1. בפני בקשת המבקש לקבל לתיק את התביעה העיקרית, בדרך של המרצת פתיחה, זאת לאחר שבתאריך 10.2.2020 ניתן על ידי פסק דין במסגרתו הוריתי על מחיקת בקשת המבקש למתן סעד ארעי דחוף, אשר הוגשה טרם הגשת התביעה העיקרית (להלן: "הבקשה לסעד זמני").
2. כפי שפורט בפסק הדין, ובין היתר, הואיל והמבקש לא פעל בהתאם להחלטות קודמות ולא הגיש כתב תביעה במועדים שנקבעו, הרי שלא מצאתי מקום להותיר את הבקשה לסעד זמני על כנה ולפיכך הוריתי על מחיקתה. במסגרת פסק הדין נדרשתי אף לטעמים לגופו של הליך, אשר אף הם הצדיקו, בצירוף אי הגשת הליך עיקרי, את מחיקת ההליך (ראו פסק הדין מתאריך 10.2.2020).
3. בתמצית יצוין כי במסגרת הבקשה לסעד זמני, ביקש המבקש ליתן צו מניעה זמני הקשור עם תנית אי תחרות בהסכם מייסדים בין הצדדים, מתאריך 6.1.2015, מכוחו הוקמה חברה המתמחה כנטען, במתן שירותים במיקור עבור תעשיית הבריאות והכושר בישראל (הסכם המייסדים, נספח א' לבקשה לסעד זמני). כנטען, במשך כל תקופת אי התחרות הקבועה בהסכם המייסדים (6 חודשים) חתר המשיב תחת פעילותה של החברה והתחרה בה, ללא תקופת צינון (סעיף 14 להסכם המייסדים).
4. קדם להליך דנן הליך אחר בבית משפט זה (ה.פ. 28301-10-18) במסגרתו ובין היתר, ביקש המשיב להצהיר כי הסכם המייסדים הנ"ל עומד בתוקפו וכן ביקש לאכוף על המבקש סעיף המתייחס להפרדות הצדדים, בשל הגעתם למבוי סתום. בתאריך 14.2.2019 התקבלה התובענה שם (פסק דינו של כבוד סגה"נ השופט י' שפסר) ובין היתר נקבע כי הסכם המייסדים תקף ומחייב את הצדדים, וכן ניתנו הוראות לביצוע הפרדות בין הצדדים (להלן: "ההליך הקודם" ו – "פסק הדין בהליך הקודם").
5. בהחלטתי מתאריך 26.1.2020 קבעתי כי אין מקום ליתן סעד במעמד צד אחד, בין היתר, בשים לב לעיתוי הגשת הבקשה מחד גיסא ומועדי הפרות תניית אי התחרות הנטענות מאידך גיסא, וכן בשים לב לכך כי על פניו תקופת אי התחרות חלפה עברה לה. כן נקבעו לוחות זמנים למסירת הבקשה למשיב, הגשת תשובתו והגשת כתב תביעה (2.2.2020), מועדים אשר הוארכו לבקשת ב"כ המבקש, בהחלטתי מתאריך 28.1.2020.
6. בתאריך 4.2.2020 הוגשה תגובת המשיב לבקשה (לאחר שבין לבין הוגשו בקשות שונות ובכללן בקשות ארכה ודחיה שלא הבשילו לידי הסכמה בין הצדדים), וכן הוגשה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת כתב תביעה (לאחר המועד שנקבע - 4.2.2020). בהחלטתי מתאריך 4.2.2020 קבעתי כי בקשה זו התייתרה לאור הגשת תגובת המשיב לבקשה לסעד זמני במועד, ושבתי וקבעתי כי על המבקש להגיש כתב תביעה כפי שנקבע בהחלטה קודמת, היינו עד ליום 4.2.2020.
7. למחרת היום (5.2.2020) ביקש המשיב למחוק את ההליך שכן כתב תביעה לא הוגש, ומנגד ביקשה ב"כ המבקש (נוסף למתן מענה לטענות המשיב), ארכה להגשת כתב התביעה, עד ליום 6.2.2020.
8. חרף האמור, כתב תביעה לא הוגש לא בתאריך 6.2.2020 כפי שביקשה ב"כ המבקש, ואף לא בתאריך 9.2.2020. בתאריך 10.2.2020 ביקש ב"כ המשיב לדחות דיון שנקבע בסעד הזמני ובשל אי הגשת כתב תביעה, למחוק את ההליך.
9. כאמור, בתאריך 10.2.2020 ניתן פסק דין המורה על מחיקת ההליך, בין היתר, מהטעמים שפורטו לעיל.
