לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם

נציגת ציבור (עובדים) גב' חוה טרטקובסקי שמשי

נציג ציבור (מעסיקים) מר טרודי עאמר

החלטה

מונחת לפנינו בקשה דחופה למתן צו מניעה בה מבוקש כי המבקש יושב לעבודתו אצל המשיבה, לתפקיד שהמשיבה ייעדה לו בזיכרון יעקב טרם פיטוריו, אשר נכנסו לתוקפם ביום 9.1.20 (להלן: "הבקשה לסעד זמני").

ביום 22.1.20, הגיש המבקש את כתב התביעה העיקרי מטעמו. בכתב התביעה ביקש שני סעדים בלבד – פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין לשון הרע. בנסיבות אלו, נראה כי הסעד הזמני אינו משרת את הסעד העיקרי בתביעה^[1]. אי לכך, כביכול מתייתר הדיון בבקשה זו ויש לדחות את הבקשה לסעד זמני לו רק בשל סיבה זו.

עם זאת, נוכח סיכומי המבקש שהוגשו ביום 23.1.20, בהם עומד הוא על הסעד בבקשתו, מצאנו לנכון לדון בבקשה, לגופו של עניין.

ולהלן העובדות הדרושות לענייננו:

מאחר ומדובר בבקשה לסעד זמני שההחלטה בה ניתנת טרם הליך ההוכחות, העובדות המוצגות להלן הינן לכאוריות בלבד.

1. המבקש עבד אצל המשיבה כמזכיר איגוד מקצועי כ 4.5 שנים, מחודש 8/15 ועד שפיטוריו נכנסו לתוקפם ביום 9.1.20. נוסף לעבודתו במשיבה מילא המבקש תפקידים פוליטיים. המבקש כיהן כסגן יו"ר מרחב עד בחירות מאי 2017.
2. המשיבה ארגון הפועל לאיגוד עובדים ושמירה על זכויותיהם (להלן ולעיל: "המשיבה" או "ההסתדרות").
3. המבקש חבר בסיעת "תמורה", אשר התמודדה למועצת מרחב חיפה בבחירות במאי 2017.
4. בשנים 2018-2019 התגלעו חיכוכים בין המבקש למימוניו. כתוצאה, בחודש 9/19, התנהל משא ומתן לניוד התובע לתפקיד מזכיר איגוד מקצועי בזיכרון יעקב (מרחב שומרון).
5. במכתבה מיום 3.10.19^[2], סמנכ"לית משאבי אנוש, עו"ד אירית פוריין ויצמן (להלן: "עו"ד פוריין ויצמן"), תחת הכותרת "ניוד בהסכמה" הודיעה למבקש כדלקמן:

"בסיכום עמך, עם יו"ר חיפה ויו"ר מרחב שומרון תנוייד למרחב שומרון החל מיום 3.11.2019, לתקופת ניסיון בת 6 חודשים, בתפקיד מזכיר איגוד מקצועי.

הניוד יעשה עם התקן ממרחב חיפה.

עם ניודך וכל עוד הינך עובד במרחב שומרון, תשולם לך תוספת בגין נסיעה מחוץ לתחום השיפוט, לפי נוהל רכב".

1. ביום 28.10.19, המבקש השיב לעו"ד פוריין ויצמן במכתב שצורף להודעת דואר אלקטרוני. בתחילתו הצהיר כי "לא סוכם עימי מעבר למרחב שרון^[3] בהסכמה אלא אם אשמע את הצעתכם", לאחר פירט את מידת שביעות הרצון מתפקודו והתריס כנגד צמצום סמכויותיו ובהמשך הוסיף הדברים הבאים:

"המעבר הכפוי למרחב אחר הוא שינוי מהותי והרעה משמעותית בתנאי עבודתי.

