1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של כב' השופט אבנר יפרח מיום 1.1.20 במסגרת ת"ק 45828-07-19 שבו מצא בית משפט קמא לדחות את תביעת המבקש כנגד המשיב להחזר שכר טרחה.

2. על פי הנטען בכתב התביעה פנה המבקש למשיב כדי שייתן לו שירותי רו"ח לצורך פתיחת תיקים ברשויות המס. זאת מאחר והחל לתת שירותי שליחות לחברת השליחויות וולט.

הצדדים נפגשו והמבקש שילם למשיב סך של 500 ₪ בגין פתיחת התיקים ברשויות המס. עוד סוכם כי אם יידרש בהמשך השנה לדוח שנתי יידרש לשלם סכום נוסף.

לאחר זמן קצר עזב המבקש את עבודתו למול חברת השליחויות והודיע למשיב כי הוא מנתק את מספר הטלפון שנתן לו ואינו מעביר לו מספר עדכני חדש. המשיב הודיע לו כי בהעדר דרך להתקשר עמו לא יוכל להמשיך ולייצגו.

במסגרת ההתכתבות בין הצדדים איים המבקש על המשיב שאם יתפטר מלייצגו יגיש נגדו תלונה (למועצת רואי חשבון). ואכן במקביל שלח המבקש תלונה נגד המשיב למועצת רואי חשבון. התלונה נדונה ונדחתה.

3. לטענת המבקש פסק דינו של בית משפט קמא שגוי. לשיטתו היה על המשיב להשיב לו את שכר הטרחה ששילם לו בסך 500 ₪ שכן הוא הודיע לו מיד בסמוך לאחר התשלום שהוא מבקש לעבור לעבוד מול חברה אחרת. עוד טען כי הוא עצמו נדרש לגשת עם הטפסים למשרדי מע"מ הגם שהמשיב היה חייב לעשות כן.

לצד טענה זו העלה המבקש טענות נוספות כמו אי החתמתו על חוזה וקיום הפגישה בבית קפה ולא במשרד ועוד. לשיטתו הוא עזב את העבודה בוולט בשל העובדה שהמשיב הפסיק את ההתקשרות עמו.

4. המשיב טען מנגד כי כנגד הסכום של 500 ₪ הוא מילא טפסים ושלח אותם לרשויות המס לרבות התכתבות עם המעסיק לצורך קבלת חוזה ההעסקה והעברתו לשלטונות מע"מ. לאור הודעת המבקש הוא הסכים להוציא מכתב התפטרות ללא תשלום נוסף שכן חשש שהוא עלול להסתבך בפלילים אם לא ידווח על השינויים בפרטים של המבקש (מספר טלפון למשל).

5. בית משפט קמא שמע באריכות את הצדדים ואף הפנה אליהם שאלות. בסופו של יום מצא בית משפט קמא להעדיף את גרסת המשיב על פני גרסת המבקש.

בפסק דינו פירט בית משפט קמא מה היו הנימוקים שהביאו אותו למסקנתו זו. הוא מציין כי שוכנע שהמשיב אכן ביצע את העבודה שהתחייב לבצעה כנגד התשלום הראשון שהועבר. עוד קבע כי החלטת המשיב שלא להמשיך ולתת שירותי רו"ח למבקש סבירה והגיונית לאור ההתכתבות של המבקש עם המשיב במסרונים שהוצגו לו (שפורטה לעיל).

בית משפט קמא ציין כי גרסת המבקש, לפיה עזב את עבודתו בשל התפטרות המשיב, לא הוכחה והוא אף מעלה תמיהות על סבירותה.

חרף כל אלה מצא בית משפט קמא שלא לחייב את המבקש בהוצאות משפט למשיב.

6. לאחר שעברתי על הבקשה על נספחיה ועל פרוטוקול הדיון ופסק דינו של בית משפט קמא מצאתי כי דין הבקשה להידחות מבלי צורך בקבלת תגובה.

7. הכלל הוא שבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות לא תינתן כעניין שבשגרה. לעניין זה ראו דבריו של כב' השופט זילברטל ברע"א 2095/15 אולמי נפטון בת-ים בע"מ ואח' נ' אילנה משיח, מיום 20.5.15:

"ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל [פורסם בנבו] (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 551 (מהדורה ג, 2012))."

8. יתרה מכך ערכאת הערעור אף אינה מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה קמא שהיא הערכאה שבפניה נשמעו הראיות, אלא במקרים יוצאי דופן. ראו לעניין זה, בין היתר, את דבריו של כב' השופט פוגלמן בע"א 9622/07 פלוני נ' קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מחוז נגב, מיום 30.5.10 סעיף 19 לפסק הדין וכן את דבריה של כב' השופטת וילנר ברע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' נתנאל מור, מיום 9.8.18

9. במקרה שבפניי התרשם בית משפט קמא כי גרסת המבקש לא הוכחה בחלקה ובחלקה האחר לא נמצאה סבירה. מנגד, המשיב המציא התכתבות שהיה בה כדי להסביר את גרסתו והוא מצא לקבלה.

לאחר שעברתי על פרוטוקול הדיון אני סבורה שבדין הגיע בית משפט קמא למסקנותיו. המשיב נתן שירותים כפי שסוכם כנגד אותו סכום שהמבקש שילם לו ועל כן לא מצאתי כל שגיאה בפסק הדין כפי שמבקש המבקש לטעון בהליך שבפניי.

10. סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה איני מחייבת בהוצאות.

11. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב טבת תש"פ, 19 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.