע חריג, נדרשות ראיות אובייקטיביות. במקרה דנן, עומדת בפנינו עדות יחידה של התובע, אשר לא נמצאה בעניינו עקבית ומשכנעת, ומצאנו את דברי התובע מרחיקי לכת בתיאורו ולא נתנו אמון בגרסתו. יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 4980-01-21 המוסד לביטוח לאומי - גילה עטר (01.12.2021) "... יהיו מקרים בהם התרשמות מעדות יחידה של בעל דין תספיק. הכל תלוי בנסיבות העניין. במקרה זה, בית הדין האזורי קבע כי עדותה של העובדת "לא נסתרה". קביעה לפיה עדות פלוני "לא נסתרה" אינה מספקת, בוודאי בשים לב לכך שלרוב לא תהיינה בידי הצד השני ראיות שבכוחן לסתור זאת, שכן עסקינן בצפונות ליבו של האדם. לכן, נדרש כי תהא קביעה פוזיטיבית כי בית הדין מעדיף את הגרסה של בעל הדין כאפשרות המסתברת יותר, במיוחד שעה שגרסת העובדת במקרה זה אינה עולה מהראיות מזמן אמת או בסמוך לאחריו." גם במקרה דנן, אין התובע מציג ראיות ממשיות המלמדות על מצבו הנפשי במועד השיחה עם המהנדס או בסמוך אליה.
24. התובע טוען שיש לראות בדברים שאמר לעו"ד לפידות למחרת האירוע כחיזוק למצבו הרגשי, כאמור בתצהיר שהוגש מטעמה למל"ל:"התנהלו בטונים גבוהים. יוסי תיאר לי שהתנהל ויכוח קשה בין שניהם...".^[58] אולם, עדות עו"ד לפידות היא מפי השמועה, והיא אינה יודעת בפועל מה נאמר במהלך השיחה בין השניים אלא מתבססת על דבריו של התובע כפי שנמסרו לה לאחר אשפוזו. התובע אף מאשר כי לא פנה לעו"ד לפידות כדי שתגיש תצהיר לעניין מצבו הרגשי שכן "היא עדת שמיעה, מה יעזור לי?"^[59] נציין גם כי התובע לא תיאר בפני מעסיקתו את תחושותיו מייד לאחר השיחה עם המהנדס, ולמעשה לא שיתף אדם כלשהו בקורות אותו היום, אלא רק לאחר האירוע החריג. מהראיות ניתן ללמוד כי אף אם התובע כעס לאחר השיחה עם המהנדס, הוא כבש את כעסו והמשיך ביום העבודה השגרתי, כשהוא משוחח עם בא-כוח הצד שכנגד, מגיש בקשה להארכת מועד בסמוך לשעה 17:00, וממשיך בשאר מטלותיו עד הערב.^[60]
25. כך גם התיעוד הרפואי אינו מלמד על התרגזות מיוחדת ביום 29.1.17 כפי שהקפיד לתאר אותה התובע בכתבי הטענות השונים. עיון בחומר הרפואי שהומצא בסמוך לאירוע, מלמד כי אין אזכור לאירוע האמור. למעלה מכך בניגוד לדבריו של התובע בסיכומיו כי מעולם לא לקה בליבו,^[61]מדו"ח סיכום רפואי מיום 30.1.17 עולה כי התובע ציין בפני הרופא כי סובל מכאבים דומים במשך מספר חודשים שקדמו למועד האירוע הלבבי.^[62]

סוף דבר

1. על יסוד כל האמור, אנו קובעים כי אין לראות באירוע מיום 29.1.17 כאירוע חריג, והתביעה נדחית.
2. כמקובל בתיקים אלו, אין צו להוצאות.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' שבט תשפ"ב (12 ינואר 2022) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עמ' 3 ש' 1-6. ↑