מרחק הנסיעה הנוסף הוא כ20 ק"מ לכל כיוון דהיינו עוד כ1000ק"מ לחודש. זמן הנסיעה הנוסף מבסיס האם חיפה מתארך בחצי שעה לפחות לכל כיוון, המהווה כ30 שעות עבודה נוספות.

בנוסף בשנתיים האחרונות למרות הבטחות של היו"ר הנוכחי ואף הקודם לא קודמתי כלל.

אני לא שש לעבור למרחב אחר כאן ביתי, כאן בסיס האם, אני מחובר לוועדים והעובדים כאחד ויכול לתרום רבות לביסוס וחיזוק מעמדה של ההסתדרות.

לכן אני דוחה את הנאמר במכתבכם הנ"ל"^[4].

1. עוד באותו היום, 28.10.19, השיבה עו"ד פוריין ויצמן למבקש כי "סוכם באופן חד משמעי ולא משתמע לשתי פנים כי תנויד למרחב שומרון". בסיפא מכתבה הוסיפה את הדברים הבאים –

"...בנוגע לתוספת המרחק כפי שהודעתי, תקבל החזר נסיעות בנוסף לאחזקת הרכב בגין תוספת המרחק..

...אין מדובר במעבר כפוי ככתוב במכתבך משום מה, ולכן במידה ואתה חוזר בך מהסכמתך. נא להודיע זאת במילים ברורות ונפעל להמשך טיפול בתלונות המרחב כלפיך לפי הצורך. בהליך משמעתי או אחר". [ההדגשות במקור. ס.א]

1. המבקש לא השיב למכתב זה.
2. ביום 25.11.19, זומן המבקש לשימוע טרם פיטורים בהתבסס על העילות הבאות^[5] –
   1. מעילה באמון
   2. תפקוד לקוי
   3. אווירה עכורה והתנהלות בלתי הולמת.
3. ביום 15.12.19, התקיים השימוע עצמו (לאחר שנדחה לבקשת המבקש), בנוכחות עו"ד עופרה יצהר-רוט, עו"ד פוריין ויצמן, יעקב גבאי, רפי סדן, אילן ברנשטיין, המבקש ובא כוחו. שיחת השימוע הוקלטה ותומללה. תמלול מלא של ישיבת השימוע (79 עמ') הוגש לבית הדין ע"י המשיבה.
4. ביום 5.1.20, המשיבה הוציאה מכתב הפסקת עבודה לפיו פיטורי המבקש ייכנסו לתוקפם ביום 9.1.20, זאת בהתבסס על הטעמים^[6] הבאים –
   1. יציאה לטיול בעת מחלה.
   2. תפקוד לקוי ואי קבלת מרות.
   3. אוירה עכורה והתנהלות בלתי הולמת.

המשיבה ציינה במכתב כי התנהל מו"מ עם ועד העובדים וזה לא התנגד לפיטורי המבקש.

1. ביום 13.1.20, פתח המבקש בהליך זה בהגשת הבקשה למתן סעד זמני כמפורט בכותרת.
2. ביום 19.1.20, הגישה ההסתדרות תגובתה לבקשה לסעד זמני.
3. ביום 20.1.20 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני והמצהירים נחקרו על תצהיריהם.
4. ביום 22.1.20, הגיש המבקש תביעתו העיקרית בה דרש סעדים של פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין לשון הרע כמפורט בכותרת.
5. ביום 23.1.20, הגיש המבקש סיכומיו. ביום 28.1.20 הגישה המשיבה סיכומיה והתיק עבר למתן החלטה.
6. טענות המבקש –

בסיכומיו המבקש טוען כי יש להשיבו לעבודה מחמת פגמים חמורים שנפלו בהליך פיטוריו, התנהלות בלתי חוקית של המשיבה ושיקולים פוליטיים של נציגיה -