10. בסמוך לאחר מכן, ועוד באותו יום (10.2.2020), הובאה לעיוני בקשת המבקש דנן לפיה, נוסף לטענות לגופו של סכסוך, מבקש הוא "לקבל את המרצת הפתיחה לתיק דנן, להורות להתכנס לדיון במסגרת הסעד הזמני". לבקשה זו צורפה המרצת פתיחה מטעמו של המבקש (בקשה 8).
11. בו ביום ניתנה החלטתי במסגרתה הובהר דבר מתן פסק הדין, כמפורט לעיל. כמו כן, והגם שלא הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, התבקש המבקש להבהיר מדוע הוא סבור הוא כי הסמכות לדון בהמרצת הפתיחה כפי שהוגשה, מסורה לבית משפט זה, וזאת לאור הסעדים המבוקשים בה.
12. ב"כ המבקש הבהירה כי בית המשפט נדרש לשוב ולפרש את הסעיפים בהסכם המייסדים וכן "לפרש פסק דינו המנומק אשר מעלה היום סוגיות דומות לאלה אשר הועלו בהליך ה.פ. 28301-10-18 ונדונו באותו הליך" (סעיף 10 להודעת ב"כ המבקש, מתאריך 13.2.2020).
13. המשיב הגיב להבהרה זו (14.2.2020) וטען כי משניתן פסק דין סיים בית המשפט את מלאכתו וכמו כן, כי בהודעת המבקש אין כל הבהרה לסוגיית הסמכות.
14. ב"כ המבקש השיבה לתשובה (17.2.2020) וטענה, בין היתר, טענות שונות הקשורות עם ההליכים עובר להגשת ההליך דנן, וכן הוסיפה וטענה כי דחיית מועד הדיון בהליך זה על ידי המשיב, נועדה לקידום פעילות המהווה ביזיון פסק הדין בהליך הקודם, בשל פעולותיו השונות של המשיב (סעיף 5). עוד טענה, כי הערכאה המתאימה לדון בהפרה או בזיון של פסק הדין הקודם, כמו גם פרשנותו, זו אותה ערכאה שנתנה את פסק הדין בהליך הקודם (סעיף 9). כמו כן, כי המשיב הפר את תניית אי התחרות ועקב כך השתכר 200,000 ₪ (סעיף 16 - לתגובת ב"כ המבקש מיום 17.2.2020).

דיון

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לדחות את בקשת המבקש "לקבל את המרצת הפתיחה לתיק" (בקשה 8); להלן טעמי.

1. תחילה מטעמים פרוצדוראליים, הואיל ולא הוגשה בקשה לביטול פסק דין כנדרש, ובעניין זה מקובלות עלי טענות המשיב (בתגובתו מתאריך 14.2.2020).
2. שנית ואף אם אתעלם מכותרת הבקשה ואראה בבקשה משום בקשת ביטול, סבורני כי אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות.
3. כך ובין היתר, לא הובהר מדוע הסמכות נתונה לבית משפט זה דווקא, ובכל הכבוד, בית משפט זה אינו נדרש לשוב ולפרש בהליך נוסף ונפרד, סעיפים בהסכם המייסדים שכבר נדונו במסגרת פסק הדין בהליך הקודם וממילא לא לפרש את פסק הדין הקודם שניתן, כפי שטענה ב"כ המבקש. ככל שכטענת המבקש הפר המשיב את הסכם המייסדים, הרי שפתוחה בפני המבקש הדרך לנקוט בהליך מתאים, ולא בהליך שמטרתו כנטען, לפרש פסק דין קודם, בין אותם צדדים.
4. אף טענת ב"כ המבקש בתשובה לתגובת המשיב (17.2.2020) תומך ומחזק את האמור, שכן שם נטען לראשונה (סעיף 9) כי הסמכות לדון בהפרה או בזיון פסק דין, מסורים לערכאה שנתנה את פסק הדין.
5. תחילה, אבהיר כי באשר לחלקה הראשון של הטענה, הרי שלא בכל מקרה של הפרת קביעות בפסק דין, הסמכות נתונה לאותה ערכאה, והשאלה אותה יש לבחון היא שאלת הסעד המבוקש, שהרי אם בתביעה כספית עסקינן הרי שזו תנותב לערכאה המתאימה בהתאם לסמכותה.
6. שנית, באשר לחלקה השני של הטענה, הרי שככל שהמבקש סבור כי המשיב מבזה את פסק הדין בהליך הקודם, ואיני קובע דבר בקשר לכך, אזי הדרך אינה בדרך של הגשת תובענה חדשה אלא בבקשה מתאימה לפי פקודת בזיון בית המשפט. ויודגש, אין בכך משום אמירה באשר להליך המתאים, כי אם התייחסות לעמדת המבקש באשר לסוגיית הסמכות.
7. סבורני כי די בכך כדי לדחות את הבקשה.