2. ס"ק 11 לתצהיר התובע. ↑

3. נספח א' לכתב התביעה. ↑

4. נספחים 2א', 2ב' ו2 ג' לתצהיר התובע. ↑

5. עמ' 3 ש' 21-25. ↑

6. נ/5 פלט שיחות של התובע, המעיד כי צלצל למהנדס פעמים באותו היום, אחת ב 15:30 והשנייה ב 15:33. ↑

7. עמ' 6 ש' 1-27. ↑

8. עמ' 7 ש' 19-25. ↑

9. נספח 4 א' לתצהיר התובע. ↑

10. עמ' 10 ש' 8-14. ↑

11. ס"ק 16 לתצהיר התובע. ↑

12. ס"ק 14 לתצהיר התובע. ↑

13. עמ' 3 ש' 21-25. ↑

14. עמ' 7 ש' 9-10 להודעת עו"ד לפידות במל"ל. ↑

15. נ/1 ס' 6. ↑

16. עמ' 2 ש' 15-16 להודעת עו"ד לפידות במל"ל. ↑

17. עמ' 4 ש' 25-27 ↑

18. ס"ק 7 לסיכומי התובע. ↑

19. עמ' 4 ש' 16-20 להודעתה של עו"ד לפידות במל"ל. ↑

20. עמ' 5 ש' 3 להודעתה של עו"ד לפידות במל"ל ↑

21. עמ' 8 ש' 16-18 להודעתה של עו"ד לפידות במל"ל ↑

22. עמ' 4 ש' 10-15 להודעתה של עו"ד לפידות במל"ל. ↑

23. עמ' 3ש 16-20 להודעתו של מר ח'טיב במל"ל. ↑

24. עמ' 31 ש' 24-26. ↑

25. עמ' 33 ש' 1-2. ↑

26. עמ' 25 ש' 1. ↑

27. עמ' 3 ש' 16 להודעת עו"ד לפידות במל"ל, וכן עמ' 8 ש' 16. ↑

28. עמ' 9 ש' 13-15 להודעתה של עו"ד במל"ל. ↑

29. עמ' 25 ש' 16-17. ↑

30. עמ' 26 ש' 13. ↑

31. עמ' 2 ש' 31-39 לחקירתו של מר עסאלה במל"ל. ↑

32. עמ' 20 ש' 7 ואילך. ↑

33. עמ' 32 ש' 1 ואילך. ↑

34. עמ' 23 ש' 11. ↑

35. ס"ק 15 לתצהיר התובע. ↑

36. ס"ק 17 לתצהיר התובע . ↑

37. ש' 48-49 להודעת מר עדאלה במל"ל. ↑

38. עמ' 4 ש' 25-26. ↑

39. עמ' 5 ש' 25-26. ↑

40. עמ' 3 ש' 10 להודעת עו"ד ח'טיב במל"ל. ↑

41. עמ' 20 ש' 13 ואילך. ↑

42. עמ' 14 ש' 13-15. ↑

43. עמ' 1 ש' 18-20 לחקירתו של מר ח'טיב במל"ל. ↑

44. עמ'' 5 ש' 14-8 לחקירתו של מר ח'טיב במל"ל. ↑

45. עמ' 6 ש' 4. ↑

46. עמ' 12 ש' 23-28. ↑

47. נספח ג לכתב התביעה ↑

48. נספחים ה-ו לכתב התביעה ↑

49. נספח ו לכתב התביעה. ↑

50. עמ' 11 ש' 15-16. ↑

51. נספח ז לכתב התביעה ↑

52. נ/1. ↑

53. עמ' 3 ש' 27-28, עמ' 4 ש' 1. ↑

54. עמ' 12 ש' 7-8. ↑

55. עמ' 17 ש' 18 ואילך. ↑

56. עמ' 12 ש' 24-27. ↑

57. עמ' 27 ש' 2-9. ↑

58. נ/1. ↑

59. עמ' 17 ש' 7. ↑

60. עמ' 9 ש' 25-27. ↑

61. ס"ק 13 ב לסיכומי התובע. ↑

62. נספח ט לכתב תביעה, דו"ח מד"א, סיכום רפואי מיום 30.1.17 ↑