• 1. פיטוריו נטולי עילה כנה ואמיתית^[7] – לעניין זה טען כי העבירות שיוחסו לו, מעבר לכך שלא היו חמורות כנטען, הרי הונחו לפני מקבלי ההחלטות עוד קודם להחלטה על ניודו. על אף זאת, המשיבה הודיעה לו על ניוד ולא שקלה פיטוריו, אלא לאחר המחלוקת על הוצאות הנסיעה. כטענתו, הניוד הוצג לו ע"י המשיבה כעובדה מוגמרת שאם לא יתרצה לה, יפוטר. למעשה, כך טוען, הפיטורים אינם אלא תוצאה של מאבקי אגו של מנהל המרחב ועושי דבריו שראו במבקש איום עליהם.
  2. שימוע למראית עין^[8] – לדבריו ההחלטה על פיטוריו התקבלה קודם לקיום השימוע.
  3. פגם בשימוע^[9] – המבקש טוען כי השימוע קוים לפני נציגים מסיעה מתחרה והיה בכך ניגוד עניינים מובהק.
  4. עוד גרס המבקש כי נחקר רק על סעיפי תצהירו 10,11,25 ו-26 והפנה לפסיקה לפיה ככל שלא נחקר על שאר תצהירו, הרי זה לא נסתר^[10]. נוסף טען כי יש לזמן את נציגי המשיבה שחזרו בהם מתמיכתם בקבלתו לעבודה לדיון נוסף^[11].
  5. בבקשתו לסעד זמני, פירט המבקש כי הוא עומד בתנאי מתן הסעד הזמני – שהרי תוצאת השימוע התקבלה עוד באוקטובר 2019, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן אי מתן הצו יגרום להיות המבקש מובטל^[12]. בסיכומיו, לא חזר שוב על נימוקים אלו.

1. טענות המשיבה
   1. מקדמית טוענת המשיבה להרחבת חזית עובדתית בסעיפים 21-23 לסיכומי המבקש.
   2. עוד טוענת כי הסעד הזמני אינו משרת את הסעד העיקרי – לכך מפנה המשיבה אל הסעדים בתביעה העיקרית ולכך כי אין קשר בינם לבין הסעד הזמני – אכיפת יחסי עבודה ודי בכך לדחות הבקשה.
   3. לגופו של עניין, גורסת המשיבה כי לא הוכח קיום התנאים הדרושים לקבלת סעד זמני:
      1. זכות לכאורית – על המבקש היה להראות כי סיכויי תביעתו טובים. המשיבה טוענת בתוקף כי לא נפל רבב בהליך הפיטורים. העילות היו מבוססות. מכתב הזימון לשימוע היה מפורט. המשיבה נתנה שהות למכביר למבקש להתכונן לשימוע ולסכם דבריו קודם להחלטת הפיטורים. כמו גם, לא הועלתה טענה כי עו"ד פוריין ויצמן, מקבלת החלטת הפיטורים, הייתה נגועה בשיקולים זרים או פוליטיים. עוד הפנתה המשיבה את בית הדין לכך כי בית הדין אינו מתערב בשיקול הדעת של המעסיק בקבלת החלטותיו, אלא רק בוחן סבירותו. לעניין טענת המבקש לפגם בשימוע בשל נוכחות נציגי סיעה המתחרה לסיעת המבקש, טוענת המשיבה כי מדובר בטענה כבושה, שלא הועלתה קודם לכן^[13], והמבקש מנוע מלטעון אותה כעת.
      2. מאזן הנוחות – המשיבה מצביעה על כי המבקש כלל לא התייחס למאזן הנוחות בתצהירו ובסיכומיו. יש בכך להוכיח, כך היא טוענת, שאכן לא ייגרם למבקש כל נזק. זאת נוכח הסעדים העיקריים בתביעתו ועל סמך החוסן הכלכלי שלה, אשר יאפשר לה לשלם פיצוי, ככל שתיקבע חבותה (המוכחשת) לעניין זה. לעומת זאת, הנזק שייגרם למשיבה עצמה מהותי, שכן המבקש אינו מקבל מרות ממוניו, דבר הפוגע ביחסי העבודה עד כי החזרתו לעבודה תפגע במרקם יחסי העבודה התקינים. עוד גורסת כי השבת העובד תפגע בה תדמיתית בכל מרחביה ובפרט כי המשיבה עוסקת בשמירה על זכויות עובדים. כך גם הדבר ישדר לעובדים 'בעייתיים' כי אין מורא במעשיהם. עוד יש לשים לב כי המבקש עבד תקופה קצרה אצל המשיבה^[14].
      3. מעשה עשוי – עוד טוענת המשיבה כי הצו לא מבוקש לשמירת המצב הקיים, אלא לשנותו שכן הוגש לאחר שפיטורי התובע נכנסו לתוקף. המשיבה הפנתה לפסיקה לפיה בנסיבות אלו, רק במקרים חריגים ינתן הצו ורק כשעילת התביעה חזקה.
   4. לגבי הסעד המבוקש, טוענת היא כי בית הדין לא יתערב בנקל בכפיית יחסי עבודה כשניתן לכמת את הנזק כספית ובפרט כי מדובר במשרה הדורשת אמון^[15]. לכך גם הפנתה להודעת המבקש שהוגשה בהליך דנן ביום 16.1.20 כי "אין כל קושי לכמת את הנזקים שנגרמו ועוד ייגרמו למבקש בשל פיטוריו".
   5. עוד הפנתה לנספח 5 לתצהירה לפיו המבקש עתיד להיכנס בחודש יוני 2021 לתפקיד סגן מועצה בשכר, דבר שיביא קץ בין כה וכה לעבודתו בהסתדרות.
   6. שיקולי יושר לדברי המשיבה יש לדחות הבקשה בשל חוסר ניקיון ידיים של המבקש, באשר לא שטח את העובדות כהווייתן לפני בית הדין ולא צירף את כלל המסמכים הרלוונטיים.