8. יתר על כן, אף אם אתעלם מטענות הצדדים ופרשנותם להמרצת הפתיחה שהוגשה, הרי שסבורני כי אף בחינת המרצת הפתיחה גופה אינה מסייעת למבקש, בכל הקשור לנכונותו של ההליך ולמצער לסוגיית הסמכות.
9. כך ובין היתר, במסגרת המרצת הפתיחה טען המבקש כי הוא נדרש לסעדים שונים כדי לממש את פסק הדין בהליך הקודם ולשמר את המצב הקיים. בכלל זה ביקש לקבוע כי המשיב הפר את הסכם המייסדים בכל הקשור לתניית אי התחרות וכן את חובותיו האחרות כלפי המשיב; כי זכאי הוא לתרופות בהתאם להסכם המייסדים (סעיף 19) מכח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970; וכן זכאים, הוא והחברה, לקבל מידע הקשור עם הפרת תניית אי התחרות וכן כל טובת הנאה שהתקבלה מהפעילות המתחרה (סעיפים 198 – 207 להמרצת הפתיחה).
10. סבורני כי אף בחינת הסעדים מלמדת כי הסמכות אינה בהכרח נתונה לבית משפט זה ומכל מקום ההליך כפי שהוגש אינו יכול לעמוד.
11. כך, למצער חלקם של הסעדים עוסק במתן חשבונות בקשר עם הפרות נטענות של תניית התחרות ואף בקבלת פיצוי כספי. כך טוען המבקש בהמרצת הפתיחה:
12. הגם שהמבקש אינו מגדיר זאת כך, הרי שהלכה למעשה מבקש המבקש חשבונות מן המשיב הנוגעים להפרות הנטענות וכמו כן, העברת כל תמורת ההפרות לחברה, בהתאם להוראות הסכם המייסדים. בכך אף תומכים הדברים שנטענו בתשובת ב"כ המבקש (מיום 17.2.2020) שם נטען, כי למשיב שולמה תמורה בסך 200,000 ₪ בקשר עם קיומה של תניית אי התחרות (סעיף 16).
13. משכך, ככל שחפץ הוא בכך, היה על המבקש לתבוע סעד מתאים ובכלל זה סעד כספי תוך תשלום אגרה מתאימה, שהרי אין די בתביעה לקבלת מידע או ליתר דיוק חשבונות, בקשר עם הפרת תניית אי התחרות (סעיף 206 להמרצת הפתיחה).
14. כידוע הלכה פסוקה היא כי אין מקום ליתן חשבונות לתובע כדי לברר כמה הנתבע חייב לו [רעא 8266/11 יו.בי.אמ נ' מעוז נסיעות בע"מ ו- 10 אח' (16.8.2012)]. עוד נקבע, כי מקום בו תובע יכול לתבוע סעד מלא וממשי הרי שעליו לעשות כן ולא להסתפק בסעדים הצהרתיים [ראן למשל ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85].
15. בענייננו אנו וכאמור, טענה ב"כ המבקש כי למבקש ידוע כי המשיב השתכר סכומי כסף שונים בקשר עם הפרת תניית אי התחרות לרבות קבלת תשלום בקשר לקיומה (200,000 ₪) ומשכך היה עליו לתבוע למצער סכום זה, דבר שלא נעשה. ממילא תביעת סכום זה אינה בסמכות בית משפט זה והמבקש לא הבהיר בעניין זה אחרת.
16. עניין נוסף המעורר תהיות באשר לנכונות ההליך, הוא הטענה לפיה יש לראות את טובות ההנאה שהתקבלו מהפעילות המתחרה, כאילו נתקבלו בנאמנות עבור החברה (סעיף 206 לתובענה).
17. על כך יש לומר כי ככל שהמבקש טוען כי את טובות ההנאה שהופקו יש להעביר לחברה, אזי יכול שאף מטעם זה אין מדובר בהליך מתאים ויש לנקוט הליך מתאים למימוש זכויות החברה (ושוב מבלי לקבוע מסמרות).
18. לאור כל האמור, ואף משלגופו של ענין איני סבור כי התובענה שהוגשה, למצער במתכונתה, יכולה לעמוד או כי היא בסמכותו של בית משפט זה דווקא, הרי שמצאתי להותיר את פסק הדין על כנו.
19. ממילא עסקינן במחיקה ובפני המבקש פתוחה הדרך לנקוט בהליך מתאים, לפי שיקול דעתו.
20. סוף דבר, הבקשה לקבלת המרצת הפתיחה לתיק, נדחית. פסק הדין יווותר על כנו. בשים לב לשלב המקדמי של ההליך, מצאתי לחייב את המבקש בהוצאות מתונות וזה ישא בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום. המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"ג שבט תש"פ, 18 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.