דיון והכרעה

היריעה המשפטית:

1. כאשר מוגשת בקשה למתן סעד זמני עלינו לבחון את קיומם של שני תנאים מצטברים עיקריים: הראשון – קיומה של זכות לכאורה, הנבחנת באמצעות בדיקתם של סיכויי התביעה העיקרית. השני – הצדקה למתן סעד טרם בירור התביעה לגופה, הנבחנת באמצעות מאזן הנוחות. בין שני התנאים קיימת "מקבילית כוחות" לפיה - ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישות מאזן הנוחות ולהיפך.^[16]
2. שאלות משנה המסייעות להכרעה בהליך הזמני נוגעות להתנהגותם של בעלי הדין, תום ליבם, מועד הפניה לבית הדין והאם היא לוקה בשיהוי, ניקיון כפיים של המבקש והאם מתן סעד זמני הינו צודק ומידתי בהתחשב במכלול נסיבות העניין. מבחנים אלו רלוונטיים לא רק לצו מניעה זמני אלא גם לצו עשה זמני^[17].

מן הכלל אל הפרט:

1. בענייננו ולגופו של עניין, אנו סבורים כי המבקש אינו עומד בתנאים לקבלת סעד זמני.

קיום זכות לכאורית -

1. ההחלטה לסיים העסקתו של עובד צריך שתהא מבוססת על שיקולים עניינים אחרת עלולים להוות פיטורין שלא כדין. לצד אלה נזכור כי במסגרת בחינת חוקיות הפיטורים לא ישים בית הדין את שיקול דעתו תחת שיקול הדעת של המעביד^[18]. קרי, בית הדין לא יתערב בהחלטה אלא אם נמצא כי היא ניתנה בחריגה מסמכות או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין^[19].
2. נוסף לחובת המעביד לשקול שיקולים ענייניים והגונים, נדרש המעסיק ליתן לעובד את הזכות לשימוע, המבוססת על כללי הצדק הטבעי והמחייבת את המעסיק למתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בטרם יוכרע גורלו התעסוקתי^[20].
3. בענייננו לא התרשמנו כי שיקולי הפיטורים בטלים בשישים. המבקש לא מכחיש כי האירועים על בסיסם פוטר אכן קרו, אלא טוען כי הטענות נגדו לא היו רלוונטיות אלא משהניוד לא צלח. אין אנו מסכימים עם טענת המבקש כי עו"ד פיירון ויצמן ראתה בו בזמן אמת עובד מסור וחרוץ והעדיפה את אפשרות הניוד^[21]למרות ידיעתה על התלונות כנגדו ומהותן. גם טענתו בסיכומיו לגרסאות סותרות לעניין זה וכי הדבר מוכיח את חולשת נימוקי הפיטורים שכן מדוע מלכתחילה הציעה לו לעבור מרחב, אינן מקובלות עלינו.
4. בשלב זה, גרסת המשיבה באשר להשתלשלות העובדתית בה הפך הליך הניוד לזימון לשימוע ולאחריו לפיטורין, על פניו ולכאורה בלבד, אינה חסרת היגיון כפי שהמבקש מציג.
5. המצהירה מטעם המשיבה נחקרה לעניין זה שתי וערב – בחרנו להביא פסקה המדגימה את הלך הדברים –

"ש. ב-10/19 ידעת שיש טענות המונחות בפנייך ולא קראת.

ת. ידעתי שהמרחב והעובד לא מסתדרים, שיש רעיון לניידו. זה לא פעם ראשונה ומבקשים ממני פתרון לניוד וכשאפשר, אנו עושים את זה. לא תמיד אנו יורדים לשורש התלונות. כשתלונות התבררו, אנו יודעים עד כמה המעשים חמורים ואי אפשר להתעלם מהם. בשימוע ידענו על התלונות. "^[22]

1. הסברה של עו"ד פיירון ויצמן מתקבל על הדעת, זאת בטרם נחקרו כל העדים והוצגו כלל הראיות, כמובן. בזמן אמת, כך נטען, עו"ד פיירון ויצמן לא נכנסה לשיקולי הניוד, אלא התבקשה לנייד את התובע בשל שאינו מסתדר במרחב ופעלה לבצע זאת טכנית. עו"ד פיירון העידה כפי שצוטט גם בסיכומי המבקש כי בחודש ספטמבר 2019 הובאו לידיעתה תלונות המרחב נגד המבקש. אולם אלו לא נבחנו. משהבינה כי המבקש עצמו מתנגד לניוד, בחנה ביתר שאת את הטענות נגדו לרבות מעשים לא תקינים. שהרי לפי התשתית העובדתית הלכאורית שהונחה לפנינו, אף המבקש אינו מכחיש כי אכן היו חיכוכים בינו לבין המחוז גם לא הכחיש את האירועים שעלו בשימוע. הלכה למעשה, לא ראינו בעדותה הארוכה לעניין זה את מה שהמבקש מנסה לייחס לה.
2. קבלת טענת המבקש שרצון המשיבה לנייד אותו למרחב אחר על מנת לאפשר המשך עבודה תקינה, מהווה ויתור בעיניו על מלוא טענותיה נגדו, וכשהחליטה לפעול בהליך פיטורים עת דבר הניוד לא התאפשר תיחשב כמפעילה שיקולים לא ענייניים, נראית לנו בעייתית. לדעתנו ראוי לעודד מעסיקים למצוא פתרונות חלופיים לעובד שלא מסתדר במקום עבודה או בכפיפות לממונה מסוים ולאפשר לו המשך עבודה גם אם הדבר כרוך בהעברה למקום אחר. קבלת טענת המבקש יכולה ליצור חשש או רתיעה אצל מעסיקים מלפעול בדרך זו על מנת להימנע ממצב בו לא יוכלו לפטר עובדים אשר לא נמצא עבורם תפקיד מתאים אחר.
3. מכלל חומר הראיות שהונח לפנינו עולה ברמה הלכאורית כי הצעת הניוד עלתה על רקע תלונות המרחב נגד המבקש. במכתבה מיום 28.10.19 הודיעה עו"ד פיירון למבקש כי ככל שהוא חזר בו מהסכמתו לניוד "תפעל בהליך משמעתי או אחר." אין להבין מניסוח זה כי עת כתיבת המכתב כבר נפלה החלטה לפיטורי המבקש וכי השימוע נערך למראית עין בלבד.
4. עדותו של המבקש לא הועילה לו ההיפך הוא הנכון. הוא אישר כי האירועים שנחקר עליהם ואשר היוו התשתית לפיטוריו, אכן התקיימו. ראו הסברו לחלוקת משלוחי מנות בטירת הכרמל ולא בנשר – עמ' 6 לפרוטוקול שורות 3-16, עמ' 8 שורות 3-10. הסברו לגבי טענת המשיבה שהתעלם מהנחיות הממונה עליו – עמ' 8 שורות 3-10. הפער בין כמות העובדים שהמבקש טען כי גייס לבין דוחות המשיבה – עמ' 8 שורות 11-18. ראו גם הסבר ב"כ המבקש לעניין מחלת המבקש שנבעה מלחץ נפשי וכי עדיף היה שיצא לטיול ולא ישכב במיטתו. ^[23] למותר לציין כי האבחנה הרפואית אודות הלחץ הנפשי הנטען, לכאורה, הוצגה בדיעבד ובהליך זה ולא בזמן אמת.
5. אנו קובעים ברמה הלכאורית בלבד כי השיקולים ביסוד החלטת המשיבה לפטר את המבקש כפי שהונחו לפנינו, הינם ענייניים – חוסר דיוק בדיווח היעדרות מעבודה, ערבוב פעילות פוליטית בשעות העבודה, אי קבלת מרות הממונים. גם אם כל עילה בנפרד לא היה בה כדי להצדיק החלטה על פיטורי המבקש (ואיננו קובעים זאת), הצטברות האירועים מצביעה באופן לכאורי על סבירות ההחלטה ולפחות העדר חוסר סבירות קיצוני או חריגה מסמכות המצדיקים התערבותנו.
6. הליך השימוע עצמו - תמלול השימוע מראה כי ניתנה לתובע הזדמנות ראויה להשמיע טענותיו לפני מקבל ההחלטה ולהתעמת עם הטענות נגדו, המשיבה אפשרה לו הארכות מועד כפי הצורך וניתנה לו האפשרות להשלים טענותיו בכתב ונעשה בירור מעמיק של מלוא טענותיו ונתקבלה החלטה מפורטת ומנומקת. עוד נדגיש כי המבקש לא טען בזמן אמת כי חלק מהנוכחים בשימוע בעלי ניגוד עניינים - לא לפני הישיבה, לא במהלכה ולא בהשלמת טיעוניו בכתב. די בכך כדי לדחות טענתו לעניין זה בשלב זה. המשיבה הבהירה כי הזמינה לשימוע את הגורמים הרלוונטיים לנושאים שעלו בשימוע, אולם הסמכות לקבלת ההחלטה בידי סמנכ"לית משאבי אנוש בלבד.
7. הלכה למעשה, נכון לשלב זה, לא התרשמנו כי סיכויי התביעה העיקרית אכן איתנים וחד משמעיים כדעת התובע במיוחד ובכתב התביעה אין סעד להשבת המבקש לעבודה.
8. לגבי מאזן הנוחות – כאמור בפתח הדברים, בנסיבות בהן התובע עצמו ויתר על הסעד של השבתו לעבודה במסגרת כתב התביעה העיקרי, מאזן הנוחות נוטה אל המשיבה. שהרי המבקש ויתר על סעד ההשבה לעבודה וביטול פיטוריו שאנו דנים בו כעת.
9. טענותיה של המשיבה לגבי הנזק שעלול להיגרם לה באם יושב המבקש לעבודתו כבדות משקל. התרשמנו כי אכן עלול להיגרם לה נזק תדמיתי באם יושב המבקש לעבודה, לאחר הליך פיטורים מלא שבוצע. זאת והעובדה כי הוצגו ראיות לכאורה לחיכוכים בין המבקש למימוניו פעולות שביצע המבקש בניגוד להוראות והטענות על ערבוב עבודתו בפעילותו הפוליטית. היעדר תמיכה של וועד העובדים פועלת כרועץ כנגד המבקש. כל אלו והעובדה כי בסופו של יום, המבקש טוען לסעד כספי בלבד, מצדיקים דחיית בקשתו.
10. המבקש בחר לא להזמין עדים מטעמו לתמיכה בטענותיו. לא ניתן להיעתר בשלב זה לזימון עדים נוספים בהליך הזמני לאחר שנשמעו עדויות הצדדים והוגשו סיכומיהם.
11. אשר על כן, הבקשה לסעד זמני נדחית בזאת.
12. המבקש ישלם את הוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪ תוך 30 יום ממועד החלטתנו זו, אחרת יישא הסכום ריבית והצמדה כדין עד מועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ח' שבט תש"פ, (03 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ראו בר"ע (ארצי) 48889-09-17 דניאל שדה נ' מדינת ישראל (1.10.17); בר"ע 69206-11-16 דביר – דביר יעקב הובלות (17.1.17) והאזכורים בהם. ↑

2. ייאמר כי על אף התאריך הרשום על מכתב זה, כפי הנראה בפועל נשלח המכתב דרך הדואר האלקטרוני רק ביום 24.10.19. ↑

3. ככל הנראה מדובר בטעות סופר, שכן הצדדים תמימי דעות כי הניוד היה אמור להיות למרחב השומרון ↑

4. בהתייחס למכתב עו"ד פוריין ויצמן מיום 3.10.19. ↑

5. ככותרות במכתב זימון לשימוע ↑

6. ככותרת הראשיות של פרקי מכתב השימוע ↑

7. סעיפים 41-44 לסיכומי המבקש ↑

8. סעיפים 48-50 לסיכומי המבקש ↑

9. סעיף 40 לסיכומי המבקש ↑

10. סעיף 34+35 לסיכומים ↑

11. סעיף 27 לסיכומים ↑

12. ראו ס' 36 לבקשה לסעד זמני ↑

13. סעיף 74 לסיכומיה ↑

14. סעיף 86 לסיכומי המשיבה ↑

15. סעיף 10 לסיכומי המשיבה ↑

16. ראו תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אשר חלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 ↑

17. ע"ע (ארצי) 30914-04-10 שמחה בוסי - רשת הגנים של אגודת ישראל, (12.9.2012) ראה גם (דב"ע 3-77/98 אבו עראר – המועצה המקומית ערערה בנגב (21.5.1998). ↑

18. ע"ע 36316-06-12 עיריית רמת השרון - איילת שושני ג'ינו, 24.2.15 ; ע"ע 375/99 החברה הכלכלית לפיתוח כפר מנדא (1997) בע"מ - ג'אבר, פד"ע לה (2000) 245; בג"צ 4284/08 שמואל קלפנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, [פד"ע סג(3) 766 (2010) (; ע"ע 300178/98 ביבס - שופרסל בע"מ, פד"ע לו 481 (2001). ↑

19. ע"ע 1123/01 ביה"ס כי"ח בת"א – צויזנר, פד"ע לו 457 (2001) ↑

20. ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה (29.5.01) ↑

21. סעיפים 31-33 ↑

22. ראו פרוטוקול הדיון 20.1.20, עמ' 9, שורות 19-22 ↑

23. ראו עמ' 4 לפרוטוקול שורה 24-28 ↑